רכב התחמם - נהג לא עצר - האם יש ביטוח על הנזק לרכב ?

פסק דין 1. התובע בעלים של מכונית מסוג טויוטה ראב 4 (להלן: "המכונית") ביטח את המכונית באמצעות הנתבעת לתקופה החל מיום 1.1.99 ועד ליום 31.12.99. ביום 1.3.99 בשעה 00:30, נהג התובע במכונית בכביש עובדה לכיוון אילת. במהלך הנסיעה פגעה המכונית באבנים שנמצאו על הכביש. לטענת התובע, בדק לאחר הפגיעה את מערכת ההיגוי וכן את הבלמים, נוכח שהם תקינים וכשהוא ממשיך בנסיעה עד שבחלוף מספר דקות המנוע דמם. התובע הגיע עם טרמפ לאילת וכשהמכונית נגררת למחרת למוסך באילת. 2. הנתבעת לא התכחשה לעצם האירועים הנטענים, אולם סברה, כי אם התובע היה עוצר את מכוניתו מיד לאחר המכה, היה מבחין בדליפת מים והיה מונע את החלק הארי של הנזקים שנגרמו למכונית. הנזקים שנגרמו למכונית כוללים מחד נזקים מכניים לחלקים שונים בחלק התחתון מקדמת הרכב, כולל מצנן מנוע, גשר תומך במנוע, צינורות פליטה, מיכל דלק ועוד. מאידך, נזקים למנוע עצמו כולל הצורך בהחלפת בלוק מנוע וראש מנוע, גלי זיזים, מערכת שסתומים ועוד. לכאורה עולה, שכתוצאה מהמכה מהאבנים, המים דלפו החוצה ובעקבות כך נגרם הנזק למנוע. 3. השמאי מטעם הנתבעת אשר הוסכם, כי חוות דעתו תחשב כמוגשת מטעם התובע מציין בחוות דעתו, בין השאר, כדלקמן: א. בטופס התביעה צויין, כי התובע סבר, כי אין בפגיעה למנוע את המשך הנסיעה אולם, "לאחר כמה קילומטרים מצויין, כי המד חום עלה, המבוטח שמע רעשים מוזרים, עצר והבין, כי לא יוכל להמשיך בהסעת הרכב". ב. בהודעה שמסר לשמאי ציין התובע "שמעתי מכה אבל הרגשתי תקין לגמרי ולאחר בדיקה בשעונים הבנתי שהכל בסדר". עם זאת, לאחר כחמש דקות נסיעה "הרגשתי כאילו בלימת מנוע, ניסיתי להאיץ אך המנוע כבה" ובהמשך "רק רגע לפני שהרכב - נעצר - כבה המנוע התחילו שינויים בעבודת המנוע". ג. התובע מסר, כי בניגוד לאמור בטופס התביעה" בדק בשעוני הביקורת של הרכב והבין כי הכל בסדר". ד. השמאי קובע את הערכת הנזק "במוקד א'" דהיינו, נזקים ישירים כתוצאה מהמכה, את עלות התיקון בסך כולל של 11,750.46 ₪. הערכת הנזק "במוקד ב" דהיינו, נזק תוצאתי, לדידו, מציין השמאי הערכה של 38,990.66 ₪. ה. השמאי מציין בסיכום חוות הדעת, כי לאור עוצמת הפגיעה בחלק התחתון של המכונית במלוא אורכה ואשר אף טלטלה את המכונית "והיה מן הראוי להקדים לה תשומת לב" תוך שהשמאי נסמך על רישום בטופס התביעה בדבר עליית החום בשעון וכשהשמאי מפנה למצבו של המנוע, כפי שהתגלה תוך שינוי צבעי הבלוק וגלי הזיזים "מדגישה את חוסר עירנותו או התעלמותו של הנהג" מאיתותי המנוע. ו. השמאי מציין מפורשות, כי אם התובע היה עוצר את המכונית מיד לאחר הפגיעה, היה מונע את הנזקים למנוע "שכן היה שומע את זרימת מי הקרור מהמצנן" וכי אם היה עוצר את המכונית כשחש בשינוי בהתנהגות המנוע, הנזק היה קטן לעומת אשר נגרם. 4. התובע בחקירתו הראשונית בביהמ"ש ציין, כי מד הטמפרטורות לא עלה לאחר המכה וכי אף נורה לא נדלקה וכי רק כעבור 2 עד 3 דקות המנוע כבה וכי "כל הנורות נדלקו וזה הכל". בהתייחס לדו"ח התביעה, אשר יש לציין, כי לא הוצג בפנינו, מציין התובע, כי ככל הנראה הפקידה לא הבינה את אשר ציין בפניה. בחקירתו הנגדית חוזר התובע על כך שלא ראה נורית אזהרה ומסביר, כי לא טרח להביא את בעל המוסך לעדות בדבר ההסבר לכך, כי לא סבר שזו השאלה שבמחלוקת. 