אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת אריקה פריאל בבית משפט השלום בחיפה העוסק בנושא חתימה על הצעה לביטוח חיים - תאונה לפני שהצעת ביטוח חיים הועברה לחברת הביטוח הרקע העובדתי : התובע נפגע בתאונה לאחר שחתם על הצעה לביטוח חיים, שכלל גם ביטוח תאונה, ועל הרשאה לחיוב חשבון בנק לתשלום דמי-ביטוח. התאונה אירעה בטרם הועברה ההצעה לחברת הביטוח מנורה (להלן: הנתבעת או המבטחת) וממילא בטרם אושרה על ידי חתם מטעמה. דבר התאונה נודע לה רק לאחר אישור ההצעה והפקת פוליסה, בה ננקב מועד תחילת הביטוח כנקוב בהצעה לביטוח. התובע הגיש תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, שנדחתה על ידי המבטחת. בעקבות זאת הוגשה התובענה דנן. בעלי הדין חלוקים בסוגיית תוקפו של חוזה הביטוח ולחלופין, בקיומו של כיסוי ביטוחי כתבי הטענות : משנדחתה התביעה על ידי המבטחת הגיש התובע תובענה זו נגדה ונגד סוכן הביטוח. לאחר שסוכן הביטוח הלך לעולמו תוקן כתב התביעה ובמקומו בא עזבונו. התובע טען, כי חוזה הביטוח נכרת עם חתימת רעייתו על כתב הרשאה לתשלום דמי ביטוח, ומכאן, תוקף הפוליסה החל מיום 1.4.98 כך שקיים כיסוי ביטוחי למקרה הנדון. מחובתם של הנתבעים או מי מהם לשלם לו אפוא תגמולי הביטוח בין בשל קיומו של חוזה ביטוח ובין מכח התחייבות הנתבעים או מי מהם והודעתם כי הביטוח תקף, "אחרת התובע לא היה יוצא לעבודתו". עילת התביעה מושתתת לדעת התובע על דיני חוזים ועשיית עושר ולא במשפט בכתב ההגנה טענה המבטחת כי הפוליסה תקפה רק לאחר תהליך החיתום (שהיה ביום 21.4.98) ותשלום דמי הביטוח הראשוניים (ששולמו ביום 23.4.98). עוד הוסיפה כי לו ידעה על שינוי במצבו הבריאותי של התובע לא היתה מסכימה לבטחו. כאשר הסכימה לכרות חוזה ביטוח עמו הסתמכה על הצהרת הבריאות שהועברה אליה בהניחה שלא חל שינוי במצב בריאותו. בכל מקרה, נוכח השינוי המהותי שחל הפוליסה בטלה. בכתב הגנת סוכן הביטוח, ולאחר מכן של עזבונו, נטען כי אין יריבות בינו לבין התובע וככל שהלה זכאי לתשלום תגמולי ביטוח הרי מוטלת החובה לשלמם על הנתבעת. עוד טען, כי כל מעשיו נעשו כשלוח של הנתבעת ולפי ההרשאה שקיבל העובדות הצריכות לעניין החבות : התובע מסגר-רתך, מקצוע הכרוך בעבודה פיסית, ובעל השכלה בת עשר שנות לימוד. במועד הרלוונטי לתובענה עבד מזה עשרים שנה במקצוע זה, תחילה כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. כעצמאי העסיק זולתו עובד אחד קבוע ויותר לפי הצורך. לגרסתו, זכה בעבודה בהיקף גדול בעבור חברת מקורות בע"מ (להלן: חברת מקורות) ועתיד היה להתחיל בה ביום 6.4.98. הגם שאין חולק שהתובע נפגע במסגרת עבודתו באתר של חברת מקורות הרי שטענתו בדבר מועד תחילת העבודה מהווה עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע. עם זאת, אין צורך להכריע בשאלה האם הוכח כדבעי מועד תחילת העבודה באותה עת היה התובע מבוטח לטענתו במספר ביטוחים מסוג תאונה, מחלה ונכות אשר נערכו ביוזמת רעייתו דרך מקום עבודתה במשרד האוצר, אגף