הסכם קיבוצי תכנית הבראה - תביעה ביטול פיטורים פגם שימוע

הסכם קיבוצי תכנית הבראה - תביעה ביטול פיטורים פגם שימוע, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בחיפה, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת מ. פריימן כללי : בפנינו תביעות 4 מעובדי המועצה המקומית טורעאן (להלן- "המועצה") העותרים לביטול פיטוריהם מיום 25/3/06. תביעה זו החלה על דרך צו מניעה זמני, ובהסכמה הוחלט על שמיעתה במסגרת ההליך העיקרי. אין מחלוקת, כי פיטורי התובעים נעשו במסגרת תכנית הבראה למועצה. המועצה, ועד העובדים וההסתדרות חתמו ביום 26/4/05 על הסכם קיבוצי מיוחד בכללו רשימות מוסכמות של העובדים המפוטרים, והתובעים בתוכן התובעים נקטו בהליכים משפטיים כנגד פיטוריהם וזומנו למספר שימועים, כפי שיפורט בהמשך, ובסופו של יום, החליטה ועדת הפיטורים ביום 24/3/06 על פיטוריהם של התובעים. לטענת התובעים, הליכי השימוע והפיטורים נעשו שלא כדין, למראית עין בלבד, בהרכב חסר של ועדת הפיטורים, תוך הסתמכות על שימועים קודמים, רחוקים ממועד הפיטורים. עוד טוענים התובעים כי פיטוריהם נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד שכן תנאי פרישתם לא אושרו באותו מועד ע"י משרד הפנים. בנוסף, התובעים פוטרו טרם שולמו להם כל זכויותיהם הכספיות, לרבות חוב שכר עבודה, לפני תחילת הליך הפיטורים, אף זאת בניגוד להסכם הקיבוצי לטענת הנתבעת, לא נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובעים ובפיטוריהם. הנתבעת נתנה לתובעים אפשרות להעלות כל טענותיהם נגד הפיטורים, ויותר מפעם אחת. באשר להפרת תנאי ההסכם הקיבוצי המיוחד טוענת הנתבעת כי היא המציאה אישורים ממשרד הפנים בדבר סיום תנאי עבודתם של התובעים והזכויות המגיעות להם, כמתחייב בהסכם הקיבוצי. הצד להסכם הקיבוצי - ארגון העובדים ו/או ההסתדרות לא אימצו טענות התובעים ולא נקטו בהליך כלשהו כנגד ההפרה הנטענת, מכאן, שאף אם היתה הפרה כלשהי, אין בה כדי להביא לבטלות הפיטורים להלן נבחן באופן פרטני את הליך הפיטורים באשר לכל אחד מן התובעים. בהמשך, נתייחס לטענותיהם המשותפות באשר להפרת תנאי ההסכם הקיבוצי המיוחד אשר בה, לטענת התובעים, יש כדי להביא לבטלות הפיטורים התובע בתיק עב 1816/06 - מר דחלה מחמוד : התובע החל עבודתו במועצה ביום 1/4/94, במחלקת מים וביוב. בתצהירו ת/1 הצהיר התובע כי זומן והופיע לשימוע ביום 5/5/05, השמיע דבריו והוחלט להשאירו בעבודתו. התובע הצהיר כי הוזמן לשימוע נוסף ביום 9/2/06, אולם כשנכח ליד האולם בו אמור היה להתקיים הליך השימוע - מצא את הדלת סגורה, ואח"כ נודע לו שההליך בוטל. לטענתו, לא הוזמן לשימוע נוסף ביום 14/3/06 ושימוע כזה לא התקיים. בתצהיר נוסף שמסר התובע (ת/2) הצהיר, בניגוד גמור להצהרתו הקודמת, כי זומן לשימוע ביום 14/3/06 ואף התייצב בנין המועצה בשעה בה זומן, ניסה לפתוח את