5. הנתבעת שילמה לתובע את אשר לא היה שנוי במחלוקת ותביעת התובע מתייחסת ליתרת הנזק, דהיינו מוקד ב'. 6. אכן מהראוי היה שהתובע יעשה כל הנדרש להוכחת תביעתו וכדבעי בלי צורך להזקק למסמך זה או אחר, לרבות חוו"ד השמאי מטעם הנתבעת. בצדק מציינת הנתבעת, שלכאורה, מעת שחוו"ד הוגשה כעדות מטעם התובע, אין הוא רשאי להתנגד לאמור בה. יחד עם זאת, יש לבחון את מלוא הנסיבות והעולה הן מעדות זו והן מעדות התובע על מנת לענות על אותה שאלה שהשאיר השמאי לשיקול דעת הנתבעת, אם יש מקום לפצות את התובע גם ביחס לנזקי מוקד ב'. בנושא זה עלינו לצאת מהנחות עובדתיות שקבע המומחה, אולם בזאת לא סגי, אלא יש לבחון את ההשלכות המשפטיות של קביעותיו המקצועיות. לצורך בחינה זו ניתן להניח, שאם אכן היה התובע עוצר את המכונית, יתכן והיה מבחין באשר מציין השמאי ואם אכן לא היה ממשיך בנסיעה, היה נמנע הנזק של מוקד ב' או למצער, אם היה עוצר את המכונית טרם שכבה המנוע, הנזק היה קטן יותר. 7. שונים הדברים בכל הקשור לשאלה, אם אכן מד הטמפרטורות הצביע על עליה בחום המנוע אם לאו. השמאי בחוות דעתו אינו קובע כאילו מבדיקה שלו עולה שאכן נדלקה נורית אזהרה או שמד הטמפרטורות עלה. לעניין זה יש להוסיף, כי ב"כ הנתבעת ציין במסגרת קדם המשפט, כי לאור דברי התובע בנושא זה "אני ארצה לזמן את נציג היצרן של הרכב שיסביר איך דבר כזה כפי שטען התובע, יכול להתרחש. יכול להיות שהדבר הזה לא יכל לקרות". למעשה, בשאלה האחרונה חיים אנו כפי שמסיק השמאי מדברי התובע עצמו או מאשר מסר. מחד, מציין השמאי, כי קיים טופס תביעה אשר לכאורה עולה ממנו, כי היו סימנים לבעיה במנוע, אולם מאידך, בהודעת התובע לשמאי שניתנה עוד ב-4.3.99 ציין התובע מפורשות, כי לא כך הדברים וכן בעדותו בביהמ"ש. גם ביחס לחלוף הזמן מעת שינוי כביכול בפעולת המנוע ועד שכבה עולה, כי מדובר בדקות מעטות ביותר. אכן, מהראוי היה שיוזמן מומחה בנושא המכונית, לרבות נציג מוסמך מיצרנית המכונית, אשר יכול היה להאיר את עינינו בשאלה אם יציאה פתאומית של המים חייבת לגרום בהכרח לעליית מד הטמפרטורות או לחילופין, לנורת אזהרה או שמא כטענת התובע, ולפי מה שטוען שהוסבר לו, שאין הדבר כך. בעניין זה יש לציין, כי אכן אין מקום להסתמך על אמיתות אשר ציין התובע שנמסר לו ע"י המוסך, הואיל ומדובר אכן בעדות שמועה. כפי שיפורט להלן, הנתבעת היא זו שטוענת, כי היו אותות אזהרה ועל כן היה על התובע לעצור מיידית את המכונית. בנסיבות אלו, לרבות אם נבחן את הטענה בגדר הקטנת נזק, הרי נטל ההוכחה בנושא זה רובץ לפתחה של הנתבעת. ראה ע"א 209/83 סוליפלסט הגליל בע"מ ואח' נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ ואח', פ"ד לח (1) 340 וכן ע"א 1432/90 לה ז'באנז - באגט תעשיות לחם בע"מ נ' רם און תקדין עליון 94 (2) 297. לאור האמור, מסקנתי, כי לא הוכח כאילו מיד לאחר המכה התגלו סימני אזהרה ואין מקום להסתמך אך ורק על טופס התביעה ואשר הוסק ממנו, נוכח המפורט לעיל וכשאני נותן אימון בדברי התובע, שאכן לא ראה כל אותות אזהרה. עם זאת, לאור האמור בחוות הדעת עולה, שלכאורה אם אכן היה עוצר התובע את המכונית, יורד ממנה, בודק מתחתיה יתכן, , כי היה מגלה את דליפת המים. על סמך קביעות אלו יש לבחון את טענות הנתבעת. 