פסק דין בתאריך 16.6.1997 התובע רכש רכב מיצ'ובישי פיג'ארו (להלן "הרכב") מאת אחד בשם נקש. עם רכישת הרכב או סמוך לרכישתו התובע ביטח את הרכב אצל הנתבעת הידועה כחברת ביטוח "סהר" בע"מ בביטוח ערבות להבטחת זכות בעלות בכלי רכב פרטי. פוליסת הביטוח הרלבנטית הוגשה כראיה וסומנה כמוצג א' . נסיבות רכישת הרכב תמוהות במידת מה ומורכבות. יוסי שהוא גם גיסו של התובע, היה חייב לתובע, כך נטען ע"י התובע, סך של 10.000$. באותה העת, כך נטען, הבעלים של הרכב יצחק שקוי היה חייב ליוסי כספים. ובגין חובותיו אלה העביר לרשותו של יוסי את הרכב לצורך מכירתו על מנת שכספי התמורה ישמשו להחזרת הלוואה. יוסי הציע לתובע לרכוש את הרכב במחיר של 108,000 ש"ח, מחיר הנמוך ממחיר המחירון שעמד באותה עת על כ- 130,000 ש"ח. כאשר מתוך הסכום סך של 75,000 ש"ח ישולמו במזומן והיתרה בסך 33,000 ש"ח תקוזז על חשבון חובו של יוסי כלפי התובע. התובע נעתר באופן עקרוני להצעה, אך סירב לרכוש את הרכב מבעליו הרשום בטענה שאינו מכירו וביקש שהרכב יועבר על שמו של יוסי כדי שהמכירה תיעשה מאדם שהוא מכיר. יוסי דחה הצעה זו בטענות אישיות שהוא חב כספים ואם הרכב יעבור על שמו קיימת סכנה שהנושים יטילו עיקולים על הרכב. ועל כן הציע שהבעלות ברכב תועבר על שם אחד בשם נקש שהיה מוכר הן ליוסי והן לתובע, ומיד לאחר העברת הבעלות על שם יניב הוא יעבירה על שם התובע. התובע ביקש כי בטרם תבוצע הרכישה, שהרכב ייבדק במכון הרישוי ובמכון בדיקה. ואולם מאחר והתובע היה צריך לנסוע לחופשה לאילת ונבצר ממנו מלבצע הבדיקה בעצמו, היא נעשתה לפי בקשתו על ידי אחיו וגיסו יוסי. הבדיקה במשרד הרישוי העלתה כי "הכל בסדר" וכי הרכב היה רשום באותה עת על שם שקוי. לאחר שהתובע שוכנע בממצאי הבדיקה החליט לרכוש את הרכב. בהיותו בחופשתו באילת נסע אליו נקש. בין התובע לנקש נערך זכרון דברים בנוגע לרכישת הרכב שנערך ונחתם ביום 16.6.1997 במלון באילת שבו נאמר : "כי המוכר מתחייב למכור רכב מסוג מיצובישי פג'ארו ובתמורה הקונה ישלם סך של 108,000 ש"ח. המוכר מצהיר שהינו הבעל החוקי של הרכב". התובע פנה לסניף הדואר לביצוע העברת בעלות ובנוסף רכש באמצעות פקידת דואר ישראל "פוליסת ערבות להבטחת זכות בעלות ברכב פרטי" עבורה שילם סך של 95 ש"ח (נספח ב' - לכתב התביעה). התובע גילה כי הרכב גנוב עת מצא אי התאמה בין מספר השילדה למספר רישיון הרכב. התובע פנה למשטרת ישראל, דיווח על ממצאים אלה שגילה. בעקבות פנייתו נפתחה חקירה במהלכה התברר, כי מדובר ברכב גנוב אשר מספר השילדה זוייף ובדרך זו נרשם במשרד הרישוי. בעקבות החקירה, המשטרה נטלה את הרכב מחזקתו של התובע ומסרה אותו לידי בעליו האמיתי. התובע פנה בדרישה לנתבעת בטענה, כי אירע