דלת המשרד בו ישבו חברי ועדת השימוע וזו היתה נעולה, דפק על הדלת, ומשלא פתחו לו לאחר מס' דקות עזב את המקום באשר לשימוע מיום 5/5/05 העיד התובע בפנינו כי אמר לוועדה כל מה שרצה לומר, גם היום היה חוזר על אותם הדברים ולא היו לו דברים נוספים לטעון. באשר לשימוע מיום 14/3/06 מסר התובע בעדותו בפנינו גירסה שלישית, ולפיה הגיע לשימוע, נכנס לאולם שם היו רבחי דחלה (מזכיר המועצה), עומר עדווי ועמג'את עדאוי, שאמרו לו שהשימוע מבוטל. עם זאת, התובע חזר וטען כי האמור בתצהיריו (כי שימוע זה כלל לא היה או שהדלת היתה סגורה) נכון במאת האחוזים גם באשר לשימוע של יום 9/2/06 היתה עדות התובע בולבלת ומלאת סתירות. פעם טען כי זומן לשימוע, הגיע, והדלת היתה סגורה (עמ' 3 לפרוטוקול בשורות 11-19). פעם טען, כי לא זומן כלל לשימוע זה (שורות 20-21). פעם טען כי עוה"ד הודיע לו שעליו להתייצב לשימוע (שורה 25) ופעם טען כי לא הופיע כי לא קראו לו, וכי לא ידע על קיום הישיבה (עמ' 4 שורות 3-9). במסגרת חקירתו הנגדית טען התובע, כי הובטח לו ע"י חברי ועדת השימוע שבמידה ולא יחתום על יפוי כח לבא כוחו (בהליך קודם), עו"ד צדיק נסאר, דהיינו, לא ימשיך בהליך המשפטי נגד המועצה, לא יפוטר מעבודתו. טענה זו אף היא אינה מהימנה עלינו. גירסה כבושה זו לא הופיעה בתצהירו של התובע ועלתה, משום מה, רק בחקירתו הנגדית לנוכח הסתירות בגרסאותיו ולאור התרשמותנו (השלילית) מעדותו של מר מחמוד דחלה, קובעים אנו כי עדותו אינה מהימנה עלינו כלל. מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת, הנתמכת בפרוטוקולים של ישיבות השימוע, ולפיהם, ביום 5/5/05 אכן התייצב התובע והשמיע טענותיו והשגותיו כנגד הכוונה לפטרו. ביום 9/2/06 הגיע התובע לפתח האולם בו התקיימה ישיבת ועדת השימוע אולם נמנע מלהכנס, וביום 14/3/06, לא הופיע כלל לשימוע דוחים אנו את הטענה כי המועצה נעלה מפני העובדים את הדלתות ולא איפשרה קיום שימוע. בועדת הפיטורים מיום 24/3/06, שהחליטה על פיטורי התובע, נכחו היועץ המשפטי, גזבר המועצה ומזכיר המועצה. הועדה בחנה את הצורך בפיטורי התובע, את וותקו כנגד ובהשוואה לזה של העובד האחר העובד במחלקה, בחנה את טיעוניו של התובע כפי שהועלו בפניה ביום 5/5/05, ולא מצאה בהם הצדקה שלא לפטרו. כאמור, התובע אישר בעדותו כי אין לו טיעונים נוספים מעבר לאלו שהושמעו על ידו בשימוע של יום 5/5/05. התובע היה זה שנמנע מלהשתתף בשימועים הנוספים אליהם זומן. אין, על כן, כל פגם בכך שהנתבעת התייחסה לטיעוניו מאותו שימוע מוקדם, על אחת כמה וכמה משהצהיר בפנינו התובע כי דבריו באותו שימוע ממצים כל טענותיו יודגש , כי המדובר בפיטורי צמצום וועדת הפיטורים התמקדה בבחינת הצורך בצמצום, ובחינת סדר העדיפויות בין העובדים, לפי קריטריון הותק ("נכנס אחרון יוצא ראשון"). משכך, לא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע. הועדה