8. הנתבעת נסמכת על הוראת סעיף 3 ב' (1) לפרק 7 לפוליסת הביטוח, אשר מציין, כי הפוליסה אינה מכסה "נזק תוצאתי". עם זאת, דומני, כי עלינו לבחון בראש וראשונה את הוראות פרק 2 לפוליסה. בסעיף 1 מצויין בהגדרת מקרה הביטוח "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן... התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא". יחד עם זאת קובע סעיף 3 שכותרתו "קילקולים מיכניים וחשמליים" כדלקמן: "קילקולים מיכניים וחשמלאיים שיגרמו לרכב אינם מכוסים אלא אם נגרמו במהלך או עקב מקרה הביטוח". ככל הנראה לסעיף זה התייחס השמאי בשאלת הקשר הסיבתי וריחוק הנזק המיכני למנוע, כלשונו. לאור הוראות הפוליסה בהגדרת מקרה הביטוח, נראה שגם אם נקבל את עמדת הנתבעת, כי במהלך מקרה הביטוח עצמו, דהיינו, המכה טרם נגרם הנזק למוקד ב', הרי לכאורה, אין חולק, כי עקב מקרה הביטוח נגרם הנזק המיכני למנוע. יתר על כן, לכאורה, ההפרדה בכל הקשור להגדרת מקרה הביטוח בלוח הזמנים הצפוף, תוך ניתוק קשר סיבתי כביכול, נראית לי בנסיבות העניין מלאכותית ואינה ראויה. משבאים אנו לפרש את פוליסת הביטוח כפשוטה, נראה שמבוטח הקורא אותה יכול להבין, כי כל הקשור לנזק מיכני או חשמלי בעקבות תאונה, אכן יכלל בגדר הכיסוי הביטוחי. נראה, כי דווקא הוראות סעיף 3 באות להחריג נזק מיכני שאינו קשור לתאונה ומכלל לאו נשמע הן, דהיינו, שכל נזק שנגרם עקב תאונה, מכוסה בגדר פוליסת הביטוח. גם הגיונם של דברים מחייב פרשנות זו. לכאורה, מטרת החריג מנוע טענה, כי כל קלקול מיכני או חשמלי מכוסה בפוליסה, כאילו נתנה חברת הביטוח ביטוח למנוע או לאביזרים חשמליים. במקום שנגרם קילקול שלא כתוצאה מתאונה, אכן כך הדברים. אולם, אין מקום לניתוק קשר סיבתי אף בחלוף חמש דקות על מנת לקבוע, כי הקלקול המיכני אינו נכלל או אינו עקב מקרה הביטוח. במקרה דנן, ברי הוא, כי כל נזקי המנוע כולל נזקי מוקד ב' נגרמו עקב המכה. הוכחה לכך ניתן למצוא דווקא בחוו"ד השמאי שסובר שדליפת המים ניתן היה לגלותה מיד לאחר המכה וכשהיא זו שלכאורה גרמה לנזקי מוקד ב'. מסקנת האמור, כי התובע עמד בנטל המוטל עליו בכל הקשור להוכחת מקרה הביטוח והקשר הסיבתי וכי לא מדובר בנזק תוצאתי. 9. אולם בכך לא סגי, עלינו לבחון את טענת הנתבעת לפיה, היה על התובע לעצור את המכונית מיד לאחר המכה ולמצער 2, 3 דקות לאחר מכן ולא להמשיך בנסיעה. בחינה זו תעשה על רקע הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה ובהנחות שהניח השמאי ואשר הוסק לעיל. דהיינו, עלינו לבחון כאמור האם היה על התובע לעצור את המכונית. 10. התאונה ארעה בכביש שומם יחסית, סמוך לחצות, ביום גשום וכשהתובע נכה צה"ל מוגבל ברגליו בדרגת נכות של 94% לצמיתות וכשמדובר ברכב רפואי בעל תו נכה ומשמש לניידות התובע. דומני, שבנסיבות שכאלו ובמבחן של שעת המקרה, תרתי משמע ולא במחשבה רטרואקטיבית, סביר, כי נהג שכזה כל עוד והוא רואה שמערכת ההיגוי והבלמים פועלת וכשאין כל התראה אחרת, ינסה להמשיך בנסיעה לכיוון אילת ולא שיעצור את המכונית ויבחן את אשר בדיעבד אנו למדים בדבר נזילת מים זו או אחרת. במיוחד יפים הדברים כשמדובר במכונית מהסוג דנן שלכאורה נראה כרכב 4 X 4 דהיינו, שלא בהכרח מכה מאבנים מחייבת נזקים שבדיעבד הסתבר, כי אירעו. נושא אחרון זה, הוא למעלה מהנצרך ולמען הבהירות בלבד. לא מדובר, לכאורה, בבעל נסיון בענף הרכב ובנסיבות אלו, הן מהבחינה הסוביקטיבית והן מהבחינה האוביקטיבית, אין אני סובר שהיה על התובע לעצור את המכונית. יתר על כן, במבחן רטרואקטיבי, לא נראה שמן דהוא ובכלל זאת התובע, אם אכן היה סובר או היה מקום שיסבור, כי אם ימשיך בנסיעה הנזק ילך ויגדל היה ממשיך בנסיעה וכשברוב המקרים שכרו יוצא בהפסדו, לרבות נוכח טענת הנתבעת, כי יש להפחית מהפיצוי 4,000 ₪ בגין התקנת מנוע חדש, כשמדובר על מכונית שעד מועד התאונה נסעה כ-29,000 ק"מ בלבד. כמובן שנושא אחרון זה אינו בדבר מחשבתו של התובע הספציפי, אלא כהשלכה כללית על הטיעון. 