מס הכנסה, אך זו היתה הפעם הראשונה בה התקשר בחוזה ביטוח חיים. בין בני הזוג לבין סוכן הביטוח סוהיל קנעזע ז"ל (להלן: סוכן הביטוח או הסוכן), אשר הלך לבית עולמו במהלך המשפט ועזבונו בא במקומו, היתה היכרות קודמת ובעבר הזמין התובע ביטוח ציוד דרכו. בסמוך לפני תחילת ביצוע העבודה בעבור חברת מקורות פנה התובע לסוכן וגילה עניין בעריכת ביטוח חיים. הלה הזמין אותו למשרדו וביום שישי ה-3.4.98 נפגשו הוא ורעייתו עם סוכן הביטוח במשרדו של האחרון. במהלך הפגישה חתם התובע על הצעה לביטוח חיים אשר כללה גם ביטוח תאונה ונכות (להלן: הצעת הביטוח). בהתאם להצעה נקבע סכום ביטוח נכות בסך 100,000 ₪ וביטוח בגין אבדן כושר עבודה בסך של 5,000 ₪ בגין כל חודש בו ימצא באי-כושר טופס הצעת הביטוח, המהווה מסמך אחיד שנוסח על ידי המבטחת, מורכב מכמה חלקים: חלק אחד מיועד לרישום פרטי המועמד לביטוח והמוטבים הזכאים לתגמולי ביטוח וסוגי הביטוח המוזמנים. חלק אחר הנו הצהרת בריאות ובו שאלות שונות ביחס לעברו הרפואי של המועמד לביטוח, הנדרש לחתום גם על טופס ויתור על סודיות רפואית בגב הדף בו נרשמים פרטי המועמד, סוגי הביטוח כולל סכומי הביטוח והמוטבים ישנה "הצהרת המבקש/המועמד לביטוח" שזו לשונה בחלקה הרלוונטי: "(3) הרשות בידי המבטח להחליט על קבלת ההצעה או דחייתה מבלי שיהיה חייב להצדיק או להסביר את החלטתו. ידוע לי/לנו שחוזה הביטוח נכנס לתוקפו רק אם תאושר הצעה זו על ידי המבטח ובתנאי שהפרמיה הראשונה שולמה במלואה". מקום החתימה של המועמד לביטוח על פני הדף מתחת להצהרה "הנני מאשר בזאת כי קראתי והבנתי את ההצהרות שמעבר לדף ואני מסכים להן". התובע חתם מתחת להצהרה האמורה, חתם על הצהרת בריאות ועל כתב ויתור על סודיות רפואית באותו מעמד חתמה רעיית התובע על כתב הרשאה לחיוב חשבונה בבנק יהב ("הוראת קבע") לתשלום דמי ביטוח. על פי הנטען בכתב התביעה מסר אז סוכן הביטוח כי חתימה על כתב ההרשאה כמוה כתשלום דמי הביטוח. לפי הנטען בתצהירי עדות ראשית של התובע ורעייתו, מסר להם סוכן הביטוח בעל פה כי הביטוח "יתפוס" החל מיום 1.4.98 ואף הראה להם כי רשם בהצעת הביטוח תאריך זה (סעיף 4 לתצהירו ת/1). אשת התובע ציינה בתצהירה כי במהלך הפגישה הסביר להם הסוכן את פרטי הביטוח וגם ניסה ליצור קשר עם הנתבעת, ללא הועיל (הפגישה התקיימה ביום שישי בשבוע). טרם צאתם ממשרדו העלתה חשש פן תתעורר בעיה כלשהי שהרי לא עלה בידי סוכן הביטוח ליצור קשר עם הנתבעת ברם הלה השיב לה "אין לך מה לדאוג, אני נציג החברה כשתצאי מהדלת יש לך ביטוח" (סעיף 6 לתצהירה ת/3). בכתב ההגנה הכחיש סוכן הביטוח גרסה זו. למרבה הצער הלך הסוכן לבית עולמו בטרם היה סיפק בידו ליתן תצהיר עדות ראשית וממילא גרסתו לא נשמעה. מחלוקת עובדתית זו תוכרע בהמשך ביום 6.4.98, ביומו הראשון בעבודה באתר חברת מקורות ובטרם הגיעה הצעת הביטוח למשרדי הנתבעת, נפגע התובע בתאונה בעטיה היה באי-כושר תקופה מסוימת (משכה לפי תנאי הפוליסה שנוי במחלוקת) וגם נקבעה לו נכות צמיתה (לפי