נתנה לתובע הזדמנויות להופיע בפניה והתובע ויתר על זכותו לעשות כן. הועדה התייחסה לטיעונים שעמדו בפניה, כפי שנטענו בשימוע מיום 5/5/06, טיעונים הממצים, אליבא דתובע, את כל השגותיו, והגיעה להחלטה מנומקת בדבר הצורך בפיטוריו לטענת התובע בתצהירו ת/2 מיום 20/4/06, זכאי הוא לפנסיה, וזאת בהתאם לחוזר מנכ"ל משנת 97. גזבר המועצה התייחס לעניין זה בעדותו וציין כי "משרד הפנים מקצה לכל 10 אנשים שמתחת לגיל 50 חריג אחד שיוצא לפנסיה במקום פיטורים בותק של 10 שנים...יש מכסה, במקרה הספציפי של זרעיני זה חריגה מהמכסה" (עמ' 25 לפרוטוקול). מכאן, כי לא שוכנענו שאכן זכאי התובע לפנסיה, ואין בטענתו זו, שלא הוכחה, להביא לבטלות פיטוריו התובע בתיק 1817/06 - מר סבאח חאלד : התובע החל לעבוד במועצה ביום 1/4/94 כאיש תחזוקה וגינון במגרש הכדורגל וכקורא מדי מים. תובע זה השתתף בשימוע ביום 5/5/05. התובע סיפר לועדה על מצבו האישי. התובע אישר כי לא היה שינוי מאז ישיבת השימוע של יום 5/5/05 ועד יום 14/3/06 (עמ' 13 לפרוטוקול). עוד אישר התובע, כי בשימוע ביום 5/5/05 הציעו לו חברי הועדה תפקיד חלופי - לעבור לעבוד בתפקיד שרת בביה"ס, והוא סרב. לטענתו, ההצעה היתה כ"נקמה", והוא היה מוכן להסכים לכל בי"ס אחר פרט לזה שהוצע לו (עמ' 13 לפרוטוקול). עם זאת, בפרוטוקול השימוע מיום 5/5/05 נרשם כי התובע סרב לעבודת שרת בנימוק שעבודה זו - לא מתאימה לי באשר לשימוע מיום 9/2/06 טען התובע בתביעתו ובתצהירו ת/5, כי זומן לשימוע אך מצא את הדלת סגורה, ואח"כ נודע לו שהליך השימוע בוטל. בתצהירו ת/6 לא הזכיר כלל שימוע זה, והתייחס לשימוע מיום 14/3/06 אליו לא יכול היה להיכנס כי הדלתות היו נעולות . בעדותו נשאל אם ידע על השימוע ב- 9/2/06 והשיב שאינו זוכר. בהמשך, נזכר כי "סגרו לנו את הדלתות ולא היה מי שיענה לנו". עוד הוסיף, כי היה עם מחמוד (התובע מס' 1) ב- 9/2/06. טענה זו לא נתמכת בעדותו של מחמוד התובע טען כי לא קיבל זימון לשימוע שלישי ביום 14/3/06, על אף שבתצהירו ת/6 הצהיר על התייצבותו לשימוע זה. משנשאל בעניין השיב: "אני לא מדייק בתאריך". נוכח הסתירות בתצהירי התובע ולאור התרשמותנו מעדותו, מעדיפים אנו גירסת הנתבעת הנתמכת בפרוטוקולי ועדת הפיטורים. לפי גרסה זו, התובע זומן לשימוע ליום 9/2/06 ובחר שלא להתייצב בפני הועדה. בפרוטוקול הועדה מיום 9/2/06 נרשם כי שעת השימוע 9:40 וכי "הועדה המתינה עד השעה 10:00, על אף שנודע לוועדה שהוא נכח בבנין המועצה עשר דקות לפני המועד, העובד לא פנה אל הועדה ולא הודיע על כל סיבה שהיא אשר תמנע ממנו להופיע בפני הועדה...". בהחלטת הפיטורים הועדה התייחסה לצורך בפיטוריו של התובע. הועדה הסתמכה על האמור בשימוע מיום 5/5/05, ציינה כי בשים לב לותק של התובע נעשה ניסיון להציע לו משרה אחרת, במקום עובד אחר בעל ותק נמוך משלו, אולם התובע סרב למשרה