דיני עבודה בעכו | עוֹרך דין רונן פרידמן

זקוקים לעורך דין דיני עבודה בעכו ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בעכו להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בעכו מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בעכו, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה עכו ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בעכו, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) תביעה של גננת שעבדה בעכו## התובעת, תושב עכו, הוא מורה מוסמך העובד כמורה משלים במשרד החינוך. במהלך שנות הלימודים תשנ"ה, תשע"ו ותשנ"ס, הוטל על התובעת לעבוד כגננת משלימה בעכו, בהיקף של כ- 23.5 שעות בשבוע. משנכלל שמו, נגרע מרשימת הממתינים להשמה ובמיקומים מאוחרים יותר, כולל זה ביום 29 באוגוסט 2007, כאשר ועדת ההשמה דנה בשיבוצים בעכו, שם המבקש לא הופיע. לטענת הנאשם, גם אם השיטה אינה אופטימלית, היא סבירה ומידתית, היא מתחשבת הן בצרכי המערכת להשמה יעילה והן בצרכי המועמדים להשמה ביישובים בהם ביקשו לעבוד. אביו של התובעת ציין גם כי נודע לו באופן אישי כי 15 שעות ההשמה שהתובעת הסכים לקבל בתמורה לוויתור על 19 שעות במזרע הן השעות האחרונות שנותרו להשמה בעכו. עמדת הנתבעת היא כי הייתה טעות בחישוב הציון שקיבלה התובעתת נכון למועד ההשמה, וכי הציון הנכון שקיבלה היה 14 נקודות לוותק בהוראה, נקודה אחת לשנת ההמתנה, נקודה אחת לחינוך, ו -6 נקודות למגורים בעכו. סה"כ 22 נקודות לכל היותר. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לסיכום, לא מצאנו כי נפל פגם בהשמת התובעתת בשנת הלימודים תשע"ח, התובעתת אף הסכימה להשמה המאוחרת למשך 15 שעות בלבד במקום 19 שניתנו לה מלכתחילה ולכן, על תביעתה להידחות. ##(ב) זכאות עובדת בבית חולים בעכו לזכויות על פי הסכם קיבוצי## לפנינו תביעת התובעת מהמדינה / משרד הבריאות לאשר את תשלום אחזקתה לרכב בגובה "תקן ניידות א 'ולשלם לה (רטרואקטיבית מיום 7/00 או לחילופין - באופן פרוספקטיבי), את ההפרשים הנדרשים בין המכונית בפועל. שיעור התחזוקה ששולם לה לפי רמה 4 והערך הכספי של תקן ניידות א בשיעורו המלא. עד יולי 1981 עבד התובע בבית החולים עכו בתפקיד "מנהל רשומות רפואיות". עם סגירת בית החולים עכו ביולי 1981, לרגל הפיכתו לאתר לאומי, הועבר התובע לתחנת בריאות הנפש בעכו המסונפת לבית החולים. ערב ההעברה, ביום 14 ביולי 1981, נחתם מזכר הבנות בין הנאשם, מועצת עובדי עכו, ועד עובדי בית חולים עכו וועד עובדי בית החולים מזרע, אשר קבעו הוראות לעניין ההגנה. של זכויות עובדים. סגירת בית חולים בעכו. הוראות התזכיר אומצו בהסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם ביום 16 ביולי 1981 בין הנאשם, מועצת עובדי עכו, נציבות שירות המדינה וועדי העובדים בבתי החולים עכו ומזרע. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לסיכום ועל בסיס כל האמור לעיל בסיכום, הגענו למסקנה כי התובעת זכאית לרכב ניידות ברמה A מכוח ההסכם הקיבוצי, כטענתה, התביעה בדבר זכאותה לשדרוג רמת הניידות ברכב נדחית בשל תפקידה בפועל. ##(ג) בקשה לביטול פיטורים בעיריית עכו## לפנינו בקשת התובע לבטל את פיטוריו ולהשיבו לעבוד אצל הנתבע - עיריית עכו, תוך תשלום שכרו מיום פיטוריו ועד ליום החזרתו לשורות הנתבעת. העירייה כפופה להסכם הקיבוצי מיום 4/8/2003, שנחתם בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שעניינה