זכאות עובד החזר הוצאות רכב, שעות נוספות, הוצאות טלפון - האם חלק מהמשכורת ? הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת אריאלה גילצר-כץ העובדות הצריכות לעניין : בפנינו שתי תביעה לפסק דין הצהרתי אשר יקבע כי מרכיבי שכר שונים במשכורתם של התובעים יוכרו שחלק משכרם היסודי. התובע 1 עבד אצל הנתבעת 1 במשך כ-11 שנים כממונה על בטיחות וגיהות בעירייה וכן כממונה על הארכיון העירוני. התובע 2 עבד אצל הנתבעת 1 במשך כ-19 שנים בתפקידים שונים תפקידו האחרון היה אב בית במתנ"ס משכורתם של שני התובעים הורכבה משכר יסוד ומתוספות שכר שונות. שני התובעים קיבלו החזר הוצאות רכב, דמי כלכלה, תשלום שיחות טלפון, וקצובת נסיעות. לתובע 1 שולם גמול שעות נוספות ודמי שתיה לפקחים ולתובע 2 שולמו תוספות שכונו "תוספות על פי חוק ועל פי הסכם טענות התובעים : התובעים סבורים כי יש להכיר ברכיבי שכר שונים דוגמת הוצאות רכב, דמי שתייה לפקחים, דמי כלכלה, שעות נוספות והחזקת קו טלפון כרכיבי שכר פיקטיביים. התובעים סבורים כי רכיבים אלו הינם שכר אשר שולם להם בפועל ויש להכיר בהם כחלק ממשכורתם בכל הקשור לשיעור הפנסיה טענות הנתבעים : הנתבעים סבורים כי אין להכיר ברכיבים אלו כרכיבים פיקטיביים. הנתבעת 1 מציינת כי התובעים חתמו על הסכמי הפנסיה אשר בהם צוין כי אין להם כל תביעות נוספות. הנתבעת 1 מציינת כי בעת שחתמו התובעים על הסכם הפנסיה ליוו אותם נציגי ועד העובדים מבלי שנכפה עליהם דבר. הנתבעת 1 מציינת כי תביעה זו נגועה בחוסר תום לב מצד התובעים אשר במשך שנים מסרו לנתבעת נתונים פיקטיביים אשר הביאו להעלאת שכרם. לאחר שנים כה רבות בהן קיבלו התובעים תשלום שאינם זכאים לו, כעת אף באים הם ותובעים כי סכומים אלו יילקחו בחשבון בעת חישוב קצבת פרישתם הנתבע 2 מציין כי לו יתקבל רכיב מרכיבי התביעה מבלי שנגרמו לתובעים הוצאות אלו בפועל, הרי שמדובר בחריגות שכר. במצב דברים זה יהא על הנתבע 2 להפעיל את סמכויותיו לפי סעיף 29א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 - להלן: חוק יסודות התקציב הכרעה : ההלכה הינה כי תוספת שכר אשר איננה מותנית בתנאי ממשי או בגורם ממשי תחשב כחלק משכר העובדה לצורך הגדרת השכר הקובע (דב"ע מו/63-3 ראובן מוצפי ואח' - עירית ירושלים פד"ע יח 36; ע"ע 300291/98 אליהו חבר ואח' - בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ עבודה ארצי לג, 99). סבורה אני כי מן הראוי לדחות את טענת הנתבעת 1 כי התובעים חתמו על הסכמי הפנסיה בהם צוין כי אין לתובעים כל תביעות נוספות. לא על נקלה ידחה בית הדין תביעתו של עובד בעקבות חתימתו על כתב ויתור. בית הדין יבחן האם חתם העובד מרצונו החופשי כאשר הוא מבין את משמעות חתימתו על כתב הויתור. בית הדין אף לא יכבד כתב ויתור אשר יש בו משום ויתור על זכויות מגן מכוח חוק מקבלת אני את טענת התובעים כי בכתב הויתור נאלצו לותר על זכות שלא ידעו על קיומה. בעדותם בפנינו לא הכחישו התובעים כי ידעו שרכיבי השכר שאינם