האם יש זכות לקבל הוצאות משפט שכר טרחת עורך דין בתביעות, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בנצרת, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת שפר ורד הקדמה : בפניננו תביעה בה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסכומים המגיעים לה עבור עובדיה שהינם עמיתים החברים בתובעת בגין החודשים מיוני 2005 ועד לחודש אפריל 2006. בכתב התביעה עמד סכום הקרן בצירוף ריבית פיגורים בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל על פי תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל התשכ"ד-1964 (להלן: "ריבית חשכ"ל"), נכון ליום 23.7.06 שהנו יום הגשת התביעה, על סך של 461,026.69 שקלים, כאשר סכום הקרן (המוערך) בכתב התביעה עמד על 440,000 שקלים ביום 10.8.06 הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה ולהופיע לדיון מוקדם שנקבע ליום 14.11.06, ועוד קודם לכן, במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית הדין ולבקשת ב"כ התובעת הורה בית הדין לנתבעת להעביר לידי התובעת את רשימות עובדיה החברים בתובעת, לרבות פירוט של "חלק העובד" ו- "חלק המעביד" לתקופה נשוא התובענה. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, כפי שנדרשה, אלא התייצבה לדיון שנקבע במסגרת הדיון שנקבע כאמור ליום 14.11.05, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו ביניהם להסדר דיוני וביקשו כי להסדר הנ"ל יינתן תוקף של החלטה, אשר לפיו: "הנתבעת מודה כי בעבור החודשים 6/05- 7/06 עומד חובה לתובעת כמפורט להלן: קרן החוב 469,476.55 שקלים , ריבית החשב 66,047.14 שקלים (נכון ליום 25.9.06) ובסה"כ 526,523.69 שקלים נכון ליום 25.9.06 (לא כולל שכ"ט והוצאות משפטיות). בתוך 10 ימים מהיום ולא יאוחר מיום 24.11.06 תחתום הנתבעת על הסדר פשרה. במידה ולא יחתם הסדר פשרה עד למועד הנקוב לעיל ינתן פס"ד חלקי ע"ס 526,523.69 שקלים (קרן החוב + ריבית החשב ליום 25.9.06) סכום זה ישא ריבית חשב או רווחים (לפי הגבוה ביניהם) מיום 25.9.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יגישו הצדדים סיכומים בשאלת פיצויי ההלנה וההוצאות המשפטיות במועדים המפורטים להלן: התובעת תגיש סיכומיה בתוך 15 ימים ממועד מתן פסה"ד החלקי והנתבעת תגיש סיכומיה בתוך 15 ימים ממועד הגשת סיכומי התובעת". ביום 23.11.06, ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני הנ"ל משלא עלה בידי ב"כ הצדדים להגיע לפשרה ביניהם, ניתן ביום 7.12.06 פסק דין חלקי, במסגרתו חוייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 526,523.69 שקלים בתוספת ריבית חשב או רווחים החל מיום 25.9.06 ועד ליום התשלום בפועל. עם מתן פסק הדין החלקי כאמור, נותרו שתי מחלוקות בין הצדדים הטעונות הכרעה והן, ראשית, חיוב הנתבעת בתשלום פיצויי ההלנה ושנית, חיובה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך הדין של התובעת, ולצורך ההכרעה במחלוקות אלה, הוגשו סיכומי הצדדים התובעת, חזרה והדגישה במסגרת סיכומיה כי תופעת הלנת השכר הינה תופעה החוזרת על עצמה אצל הנתבעת החל משנת 2000 ועד לימים אלה ואף פירטה בסיכומיה את ההליכים שהיא ניהלה כנגד הנתבעת לצורך גביית התשלומים המגיעים לעמיתיה במהלך השנים שעברו. התובעת הפנתה לפסיקת בית הדין הארצי כפי שהובאה בע"ע 73/03 קרן ההשתלמות נ' מ.מ.עראבה מיום 3.12.03 וכן לע"ע 1529/04 קרן ההשתלמות נ' מ.