התאוששות בשנים 2003-2004. נטען כי ועדת הפיטורים פעלה בניגוד לעקרונות הצדק הטבעי, והזכות לשימוע הייתה למראית עין בלבד; התובע לא נחשף לכל השיקולים שעמדו בבסיס פיטוריו והתובע לא ניתנה אפשרות להתייחס לטענות שהועלו נגדו; באופן דומה, במשך שנים חברי הוועדה כלל לא ידעו מה השיקולים שהיו הבסיס לבחירת התובע לפיטורים, מעבר לצמצום. התובע טוען כי החלטת ועדת הפיטורים התקבלה בניגוד לעקרונות הצדק הטבעי, הזכות לשימוע הייתה לכאורה בלבד; התובע לא נחשף לכל השיקולים שעמדו בבסיס פיטוריו, לרבות תפקידו, ולא ניתנה לתובע אפשרות להשיב לטענות שהועלו נגדו. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## היינו משוכנעים בנחיצות תוכנית ההבראה ובצורך בצמצום בעיריית עכו; פיטורי התובע נעשו בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 4/8/2003 ולאחר ועדת הפריט, בה נכחו נציגי מרכז השלטון המקומי, נציגי הסתדרות מעו"ף, נציגי העירייה ויו"ר העובדים. הוועדה אישרה את הרשימה שנדחתה, כולל התובעת; אנו משוכנעים כי העירייה שיתפה פעולה באופן מלא עם משרד הפנים בכל הנוגע ליישום תוכנית ההבראה, הן לגבי תיקון החריגים בשכר העובדים והן לגבי קליטת עובדים חדשים; לא שוכנענו כי פיטורי התובע נעשו בניגוד לסעיפים 70, 71 ו -72 לחוקת העבודה של עובדי השלטון המקומי. ##(ד) תביעה לביטול הסכם פרישה בעכו## התובע עבד אצל הנתבעת החל משנת 1985 במסגרת תהליך שיקום. לטענת התובע, הובטח לו במסגרת תנאי הפרישה כי תינתן לו מעמד בשוק העירוני בעכו בתנאי שכירות מוגנים, ועל סמך הבטחה זו, ובעקבותיה פרש ביום 6.4.97. לטענתו, העירייה הפרה את הסכם הפרישה, לא העניקה לו זכות דייר מוגנת, ולכן, מכיוון שהסכמת הפרישה שלו הוצגה במרמה ובכוזב, התובע מבקש להכריז על ביטול פרישתו והוא ממשיך להיות ה עובד הנאשם עד היום. התובע עתר, לחילופין, לפס"ד האוכף את הסכם הפרישה וקובע כי לתובעת הזכות לדיור מוגן ביציע בשוק העירוני בעכו. לטענת הנתבעת, תנאי פרישת הפרישה של התובע, לא כללו זכות לדיור מוגן בדוכן שוק, אלא רק זכות להפעלת הדוכן מכוח כתב אישור. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## מכאן, שאין בסיס לטענתו כי הוטעה או שהוצגה בפניו מצג שווא שקיים לפני פרישתו, ועל כן על התביעה להכריז על ביטול הסכם הפרישה - לפטר. ##(ה) תביעה לביטול פיטורים של עובד בעכו## התובע הועסק בעיריית עכו כווטרינר העירוני. בתביעה שלפנינו התובע עתר להכריז על בטלות פיטוריו ולהורות על חזרתו לעבודה. התובע זכה כדין במכרז לשמש כוטרינר של עיריית עכו, התובע אינו מתגורר בעיר עכו. אין מחלוקת כי תנאי המכרז בו זכה לא כללו תנאי שעל המועמד לתפקיד להתגורר בעיר עכו או בסמוך לה. ב- 27 בינואר 2002 נחתם הסכם קיבוצי בין מרכז השלטון המקומי לבין ארגון הווטרינרים ברשויות המקומיות. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## כחלק מכל השיקולים שהובילו להחלטה לפטר את התובעת, העירייה לקחה בחשבון גם את העובדה שהתובע לא התגורר בעכו. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בעכו חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בעכו ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בעכו נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בעכו בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בעכו, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות.