חלק משכר הבסיס אינם חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב שיעור גימלת הפרישה. יחד עם זאת, טענתם כי לא ידעו שרכיבי שכר פיקטיביים עשויים להחשב כחלק מהשכר הקובע לצורכי חישוב גימלת הפרישה הייתה מהימנה בעיניי. על כן סבורה אני כי אין ליתן תוקף משפטי לתניית הויתור. להלן אדון ברכיבי השכר ששולמו לתובעים אחד לאחד הוצאות רכב : התובעים טוענים כי במשך השנים שולמו להם סכומים שונים עבור החזרי הוצאות רכב, תחת סעיפים שונים בתלוש השכר. הוצאות אלו כונו "הוצאות קבועות", "החזר הוצאות קבועות" וכן "הוצאות משתנות". הוצאות אלו היו עבור הוצאות שונות שהיו לתובעים עבור אגרות וביטוח לרכביהם וכן בגין מספר הקילומטרים אותו נסעו מדי חודש ברכבם באשר לשימוש שעשה התובע 1 ברכבו ציין התובע 1 את הדברים הבאים (עמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 11/09/06): "...ש. התניידת עם רכב ת. לא. ברגל. כשאתה הולך ברגל אתה רואה הכל, את הגנן עובד בפינה הזו והמסגר עובד שם. לא הייתי אחראי על בטיחות בבתי הספר, אבל בבתי ספר שהיו מעבדות הייתי אחראי על העובדים, לדוגמא ביה"ס תיכון רמת יוסף, ביה"ס שז"ר. כל בת ים גדולה כמו פיהוק, ולעבור אותה ברגל אז היה לוקח עוד עשר דקות. היה לי רכב. לא השתמשתי בו לצורכי עבודה, ב-99% לא. ש. הצגת לעירייה רשיון רכב ת. כן. ש. היה רכב בבעלותך ת. כן ש. היה לך גם רשיון נהיגה ת. כן ש. אתה גם בטחת את הרכב ת. כן ש. הצגת את האישורים לעיריה כל שנה ושנה ת. נכון, זה מה שאמרו לי לעשות וזה מה שעשיתי. ש. על סמך זאת קיבלת החזרים ת. כחלק מהמשכורת זה היה תביא את האישורים ותקבל את הכסף וכך העיד התובע 2 (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 11/09/06 שורות 23-31): "ש. מלאת טפסים שהשתמשת ברכב לצורכי עבודה, לא שהחזקת - שהשתמשת בפועל, הודעת לעיריה חודש בחודשו שאתה משתמש ברכב לצורכי עבודתך ת. מילאנו את הטופס הזה, זה טופס סטנדרט שכולם ממלאים, אני מילאתי אותו, המשמעות של השתמשת או לא השתמשת, מה שביקשו ממני- לא אני הבאתי את הטופס הזה, המנגנון נתן את זה. ש. אם המנגנון לא היה נותן לך למלא או שוכח לתת לך את הטופס היית מבקש ת. בטח שהייתי מבקש זכאות עובד להחזר הוצאות רכב מותנית בבעלותו על רכב ובהגשת בקשה מתאימה למעבידו לשם כך. העובדה כי התובע בחר שלא לעשות שימוש ברכב אין בה כדי להפוך רכיב זה לפיקטיבי. למעלה מכך, העובדה כי אופי עבודתו של התובע 1 אכן הצדיק שימוש רב ברכב יש בה כדי לחזק את טענות הנתבעים. התובע ציין כי עבודתו התנהלה בעיקרה בתנועה בין מוסד מבוקר אחד לאחר, כך בכל ימות השנה. העובדה כי בחר התובע משיקוליו הוא שלא לעשות שימוש ברכב אין בה כדי לקבוע כי רכיב זה היה פיקטיבי. התוצאה הינה כי התביעת שני התובעים להכרה ברכיב הוצאות הרכב כחלק משכר העבודה נדחית שעות נוספות : התובע טען בעדותו כי השעות הנוספות בגינן קיבל תשלום ואשר דווחו על ידו לנתבעת 1 לא בוצעו בפועל. התובע 1 טען כי