פסק דין רקע 1. התובע עבד כנהג בחברת אלקטרו - ויסטה בע"מ (להלן: "המעבידה"). המעבידה ביקשה לערוך לעובדים שלה ושל חברות אחרות הקשורות "לאשכול חברות", מטעמה ביטוח מסוג "עדיף - מנהלים", וכשהנתבע 3 (להלן: "הסוכן"), באמצעות הנתבעת 2, סוכנות הביטוח באמצעותה פעל הסוכן (להלן: "הסוכנות"), נבחרו ע"י המעבידה לערוך ביטוחים אלו. הנתבעת 1 (להלן: "המבטחת"), הייתה אמורה לשמש כמבטחת לביטוחים האמורים, וכשהצעות הביטוח והצהרות הבריאות שניתנו לעובדים השונים נושאים את שם המבטחת. 2. בחודש מאי 1996 נפגש הסוכן עם מספר עובדים ובכללם התובע ובנוכחות נציג המעבידה, וכשהוא מפרט בפניהם את הכוונה לעריכת הביטוחים לעובדים השונים. ככל הנראה, נמסרו לעובדים השונים טפסי הצהרת בריאות אשר מולאו ע"י העובדים, וכשהתובע ממלא את ההצהרה, ככל הנראה בביתו. בפגישה נוספת אחת לפחות, שנערכה בין קבוצת העובדים לבין הסוכן, וזאת באשדוד במקום העמסת סחורות במשאיות, חתמו העובדים ובכללם התובע, על טפסי הצעות לביטוח, הכוללים פרטים שונים. 3. הסוכן העביר את הצעות הביטוח למעבידה, אשר כבעלת הפוליסה המיועדת, הייתה אמורה אף היא לחתום על הצעות הביטוח של העובדים השונים, וכשלאחר החתימה ההצעות מועברות למבטחת להוצאת הפוליסות המבוקשות. 4. ככל הנראה, ביום 24.06.96, או בסמוך לכך - הועברו למבטחת פרטי מספר עובדים שביטוחם התבקש, וכשביום 01.07.96 או בסמוך לכך, נוכה ממשכורת חודש יוני 96' חלקו של העובד, אשר המעבידה כללה אותו ברשימת המבוטחים. יחד עם זאת, התחלת הביטוח צוינה כיום 01.07.96. 5. התובע חתם על הצהרת בריאות, וכן על ההצעה לביטוח וכאמור, ככל הנראה, עוד בחודש מאי 96', אולם מסתבר כי המעבידה לא חתמה, ככל הנראה, על הצעתו ולא אישרה הכללתו בעובדים המבוטחים. ביום 24.06.96 נפגע התובע בתאונת דרכים קשה, וכשהוא רתוק כיום לכסא גלגלים. 6. ביום 23.06.99 הגיש התובע את התביעה דנן, וכשבתביעתו מציין התובע כדלקמן: א. התובע טוען כי נכרתה פוליסת הביטוח בינו לבין המבטחת, כשהסוכן היה שלוחה של המבטחת. ב. הסוכן הבהיר "באופן חד משמעי" כי פוליסת הביטוח תקפה מעת חתימת העובד על הצעת הביטוח. ג. לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום חודשי בשיעור 75% ממשכורתו המשוערכת, בנוסף לתשלום בסכום המקסימאלי בגין נכותו, אולם העמיד תביעתו בתחילה על סכום של מיליון ₪, ולאחר מכן העמיד את הפיצוי הנדרש, על סכום של 300,000 ₪, מטעמי אגרה. ד. התובע טוען כי על הנתבעים לפצותו עקב כריתת חוזה הביטוח, וכי הנתבעים הפרו את חובת האמון כלפיו כולל חובת תום לב, וכן טוען כי הנתבעים "התרשלו בהנפקת פוליסת הביטוח באיחור." לחילופין נטען, כי גם אם לא נכרת חוזה הביטוח, הרי חבים הנתבעים כלפיו "בעילה נזיקית של רשלנות, בגין הנפקה באיחור של פוליסת הביטוח, שהיתה מזכה את התובע בתקבולי ביטוח עקב מקרה הביטוח". ה. יחד עם זאת לא פירט התובע כל עובדה בהקשר לטענתו זאת. ו. כן טען לעילות נוספות מכוחן חבים הנתבעים או מי מהם. 7. בנוסף, נטען בכתב התביעה, כי נציג המעבידה, יחד עם הנתבעים, ניסו להחתים את התובע, כי לסילוק כל תביעותיו יקבל 10,000 ₪, אולם כמובן שהתובע לא היה נכון לכך. 8. המבטחת טענה כי הצעת הביטוח של התובע כלל לא הגיע למשרדה, כי לא נערך קיבול להצעה, וכי לא נכרת כל חוזה ביטוח. בנוסף נטען, כי הסוכנות והסוכן לא היו שלוחים של המבטחת אלא של המעבידה או של התובע. כן מוכחשות שאר טענותיו של התובע כלפי המבטחת. 