המוסכם שיעורה 15% לצמיתות). הצעת הביטוח נתקבלה במשרדי הנתבעת ביום 8.4.98 וביום 21.4.98 נתקבלה החלטת חיתום (במהלכו נבחנת ההצעה לביטוח על מרכיביה השונים ובסופו מתקבלת ההחלטה אם לקבל או לדחות את המציע) על פיה קבלה הנתבעת את הצעת הביטוח. ביום 23.4.98 הופקה פוליסה ובאותו יום חויב חשבון הבנק של רעיית התובע בהתאם להרשאה שנתנה. ביום 14.6.98 הגיש התובע למבטחת תביעה לקבלת תגמולי ביטוח. אז נודע לה, לראשונה, על קרות התאונה. היא דחתה אפוא את התביעה התנהגות סוכן הביטוח : טענת התובע הנה כאמור כי מדברי סוכן הביטוח ברור היה להם כי תוקף הביטוח מיידי ולכן יצאו ממשרדו בלב שלם מתוך ידיעה שהביטוח תקף החל מאותו יום. טענה זו לא הוכחה כדבעי. למרבה הצער גרסת סוכן הביטוח לא נשמעה, וזולת התובע ורעייתו אין איש היכול להעיד על אשר התרחש באותה פגישה. עדות התובע אינה עדות יחידה של בעל דין שכן היא נתמכת בעדות רעייתו. עם זאת, בהיות השניים צד מובהק המעונין בתוצאות ההליך יש להתייחס לעדותם במשנה זהירות. התובע ורעייתו גילו זכרון סלקטיבי למדיי. זולת אמירה זו המיוחסת לסוכן הביטוח לא זכרו פרטים אודות פגישתם עמו. אמנם נכון, נוכח הזמן שחלף אין לתמוה על ליקויים בזכרון ועל אי-דיוקים בגרסאות השניים. התובע עצמו חזר והדגיש את חלוף הזמן והקושי לזכור פרטים. התמיהה עולה נוכח זכרונם המופלג בנקודה הרלוונטית, זכרון שהלך והשתפר עם השנים בעוד בכתב התביעה נאמר כי סוכן הביטוח ציין בפני התובע כי די בחתימה על הרשאה בחשבון על מנת שהביטוח יהיה תקף, הרי בתצהירו נזכר התובע באמירה מפורשת לפיה תוקף הביטוח החל מיום 1.4.98. רעייתו גם זכרה את אמירתו המוזכרת לעיל בנוגע לתוקף המיידי של הביטוח. בהתעלם מטענת הנתבעת לעניין הרחבת חזית הרי שגרסתם זו הנה גרסה כבושה. הגם שהמבטחת דחתה את תביעת התובע בסמוך לאחר הגשתה (ביום 14.6.98), לא ראו התובע או רעייתו להעלות את גרסתם הנוכחית על הכתב. השניים החרישו ורק כעבור שלוש שנים, עם הגשת התובענה לבית המשפט, העלו טענה לפיה סוכן הביטוח הבהיר שתוקף הביטוח החל עם מתן הרשאה לחיוב החשבון וכעבור למעלה מחמש שנים תמימות, עם הגשת תצהירי עדות ראשית, נזכרו בפרטים נוספים כמפורט לעיל. למותר לציין, כי ניתן היה לאשש (או לשלול) את טענתם זו לו העלוה מבעוד מועד. התובע לא הוכיח אפוא כי סוכן הביטוח אמר את הדברים המיוחסים לו כריתת חוזה הביטוח : חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) הנו בבחינת דין מיוחד המסדיר את היחסים בין מבטח-סוכן ביטוח-מבוטח. עם זאת, הוא חלק מדיני החוזים ומכאן, כל אימת שחוק חוזה הביטוח שותק ניתן לפנות לדיני החוזים הכללים. כך בנוגע למועד כריתת חוזה הביטוח וכך בסוגיות נוספות. מושכלות ראשונים, כי חוזה נכרת עם קיבול ההצעה על ידי הניצע (ראה סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 [להלן: חוק החוזים]) הצעת הביטוח, הגם שהיא ערוכה על טופס אחיד של חברת הביטוח, מהווה הצעה של מועמד לביטוח - המבוטח בכח - להתקשר