פסק דין אין חולק כי ביום 01.02.00 נראה עשן רב עולה מחלקו האחורי של רכב שבו נהג התובע ואשר היה בבעלותו. עוד אין חולק כי רק בעקבות פעולה של שירותי הכבאות אשר הוזמנו למקום, פסק העשן. עניין נוסף שאינו שנוי במחלוקת הוא העובדה כי התובע פינה רכבו למוסך וכי במסגרת הטיפול שנעשה לרכב, הוחלפו חלפים שונים אשר נמצאים בחלקו האחורי של הרכב ואשר כללו החלפת סרן אחורי, החלפת מיסבים אחוריים וכן מחזירי שמן. למעשה, פנייתו הראשונה של התובע לנתבעת נעשתה למעלה משלושה שבועות לאחר קרות הארוע הנזכר והתובע בכתב תביעתו מצהיר כי רק בדיעבד הוברר לו כי המקרה הנ"ל מכוסה על ידי פוליסת הביטוח שהוצאה לתובע על ידי החברה הנתבעת. הנתבעת בכתב הגנתה כפרה באחריותה לארוע, תוך שהיא טוענת כי הארוע אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח. התובע הציג את הפוליסה המקורית לעיון בית המשפט ומעיון זה עולה, כי מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה הוא אבדן או נזק שנגרם בין היתר כתוצאה מאש (ראה סעיף 1 לפוליסה). יחד עם זאת, בסעיף 2 לפוליסה נקבע כחריג כי קלקול מכני וחשמלי שנגרם לרכב אינו מכוסה אלא אם כן נגרם במהלך או עקב מקרה הביטוח. התובע הציג מטעמו חוות דעת שמאי של מר ישראל ויזל וזה בחוות דעת מיום 25.02.01 הצהיר כי בדק את הרכב כשבוע-שבועיים לאחר שהרכב תוקן וזאת בעקבות פניית חבר אליו לבחון את המקרה. השמאי מצהיר כי בדק את הרכב לאחר שתוקן וכי לא מצא "כל סימן שאופייני לאש ממשית ו/או שריפה על גבי צבע המרכב ו/או גחון הרכב". כן מוסיף השמאי ומציין "במידה והיתה אש ממשית, חייבים להיות סימני פיח, חום וחריכה של צבע הרכב. במקרה דנן לא נמצאו כל עקבות לאש ממשית (שריפה) המהווה תנאי עיקרי לכיסוי נזקי שריפה בפוליסת הביטוח". השמאי לא הסתפק בכך אלא אף טרח לציין מה יכול להיות מקור אפשרי לאותו עשן שהתמר מחלקו האחורי של רכב התובע ולגישתו, ניתן להסיק שעקב קלקול מכני במיסב ציר אחורי שמאלי, התחמם המיסב ו"נתפס" על הציר וכתוצאה מכך נוצר חום רב מאוד שגרם ל"עשן" רב מהתחממות השמן שבסרן האחורי וזה נראה כשריפה. כאמור, השמאי בחוות דעתו הדגיש כי בדק את הרכב וכי לא מצא סימנים שהינם סימנים אופייניים לקיומה של שריפה ובין היתר ציין סימני פיח, סימני חום וחריכה על צבע הרכב. השמאי נקרא לעדות ובעדותו הדגיש כי אילו אכן היתה פורצת שריפה כגרסת התובע, זו היתה מחוייבת להותיר סימני פיח, חריכה של צבע או של חלקי פלסטיק או גומי אחרים והוא בבדיקתו את הרכב לא מצא כל זכר לסימנים כאמור. השמאי בעדותו אף הדגיש כי לא מצא מקור אשר יכול לשמש ניצוץ לפריצתה של שריפה והדעת נותנת כי המיסב האחורי יצא מכלל שימוש וזה גרם לעליית טמפרטורה אשר גרמה להתחממות השמן שבסרן האחורי. לבקשת התובע הוזמן כעד אחד הכבאים אשר טיפל בכיבוי העשן מטעם שירותי כבאות ב"ש. בעדותו מסר הכבאי, מר נרוסוב יגאל, כי מה שנכתב על ידו בדו"ח הארוע (אשר הוגש כ- ת/1), הינו נכון ואמת. עיון ב- ת/1 בפרק הדן בתיאור הארוע נרשם כדלקמן: "עשן יוצא מאיזור גלגל אחורי". בחקירתו נתבקש הכבאי לאשר כי ראה עשן אך לא אש גלויה או להבות והוא אכן אישר כי ראה עשן ועל כן כך נרשם על ידו בדו"ח. עוד ציין הכבאי כי אילו היה רואה אש גלויה היה כותב כך בדו"ח. הכבאי בחקירתו הנגדית אף אישר כי נכונה הטענה שאש גלויה/חיה משאירה סימני חריכה, סימני פיח על הצבע ואף ניכרת שריפה של חלקי גומי. עוד נשאל הכבאי האם שריפת שמן בכמות של 3 ק"ג יכולה ליצור הרבה עשן והוא אכן אישר נכונות טענה זו. הכבאי טרח לציין כי שריפה יכול ותיגרם מעליית טמפרטורה במוקד מסויים. נדמה כי דברים אלו של הכבאי מדברים בעד עצמם וכי לנוכח עדותו הברורה, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הכבאי לא הבחין באש גלויה אלא בעשן בלבד. בית המשפט סבור כי לנוכח עדויות מפורשות אלו, הן של הכבאי אשר חזקה עליו כי יש לו המומחיות והידע והכלים לקבוע האם המדובר בעשן או אש וכן עדותו של השמאי אשר הצהיר וחזר והצהיר כי לא מצא ברכב התובע שום סימן או ממצא אשר יכולים לתמוך בטענת התובע כי הבחין בקיומה של אש גלויה, אין בית המשפט יכול להעדיף דווקא עדותו של התובע, במיוחד שהמדובר בעדות של בעל דין שלו אינטרס מובהק בתוצאת המשפט, שלא לדבר על כך כי בכל הקשור להבחנה בין עשן לבין אש, דעתו של הכבאי היא על העליונה. אמנם נקרא להעיד מטעם התובע עד ראיה אשר העיד כי הינו כבאי במסגרת שירותו הצבאי וכי אף הוא הבחין באש דולקת. בית המשפט סבור כי יש להתייחס בזהירות רבה לעדות זו, במיוחד לאור העובדה כי עד למתן עדותו, קרי ביום 15.05.02, לא ציין התובע ולו ברמז, כי קיימת עדות ראיה אשר מחזקת את עדותו, כאשר עד לאותו מועד נתקיימו לפחות 3 דיונים שבהם נכח התובע ואשר יכולים היו להוות הזדמנות מתאימה בעבור התובע לציין קיומו של עד ראיה. שלא לדבר על כך כי התובע ביקש לזמן לעדות את השמאי ואת הכבאי אך לא טרח לציין, ולו דבר העובדה כי קיים עד ראיה, אך הוא אינו יודע כיצד לזמנו. אמנם בית המשפט נתן למר ויצמן האפשרות למסור גרסתו, אך לאור העובדה כי המדובר ב"עדות כבושה" במשך זמן כה רב, יש להתייחס בזהירות רבה לעדות זו. לכך יש להוסיף כאמור לעיל את העובדה כי בית המשפט סבור כי לכבאי אשר הגיע לשטח ישנה עדיפות על פני התובע ואף על פני עד הראיה לעניין ההבחנה המדוייקת בין עשן לבין אש. למעלה מן הצורך אציין, כי מר ויזל לא פעל בתיק זה כשמאי מטעם המבטחת אלא הפנייה אליו נעשתה על ידי התובע באופן חברי, עקב הכרות של השמאי עם גיסו של התובע וממילא אין ולא הוכח בפניי כי עדותו של השמאי היתה מגמתית. לפיכך, לא נותר לי אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. התביעה נדחית. לעניין ההוצאות - בית המשפט סבור כי לאור העובדה שהתובע נאלץ לממן מכיסו עלות תיקון הרכב שהיתה בסכום משמעותי למדיי, לא יהיה זה צודק להטיל על התובע החיוב בהוצאות המשפט של הנתבעת, מה גם שהתובע חוייב לשאת בתשלומי שכרם של העדים ומשנדחתה תביעתו אין הוא זכאי להחזר סכומים אלה. לפיכך, אינני עושה צו להוצאות. רכבביטוח רכב