9. הסוכן והסוכנות מכחישים הנטען ע"י התובע, תוך שהם טוענים כי אך ורק בגין מחדלי התובע עצמו לא הוצאה פוליסת הביטוח ע"י המבטחת. הנימוק לכך, כי בעת עריכת ההצעה, לא היו בידי התובע תלושי משכורתו, וכי חרף הבטחת התובע לסוכן כי ישלים פרט זה במשרדי המעבידה, לא עשה כן. בנוסף נטען, כי בהצהרת הבריאות אומנם ציין התובע פרופיל צבאי נוכחי 45, אולם לא מילא את סעיפי הליקוי, ושוב חרף הבטחתו כי ישלים החסר בטופס הצהרת הבריאות אשר נמסר אף הוא למשרד המעבידה, לא עשה כן. עוד טוען הסוכן, כי הודיע לתובע "באופן מפורש וחד משמעי" כי אם לא ישלים הנתונים החסרים דלעיל, המעבידה לא תחתום על הצעת הביטוח, ועל כן המסמכים לא יועברו למבטחת. אם לא די בכך מוסיף הסוכן, כי אף הבהיר לתובע כי גם אם המעבידה תחתום על הצעת הביטוח, לא יבוצע "חיתום" בהיות ההצעה חסרה פרטים מהותיים. הסוכן מכחיש מכל וכל כאילו הצהיר, כי מי מהעובדים יהיה מבוטח מעת החתימה על ההצעה. לאור האמור טוען הסוכן, כי מעת שהתובע לא השלים החסר, אכן לא נחתמה ההצעה ע"י המעבידה, ועל כן גם לא נערך קיבול. בנוסף, טוען הסוכן, כי המעבידה לא חתמה על ההצעה וכי לא נערך "קיבול" וכי כל פעולותיו היו לפי בקשת המעבידה ועבורה. לטענת הסוכן עריכת הניתוחים הפיננסים עבור העובדים, החתמת הצהרת הבריאות והצעת הביטוח נערכו בחודשים מאי - יוני 1996. כן מכחיש הסוכן הנטען ע"י התובע על העילות השונות. הפלוגתאות 10. בהסכמה פוצל הדיון, ובאופן שבשלב הראשון תידון שאלת החבות, ורק לאחר מכן שאלת הפיצוי המגיע לתובע, ככל שתקבע חבות. בהתאם הוגשו תצהירי עדות ראשית. בדיון טרום הוכחות ציין עו"ד אדלשטיין כדלקמן: "אם באמת סוכן הביטוח החליט לתת הכרזה כזו אופרטיבית שאומרת דעו לכם מרגע שאתם חותמים, אתם מבוטחים במקרה כזה, הסוכן וחברת הביטוח מחויבים. מקובל עלי כי אם לא הייתה הכרזה מצד סוכן הביטוח כי הוא מבוטח ממתי שהוא חתם, אז התיק גמור..." יחד עם זאת, הוסיף וציין ב"כ התובע, כי בהבדל מעובדים אחרים שחתמו יחד עם התובע, הרי ביחס אליהם כבר בחודש יוני נמשכו כספים ע"י המבטחת, וכי: "ז"א שהעסק הזה רץ מהר מאוד. חודש וחצי יושבת ההצעה ואף אחד לא מדבר. אז בחודש יוני כבר נמשכים הכספים. הכספים נמשכים ב - 24 לחודש ואז כבר לכולם לוקחים כסף ורק לתובע לא. מישהו דאג שלא תהיה הצעת ביטוח משום מה. אולי יתברר שהייתה פה העלמת מסמך. אני רוצה לבדוק את הצעת הביטוח. אם אין הצעת ביטוח, לחברי יש בעיה." (16). ב"כ הצדדים ציינו את העדים השונים שהעדתם מתבקשת, וכן את הזמן המשוער לחקירות הנגדיות. בהחלטה בעמוד 17, ניתן צו למנכ"ל המעבידה למסור מידית את הצעת הביטוח המקורית, וכן הורה ביהמ"ש כי במועד ההוכחות יביא עימו המנכ"ל את תיק הביטוחים של כל העובדים שבוטחו באותה תקופה כשהתובע מילא את