בחוזה ביטוח. מועד הקיבול הנו בסיומו של הליך החיתום, אז מחליטה חברת הביטוח אם לדחות את ההצעה או לקבלה ולהתקשר בחוזה עם המציע. ראוי לזכור כי סוכן הביטוח הנו מתווך בין מבוטח למבטח (ראה סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח) המשמש שלוח של המבטח (אלא אם סוכם אחרת במפורש) לעניין המשא ומתן לצורך כריתת חוזה הביטוח (ראה סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח). לכן, עצם החתימה על הצעה לביטוח ונקיבת מועד לתחילת הביטוח אינו יוצר עדיין קשר חוזי בין המועמד לביטוח - המבוטח בכח - לבין המבטח כפי שנקבע לעיל, לא הוכח כי סוכן הביטוח ציין בפני התובע כי תוקף הביטוח מיידי. לכן, ככל שניתן לייחס משמעות משפטית לאמירות סוכן הביטוח בשלב המשא ומתן אין לכך נפקות בענייננו. בהצעת הביטוח עליה חתם התובע צוין במפורש כי תוקף הביטוח מותנה באישור המבטחת. גם לולא כן ניתן היה להגיע לאותה מסקנה, שהרי הצעה לביטוח, כשמה כן היא, הצעה להתקשר בחוזה ביטוח. ברור אפוא למציע (המבוטח בכח) כי נדרש קיבול על ידי החברה, המתבטא כאמור באישור החתם. בנוסף, מותנה תוקף של פוליסת ביטוח חיים בתשלום דמי הביטוח הראשוניים. כך צוין מפורשות בהצעת הביטוח עליה חתם התובע. על כך בהמשך טענת התובע לפיה תוקף חוזה הביטוח מיידי מתעלמת לא רק מהצהרתו המוזכרת בסעיף 9 דלעיל אלא גם מתוכן הצעת הביטוח, המעידה מתחילתה ועד סופה כי המציע, התובע במקרה דנן, הנו בבחינת מועמד להיות מבוטח, ותו לא. אין עדות כי התובע קרא את הצעת הביטוח טרם חתימתו עליה ברם רעייתו, עליה הוא סומך ואשר העידה על קפדנותה בעניינים כגון אלה, מסרה כי "לא קראתי הכל בכמה וכמה דקות, אבל דפדפתי בדף הראשון" ובהמשך הוסיפה כי טפסי הצעת הביטוח היו בידיה והיא והתובע הסתכלו עליהם והיא הסתכלה על מה התובע חתם (ראה עדותה בעמ' 36 מאמצע העמוד). נכון הדבר, הסייג בדבר תחילת תוקפו של הביטוח רשום בגב דף הצעת הביטוח ולא ליד המקום המיועד לחתימה. עם זאת, במקום המיועד לחתימה ישנה הפניה מפורשת להצהרות המופיעות מעבר לדף. לכן, הטענה המשתמעת לפיה לא ידע התובע על מה חתם או לא נתן את דעתו על תוכן המסמך, אינה יכולה לסייע לו (לעניין טענת "אפסות" ראה ע"א 36/99 יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח' תק-על 2001(1) 1387 והפסיקה המוזכרת שם). למותר לציין, כי אם חפץ התובע שתוקף הביטוח יהיה מיידי יכול היה להתנות זאת בכך שהצעת הביטוח תועבר ללא דיחוי למבטחת ושזו תודיע על קיבולה (או דחייתה) מיד. התובע פנה לסוכן הביטוח ביום 3.4.98 והחל בעבודה לטענתו רק ביום 6.4.98, שהיה יום שני בשבוע חוזה ביטוח למפרע : גם אם נכונה גרסת התובע, וסוכן הביטוח אכן ציין כי "הביטוח יתפוס מיום 1.4.98", אין בכך כדי להעיד על קיבול הצעת הביטוח, שהרי תוקף הביטוח היה מותנה כאמור בשני תנאים: האחד, שהצעת הביטוח תתקבל על ידי המבטחת והשני, תשלום דמי הביטוח הראשוניים. לו נפגע התובע בתאונה אחרי שתנאים אלה התממשו היה הביטוח אכן "תופס" החל