מקרה ביטוח ועל כן עליה לשלם לו את תגמולי הביטוח. הנתבעת דחתה את פנייתו והתובע הגיש תביעתו דנן ובה סמך ידו על הפוליסה. הנתבעת הגישה הגנתה וטענה כי אין תוקף לביטוח נוכח הפרת סעיף 5 לפוליסה הקובע : *"הרכב נרכש מבן משפחה ואין הפוליסה מכסה עסקה כזו. * המבוטח רכש את הרכב שלא בשווי שוק בעת הרכישה ובחוסר תום לב. * המבוטח לא רכש את הרכב "מהבעלים הרשום". * המבוטח ידע או יכול היה לדעת על הפגם בבעלות. * במסמכי הבעלות של הרכב מצוי רישום המעיד על פגם בבעלות ו/או על זכות צד ג'. כמו-כן הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד משרד הרישוי ובה טענה כי הצד השלישי התרשל בהנהגת נהלים ו/או קיומם ולא דאג לקיום אמצעים קלים פשוטים וזולים שהיה בהם למנוע "נגע" עליו הוא מופקד וכן היתה מופקדת על בדיקת התאמת פרטי הרכב ברישיון המידע לנתונים האמיתיים. דבר שהיה בו כדי למנוע רכישת הרכב שבנדון. משרד הרישוי הגיש כתב סיכומי הגנתו וטען כי אין זה מתפקידו של פקיד הדואר לערוך בדיקות השוואתיות לגבי נתוני הרכב לרישיון הרכב שמוצג בפניו. וכן התובע לא טרח לברר פרטים מהותיים על הרכב למרות האזהרה בטופס הבקשה לשינוי רישום בעלות. הראיות וניתוחן האם התקיימו תנאי סעיף 5 לפוליסה ? רכישה מבן משפחה התובע מאשר בגרסתו כי למעשה עסקת רכישת הרכב נרקמה בינו לבין גיסו יוסי. את הבעלים הרשום הוא לא הכיר ויוסי הציג עצמו כמי שיש בכוחו למכור את הרכב כפי שאכן התרחש. התובע מאשר כי דרש כתנאי לרכישת הרכב, שהבעלות הפורמלית תעבור על שם יוסי. ואולם בשל סירובו של יוסי להירשם כבעלים בשל חששו ממעקלים להם חב כספים בשל חובותיו. נמצא פתרון בדמות "איש קש" הוא יניב נקש שהסכים שהרכב יירשם על שמו ושיערך הסכם פורמלי בינו לבין התובע למכירת הרכב. כאשר אין חולק שכספי המכירה הועברו ליוסי. נסיבות אלה הן הנותנות שעסקת המכירה שבין יניב נקש לתובע היתה למראית עין בעוד העסקה האמיתית היתה בין התובע לבין יוסי שהוא גיסו רמז להיותו של יוסי בן משפחה נמצא אף בסיכומי ב"כ התובע שם בסעיף 6.2 הוא טוען, כי הרכישה לא נעשתה מיוסי וכן מאשר שאם כן היתה נעשית מיוסי, הרי שניתן היה לאמור כי הרכב נרכש מבן משפחה. תכלית פוליסת הביטוח הנידונה היא למנוע מצבים בהם המבוטח יבצע עיסקאות פיקטיביות בינו לבין קרובי משפחתו אותם בנקל יכול לתכנן מהלכים, כדי לזכות בדמי ביטוח. משזו התכלית הרי אין לומר שגיס אינו עונה על הגדרת קרוב משפחה. גם העובדה, שבפועל הבעלים הרשום היה אחד בשם שקוי, אינה משנה תוצאה זו, שהרי אין חולק שהתובע לא ביצע כל עסקה עם שקוי. אילו רכישתו סוכמה ובוצעה מול יוסי בסיוע איש קש ויוסי הוא זה שמסר הרכב קיבל הכספים ודאג להעברת הבעלות על שם התובע. הטענה