הצעת הביטוח וכן נדרש נציג המבטחת להביא עימו למועד ההוכחות את תיקי הביטוח של אותם עובדים, וכשבהמשך נקבע: "החקירות הנגדיות תהיינה כמפורט בדברי ב"כ הצדדים". האמור מתייחס אך ורק למשך החקירות הנגדיות ולא מעבר לכך. 11. לא בכדי מצאתי לנכון לפרט אודות השתלשלות הדברים האמורה, הואיל וב"כ הנתבעים הן במהלך הראיות והן בסיכומיהם, טוענים כי השאלה היחידה אשר לכאורה היא במחלוקת, ענינה, האם אכן ניתנה הצהרה ע"י הסוכן בעת עריכת ההצעה, כי התובע מבוטח מאותה עת אם לאו. אכן במהלך ההוכחות ציין ביהמ"ש כי לא יותר שינוי חזית, וכי הצדדים יתיחסו לנושא זה בסיכומיהם. התובע בטיעוניו מתיחס גם לעילות הנוספות מעבר להצהרת הסוכן הנטענת, ועל כן ולא בכדי, טוענים ב"כ הנתבעים אשר הם טוענים. אולם, אין מקום לקבל את טענתם זאת, באופן גורף, אלא ביחס לאשר יפורט בהמשך. בצדק ציין ב"כ התובע את אשר ציין ביחס לאותה הצהרה, אולם לא רק שביהמ"ש לא הורה בהחלטתו לתחום את גדר המחלוקת, אלא שב"כ התובע מיד בהמשך דבריו התיחס להצעת הביטוח וקיומה אם לאו, ועל כן לא ניתן לקבוע כי התובע צמצם עילותיו. יתר על כן, גם לאור הוראות בית משפט בדבר המצאת מסמכים אלו או אחרים, עולה כי הפלוגתאות לא צומצמו כנטען ע"י ב"כ הנתבעים. לכך יש להוסיף כי גם ב"כ הנתבעים או מי מהם לא נמנעו מלחקור בנושאים הנוספים, עד "שנזכרו" להעלות את טענת שינוי החזית. עם כל האמור, אכן ניתן היה להתרשם מדברי ב"כ התובע את אשר סברו הנתבעים. אולם, לא מצאתי בגין כן, להגביל טיעוני התובע, למעט אשר יפורט להלן. 12. עוד בפתיחת הדברים מהראוי לציין שניים. ראשית, ראויה לציון התיחסותם הראויה של ב"כ הנתבעים, במסגרת הדיון, לבקשות מבקשות שונות של התובע, חרף מחדלים שונים בניהול התביעה על ידו. בכך תרמו ב"כ הנתבעים לבחינת מכלול העובדות כדבעי. שנית, גם לאחר שמיעת כל הראיות עדיין נותרו תהיות ביחס לעובדות אלו או אחרות, אשר עד היום לא מצאו פתרונם. הצהרת הסוכן 13. התובע טוען, כאמור, כי הסוכן הצהיר בפניו ואף בפני עובדים נוספים כי העובדים מבוטחים מעת החתימה על הצעת הביטוח. לא שוכנעתי כי אכן כך היו הדברים מהנימוקים כדלקמן: א. עוד במסגרת תשובותיו של התובע במסגרת דיון טרם ההוכחות, ציין התובע וכמשיח לפי תומו, כי הסוכן: "סימן איקסים איפה לחתום. חתמנו. לא קראנו הכל... הוא אמר שהחברה צריכה לאשר את זה. אני מתקן: הוא אמר אני מעביר את החומר לחברה לצורך הכנת פוליסה. הוא לא אמר לגבי להחתים..." (14). בהמשך באותו עמוד לאחר ששוב הוא מתאר כי הסוכן אמר שהוא מעביר לחברה את ההצעה אומר התובע: "אני ידעתי שאין לי כיסוי ביטוחי....". יחד עם זאת הוא מציין כי שאל את הסוכן מה קורה אם יקרה לו משהו וכאילו הסוכן אמר: "מרגע זה אתה עולה למשאית... אתה מבוטח." בנוסף לכך מציין התובע לאחר שהוא מלין כי לעובדים אחרים ניכו משכרם והנפיקו פוליסות: "העילה העיקרית שאני מגיש את התביעה כי לי יש הרגשה שמישהו עצר כאן את התהליך. אין לי מושג אם מישהו במעבידה עצר את התהליך." ב. התובע מאשר כי על הצהרת הבריאות - נ/5 הוא חתם רק לאחר שקרא אותה סעיף סעיף. בהצהרה זו מופיעה הצהרה