מיום 1.4.98. כזכור ביום 23.4.98 הפיקה הנתבעת פוליסה למפרע החל מיום 1.4.98 בטרם דווח לה על אירוע התאונה. פוליסת ביטוח צופה אמנם פני עתיד ברם חברת ביטוח רשאית להסכים לביטוח למפרע (ראה בסוגיה ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית ואח' פ"ד נח(6), 822 [2004]; ע"א 27/91 קבלו נ' ש' קבלו עבודות מתכת בע"מ פ"ד מט(1),450) [1995]. להסכמה לביטוח למפרע נדרשים שני תנאים. האחד, שהצעת הביטוח נתבקשה לפני קרות מקרה הביטוח; השני, כי חברת הביטוח ידעה על בקשת הביטוח למפרע (ראה ע"א 27/91 הנ"ל). במקרה דנן אין חולק כי הצעת הביטוח נחתמה לפני קרות מקרה הביטוח ברם אין חולק גם, כי המבטחת לא ידעה בעת שהודיעה על הקיבול (עם אישור החתם) וממילא לפני הפקת פוליסה, כי כבר באותו מועד אירע מקרה ביטוח משמעות חתימה על כתב הרשאה לחיוב החשבון : אין חולק כי בעת קרות התאונה טרם שולמו דמי הביטוח הראשוניים. לדעת התובע, עצם מתן הרשאה לחיוב חשבון בנק כמוהו כתשלום דמי הביטוח. מקובלת עליי טענה זו. אם במועד קרות התאונה (מקרה הביטוח) נתקבל כבר אישור החיתום אזי הייתי רואה כי הפוליסה בת-תוקף אף אם בפועל טרם קבלה המבטחת את תשלום דמי הביטוח הראשוניים עקב אי-שימוש בהרשאה שקבלה (במקרה דנן אישור החתם ניתן ביום 21.4.98 ותשלום דמי ביטוח ראשוניים היה ביום 23.4.98, עם הפקת הפוליסה. לו אירעה התאונה ביום 22.4.98 הייתי קובעת כי הביטוח בר-תוקף). זאת, משום שההרשאה מעניקה למבטח את הכח לפנות ישירות למורשה (במקרה דנן הבנק בו התנהל חשבון אשת התובע) ולדרוש את התשלום ובידיו השליטה מתי לעשות כן לא התעלמתי מהוראת סעיף 48 לחוק החוזים ("חיוב אשר לקיומו התחייב החייב כלפי הנושה בחיוב אחר, או שהעביר לו לשם כך זכות כלפי אדם שלישי, חזקה שלא התכוונו להפקיעו אלא אם קוימו החיוב האחר או הזכות") אלא שזו תחול במקרה שבנק יסרב לכבד הוראת חיוב חשבון מכל טעם שהוא, כגון ביטולה על ידי נותנה או משום שמצב החשבון לא אפשר את כיבודה מסקנה אחרת תביא לתוצאה לפיה רק תשלום טבין ותקילין יאפשר כניסת הביטוח לתוקף ושימוש באמצעי תשלום אחרים המקובלים בשוק יותיר מבוטח ללא כיסוי ביטוחי כל עוד לא נתקבלו הכספים בפועל אצל המבטח. מבוטח אשר ימסור לחברת הביטוח, או לסוכן הביטוח בעבורה, שיק לתשלום דמי הביטוח הראשוניים והשיק לא יוצג לפרעון במועד הנקוב בו ימצא עצמו ללא ביטוח אף על פי שמצדו עשה את כל המוטל עליו כדי להבטיח את התשלום. תוצאה זו הנה בלתי סבירה ואם זו כוונת המבטח עליו לומר זאת במפורש. במקרה דנן, אין באמור לעיל כדי לסייע לתובע, שכן במועד קרות התאונה טרם נתקבלה הצעתו לביטוח ביטול הפוליסה : משלא נכרת חוזה ביטוח עקב העדר קיבול ממילא אין לתובע זכות לתגמולי ביטוח. עם זאת, ניתן לבחון את תוקפו של החיוב באספקלריה של דיני הטעות. בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים "מי שמתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה". במקרה דנן התקשרה המבטחת בחוזה (בהנחה שנכרת חוזה