מ. יאנוח ג'ת מיום 8.12.05, פסקי דין בהם חייב בית הדין את הנתבעות בפיצויי הלנה וכן הפנתה לפסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים המעידים על מגמה ההולכת ומתרחבת המצדיקה השתת פיצויי הלנה על רשויות מקומיות שאינן עומדות בתשלומים כמתחייב התובעת הדגישה כי גם במקרה דנן, הנתבעת לא טרחה להגיש כתב הגנה על אף שנדרשה לעשות כן. הנתבעת בסיכומיה, טענה כי אין מקום לחייב אותה בפיצויי הלנה שכן אם היה איחור בהעברת חלק מההפרשות לתובעת, הדבר נבע מנסיבות שאינן בשליטתה שכן הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים אשר פקדו אותה כגון יתר הרשויות בשלטון המקומי. הנתבעת טענה כי משרדי הממשלה מפלים אותה לרעה, דבר אשר גרם לגירעון כספי ניכר ומנע ממנה לעמוד בהתחייבויותיה הן כלפי עובדיה והן כלפי הספקים הנתבעת הוסיפה כי מן הראוי לראות במצבה של הנתבעת כנסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה והפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד. באשר לאי הגשת כתב הגנה, הנתבעת טענה כי כתב ההגנה לא הוגש מאחר והתנהל בין הצדדים משא ומתן והנתבעת שיתפה פעולה והופיעה לדיונים בכדי לסיים את המחלוקות בין הצדדים, עוד הדגישה הנתבעת כי בתיקים בהם המחלוקת הנה חשבונאית בעיקרה, היועצים המשפטיים אינם מגישים כתבי הכנה ועניינים אלה מועברים ישירות לטיפולו של החשב המלווה של הנתבעת אשר מבצע את הבדיקות הנדרשות ורק לאחר מכן נחתמים הסכמי פשרה. הנתבעת הוסיפה כי כתב התביעה כפי שהוגש מנע ממנה להתגונן שכן הסכומים שנטענו בכתב התביעה לא פורטו ולא נתמכו באסמכתאות המבססות את עילת התביעה פיצויי ההלנה : סעיף 19א לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן:" החוק") קובע כי: "(א) יראו כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעביד לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות, או שהסכום שהמעביד נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן (ב) פיצוי הלנת השכר לפי סעיף זה יהיה - (1) לגבי סכום שהמעביד חייב לנכות משכר העובד - לפי סעיף 17; (2) לגבי סכום שמעביד חייב במישרין לקופת הגמל (להלן - החוב) - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה שלגביו קיימת החבות לקופת הגמל עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של החוב והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולם החוב; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי סעיף 18 לחוק קובע כי: "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". כאמור, לבית הדין נתונה הסמכות להפחית את פיצויי ההלנה ואף לבטלם זאת, בין השאר, בנסיבות שלמעביד לא היתה שליטה עליהן עד למתן פסק הדין בע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן (לא פורסם), לא נחשב מצבו הכלכלי הקשה של המעסיק כשלעצמו, כסיבה להפחתת פיצויי ההלנה. בפרשת עיריית לוד, עמדה כב' השופטת ארד על השיקולים שנלקחו בחשבון עת נקבע שיעור פיצויי ההלנה בציינה כי: "על כף אחת עמדה במלוא משקלה חובת העיריה בתשלום שכר עובדיה במלואו ובעיתו כמצוות החוק, והרתעתה מפני הפרת אותן חובות. בד בבד נשקל הצורך בפיצוי העובדים בגין המצוקה אליה נקלעו ובריפוי הנזק שנגרם להם על הכף האחרת נשקלו טיעוני העירייה בדבר הנסיבות החיצוניות שגרמו לכשל הכלכלי אליו נקלעה, שגרמו להלנת שכר עובדיה; עמדו לנגד עינינו אף טענותיה של המדינה בדבר ההשלכות העלולות לנבוע מחיוב העירייה בתשלום פיצוי הלנה, הן על תקציב המדינה והן על עיריית לוד, והעשויות להגיע לכדי סיכול תכניות ההבראה והשיקום לעירייה ולרשויות מקומיות אחרות כמותה באותה פרשה אף עמד כב' הנשיא אדלר על המטרה מאחורי הטלת פיצויי ההלנה והמדיניות הראויה בעניין זה וקבע כי: "לטעמי, הגישה הראויה היא זו של מתן פירוש רחב לנסיבות בהן ניתן להפחית את פיצוי ההלנה, וזאת במטרה להעניק לבתי הדין