מחשבון מיסים עיפרון ומחברת
תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בעכו חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בעכו. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בעכו מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים.
יד כותבת שיק
(7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בעכו מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בעכו לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון
צל אל אדם מפוטר מאחורי דלת ואדם שמחזיק את הראש
(9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.
פיטורים של אדם במשרד
(10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הגדרה מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור עכו יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בעכו. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בעכו - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בעכו - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

ניכויים ממשכורת הסכם עבודה

ניכויים משכורת הסכם עבודה - דמי חבר, סל ביטוח ,קרן מתנות, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בחיפה, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת דלית גילה: הקדמה: זו תביעתו של התובע נגד מעבידתו לשעבר, חברת "כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ" (להלן - כפיר), לתשלום בגין הפרשי שכר, נסיעות ואי הפרשה לפנסיה וכן להחזר סכומים שונים שנוכו משכרו, שלא כדין, לדעתו. בתאריך 9.1.07 נדחתה התביעה, עקב אי הגשת סיכומי התובע במועד, אולם, משעה שהתבררה השתלשלות העניינים הנדירה, שגרמה לעיכוב - שנבעה מסיבות אישיות של ב"כ התובע - בוטל פסק-הדין, בהסכמה, ביום 11.6.07 ובהמשך התקבלו סיכומי הצדדים בכתב. התובע עבד בכפיר פחות משלושה חודשים - מיום 1.9.04 ועד 23.11.04 [כנחזה מדפי הנוכחות, שצורפו לכתב התביעה]; תביעתו הוגשה רק ביום 12.12.05. לדברי התובע - הוא התפטר מעבודתו "בעקבות הרעה מוחשית בתנאי העבודה ...", שהתבטאה באי תשלום שכר עבודה מלא בגין השעות שעבד בפועל או בגין "שעות נוספות" וכן החזר נסיעות לא מלא, אי ביצוע הפרשות לפנסיה "... וכיו"ב" [סע' 4 לתצהירו - ת/1]. כפיר טוענת - כי שולם לתובע כל המגיע לו בהתאם לחוזה שנחתם עימו [הנספח לתצהיר שנתן מנהל סניף חיפה-קריות, מר אורי קדוש (להלן: קדוש) - נ/2, (להלן: החוזה)] - ומוסיפה, כי בפועל שולם לתובע אף יותר מהמגיע לו ועל כן יש לקזז את תשלומי היתר מכל סכום שייפסק לזכותו, אם ייפסק. נקדים ונאמר, כי הואיל והתובע לא השלים שנת עבודה בכפיר, שכן, אף לא עבד שלושה חודשים מלאים, הרי, אין משמעות כספית לטענתו בסיכומיו - כי "התפטר בדין מפוטר" - הואיל והזמן הקצר בו עבד בכפיר אינו מקנה לו זכות לפיצויי פיטורים - כך או כך - והוא אף לא תבע תשלום כזה; וטוב עשה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת להיקף שעות העבודה שעבד התובע ולערך המוסכם של התשלום בעד שעת עבודתו: התובע טוען, כי הוסכם עימו על סכום