הביטוח) על סמך מצג שהוצג בפניה בהצהרת הבריאות עליה חתם התובע. כזכור ביום 8.4.98 הועברה הצעת הביטוח לנתבעת לאחר אירוע התאונה. הנתבעת קבלה את ההצעה על יסוד אמונתה כי לא חל שינוי במצבו הבריאותי של התובע, שינוי אשר היה בידיעתו של האחרון חוק חוזה הביטוח, שהוא דין מיוחד כאמור, צפה אפשרות של כריתת חוזה ביטוח עקב טעות כאמור ובסעיף 16(א) נקבע כדלקמן: "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". הוראה זו מתיישבת עם הוראות דיני החוזים הכללים וגם עם מהותו של חוזה ביטוח, הצופה כאמור פני עתיד שינוי מהותי במצב התובע : לא זו אף זו, משחל שינוי מהותי במצבו של התובע היה מחובתו ליידע את הנתבעת מיד ומשנודע לה על השינוי המהותי שחל, הרי עומדת לה הגנה לפי סעיף 18(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח, לאמור, תהא פטורה כליל מתשלום תגמולי ביטוח, שעה שהוכח כי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי...". בהיות חוזה ביטוח צופה פני עתיד הרי שמתן כיסוי ביטוחי למפרע למקרה ביטוח שכבר התרחש אינו סביר, וככל שניתן לעשות כן, מחייב הסכמה מפורשת וידיעה מצד המבטח. העדה מטעם המבטחת הצהירה, ועל כך לא נחקרה, כי לו ידעה הנתבעת על המצב לאשורו ועל השינוי שחל במצבו הבריאותי של התובע לא היתה מסכימה כלל לבטחו או היתה מחריגה את הפגיעה הנובעת מאירוע שכבר התרחש על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי במועד קרות התאונה לא היה ביטוח בר-תוקף הן משום שטרם היה קיבול מצד המבטחת, הן משום שהקיבול שהיה ניתן בטעות והן משום שגם אם נאמר שהיה חוזה ביטוח תקף הרי שבנסיבות פטורה הנתבעת כליל מתשלום תגמולי ביטוח הנזק : חרף התוצאה אליה הגעתי אתייחס בקצרה לסוגיית הנזק. בשים לב לשיעור הנכות הצמיתה שנותרה לתובע, עיסוקו וכושר עבודתו חלוקים בעלי דין על זכות התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין אי-כושר. בעלי הדין הסכימו כאמור כי בעטיה של התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% בתחום האורטופדי. במאמר מוסגר יצוין כי המוסד לביטוח לאומי העריך את נכותו הצמיתה בשיעור גבוה יותר ברם אין לכך נפקות להליך דנן. בהתאם לתנאי הפוליסה היה התובע זכאי למענק נכות על בסיס נכות צמיתה בשיעור 15% מסכום הביטוח בסך בסך 100,000 ₪ (נכון ליום כריתת חוזה הביטוח) בצירוף הפרשי הצמדה בהתאם לתנאי הפוליסה (ראה סעיף 12 לנספח 900). לו נקבע כי קיים כיסוי ביטוחי לא היה מקום להוסיף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, שכן במקרה דנן המדובר במחלוקת כנה ואמיתית בנוגע לזכאות התובע לתגמולי ביטוח בין בעלי הדין נטושה מחלוקת בנוגע לשאלה האם איבד התובע את כושר עבודתו בהתאם לתנאי הפוליסה. עוד טוען בא כח התובע בסיכומיו, כי חקירת התובע על עבודתו בפועל מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן לא נטען בכתב ההגנה כי התובע עובד. דין הטענה להדחות מהטעם הפשוט שהמבטחת אינה מבקשת לדחות את תביעתו של