מפורשת של התובע, כי ידוע לו על חשיבות נכונות התשובות, וכי: "הרשות בידכם באופן בלעדי להחליט על קבלת ההצעה או דחייתה בלי שתהיו חיבים להצדיק או להסביר החלטתכם." בצדק ציין ב"כ המבטחת שלכאורה הנטען ע"י התובע סותר הכתובים. לכך יש להוסיף כי גם בהצעת הביטוח ישנה התיחסות לנושא כניסת הביטוח לתוקף, הגם שבנושא זה ולנוכח נסיבות החתמת ההצעה, אליהן נתיחס בהמשך, יתכן ואין לסמוך על האמור בהצעת הביטוח בנושא זה. ג. גם מדבריו של התובע בעמוד 22 עולה שלכאורה ידע התובע כי את ההצעות יש להעביר לאישור המעבידה, וכי לכך כוונו דבריו הראשונים שפורטו לעיל. אין אני מקבל את הסבריו של התובע בעמוד 23 בהתייחס לכך. לנושא זה יש להוסיף את דבריו בעמוד 14 שלכאורה בעבר היה מבוטח בחברה אחרת ועל כן ידע המשמעות של ניכוי כספים ממשכורתו ובמיוחד יש להוסיף את דבריו בעמוד 23. התובע תוך כדי חקירתו הנגדית מציין לפתע ביחס לסוכן: "הוא לא הסביר שצריך חיתום וכל זה, אחרי שחתמנו על ההצעה הוא אמר שצריך חיתום, אני מתקן, אחרי שחתמנו על ההצעה אז הוא אמר אני מעביר את זה לחברה על מנת להכין פוליסה, הוא לא הזכיר מעביד." ובסופו של אותו עמוד משנאלץ התובע לענות, בסופו של יום, איזה אישור נצרך, הוא מציין: "אני הבנתי שאת ההצעה צריכה לאשר חברת הביטוח." לעניין זה יש לציין, כי לא בכדי נזקק ביהמ"ש להעלאת נושא החיתום מיוזמת התובע, ואם לא די בכך אף ב"כ התובע, ודוק תוך כדי חקירה נגדית, מצא לנכון להעיר: "העד לא יודע מה זה המילה חיתום." (שם). יתכן והצדק עם ב"כ התובע, אולם לעיתים כל המוסיף גורע. ד. התובע נזקק לעדויות של אחרים מהעובדים בנושא זה, אולם הוא עצמו מאשר כי יתכן ואולי אחרים לא שמעו את אשר אמר לו הסוכן (24). יתר על כן, דבריו האחרונים של התובע בעמוד 25 בכל הקשור לעצירת התהליך כלשונו, אינה מתישבת עם גירסתו בכל הקשור להצהרת הסוכן. ה. כאמור התובע ביקש לסמוך גם על עדותו של חברו נחמיה אביסרור, אולם די אם אומר כי אין מקום להסתמך על דבריו וזאת בלשון המעטה, ולאור העולה מחקירתו הנגדית, כולל "משחק המילים" כלשונו (32), וכן לאור מערכת יחסיו מול הנתבעים, כולל תביעה שהגיש כנגדם בתיק אחר. ו. התובע אף ביקש לסמוך טיעונו זה בעדותם של עובדים נוספים, וכשאכן גם ביהמ"ש התרשם שעדים אלו העידו שלא מתוך עדות חופשית, ויתכן ואף נמנעו מלפרט את כל האמת בפני ביהמ"ש. יתר על כן, חלק מההסברים שניתנו ע"י מי מהם אינם ראויים. אכן, ייתכן ומי מאילו ציין בפני התובע את אשר טוען התובע, ואף יתכן ומי מאותם עדים הבין כי כך הדברים, אך לא מצאתי להסתמך על כך. מעדותם לא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי בדבר מצג זה או אחר, להבדיל כי ייתכן וניסו להסתיר עובדה זאת או אחרת. ז. מול כל אלו עומדת גירסתו של הסוכן בנושא זה, אשר לא נסתרה בחקירתו, בניגוד לנושאים אחרים אשר יפורטו בהמשך. 