זו. הועדה התייחסה גם לעקרון הפיטורין לפי "נכנס ראשון יוצא אחרון", ולנוכח כל האמור - החליטה על פיטורין בתביעתו ובתצהירו ת/5 טען התובע כי ביום 5/5/05 זומן לשימוע, הופיע והשמיע את דבריו. התובע לא טען כי לא ניתנה לו הזדמנות מלאה להעלות כל טענותיו. גם בתצהיר ת/6 לא טען זאת. לראשונה עלתה הטענה במהלך חקירתו הנגדית וככזו, כמו גם לנוכח חוסר מהימנותו של תובע זה, איננו מייחסים לה משקל רב. התובע היה בן 39 שנים במועד פיטוריו, כך שלא ברורה טענתו בסיכומיו בדבר "זכאותו" לפנסיה כעובד שגילו מעל 40 שנה. לנוכח כל האמור, לא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע ובדרך קבלת ההחלטה על פיטוריו. יודגש כי הנתבעת ביקשה להתחשב בותקו של התובע וניסתה להציע לו עבודה חלופית, אולם הוא סרב התובע מס' 3 - בתיק עב 1818/06 - מר זרעיני כמאל : התובע עובד מועצה מיום 1/4/85 ושימש בתפקיד תברואן. בתצהירו ת/7 התייחס התובע לשימוע מיום 14/3/06 וציין כי "בנוסף לשימוע שבוצע ביום 14/3/06 זומנתי לשימועים קודמים ובמהלכם הצגתי את עמדתי ובקשותי ובשימוע של יום 14/3/06 הודעתי לועדה שעמדתי היא אותה עמדה שהצגתי בשימועים קודמים". בתצהיר ת/8 התייחס התובע לשימוע מיום 14/3/06 בלבד. עיקר טרונייתו של התובע הייתה ביחס לתנאי הפנסיה שמבקש הוא לקבל. התובע אישר בעדותו כי מה שזכור לו מישיבת השימוע הוא, שאם יתנו לו כל מה שהוא מבקש, אין לו בעיה לצאת לפנסיה, למרות שאינו מעוניין לצאת לפנסיה התובע העיד: "הבקשות שלי היו בקשר לכל תנאי הפנסיה, כל תהליך הפנסיה היה פגום". התובע לא טען נגד עצם הוצאתו לפנסיה אלא ביקש לברר התנאים שיקבל. עם זאת, אישר כי לא פנה למשרד הפנים לברר מהן הזכויות המגיעות לו. בתצהירו ת/8 כתב: "הנני להצהיר כי לפני הליך השימוע אני הסברתי לראש המועצה בחודש 12/05 כי לא תהיה לי בעיה לפיטורים אם תסדיר לי המועצה עניין הפנסיה ובהתאם לתנאים שקבעתי...יש לבטל את הליך הפיטורים ואז אסכים שתסדר לי המועצה ענין הפנסיה שלי בהתאם לתנאים שקבעתי בכך שאקבל 50% פנסיה תקציבית בהתאם לשכר של 5,300 ש"ח וכן תשלום זכויות אחרות כגון הסתגלות 10 חודשים, מענק פרישה, ביגוד, הבראה, החזרת כספים שהורידה המועצה ממני מאז שהחלה תכנית ההבראה, תשלום כל החוב לקרן ההשתלמות ולקופת גמל, תשלום הפרשי דירוג וכן פיצוי נוסף בגין איבוד משרה ביום 17/9/06, טרם הגשת סיכומי התובעים, ביקשה הנתבעת לצרף מטעמה מסמך והוא אישור פנסיה לתובע מטעם משרד הפנים. עפ"י האישור, זכאי התובע לקצבת פרישה בשיעור 46% מהמשכורת הקובעת, לפי חלקיות 100% משרה. בנוסף, זכאי התובע למענק פרישה של 11.50 משכורות קובעות ולשני חודשי הסתגלות. התובע התנגד לצרוף המסמך מן הטעם שטענותיו מבוססות לא רק על אי אישור פנסיה אלא על טענות נוספות. כמו כן, טוען התובע כנגד גובה הפנסיה כאשר, לטענתו, הנתבעת העלימה ממשרד הפנים