של 21 שקלים לשעה - ומפנה לסעיף 3 בחוזה. מאחר שלפי תלושי השכר קיבל סכום של 18 שקלים, בלבד, עבור כל שעת עבודה - הוא תובע הפרשים, בהתאם לתחשיב שערך בתצהירו; בתחשיב זה הוכפל הסכום לשעה, לפי גרסתו, במכסת כל שעות העבודה שעבד, לטענתו, כמשתקף בדפי הנוכחות ובהפחתת הסכומים ששולמו לו. לעומתו טוענת כפיר, כי בחוזה הוסכם על שכר של 18 שקלים לשעה "וכן תוספת של 1 שקלים לשעה בגין שלושה רכיבי שכר" [סעיף 9 לתצהיר קדוש]; תשלום ששולם במלואו לפי עבודה בפועל. ערך שעת עבודה: בעניין ערך שעת העבודה מקובלות עלינו טענות התובע, ונבהיר להלן. עיון בחוזה מעלה, כי בסעיף 3 שלו הוסכם כדלקמן: "עבור עבודתו/ה ישתכר העובד/ת בסך של 1+1+1+18 ש"ח מחיר ברוטו לשעה בתוספת נסיעות בהתאם לעלות כרטיס חופשי חודשי עבור משרה מלאה." סיכום המספרים המצויינים בחוזה כשכר שעה מצטבר לכדי 21 שקלים. אמנם, מצויין בחוזה המספר 18 ולאחריו שלוש פעמים 1, ברם, אין פרוט בגין איזה רכיבים אחרים, אם בכלל, יינתנו אותם שלושה שקלים בודדים, שצויינו בנפרד - לא בסעיף האמור ואף לא בסעיף אחר בחוזה. למעשה, גם בתצהירו של קדוש אין הסבר למהותם של אותם שקלים: "1+1+1...". רק בעדותו לפנינו אמר קדוש, שהיתה בכפיר החלטת הנהלה לשלם בנוסף לשכר המינימום "שקל אחד לשעה עבור חופש, שקל עבור חגים ושקל עבור פיצויים. בתשובה לשאלת בית-הדין הודה קדוש, כי הפרוט שמסר לנו לא כתוב באופן מפורש בחוזה, וביקש להיאחז בעצם העובדה, שהסכום המופיע בו אינו הסכום הכולל לשעת עבודה, אלא - "1+1+1+18" [עמ' 4, ש' 31]. איננו מקבלים טיעון זה. בחוזה עבודה צריך להיות ברור מהם תנאי השכר של העובד. אין די בפרוק הסכום המוסכם למספרים שונים והיה על כפיר לציין עבור מה ישולמו השקלים הבודדים, אם רצתה שלא ייחשבו חלק משכר העבודה הרגיל. לעניין זה יפות הוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 - שהיו כבר בתוקף בעת שהחל התובע את עבודתו בכפיר - הקובעות: "1. מעביד ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה - ההודעה). 2. (א) פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה יהיה בענינים אלה: ... (5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ...; ... (8) סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים..." בנקודה זו ניתן להקיש גם מסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), הקובע איסור על "שכר כולל", בו נאמר במפורש: "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד ... דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 - רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה" לא למותר להוסיף גם את הוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 והתקנות על פיו, שאינן מאפשרות תשלום "פיצויי פיטורים" לשיעורים, בדרך לה טוענת כפיר. מאחר שלא הוצג הסכם אחר ובחוזה כתוב שהתובע ישתכר את הסכום הנ"ל - "עבור עבודתו" - אנו קובעים, כי התובע היה זכאי לשכר עבודה של 21 שקלים לשעה, ולא פחות. יחד עם זאת - עיון בתלושי השכר שהציג התובע מעלה, כי מדי חודש, משך שלושת חודשי