14. גם מבחינת הסבירות, לא נראה לי לקבל את גירסת התובע בנושא זה. לא מדובר על ביטוח פרטי של מבוטח כגון מכונית או רכוש, או אף ביטוח חיים ספציפי ביחס למבוטח, וכשסוכן הביטוח מבקש "לפתותו" לערוך את הביטוח באמצעותו ועל כן מציג הוא מצג זה או אחר, כאילו המתקשר מבוטח מידית, גם אם אין הדברים כך. יתר על כן, הסוכן אינו סוכן מתחיל, וכשמדובר בביטוח שאמור להערך לעובדים רבים, ואין זה סביר ואין זה נצרך, שהסוכן יציג מצג שכזה. מדובר בקבוצות עובדים ולמעלה מ - 170 פוליסות, ואין כל הגיון כי הסוכן יצהיר הצהרה או מצג שיכול ועובד יסיק ממנה את אשר טוען התובע כי הסיק. מדובר על הטבה לעובדים, וכשלא נטען כאילו ראשית ניתנה ההצהרה הנטענת ואזי נחתמו המסמכים השונים, אלא הפוך מכך. אין לכאורה אינטרס בנסיבות שכאלו לסוכן, להציג מצג שברי כי אין בו מאומה. לכל האמור יש להוסיף גם את התרשמות ביהמ"ש, מאותם אלו שהתיחסו לנושא זה, לרבות אשר צויין ביחס לתובע בסיכומי הנתבעים. למעלה מהנצרך אציין, כי יתכן ואכן כמילתא דבדיחותא, או כהבנה זו או אחרת העלה מי מהעובדים את אשר העלה, כאילו כדאי להיפגע מאחר ויש ביטוח מידי, אולם כאמור, עד לקביעה שהסוכן הצהיר את אשר הצהיר, או הציג בפני העובדים את אשר נטען כמצגו - הדרך רחוקה. העילות הנוספות - העובדות 15. בבואנו להידרש לעילות האחרות, אין מנוס מלהיזקק לעדותם של הסוכן ושל עמוס שפירא מנכ"ל המעבידה (להלן: "שפירא"). לא בכדי התגלו בקיעים וסתירות בין העדויות השונות. יתר על כן, עד היום לא נמצאו המסמכים המקוריים, לא של הצהרת הבריאות של התובע ולא הצעת הביטוח המקורית עליה חתום התובע. עוד יש להוסיף כי אשר נטען בכתב ההגנה, מטעם הסוכן, נסתר מיניה וביה מדבריו הוא. 16. ראשית נבחן את אשר נטען ע"י הסוכן בכתב הגנתו ובתצהיריו כעדות ראשית, כאילו בגין מחדלי התובע לא הונפקה בסופו של יום, הפוליסה בענינו. הסוכן, הן בכתב הגנתו והן בתצהירו כעדות ראשית נ/10, מציין כי שני נתונים מרכזיים היו חסרים בהצעת הביטוח ובהצהרת הבריאות. ראשית, נתוני השכר, ושנית, סעיפי הליקוי, נוכח ההצהרה, כי הפרופיל הצבאי של התובע הוא 45. כן מצהיר הסוכן, כי התובע הבטיח, כי יסור למשרד המעבידה לשם הועברו שני מסמכים אלו על מנת להשלים את החסר, וכי ללא זאת הובהר לתובע, כי לא ניתן יהיה להנפיק את הפוליסה. די להפנות לדברי הסוכן בעמוד 91 על מנת להיווכח, שלכאורה, אין הדברים כמצויין בתצהירו של הסוכן. הסוכן נשאל, האם ניתן היה לכרות את חוזה הביטוח ללא מעורבות נוספת של התובע, אם אכן המעבידה היתה חותמת על הצעת הביטוח, ותשובתו לכך היא חיובית. הסוכן נשאל מפורשות "למעשה אם היתה חתימת המעביד שאר הדברים היו נפתרים" תשובתו של העד "נכון". האמור עולה גם מדבריו הנוספים של הסוכן, כי בכל הקשור לפרטי השכר של התובע, הרי אלו ממולאים ע"י אותה פקידה צילה, ללא היזקקות לעובד (ראה בעמודים 77, 13). גם ביחס לנושא סעיפי הליקוי החסרים כביכול, הרי לאור דבריו של הסוכן יתכן ואכן שיעור הפרמיה היה גבוה יותר, אולם לא היה בחסר זה בהכרח למנוע הנפקת הפוליסה. יתר על כן, הסוכן טוען בתצהירו כאמור, כאילו היה על התובע לפנות למשרד המעבידה על מנת למלא את סעיפי הליקוי בהצהרת הבריאות. לכן הוא אף טוען, כי הצהרת הבריאות הועברה למעבידה יחד עם הצעת הביטוח. רק במסגרת החקירה הנגדית הסוכן משנה טעמו, ומעיד, כי אכן הוא אינו מעביר את הצהרת הבריאות למעבידה, הואיל ואין מקום להביא פרטים שכאלו לידיעת המעבידה (ראה בעמודים 67-66)הגם שבמקום אחר בעדותו הוא חוזר לגירסה הראשונית (עמוד 77) ואם לא די בכך, מצויה בפנינו אף גירסה שלישית, כי על הפקידה לקבל את סעיפי הליקוי מהעובד (שם). לכל האמור יש להוסיף, כי אין הסוכן יכול להעיד, כאילו פנה ביום מן הימים לתובע על מנת שזה יבצע את "הבטחתו" הנטענת. 