מרכיבים שונים, לדוגמא, דירוגו של התובע, המשפיע על גובה השכר הקובע. איננו מוצאים מדוע שלא להיעתר לבקשה ולהתיר צירוף המסמך מעדותו של התובע ומהמסמכים שהוצגו בפנינו, לרבות פרוטוקול שיחה עם ראש המועצה בחודש 10/05, בה הודיע התובע כי יסכים הוא לעזוב את העבודה בתנאים שביקש, התרשמותנו היא כי התובע לא הביע התנגדות של ממש לעצם הפסקת עבודתו, אלא ביקש להסדיר את תנאי הפנסיה וזאת עשתה המועצה, אם כי באיחור, כעולה מאישור משרד הפנים. בעדותו טען התובע כי פנה לוועד לברר מה תנאי הפנסיה המגיעים לו. לא שמענו מפיו ואף לא ראינו כל מסמך בו מפורטים אותם תנאים. כמו כן לא שוכנענו כי התובע הציג תנאים ספציפיים כלשהם בפני ועדת השימוע. אדרבא, התובע טוען בסיכומיו כי המתין לקבל מועדת הפיטורים את פירוט תנאי הפנסיה שלו, ומשהדבר לא נעשה, הוא סיים את השימוע. עם זאת, בתצהירו ציין כי דורש הוא, בהתאם לתנאים שהוא קבע, זכויות כאלו ואחרות שוכנענו, כי אין מחלוקת אמיתית בשאלת עצם הפסקת עבודתו של התובע. המחלוקת היא בשאלת גובה הזכויות המגיעות לתובע. בעוד התובע מבסס דרישותיו על תנאים שנקבעו על ידו באופן שרירותי, הנתבעת, מאידך, קיבלה אישור משרד הפנים לזכויות הפנסיה המגיעות לתובע מכוח חוק. לפיכך,על אף שאישור משרד הפנים לפנסיה לתובע הושג בדיעבד, אין באמור כדי לאיין בנסיבות העניין את ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של התובע. ככל שסבור התובע כי זכאי הוא מכוח חוק לתנאים עודפים על אלו שאושרו, באפשרותו לפנות בהליך המתאים לתיקון/שינוי זכויותיו נוסיף ונציין, כי בשונה מפסה"ד בעניין ביטון נ. עירית טבריה (עב 1449/05) אליו הפנה התובע, ועליו מבקש הוא להסתמך לצורך הקביעה כי הפיטורים בטלים, בפנינו לא הוכח כלל ועיקר כי ההסכמה לפיטוריו של התובע והכללתו ברשימת המפוטרים התבססה על ההנחה כי יהא זכאי לפנסיה, ותנאיה. לא מצאנו על כן כי בפיטורי תובע זה נפלו פגמים שיש בהם להביא לבטלות הפיטורים התובע בתיק עב 1820/06 - מר דחלה עומר : התובע עבד במחלקת מים וביוב כעובד הנתבעת מיום 1.1.00. התובע זומן לשימוע ליום 9/2/06 ולא הופיע. ועדת השימוע ציינה בפרוטוקול מאותו היום כי התובע הגיש אישור מחלה מיום 1/2/06 ועד 9/2/06, על אף שהגיש בקשה לצו מניעה אליו צורף תצהיר עליו חתם במשרד ב"כ עו"ד נסאר בחיפה בתוך תקופת מחלתו. בתצהירו ת/3 ציין התובע כי הופיע בשימוע מיום 14/3/06, הציג עמדתו והסבירה לועדה, אולם חרף האמור, החליטה ועדת הפיטורים על פיטוריו. בתצהירו ת/4 העלה גירסה אחרת, לפיה הופיע לשימוע לא מוכן, הועדה לא בדקה את הותק שלו או זכויותיו הסוציאליות ולא הסבירה לו את זכויותיו ועל כן השימוע לקוי. התובע חזר, עם זאת, וטען, כי הסביר לוועדה מדוע אין לפטרו , אם כי הועדה קטעה את דבריו ולא נתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו. מטענה זו חזר בו