11. הנתבעת נסמכת הן על הוראות הפוליסה בנושא הקטנת הנזק, הן על סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 והן על חובת הקטנת הנזק הכללית. כן מפנה הנתבעת לנושא "חלוקת האחריות" אף בדיני חוזים וכפי שנפסק בע"א 3912/90 EXIMIN S.A. תאגיד בלגי נ' טכסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז (4) 64 וסוגיית האשם התורם באחריות לפי פוליסת ביטוח כפי שנקבע בת"א (נצרת) 8005/94 זעטוט נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' , תקדין מחוזי 97 (3) 1826 וכן לאשר נפסק בבימ"ש זה בת.א. 3207/95 גולצב נ' הכשרת הישוב - חב' לביטוח בע"מ (ט"פ). אכן, חובת הקטנת הנזק קיימת גם בכל הקשור לחוזה ביטוח. יתר על כן, אכן סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח קובע מפורשות חובה זו. יחד עם זאת, מצויין מפורשות, כי הנדרש הינו "נקיטת אמצעים סבירים...". רק אם הוכח שאכן התובע לא נקט באמצעים סבירים נדרשים, אזי, הפיצוי יוקטן וכפי שאכן נפסק בפסקי הדין שציינה הנתבעת. עם זאת בכל הקשור לע"א 3912/90 הנ"ל, מדובר שם בחוסר תום לב הדדי העולה לכדי הפרה הדדית ולא כבמקרה דנן. המבחן כאמור אינו אם אכן בפועל היתה ננקטת פעולה, הנזק היה קטן, דבר שלכאורה אינו במחלוקת במקרה דנן, אלא השאלה אם סביר היה, כי אכן תינקט פעולה שכזו. כאמור, מסקנתי הינה, כי בנסיבות העניין לא סביר היה, כי תינקט הפעולה של עצירת המכונית וזאת הן במבחן אוביקטיבי והן במבחן הסובייקטיבי. ראה לנושא מבחן זה גם ע"א 465/84 טרביה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ תקדין עליון 86 (3) 528, אם כי בהשלכה שונה במקצת. ודוק, בשונה מאותם מקרים אשר הובאו לעיל, לא מדובר בחלוקת אחריות או בהטלת אחריות מלאה על התובע בגין מחדלים קודם לקרות מקרה הביטוח אלא טענה בהתייחס לפעולות נדרשות, כביכול, לאחר מכן. בכל הקשור לשאלת הקטנת הנזק לאחר שינוי כביכול בפעולת המנוע אומנם השמאי מציין כאמור, כי היה קטן אולם ללא כימות כספי זה או אחר, להבדיל מחלוקה ברורה בשלב הראשון בנזקים הנבדלים בין שני המוקדים. 12. נוכח כל האמור, אין מקום להפחתת שיעור הפיצוי. עם זאת, שיעור הפיצוי יקבע בהתאם לחוות דעת השמאי כולל כל אשר מציין השמאי, כי יש להפחית, מסיבה זו או אחרת, שלא נסתרה כאמור. יצויין, כי גם אם לא הוצגה החשבונית המקורית של התיקון, הרי לאור האמור בחוות הדעת בכל הקשור לתביעה שהוגשה על בסיס אותם חשבונות ואשר אושר ע"י השמאי, זכאי התובע לפיצוי. 13. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 34,990.66 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.99 ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, לרבות הקשור לאופן ניהול התביעה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 5,000 ₪ בלבד בגין שכ"ט עו"ד וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רכבשאלות משפטיותביטוח רכבנזק לרכב