17. למעשה הטענה שנטענת ע"י הסוכן במסגרת חקירתו להבדיל מהאמור בכתב הגנתו ובתצהירו, כי הסיבה להעדר הוצאת הפוליסה לתובע נעוצה למעשה, אך ורק בגין אי חתימת הצעת הביטוח ע"י המעבידה. אם לא כן, קשה להבין את דבריו של הסוכן בעמוד 68 והתרסתו כלפי שפירא, כי בגין מחדלו של שפירא לא נחתמה הצעת הביטוח. יתר על כן, הסוכן מציין, שלכאורה, ביום התאונה ראה את הצעת הביטוח מונחת אצל שפירא (עמוד 67,84). 18. ומכאן לאותן שאלות עובדתיות אשר לכאורה לא נמצאו תשובות להן בכתובים, וזאת בהקשר למועדים השונים הרלוונטיים לנשוא התובענה. אחת השאלות המרכזיות הינה, מועד חתימת התובע על הצהרת הבריאות ועל הצעת הביטוח, ובהתאם, המועד שהצעת הביטוח, ויתכן ואף הצהרת הבריאות נמסרו למעבידה. לעניין זה יש לציין, כאמור, כי עד היום לא הומצאו העותקים המקוריים של הצהרת הבריאות ושל הצעת הביטוח. אם נקבל את גרסתו של הסוכן, כי הצהרת הבריאות לא נמסרה למעבידה, ומאידך, כי זו נמסרה לידיו, מצופה היה, כי הצהרת הבריאות המקורית תימצא בידיו. גם אם בסופו של יום לא הוצאה הפוליסה, ובגין כך "מדלל" הסוכן את אותם מסמכים שלא הוצאה לגבם פוליסה (עמוד 66), הרי אין הדברים יכולים להתקבל במקרה דנן. לסוכן נודע על התאונה בסמוך להתרחשותה, ובסמוך למועד בו נדרש לקבל את הצעת הביטוח החתומה ע"י המעבידה. הסוכן ידע, כי התובע אינו מוכן לסלק את התביעה בסכום שהוצע לו, ובנסיבות אלו אין זה סביר, כי "ישמיד" את הצהרת הבריאות. לעניין אחרון זה נציין, כי לאור גירסת הסוכן עצמו, שהצעת הביטוח מולאה בפגישה מאוחרת ולאחר שהעובד חותם על הצהרת הבריאות, קשה לקבל הטענה, כאילו הצהרת הבריאות לא נמסרה לו. כך גם ביחס להצעת הביטוח. בנושא זה קיימת מחלוקת בין שפירא לבין הסוכן. מחד, טוען הסוכן, כי העביר את ההצעה המקורית בזמנו למעבידה, וכי את הצילום שצורף לכתב הגנתו קיבל מהמעבידה, ומאידך, טוענת המעבידה היפוכם של דברים. ושוב, אין כל הסבר, הכיצד לאחר קרות התאונה לא מצא לנכון מחזיק הצעת הביטוח המקורית לשומרה. יתר על כן, לא הובהר ואין כל הסבר ראוי מהיכן צולמו אותם צילומים של הצעת הביטוח. לא נטען, כאילו טרם התאונה צולמה ההצעה בין ע"י המעבידה ובין ע"י הסוכן. לא בכדי ציין ב"כ התובע עוד בישיבת קדם המשפט וכאמור לעיל, חשיבות הצגת המסמכים המקוריים. בהמשך, במסגרת הדיון המשפטי, נזקק לאותה טענה של "נזק ראייתי" שטוען לו התובע, אולם בשלב זה של הדברים, לכאורה, נראה כי ככל הנראה היה למי מהמעורבים אינטרס זה או אחר שלא להציג את המסמכים המקוריים דלעיל, וכשכאמור גם ההסברים בכל הקשור לקבלת העותקים המצולמים, דחוקים הם. אומנם יתכן, כי אשר הוצג כצילום זהה למקור, אך מי יתקע לידינו שאכן כך הדברים. 