התובע בהסתמך על העובדה שהוא עובד. העובדה שעבד או עובד נועדה להצביע על היותו בעל כושר לעסוק בעיסוק אחר ההולם את כישוריו. עובדת היותו עובד הנה גם בעלת השלכות לעניין המהימנות התניה החוזית : בפוליסת הביטוח ישנה תניה בזו הלשון: "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה לצורך נספח זה בלבד אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו - בשיעור של 75% לפחות - הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעת הביטוח עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק אחר המתאים לנסיונו להשכלתו ולהכשרתו".בתניה זו מהווה תנאי מתלה (ראה סעיף 27(א) לחוק החוזים) והתנאי הנו שלילת כושר העבודה של התובע בשיעור 75% לפחות במקצוע או העיסוק בו עבד ערב התאונה (מסגר-רתך) וגם שלילת כושר עבודה בעיסוק ההולם את נסיונו, השכלתו והכשרתו. הנטל להוכיח קיום התנאי מוטל על הטוען לזכות, קרי, על המבוטח להבדיל מהוכחת חריג לכיסוי ביטוחי, המוטל על מבטח העותר להשתחרר מחבות המדובר בתנאים מצטברים ודי שאחד מהם לא יתקיים כדי לקבוע כי אינו זכאי לקבלת תגמולי ביטוח. ראה ע"א 300/97 חסון נגד שמשון חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד פ"ד נב (5), 746 [1999] מפי השופט אריאל (כן ראה הפסיקה המוזכרת שם) שם פורשה תניה זו לפיה נשלל כושרו של הנפגע לעסוק בעיסוק הולם כמחייבת זיקה בין עיסוקו ערב התאונה לבין העיסוק הסביר האחר. משמעות הדבר, כי חייב להיות קשר הגיוני בין העיסוק הקודם (מסגר רתך במקרה דנן) לבין העיסוק האפשרי האחר. יובהר, אין צורך בזהות בין עיסוקו של התובע ערב התאונה לבין עיסוק הולם אחר אלא די בזיקה בין השניים. כמו-כן, השאלות אינן האם בפועל עובד בעבודה הולמת את נסיונו, השכלתו והכשרתו או האם קיימת אפשרות מעשית להעסקתו בעבודה מתאימה אחרת, אלא האם כשיר הוא במומו לבצע אותה עבודה כפי שנפסק לא אחת, תגמולי ביטוח תאונה נועדו לסייע לנפגע לשוב ולהשתלב במעגל העבודה. תגמולים אלה אמורים להשתלם במהלך תקופת ההחלמה וההכשרה הדרושה ללימוד מקצוע אחר הולם בשים לב להכשרתו, השכלתו ונסיונו. רק כאשר אין לנפגע אפשרות במומו לשוב ולהשתלב בעיסוק מתאים אחר ישולמו לו תגמולי ביטוח לכל ימי חייו. למזלו הרב של התובע, חרף פגיעתו בתאונה אין הוא נמנה על נפגעים אלה כושר עבודה של התובע : כעולה מחוות דעת, המומחים תמימי דעים כי בעטיה של התאונה נבצר מהתובע לעסוק במקצועו כמסגר-רתך. לכן הצטמצמה המחלוקת למסוגלותו לעסוק בעיסוק אחר המתאים לנסיונו, השכלתו והכשרתו. לביסוס טענתו בדבר אבדן כושר עבודה מוחלט הן כמסגר רתך והן במקצוע מתאים אחר הגיש התובע חוות דעת של דר' שלוסברג לפיה אין הוא מסוגל לעבוד כמסגר רתך, מקצוע הכרוך בעבודה פיסית וכמו-כן אינו מסוגל לעבודה מתאימה אחרת בשים לב לנסיונו, השכלתו והכשרתו הנתבעת מצדה מבססת את טענותיה בעיקר על חוות דעת פרופ' יהודה לרמן לפיה הגם שהתובע אינו כשיר לעבודה כרוכה במאמץ פיסי כמסגר רתך הרי כשיר הוא במומו