בעדותו 3בעדותו אישר התובע, כי כל מה שהיה לו לומר לועדה ביום 14/3/06 נאמר על ידו, וכי הפרוטוקול משקף את שנאמר בוועדה (עמ' 7 לפרוטוקול). התובע חזר ואישר: "ש. כשהופעת בשימוע ב- 14/3/06, טענת את כל מה שיש לך לטעון? ת. אמרתי את כל הטענות חוץ מזה שלא קיבלתי את הכסף שלי. פיטרתם אותי בלי לתת לי כסף. זה כתוב בתוכנית ההבראה שאסור לפטר עובד בלי ששולמו לו הזכויות שלו. ש. זו בעצם הטענה שלך ת. כן... ... ש. נכון לומר כי הטענה העיקרית שלך, הבסיסית, היא בעצם כי הפיטורים לא בסדר כי לא קיבלת כסף לפני שפיטרו אותך ת. נכון אבל כואב לי שאני מפוטר ולא קיבלתי כסף משכורת ופיצויים... מה שכואב יותר שפיטרו אותי בצורה לא נכונה. זה כאילו היה עניין של נקמה. הטענה שלי למה לפטר עובד בלי לקבל את הזכויות שלו. ש. במידה והיית מקבל את הכסף שלך לא היית פונה לבית הדין? ת. זו הטענה העיקרית שלי, אם הייתי מקבל את הכסף שלי בכבוד, התווכחו איתי על חודש הסתגלות" - עמ' 8 לפרוטוקול התובע לא ידע לומר האם הסכומים שאושרו לו ע"י משרד הפנים תואמים את הסכומים המגיעים לו (עמ' 9), אולם התעקש לטעון, כטענה בעלמא, כי הסכום שאושר אינו נכון. לאור עדותו של התובע, לא מצאנו כי נפלו בהליך השימוע שנערך לו ביום 14/3/06 כל פגמים שיש בהם כדי להביא לביטול ההחלטה על פיטוריו. לסיכום פרק זה, לא מצאנו באשר לאף אחד מארבעת התובעים, כי הליך השימוע וקבלת ההחלטה בועדת הפיטורין לקה בפגמים בהם יש להביא לביטול החלטת הפיטורים פיטורים בניגוד להסכם הקיבוצי : לטענת התובעים, הפיטורים נעשו בניגוד לסעיפים 9-10 להסכם הקיבוצי הקובעים: "לכל עובד אשר הוסכם על סיום עבודתו יימסר מכתב סיום עבודה המפרט את תקופת עבודתו...עם מסירת מכתב הפסקת העבודה לעובד יימסר לו גם מכתב...המפרט את תנאי סיום עבודתו ומציין, כי תנאים אלה אושרו ע"י כל הגורמים המוסמכים לרבות משרד הפנים... לא יישלח מכתב סיום עבודה לעובד ולא יחל ההליך כלפיו עד אשר לא יאושר ההסכם, לרבות תנאי סיום העבודה של כל עובד על ידי משרד הפנים". לטענת התובעים, אישורי משרד הפנים ניתנו רק לאחר הגשת הבקשה לצו המניעה, ובמכתבי הפיטורים לא צויינה תקופת עבודתם של התובעים, תאריך תחילת עבודתם והתפקידים שמילאו, בניגוד להסכם הוצגו בפנינו מכתבי המועצה מיום 4/4/06 ואישורי משרד הפנים מיום 10/4/06 לאמור במכתבים. במכתבים מפורטת תקופת עבודתו של כל עובד והזכויות להן זכאי, עם פיטוריו, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד ולחוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/97. אשר על כן, דוחים אנו טענת התובעים כי יש לבטל פיטוריהם בגין הפרת ההסכם הקיבוצי בעניין זה. טוענים עוד התובעים, כי הנתבעת פעלה גם בניגוד לסעיפים 11+13 להסכם הקיבוצי הקובעים: "טרם סיום העבודה של כל עובד שברשימות נספחים א' ו- ב' תדאג הרשות לשלם לו את מלוא תנאיו ושכרו...