האזוריים מרחב שיקול דעת, תוך התייחסות למכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כפי שבא לידי ביטוי באחת הפרשות בהן דנתי "... מדיניות המחוקק היתה להפוך עיכוב מכוון בתשלום פיצוי פיטורים לעובד על ידי מעבידו לבלתי כדאי. עם זאת, מכיוון שפיצוי הלנה הוא גבוה מאוד... החליט המחוקק להעניק לבית הדין לעבודה את האפשרות להפחית או לבטל את פיצוי ההלנה... בתי הדין לעבודה גיבשו מדיניות לגבי יישום לשונו ומטרתו של החוק, וזאת בחיפוש אחר האיזון שבין זכויות העובדים לקבל שכר עבודה ופיצוי פיטורים במועד שנקבע בחוק, לבין העונש הקיצוני המוטל על המעביד... גישת בית הדין הארצי בפירוש המונח 'טעות כנה' היתה רחבה וליברלית, משום הסמכות הרחבה שנקבעה להפחתת פיצוי הלנה ...". דברים אלה יפים גם לעניננו. מחד, שומא על בית הדין לשקול את חובתה של הנתבעת להעביר לתובעת את הסכומים לשם שמירה על זכויותיהם של העובדים העמיתים בתובעת ומאידך לא יתעלם ממצבה הכלכלי של הנתבעת והנזק שייגרם לה כתוצאה מחיובה במלוא סכום פיצויי ההלנה בית הדין הארצי המשיך במגמה זו, כך בפסק הדין שניתן בע"ע 153/05 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' מועצה מקומית משהד מיום 9.5.06, לא ראה בית הדין לנכון להשית על המעסיקה פיצויי הלנה אף כי המערערת עתרה במסגרת הערעור להשתת פיצויי הלנה, וקבע בסופו של יום כי חובה של הנתבעת ישולם בתוספת ריבית חשב לאחרונה בפסק הדין שניתן בע"ע 437/03 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ נ' מועצה מקומית כפר כנא מיום 1.1.07, (להלן :"פסק הדין בעניין כפר כנא"), עמד כב' הנשיא אדלר על סוגיית הפיגור בהעברת התשלומים לקרנות השונות וציין כי: "נראה כי היה מקום לחייב את המועצה גם בענייננו בתשלום פיצויי הלנה מלאים בגין אי העברת הכספים לקרן. אלא, שבית הדין בתוך עמו יושב, וצוק העיתים ומצבו המיוחד של השלטון המקומי מחייב עריכת איזון בין החומרה שיש לייחס לאי העברת הכספים לקרן, לבין הנטל הגלום בהשתת פיצויי הלנה מלאים על המועצה, עובדיה וקופת הציבור, שעה שהמועצה מצויה בהליכי הבראה". כב' הנשיא עמד על חשיבות האבחנה בין חלק העובד לחלק המעביד והוסיף כי: "חלק המעביד - לטעמי, אין להקיש מרציונל הדברים שעמד ביסוד פסיקתנו בעניין עיריית לוד למקרה של אי-העברת "חלק המעביד" לקרן השתלמות; במקרה כזה אני סבור כי אין מקום לפסוק פיצוי הלנה שנתי בשיעור 25%. ואלה הטעמים לדבר: הנזק לעובדים עקב אי העברת הכספים לקרן השתלמות אינו מיידי; הפגיעה בקרן בשל אי העברת חלק המעביד אינה זהה לפגיעה בעובדים ששכרם מולן; לעובד אשר שכרו מולן אין מנוס ממציאת מקור פרנסה אחר, לעיתים באמצעות תשלום ריבית מופרזת. לעומת זאת, קרן השתלמות אשר אינה מקבלת את "חלק המעביד" מהמעסיק במועדו מחמיצה אמנם את האפשרות להשקעת הכספים, אולם כל עוד הכספים ישתלמו לה באיחור, נזקה הישיר יבוא לידי ביטוי בהפסד הריבית וההצמדה על הסכומים לסיכום כב' הנשיא, אשר מסקנותיו היו זהות לאלה של יתר חברי המותב קבע כי: "בימים כתיקונם, פיצויי ההלנה בגין אי העברת חלק העובד לקרן ראוי שיעמדו על שיעור משמעותי יותר מ"ריבית חשב", או שלא יופחתו כלל, על מנת להביא לידי ביטוי את החומרה שבניכוי הכספים ללא העברתם למטרה לשמה נוכו משכר העובדים. עם זאת, מצויים אנו בימים של משבר כספי עמוק בשלטון המקומי, ואנו עדים למאמציהם של כלל הגורמים הצריכים לדבר להתגבר על משבר זה ולהביא לאיזונן התקציבי של הרשויות באופן שיאפשר תשלום שכר שוטף לעובדיהן. בנסיבות חריגות אלה, ונוכח התחייבויותיהם של כל הגורמים הנוגעים בדבר למצוא פתרון לבעיה חמורה זאת, סבורני, שאין להטיל מעמסה נוספת על הקופה הציבורית