הונחה לבצע שעות נוספות על ידי הנתבעת, אך מלבד העלאת הטענה בעלמא, לא הביא התובע 1 כל ראיה ישירה שיש בה כדי להוכיח טענה זו. מתיאור אופי העבודה שביצע התובע 1 נוצר הרושם בפנינו כי לנתבעת היה קושי רב לפקח על שעות עבודתו של התובע 1. התובע 1 נע בין מוסדות שונים ברחבי העיר במהלך כל תקופת עבודתו. התובע ציין בחקירתו כי באופן שגרתי מילא באופן פיקטיבי את השעות הנוספות שלכאורה ביצע בסופו של יום עלי לאזן בין טענתו של התובע כי לא ביצע כלל שעות נוספות לבין טענת הנתבעת כי אין זה סביר שלא ביצע שעות נוספות כלל. לאחר ששמעתי את הצדדים נותרו כפות המאזניים מאוינות וסבורה אני כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראיה להוכחת טענתו כי תוספת זו הינה פיקטיבית. על כן סבורה אני כי מן הראוי לדחות טענתו זו הוצאות טלפון : התובעים הודו שניהם כי הם מחזיקים מכשיר טלפון בביתם. בכך, על פי ההלכה הפסוקה מתקיים התנאי המזכה בהוצאות טלפון ועל סבורה אני כי גם הוצאה זו איננה פיקטיבית החזר הוצאות נסיעה : התובעים טענו בתצהיריהם כי לא עשו כל שימוש בתחבורה ציבורית, אלא השתמשו בהסעה שהנתבעת העמידה עבורם או ברכבם הפרטי. אלא שכפי שניתן להיווכח התובעים הגישו בקשה להחזר הוצאות נסיעה (נספח ז' לתצהיר סוחמי), כך עולה אף מחקירותיהם של התובעים. על כן סבורה אני כי דין רכיב זה להידחות דמי כלכלה : באשר לדמי הכלכלה, בתצהירי התובעים ובחקירת התובע 1 נטען כי רכיב זה הינו פיקטיבי. מאידך נטען בתצהירו של מר סוחמי, המשנה למנכ"ל עיריית בת ים, כי רכיב זה בא לשקף הוצאה אמיתית. באשר לרכיב זה, הראיות המצויות בתיק בית הדין הינן עדויות בעלי הדין משני הצדדים ללא כל עדות תומכת אשר תטה את כפות המאזניים לכאו או לכאן. מאחר שלא ראינו מקום להעדיף את ראיות התובעים לעניין זה על ראיות הנתבעים, סבורה אני כי דין רכיב זה להידחות דמי שתיה לפקחים : באשר לדמי השתיה לפקחים, כפי שניתן להסיק משמם מיועדים לפקחים והתנאי לקבלתם הוא היות העובד - פקח. כפי שנוכחתי לראות התובע 1 שהיה פקח, קיבל רכיב שכר זה, בעוד שהתובע 2, שלא היה פקח, לא קיבל רכיב שכר זה למעלה מכך, גם ברכיב זה סבורה אני כי התובע לא הביא די ראיות בכדי להרים את נטל הראיה. התובע 1 סבור כי רכיב דמי השתיה לפקחים וכן דמי הכלכלה הינם תשלום שכר עבודה באוכל או משקאות, בהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. טענה זו אין אני מקבלת. אומנם למעביד ישנה אפשרות, בהסכמת העובד, לשלם חלק משכר העבודה באוכל או במשקאות, אך הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם מדובר בשכר עבודה. כך שגם אם רשאי המעביד לשלם חלק משכר העבודה באוכל או בשתיה, טוענת הנתבעת 1 כי לא הייתה כאן הסכמה מצדה לתשלום זה ועל כן סבורה אני כי דין טענה זו להידחות תוספות על פי חוק ועל פי הסכם : עיון בתלושי השכר אשר צירף התובע 2 לתצהירו מראה כי בכל חודש שולמו לו סכומים קבועים בגין רכיבים אלו. הנתבעת מצידה טענה כי מדובר