לרבות התשלומים המגיעים לו עקב עבודתו וסיום עבודתו לרבות זכויותיו בקרנות ההשתלמות והפנסיה ובקופות הגמל. לא יסיים עובד את עבודתו אלא לאחר שישולמו כל זכויותיו לרבות אלה שעוכבו ו/או הופחתו ולא שולמו קודם לסיום העבודה". "לא יחל הליך סיום עבודתם של העובדים וביצוע השימועים אלא לאחר שהרשות המקומית תשלם את מלוא השכר לכלל העובדים". כמו כן קובע סעיף 20 להסכם כי : "הרשות המקומית תשלם לכלל עובדיה את כל התשלומים לרבות תנאי העבודה והשכר הנובעים מהסכמים קיבוציים. זאת, לרבות ביצוע השבה ככל שהיתה הפחתה אשר בוצעה באופן חד צדדי במהלך שנת 2004, לא יחל הליך סיום העבודה לרבות ביצוע השימועים אלא לאחר ביצוע האמור בסעיף זה לכלל העובדים ברשות". טוענת הנתבעת, כי התובעים אינם צד להסכם הקיבוצי, ומשלא ננקט הליך כלשהו ע"י הצדדים להסכם, בגין הפרתו, אין בהפרה, אם היתה, כדי להקנות לתובעים סעד חריג של ביטול פיטורים ואכיפת העסקה. הנתבעת אינה טוענת למעשה, כי פעלה על פי ההסכם, אלא כי אין בהפרתו כדי לזכות התובעים בסעד המבוקש כפי שפסקנו לעיל, לא מצאנו פגם בעצם החלטת ועדת הפיטורים על פיטורי התובעים. הליך הפיטורים נעשה במסגרת הליכי הצמצום בנתבעת, והתובעים נכללו ברשימת המפוטרים שגובשה בהסכמה עם נציגות העובדים. הנתבעת בחנה עם זאת את שאלת הקדימויות מבין העובדים בשים לב לוותק שלהם, ובמקרה של אחד התובעים הציעה לו עבודה חלופית. עם זאת, אין הכחשה מצד הנתבעת כי הליך הפיטורים לא ענה על חלק מדרישות ההסכם הקיבוצי ופיטורי התובעים נעשו בניגוד לחלק מהוראותיו. משהגענו לכלל מסקנה כי פיטורי התובעים לוקים בפגם כמבואר לעיל, נשאלת השאלה מהו הסעד שראוי לתיתו בנסיבות המקרה שבנדון. התובעים עתרו לסעד של הכרזה על בטלות הפיטורים והחזרתם לעבודה, תוך תשלום שכר עבודתם ממועד הפיטורים ואילך נושא הסעד הראוי לתיתו במקרים של פיטורים שלא כדין, מסור לשיקול דעתו של בית הדין הדן בעניין. בית הדין הארצי בע"ע 300258/97 יהודית חנן - מועצה מקומית מנחמיה, עבודה ארצי, כרך לג(1), 31 פסק מפי כב' הנשיא בדעת רוב, בהקשר לעובדת רשות מקומית, אשר פוטרה ממניעים פוליטיים, כדלקמן: "בפנינו מקרה של העברת עובדת מתפקידה לתפקיד אחר מטעמים פוליטיים, ולאחר מכן פיטוריה מאותם מניעים. כאמור, אני שותף לעמדת סגנית הנשיא, לפיה בעקבות פגם זה בפיטורי המערערת היא זכאית לסעד של פיצוי. עם זאת, אינני שותף לדעת סגנית הנשיא, כי הסעד הטבעי במקרים של פיטורים שלא כדין הוא סעד האכיפה. את עמדתי זו פרטתי בפרשת ביבס, [1] והדברים יפים גם לענייננו. לדידי, הסעד של פיצוי כספי הוא דרך המלך במקרים של פיטורים ורק במקרים מתאימים וחריגים יעניק בית הדין סעד של אכיפה אבני הבוחן שישמשו לשקילת הסעד הראוי, תומצתו בפסק דינה של כב' השופטת ארד, בע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - יצחק