בדמות פיצויי הלנה, אף שכאמור, בימים כתיקונם ראוי היה לעשות כן בנסיבות אלה וברוח הדברים שנאמרו בפסק הדין בעניין כפר כנא וכן בהתחשב במסקנה שבפסק הדין בעניין מועצה מקומית משהד, הננו סבורים כי במקרה דנן ישנן נסיבות המצדיקות להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על שיעור ריבית החשב או הרווחים לפי הגבוהה ביניהם כפי שנקבע במסגרת פסק הדין החלקי. עוד נוסיף, כי ערים אנו לפסיקת בית הדין הארצי בעניין פרשת עראבה (עע 73/03, ניתן ביום 03/12/03) וכן פרשת יאנוח ג'את (עע 1529/04, ניתן ביום 08/11/05), פסקי דין שהוזכרו ע"י התובעת, אלא שנסיבות העניין שבפנינו שונות מאלה שהיו בשתי פרשות אלה, שכן היה מדובר בנתבעות אשר לא רק הלינו באופן קבוע תשלומים לקרן השתלמות, אלא שאף לא טרחו להתגונן כנגד התביעות שהוגשו כנגדן, ועובדה זו כלשעצמה היתה בעלת נפקות משמעותית לעניין הדיון בעניינן במקרה דנן, אומנם הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במסגרת המועד שנקבע לעניין זה, אך התייצבה לדיון הראשון שנקבע בתיק ואף הגיעה להסדר דיוני אשר שימש בסיס למתן פסק הדין החלקי. הנתבעת הגישה סיכומים מפורטים אשר במסגרתם התייחסה לשאלת פיצויי ההלנה וטענותיה הובאו בהרחבה במסגרת סיכומים אלה, בשונה מההליכים בעניין עראבה ויאנוח ג'ת יחד עם זאת, אין לקבל את ההסבר שניתן על ידי ב"כ הנתבעת, לאי הגשת כתב ההגנה, אשר לפיו בתיקים מעין אלו אשר נחשבים כבעלי אופי חשבונאי, העניין נתון לטיפולו של החשב המלווה ובשל כך אינם נוהגים להגיש כתב הגנה. הנתבעת מחוייבת ככל הנתבעים להגיש כתב הגנה ככל שהיא נדרשת לעשות כן ואל לה לפטור את עצמה מלמלא אחר החלטות בית הדין. האיזון הראוי בין אי הגשת כתב ההגנה תוך הפרת החלטת בית הדין בעניין זה לבין העובדה שהנתבעת התייצבה לדיון הראשון שנקבע והגיעה להסדר ואף הגישה סיכומים בסופו של יום, הוא בחיובה של הנתבעת בהוצאות באשר להוצאות משפט ושכ"ט עורך דין : בתקנות בית הדין לעבודה לא נמצאה הוראה דוגמת זו שבתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי שכר הטרחה הנפסק לא יפחת מן התעריף המינימלי. בדב"ע נא9-6/ חב' מייסון בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג, 430) התייחס בית הדין לעניין זה וקבע כי: "אין זו השמטה מקרית אלא העדר ההוראה נובע מאופיין המיוחד של ההתדיינויות בבתי הדין בתחום משפט העבודה ובטחון הסוציאלי, שבהן יש לקבוע אמת מידה שונה מזו שנקבעה בתעריף המינימלי בבתי המשפט". עם זאת נפסק כי התעריף המינימלי מנחה את בתי הדין אך לא מחייב אותם (דב"ע מו/99-3 רחמים אביטן - הסוכנות היהודית, (לא פורסם)). לאחרונה ניתן פסק הדין בע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ - מעון הורים בית אורה בע"מ (פס"ד מיום 2/11/06), שם עמד בית הדין הארצי על השיקולים שיש להביא בחשבון בעת פסיקת הוצאות וכן מעמדו של התעריף המינימלי ונקבע , בין היתר, כי: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה - הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, הסך שנתבע, מספר הדיונים שהיו בתיק זה, העובדה שפסק הדין ניתן ללא שמיעת עדויות, העובדה שהנתבעת לא טרחה להגיש כתב הגנה, התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין וכן האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 10,000שקלים בצירוף מע"מ סיכום : לאור כל האמור לעיל הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט בפסק הדין החלקי שכבר ניתן וכן סך של 10,000 שקלים בתוספת מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין הוצאות משפטשכר טרחת עורך דיןשאלות משפטיותשכר טרחהעורך דין