19. לתובע ולחלק מהעדים מטעמו גירסה ברורה בנושא הפגישות שנערכו עם הסוכן, ומועדי מסירת הצהרות הבריאות והצעות הביטוח החתומות ע"י אותה קבוצת עובדים, ובכללם, התובע לסוכן. לגירסתם עולה, שבמחצית חודש מאי 1996, נמסרו אלו לידי הסוכן, וכשלמעשה הסוכן אינו יכול לסתור גירסה זו ואף את אותו יומן ממנו ניתן היה להסיק על לוח פגישותיו, לא איתר בסופו של יום (עמודים 71,84). יש להוסיף כי, לכאורה, מת/8 עולה, שאביסרור חתם על הצהרת הבריאות עוד ביום 10.5.96, וכשלכאורה, התובע חתם על המסמכים מטעמו במקביל לחתימותיו של אביסרור והאחרים מאותה קבוצה. 20. בכל הקשור לשאלה הנוספת בדבר מועד העברת הצעות הביטוח למעבידה, אנו מגלים גרסאות שונות בדברי הסוכן. מחד עולה מדבריו בעמוד 68, כי העביר את ההצעה של התובע רק מספר ימים לפני התאונה. מאידך, קיימת גירסה, כי העביר את הצעות הביטוח מיידית לאחר חתימתן ע"י העובד (13, 70) ובנוסף, כי העביר קבוצות קבוצות של הצעות (69). גם בנושא זה רב הנסתר על הגלוי. אומנם ברשימת הביטוח שהוצאה ביחס לאחרים וכדוגמא ת/4 צויין, תאריך ההצעה לביטוח כ-26.6.96, וכן כי בהצעת הביטוח של זיידי יוסף נראה כי התאריך הנקוב בה 21.6.96, אך הסוכן עצמו מאשר, כי אין קשר בין המועד המצויין בהצעת הביטוח או ברשימה לבין המועד בו חתם העובד על ההצעה, וזאת הואיל ולדבריו הוא משלים את התאריך רק לאחר שהמעבידה חותמת אף היא על הצעת הביטוח. 21. עוד יש להוסיף בכל הקשור למועדים השונים, את הפרטים כדלקמן: א. בהתאם למסמך במ/2 עולה, שהמבטחת הנפיקה רשימה הנושאת את התאריך 26.6.96, וזאת בהתייחס לאותה קבוצת עובדים שנכללה בביטוח עובדי המעבידה, וכשבכללם אף אותם אלו שהשתתפו בפגישות השונות יחד עם התובע והסוכן וחתמו בסמוך למועד חתימת התובע על המסמכים השונים. לכך יש להוסיף את הנכלל במסמכים במ/1 בדבר חישובי הסכומים של ההפרשות השונות ביחס לביטוחים "לחודש יוני 1996" מטעם חשבים ניהול וייעוץ לשכר בע"מ, אשר הכינה הנדרש עבור המעבידה, וכשלאור העדויות השונות, נראה שאכן ב-24 לחודש נמסרים הדיווחים השונים, ואזי, נערכים המסמכים בהתאם. מכל מקום נראה, שביום 26.6.96, ואף טרם לכן, קיים פירוט מלא של שמות העובדים הנכללים, והתשלומים השונים בגינם. ב. לאמור יש להוסיף, שלכאורה ההפרשות השונות והתשלומים השונים, שולמו מתוך משכורת חודש יוני 1996, וכעולה אף מדוחו"ת שבבמ/1. דוחו"ת אלו כוללים סך הסכומים בגין רשומה לביטוח מנהלים (סהר גמל), וכשהניכוי מחד הינו 5% מהשכר ברוטו, וכשההפרשה מאידך אף היא 5%. מסמך נוסף הינו רשימה לחיסכון עצמאי לחודש יוני 1996 (סהר 47 ב'). ג. הסכומים המצטברים בגין 2 רשימות אלו, אכן הועברו למבטחת בשיק מיום 11.7.96 שזמן פרעונו 15.7.96 מטעם המעבידה בתחילת חודש יולי. ד. יחד עם זאת צוין בפוליסות או הרשימות, שמועדן תחילת הביטוח הינו מה- 1.7.96. 