עבודתו, שולמו לו בנוסף לשכר הבסיסי, בסך 18 שקלים לשעה, גם אותם שלושה שקלים נוספים עבור כל שעת עבודה, ואף יותר מכך [תחת הכותרות: "ימי חופש", "ימי חג" ו"פיצויים"]. לפיכך - התובע קיבל, הלכה למעשה, את התשלום המוסכם של 21 שקלים לשעה ואין מקום להורות על תשלום הפרשים כלשהם - אלא אם תתקבל טענתו, כי שולם לו עבור פחות שעות מאשר עבד בפועל. היקף העבודה: את תביעתו לתשלום הפרשי שכר ביקש התובע לבסס על כך שעבד, לכאורה, רצוף מהבוקר עד הערב, כמשתקף מדפי הנוכחות שצרף לתביעתו, בהם מופיעה חתימתו ליד רישום שעת "התחלת משמרת" ושעת "סיום משמרת" בכל יום בו עבד; רישומים אשר אושרו בחתימת מנהל סניף הדואר בעכו, בו עבד כשומר. בתצהירו טען התובע, כי לפי דפי הנוכחות עבד כל יום יותר מ-8 שעות ולא שולם לו שכר עבור "שעות נוספות", על כן, ערך את חישוביו להפרשי שכר עבור מלוא מכסת השעות הנחזית מדפי הנוכחות. רק בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי עבד במפוצל ובימי עבודתו היו כ-3 שעות הפסקה, בהן שהה מחוץ לסניף הדואר. גם הודאה זו היתה מסוייגת לימים א' ו-ב' בלבד [עמ' 1, ש' 11-22], בעוד שלפי אישור רשמי של רשות הדואר - מוצג נ/1 - גם בימים ג' ו-ה' בשבוע היה יום העבודה בסניף הדואר בעכו "יום מפוצל" - עם הפסקה של 3 שעות, מהשעה 12:30 עד השעה 15:30. התובע העיד, כי קב"ט הדואר אמר לו שעל הפסקה כזו צריכים לשלם והשיב לשאלה, מדוע לא מצא לנכון לציין זאת בתצהירו - "זה ברור מאליו" [עמ' 1, שם]. איננו מאמינים לתובע בנקודה זו. הסברו אינו מניח את הדעת וסביר יותר, כי בהיותו מתגורר במושב אחיהוד, אכן, שעות העבודה בסניף הדואר בעכו לא היו נוחות לו; אולם, אין בכך די כדי לחייב את כפיר לשלם לתובע עבור שעות בהן הסניף היה סגור והוא לא הועסק בשמירה. מדובר בזמן הפסקה ארוך דיו על מנת שהתובע ינצלו כראות עיניו, לצרכיו האישיים. גם אם הדבר לא התאים לתובע ולכן העדיף להפסיק לעבוד במתכונת זו - אין להסיק מכך חובה כלשהי של כפיר לשלם לו עבור השעות בהן לא עבד. התביעה לתשלום הפרשי שכר - בגין כך - נדחית, אפוא. ניכויים מהשכר: התובע דורש החזר של תשלומים שונים אשר נוכו משכרו, מדי חודש, שלא כדין - לדעתו - בגין "דמי חבר" "סל ביטוח" ו"קרן מתנות". כפיר טוענת, כי תשלומים אלה נוכו כדין, בהתאם לחוזה ולחוק הגנת השכר. בסעיף 11 לחוזה הוסכם במפורש, כי כפיר תנכה משכרו של התובע 10 שקלים "לטובת קרן מתנות בחברה עבור מתנות לחגים" ובסעיף 12, שם, הוסכם על ניכוי 16.9 שקלים "לטובת ביטוח תאונות אישיות". אשר על כן - נדחית התביעה להחזר ניכויים אלה. סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר קובע, כי מותר לנכות משכר עבודה: "דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים ...". מר קדוש הצהיר, כי תשלום שנוכה בגין "דמי חבר" הועבר להסתדרות [סעיף 6 ל-נ/2]. אף אם המינוח הנכון של ניכוי זה היה צריך להיות "דמי טיפול" ולא "דמי חבר" - מדובר בסכומים קטנים, בין 20 ל-30 ש"ח לחודש, שנוכו 3 פעמים בתקופת עבודתו של התובע, באופן יחסי למשכורתו והם נמצאים בתוך המסגרת שנקבעה בתקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), תשמ"ח-1988. לפיכך - גם התביעה להחזר ניכויים אלה נדחית. נסיעות: התובע טוען, כי יש להחזיר לו הוצאות נסיעה "בעין" לפי הסכום שהוציא מדי יום, הנופל מהסכום ששולם לו ברכיב זה, ועל כן תובע הפרש בסך 518 שקלים. מנגד טענה כפיר, בכתב ההגנה, כי שילמה תשלום לפי עלות נסיעה בכרטיס "חופשי-חודשי ובאופן יחסי לימי העבודה", אך, בתצהיר קדוש נטען סתמית, שלא מגיע הפרש כלשהו, ללא כל נתון מספרי. צו ההרחבה בעניין השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה קבע תקרה להשתתפות בהוצאה מסוג זה שהוא - "עד 20.76 שקלים חדשים ליום עבודה" [י"פ תשס"ג, עמ' 1865]. נכון, שלפי סעיף 4 לצו זה - "הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ...", ברם, כאמור - כפיר לא הציגה את התעריפים של כרטיס "חופשי-חודשי" בתקופה הרלבנטית. בנסיבות אלה - אנו מקבלים את הצהרתו של התובע על עלות נסיעה יומית בסכום של 15.2 שקלים ליום. להבדיל ממקרה קודם אליו הפנתה כפיר בסיכומיה [דמ/2659/05 (חי) אסלטי - כפיר] - מהרישום בתלושי השכר כאן ברור, כי התשלום לתובע עבור נסיעות היה ללא קשר לעלות נסיעה יומית, אף לא לפי כרטיס מוזל, הואיל וקיבל תשלום השווה לסכום של 1 שקלים עבור כל שעת עבודה. נוכח זאת - מתקבלת תביעתו של התובע לתשלום הפרשים בגין נסיעות ואנו קובעים, כי היה על כפיר לשלם לו עוד 518 שקלים ברכיב זה. מדובר ברכיב שהוא "החזר הוצאות" ולא תמורה עבור עבודה ולפיכך אין הוא נושא זכות לפיצויי הלנה בגין אי תשלומו במועד. נתייחס לאופן תשלום ההפרשים כאשר נדון בהמשך בטענת ה"קיזוז" של כפיר. אי הפרשה לפנסיה: התובע טוען, כי כעובד שמירה היה על כפיר להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה, החל מיום עבודתו הראשון - דבר שלא נעשה כלל - ולכן, הוא תובע פיצוי בגין אי הפרשת תשלומים לקרן פנסיה, עבורו, בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף השמירה. הוא מעמיד דרישתו ברכיב זה על 6% מהשכר שקבל בכל תקופת העבודה, סה"כ - 638 שקלים. כפיר כופרת בחובתה להפריש תשלומים כלשהם לקופת פנסיה בטענה, כי חובה זו קמה רק לאחר השלמת תקופת נסיון של 3 חודשים, שהתובע לא עמד בה. עוד היא באה בטרוניה על כך שהתובע לא צרף את הצו עליו הוא מבקש להסתמך, אך, גם היא לא הציגה את ההוראה המגבילה את תשלום ההפרשות, כדבריה. ככלל, צווי הרחבה נמצאים בידיעתו השיפוטית של בית-הדין ואנו מניחים ששני הצדדים מתכוונים לצו הרחבה בענף השמירה [י"פ תשל"ד, עמ' 528], על תיקוניו (להלן: צו ההרחבה), שפורסם גם בספרו של מ. פסטרנק, הסכמים קיבוציים, כרך ראשון, עמ' 12.3.9. על אף שהנושא לא הורחב בכתב התביעה, בתצהירו של התובע או בסיכומיו - הוא מנסה להתבסס על הוראות סעיף יב' לצו ההרחבה, שקבעו, כי על מנת להבטיח תנאים סוציאליים עפ"י תקנותיה של מבטחים ישלם המעביד לסניפי מבטחים "פנסיה ותגמולים" בשיעור 5% מהשכר היומי המלא, שיעור שהוגדל ל- 6% מהשכר בצו הרחבה כללי במשק, בדבר הגדלת פנסיית יסוד, מיום 12.6.89 [י"פ התשמ"ט, עמ' 3411]. דא עקא, שזכות זו סוייגה בסעיף ד' לצו