לבצע מגוון עיסוקים המתאימים לנסיונו, השכלתו והכשרתו. נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה דר' מריו סקולסקי כמומחה מטעם בית משפט. דר' סקולסקי סבור אף הוא כי כושר עבודתו של התובע לעסוק במומו בעבודתו הקודמת כמסגר-רתך נפגע לצמיתות בשיעור העולה 75%. עם זאת, הוא סבור כי מר חכים מסוגל לעבוד בעבודות סבירות אחרות המתאימות להשכלתו, לכישוריו ולנסיונו, כגון עבודות ריתוך של פריטים קלים, עבודות במכניקה עדינה, מחסנאות במחסן של פרטים קלים (כגון ציוד אלקטרוניקה וכו'), תיעוד מלאי, ניהול צוותי עובדים וכו'. אם אכן מר חכים הסב את מקצועו וקיבל הכשרה לעבודה בתחום התכשיטנות כפי שציין פרופ' י. לרמן בחוות דעתו, עבודה מסוג זה אכן מתאימה למצבו הבריאותי והתפקודי בתשובה על שאלות הבהרה שהופנו אליו אישר דר' סקולסקי כי התובע היה באי-כושר מלא לעבודה מיום התאונה ועד ליום 31.12.99. החל מיום 1.1.00 היה כשיר לעבודה מתאימה אחרת. במילים אחרות, תקופת האי-כושר לפי תנאי הפוליסה הסתיימה לדעתו ביום 31.12.99. המומחה לא מונה אמנם בהסכמה ברם גם במקרה זה נטיית בתי המשפט היא להעדיף את חוות דעת המומחה מטעמו על פני זו של מומחים "מטעם", שכן חזקה עליו שפועל באופן אובייטיבי וללא משוא פנים. עם זאת אין בכך כדי למנוע העלאת ביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו. חוסר שביעות רצון של בעל דין מקביעות המומחה, שאינן תואמת את חוות דעת המומחה מטעמו, אינו בגדר ביקורת עניינית ואינו עילה לשלול את חוות דעתו או חלק ממנה. במקרה דנן, אין הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית משפט. עם זאת, אין בכך כדי להכריע בתובענה, שהרי אין חולק כי ההכרעה בסוגיה האם עיסוק מסוים מצוי בגדר נסיונו, השכלתו והכשרתו של מבוטח לעולם מסורה לבית המשפט מקובלת עליי עמדת המומחה מטעם בית משפט לפיה אין התובע במצב של אי-כושר במובן הפוליסה. התובע אמנם בעל השכלה של אחת עשרה שנות לימוד בלבד (או שתים עשרה כפי שרשם המומחה מטעם בית משפט) ובעל הכשרה מקצועית כמסגר-רתך. עם זאת, אין לומר כי במומו (נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 15%) אינו מסוגל לכל עבודה אחרת המתאימה לנסיונו, השכלתו והכשרתו. בפני התובע מגוון רחב של מקצועות ועיסוקים הדורשים מיומנות טכנית, תחום בו הנו בעל הכשרה ונסיון מוכחים. המקצועות והעיסוקים עליהם הצביע המומחה מטעם בית משפט הנם בעלי זיקה למקצועו ערב התאונה ועל כן עונים על סוג העיסוק אשר הוצא מתחולת הפוליסה. במקרה דנן, לפי קביעת המומחה חדל התובע להיות באי-כושר לפי תנאי הפוליסה כבר ביום 31.12.99 כך שלכל היותר זכאי היה לתגמולי ביטוח מיום התאונה ועד למועד זה בניכוי תקופת ההמתנה, אם יש כזו. גם במקרה זה היה מקום להוסיף על החיוב הפרשי הצמדה בלבד כאמור בסעיף 12 לנספח 900 לפוליסה. סוף דבר : התוצאה מכל האמור לעיל הנה כי אני דוחה את התובענה. בשים לב לנסיבות איני עושה צו להוצאותפוליסהמסמכיםביטוח חייםהצעת ביטוחחברת ביטוח