צויזנר, פד"ע לו, עמ' 438, כדלקמן: "ככלל, סעד של אכיפה, הוא סעד שבשיקול דעת. משהגיע בית הדין למסקנה כי פיטוריו של עובד נעשו שלא כדין וכי בשל כך הופרה ההתקשרות החוזית, יידרש לבחינתו של הסעד הראוי להינתן, תוך שהוא נותן דעתו להלכות הכלליות בדבר אכיפתם של יחסי עבודה בהם מדובר, בשים לב, בין היתר, להוראותיהם של סעיפים 3(2) ו- 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, לפי העניין. בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, [480] ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו בענייננו, קיימים, מחד, הפגמים במילוי הוראות ההסכם הקיבוצי בנוגע לתשלום החובות לעובדים. מאידך, הנתבעת נמצאת בהליך של הבראה ופיטורי צמצום, ומשרותיהם של התובעים בוטלו בהסכמה במסגרת ההסכם הקיבוצי. יש לייחס חשיבות לעובדה שהצדדים הישירים להסכם הקיבוצי לא נקטו בכל הליך למניעת או הפסקת ההפרה. כמו כן לא ננקטו ע"י ההסתדרות כל צעדים למניעת פיטורי העובדים. עוד יש להתחשב בכך, שגם אם התשלומים הנדרשים על פי ההסכם (לרבות חוב שכר עבודה והשלמת הפרשות לקופות) לא בוצעו טרם הפיטורים, מדובר בחוב כספי שהפיצוי בגינו יכול להינתן אף הוא על דרך של סעד כספי, ולא על דרך של אכיפת יחסי עבודה בסיכומיהם מעלים התובעים טענה, שלא נטענה קודם ואף לא הוכחה, כי לתובעים הופחתה המשכורת הקובעת ב- 10% - 20% במסגרת תכנית ההבראה, וכי המשכורת הקובעת והדרוג לצורך פנסיה של התובע 3 נפגעים עקב כך שהנתבעת לא "החזירה" את המשכורת לגובהה הנכון טרם הפיטורים (סעיפים 49+50 לסיכומי התובעים). בתביעותיהם או בתצהיריהם התובעים לא טענו כי ההפרה פגעה בזכויות המגיעות להם עם סיום עבודתם. בחקירתו של מר רבחי דחלה, מזכיר המועצה, נשאל הוא האם הופחתו לעובדים כספים בהתאם להסכם הקיבוצי ותשובתו היתה: "לא. אז שדיברנו על בניית תכנית ההבראה היתה החלטת מועצה בנושא שלכל עובד יופחת ממשכורתו 10% כתרומה לתכנית ההבראה וזה התבטא גם בקיצוץ שעות עבודה שהעובד עבד שעה פחות בכל יום" - עמ' 22 לפרוטוקול סוף דבר : בהתאם למכתבו של מר ישראל שפיצר מיום 9/8/06, קצבת הפרישה של התובע חושבה לפי 100% משרה. מכל האמור עולה כי לא הוכחה פגיעה בזכוי ות הפרישה של התובעים עקב הפרת ההסכם הקיבוצי, אם כי, גם על פי הודעת הנתבעת, קיימים חובות שככל הנראה טרם שולמו. במכלול נסיבות העניין, משמדובר בפיטורים מוצדקים על פי ההסכם הקיבוצי, גם אם נעשו שלא בהתאמה מלאה להליך שנקבע בהסכם, דעתנו היא כי הסעד המבוקש- סעד בטלות הפיטורים- אינו הסעד המתאים. התובעים לא עתרו לסעד חילופי- כספי. אשר על כן, דין התביעה להדחות. עם זאת, ובשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעת, לא נעשה צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדיןחוזהשימוע לפני פיטוריןשימועתכנית הבראהביטול פיטוריםפיטוריםהסכם קיבוצי