ההרחבה - ואליו כוונו, ככל הנראה, טענותיה של כפיר - בו נקבע, כי כל עובד חדש יתקבל לתקופת נסיון של שלושה חודשים ורק לאחר שהעובד עבר את תקופת הנסיון ייחשב כקבוע ויחולו עליו כל תנאי העבודה, הזכויות והחובות, הקבועים בהסכם הקיבוצי שהורחב, החל מיום כניסתו לעבודה. הנה כי כן - היה על התובע להשלים תקופת נסיון של שלושה חודשי עבודה ולהתמיד ולעבוד גם לאחריה, על מנת שיהא זכאי לזכויות לפי צו ההרחבה ובהן ההפרשה הפנסיונית, רטרואקטיבית ליום התחלת עבודתו ואילך. כיוון שלתובע אצה הדרך והוא עזב את כפיר קודם שמלאו 3 חודשים לעבודתו אצלה, מובן, כי הוא לא עבר את תקופת הנסיון ואינו זכאי לפיצוי על הפרשות פנסיוניות, כלשהן, שלא הועברו על שמו. התביעה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה - נדחית בזאת. קיזוז: כזכור, כפיר ביקשה לקזז כל סכום שייפסק לזכות התובע מתשלומים ששולמו לו ביתר, בטעות. בנקודה זו יש לקבל את דרישתה, ולו בחלקה. כוונתנו להתחשבנות שיש לערוך עקב התשלומים ששולמו תחת הכותרות: "ימי חופש", "ימי חג" ו"פיצויים". אמנם, קבענו שיש לראות תשלומים אלה כחלק מהשכר הרגיל של התובע, אבל, בהתאם לחוזה יש להוסיף תוספת של 1 שקלים לשעת עבודה מכל כותרת, היינו - עוד 3 שקלים לכל שעה ולא יותר. אולם, עיון ברישום בתלושי שכרו של התובע מצביע על כך שבכותרות אלה קיבל סכומים גבוהים יותר: בחודש 9/04 עבד 123 שעות וקיבל שלוש פעמים 333 שקלים (במקום 123 שקלים X 3); בחודש 10/04 עבד 137 שעות וקיבל שלוש פעמים 347 שקלים (ולא 137 שקלים X 3); ובחודש 11/04 עבד 90 שעות וקיבל שלוש פעמים 300 שקלים . במצב זה - שולם לתובע תשלום יתר בסך 1,890 שקלים. לכן, יש הצדקה לקזז את החיוב בגין הפרשי החזר הוצאות הנסיעה - בסכום של 5,18 שקלים, כפי שקבענו לעיל - כנגד תשלום יתר זה, ששולם במהלך העבודה. בסיכומיה ביקשה ב"כ התובע, כי אם נקבל את טענות הנתבעת בקשר עם התשלום ששולם בגין הרכיב שהוגדר כ-"ימי חופשה" - נחייב את כפיר בתשלום "פדיון חופשה" של שלושה ימים, בסך 504 שקלים. גם תשלום זה מקוזז כנגד תשלום היתר הנ"ל. למעשה, יתרת תשלום היתר מכסה גם את עלות ימי ההכשרה שעבר התובע וביקש עבורם תשלום של 336 שקלים - עליו לא ויתר בסיכומיו - ועדיין שולמו לו כ-500 שקלים יותר מהמגיע (שניתן לקזז כנגד נסיעות כפולות); המסקנה מהמקובץ היא, כי - התובע לא זכאי לתשלום נוסף. הואיל ולא היתה לפנינו תביעה שכנגד - לא נדון בטענותיה של כפיר, לתשלומים שונים מכח החוזה, ומטעם זה, אף לא נתייחס לטענות התובע, שמדובר בהוראות מקפחות בחוזה אחיד. סיכום: נדחו רוב תביעותיו של התובע והתביעות שהתקבלו - בגין הפרשי החזר הוצאות נסיעה ופדיון חופשה - קוזזו כנגד תשלומי יתר שקיבל. על אף התוצאה הסופית - איננו עושים צו להוצאות נוכח העובדה, שכפיר לא השכילה לתת בידי התובע, מראש, חוזה עבודה, בו מפורטים כדבעי כל תנאי עבודתו, ולא ערכה עימו התחשבנות הולמת, מבעוד מועד, דבר שהיה מבהיר את התשלומים שקיבל, באופן שוטף, וחוסך, אולי, את ההתדיינות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מקבלת פסק-דין זה.דיני עבודה