בתשלומים אשר שולמו לתובע על פיק חוק ועל פי הסכמי השכר. אלא שהנתבעת 1 לא ציינה לפי איזה חוק ולפי אילו הסכמי שכר משולמים רכיבי שכר אלו והאם מותנים הם בדבר מה. הנתבעת 1 עוד ציינה כי רכיבים אלו הינם חלק מהפנסיה ובאים לידי ביטוי כ"תוספת יוקר פנסיה". הנתבעת אף הפנתה לנספח ה' לתצהירו של בכדי להצביע על כך שרכיב זה אכן משולם לתובע 2. אציין כי הפכתי והפכתי בתלושי השכר אשר נמסרו לבית הדין ולא מצאתי מה בין "תוספת לפי שכר" ו"תוספת לפי הסכם" לבין "תוספת יוקר פנסיה" או "הסכם שכר פנסיה". יתרה מזאת, הנתבעת 1 אף לא הצביעה על הביסוס הנורמטיבי לתוספות אלו. אם מדובר בתוספת המשולמת לשכרו של התובע על פי חוק, מן הדין היה להצביע על דבר החקיקה הקובע תוספת זו, כך גם לגבי ההסכם. יתרה מכך, תוספות אלו שולמו פעם אחר פעם בשיעורים זהים האמור לעיל וכן העובדה כי הנתבעת לא השכילה להסביר מהו התנאי אשר קיומו מזכה בתוספות אלו מביא אותי למסקנה כי יש להכיר בתוספת זו כחלק משכרו של התובע 2, להלן סיכום הדברים סיכומו של דבר : לו תישמע דעתי מן הראוי לדחות את תביעתו של התובע 1 במלואה ולקבל את תביעתו של התובע 2 ביחס לרכיב תוספות על פי חוק ועל פי הסכם. סבורה אני כי על הנתבעת להוסיף את החלק היחסי של רכיב זה לגימלת הפרישה מיום פרישתו נציג עובדים מר לורנס יצחק : לצערי אין אני יכול להסכים לתוצאה אליה הגיעה אב"ד השופטת גילצר-כץ באשר לתובע 2. לדעתי אין זו הנתבעת אשר צריכה להצביע על ההסכמים והחוקים אשר מבססים את התוספות על פי הסכם ועל פי חוק, אלא התובע. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל התובע היה להראות כי רכיב זה הינו פיקטיבי וכי אינו תלוי בדבר. מלבד זאת, בתצהירו של מר סוחמי נטען כי סכומים אלו באים לידי ביטוי בגימלת הפרישה של התובע 2. משלא חקרו התובעים את מר סוחמי על פרט זה בתצהיר הרי שיש בכך כדי להסכים עם האמור בו עוד אציין כי לאחר שעיינתי בסיכומי הממונה על השכר במשרד האוצר נוכחתי לראות כי קבלת התביעה עשויה להזיק לתובעים יותר ממה שתועיל להם קבלתה. סבור אני כי מלבד השיקולים המשפטיים המחייבים את קבלת התביעה בחלקה, חובה עלינו לשקול את התוצאה הסופית ובכלל זה האם קבלת התביעה תיטיב עם התובעים ותביא לתוצאה צודקת. לדעתי קבלת חלק זה של התביעה תזיק לתובע 2 יותר מאשר תועיל לו. על כן אני סבור כי יש לדחות את התביעה במלואה. לאור התוצאה אליה הגענו אני סבור כי אין מקום להשית הוצאות על מי מהצדדים נציג מעבידים מר יעקב קופרברג : בין דעתה של אב"ד כב' השופטת גילצר-כץ לדעתו של נציג הציבור מר לורנס יצחק לעניין תוספת השכר על פי הסכם ועל פי חוק, דעתי כדעתו של נציג הציבור מר לורנס יצחק סוף דבר : הוחלט כאמור בפסק דינו של נציג הציבור מר לורנס יצחק אליה הצטרף נציג הציבור מר יעקב קופרברג כנגד דעתה החולקת של אב"ד כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ. התביעה נדחתה ללא צו להוצאותטלפון בעבודהטלפוןהוצאות רכבשעות נוספותרכבמשכורת