כי הפוליסה אינה מכסה פגם הנגרם כתוצאה מרכישת כלי רכב מבני משפחתו של המבוטח, דורשת קשר תוצאתי בין הפגם לבין רכישתו מבן משפחה. וקשר זה לא התקיים. הרכב נרכש שלא בשווי שוק התנאי הנדרש הנו מצטבר. אכן אין חולק שהרכב נרכש מתחת למחירון, המחירון אינו שווי שוק. התובע לא הוכיח מהו שווי שוק ועל כן מחיר הרכב בפועל אינו מייצג את שווי השוק. התובע לא המציא כל חוות דעת לגבי שווי המכונית. בהעדר הסכמה חוזית לענין שווי המכונית, התובע היה חייב להוכיח את שווי המכונית וזאת לא עשה. לכן אני קובע, כי התובע לא הוכיח את שיעור הנזק. הפניה למחירון יצחק לוי אינה מספיקה להוכיח שווי הרכב הספציפי מאחר ואין זה הסכום אותו שילם התובע על-פי עדותו. מחירון לוי יצחק אין בו משום הוכחה משפטית לערכו של הרכב בשוק. האם הוכח שיעור הנזק מהו "הנזק" הנתבע ? התובע לא רכש הרכב מבעליו הרשום פורמלית רכש מבעליו הרשום, אך הבעל הרשום היה איש קש והרכישה ממנו היתה למראית עין או פיקטיבית, הרכישה נעשתה איפוא מיוסי שאינו הבעלים הרשום, משהתובע ידע שהבעלים הרשום הוא שקוי שרק רכישה ממנו בנסיבות אלה יכולה להחשב כרכישה מהבעלים הרשום. העובדה שהתובע "סידר" את רישום הבעלות כך שהוא ירכוש פורמלית מהבעלים הרשום, הגם שהיה ברור שלבעלים הרשום (נקש במקרה דנן) לא היה כל קשר לרכש זולת יצירת קשר פורמלי או זיקה מלאכותית שתגשר על אי רכישת הרכב מבעליו האמיתי והנכון - אינה יכולה לסייע לתובע אלא נהפוך הוא להעיד על חוסר תום לב בתהליך הרכישה מאת "הבעלים". התובע לא המציא כל חוות דעת לגבי שווי המכונית. התובע היה חייב להוכיח את שווי המכונית על ידי שמאי היכול היה לשמש כראיה. הפניה למחירון יצחק לוי אינה מספיקה להוכיח שווי הרכב הספציפי מאחר ואין זה הסכום אותו שילם התובע על פי עדותו. בנסיבות אלה התובע לא הביא ראיות שהצביעו על רכישת הרכב בסכום הנאמר על ידו 75,000 ש"ח שמתוכם החזר ההלוואה של גיסו בסך 10,000 $ וכן הלוואה מחברו איציק בסך של 9,000 ש"ח, והשלמת כספים ליניב בסך של 5,500 ש"ח וכן שיק עצמי בסך של 60,000 ש"ח. אין הצבעה על שום ראיה להוכחת התשלום ועל כן התובע לא הוכיח נזק. בסיכומי התובע הסתמכותם היתה על מחירון יצחק לוי, המחיר שהוכיח התובע באמצעות מחירון יצחק לוי, הוא אך ורק לגבי ערך כללי של מכונית דומה. תמימותו הלכאורית של התובע לגבי קנית הרכב אינה נראית בעיני. ניתן ללמוד כי היה קיים אינטרס בין התובע לגיסו, ולאורך כל עדותו של התובע, ניסה להוכיח קשר קלוש עם העסקה. ועוד ניסה להוכיח כי אחיו וגיסו הם אשר טופלו בכל הקשור לרכישת הרכב. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. דואר ישראל / רשות הדואררכבבעלותבעלות רכבדוארפוליסהערבות