22. בהתאם לאשר נקבע בע"א 6160/99 דרוקמן ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח' פ"ד נה (3) 117. ובפס"ד נוספים, אמנם בהקשר אחר, יש והעדר תיעוד מצד נתבע יטיל עליו מטלות אלו או אחרות. בענייננו, חרף זאת, שיתכן וניתן היה לבחון יתר מאשר התאפשר, אודות המועדים השונים, אם היו מוצגים המסמכים המקוריים השונים, הרי אלו לא הוצגו. בנוסף, אין הסוכן או שפירא יכולים להצביע בבירור, אודות המועדים השונים הנדרשים לבחינת הטענות השונות. בנוסף לא הובאו לעדות, לא הפקידה שטיפלה בנושא הביטוחים במעבידה, וכן לא נציג אחר מהמעבידה שטיפל בנושא הביטוחים. 23. בנסיבות אלו, יש לבחון את הדברים תוך הנחה שהתובע חתם הן על הצהרת הבריאות והן על הצעת הביטוח עוד בחודש מאי 1996, כי ההצעה הועברה, ככל הנראה, למעבידה או בסמוך ליום 24.6.96 ואף אם הועברה עוד בחודש מאי, לכאורה, לא היה מי שיזרז הטיפול בה וכן לא דאג מי שדאג, שביטוחו של התובע יבוצע כדבעי ולפחות כפי שהדבר בוצע ביחס לעובדים האחרים מאותה קבוצות עובדים. מעמדו של הסוכן 24. בעניין מעמדו של הסוכן נחלקו הדעות בין הצדדים השונים. מחד דווקא התובע הוא זה שטוען כי הסוכן לא היה שלוחו, מאידך המבטחת טוענת כי הסוכן לא היה שלוחה אלא שלוח של התובע או של המעבידה. אם נעיין בהצעה ת/7, נראה שאין חולק כי הסוכן החתים את התובע על אותה פרק שענינו: "מינוי הסוכן כשלוח בעל הפוליסה/המבוטח". בפרק זה צוין (ככל שניתן לקרוא את הדברים), "על פי סעיף 33 א' לחוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981 נחשב הסוכן כשלוחו של המבטח: על פי דרישתך בכתב הינך יכול למנותו כשלוחך. רק אם הינך מעונין למנותו, נבקשך לחתום על נוסח פניה לחברה לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. אני/אנו החתום/ים מטה ממנה /ממנים את סוכן הביטוח ששמו רשום בהצעה זו להיות שלוחי/שלוחינו לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח, ולעניין כריתת חוזה הביטוח עם חברתכם בקשר לפרטים הבאים: השלמת הפרופיל הצבאי וסעיפי הליקוי, תיקון פרטי הביטוח המבוקש, אישור תנאי הקבלה, השלמת הפרטים לביטוח מנהלים". מתחת לאמור מופיעים מקומות לחתימת המועמד לבעלות על הפוליסה מחד, ולחתימת המועמד לביטוח מאידך, כפי שמופיע מקום לחתימות שכאלו בפרקים של הצהרת המועמדים לבעלות על הפוליסה ולביטוח, וכן בפרק של אישור תנאי קבלה מיוחדים. 25. אין חולק כי התובע חתם במקום המיועד לחתימת המועמד לביטוח בכל הפרקים האמורים, וכן אין חולק כי ביחס לאותן הצעות שהמעבידה חתמה עליהן, גם המעבידה הוספיה חתימתה ביחס לפרקים האמורים כחתימת המועמד לבעלות על הפוליסה. יחד עם זאת נציין, כי בהצעות שנחתמו בספו של יום על ידי המעבידה, מופיע שמו של הסוכן במקום המיועד לכך, ולעומת זאת בת/7 הצעת הביטוח שנחתמה על ידי התובע, לא מופיע שמו של הסוכן. 26. אמנם התובע טוען כי הוחתם על ההצעה מבלי שקרא אותה, ובמיוחד מבלי שנשאל, ומבלי שהוסבר לו מאומה בכל הקשור לנושא מעמדו של הסוכן (ראה עמוד 14). ולמעשה גם הסוכן אינו יכול להכחיש את הדברים ולסותרם. אם אכן היינו נדרשים להכריע בשאלה, אם יש לראות את הסוכן כשלוחו של התובע, לכאורה היה מקום להדרש לטענת התובע בנושא זה. גם אם נקבע כי מעת שאדם חתם על מסמך זה או אחר, חזקה שקרא את האמור בו, ראה לעניין זה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו ואח' פ"ד נ"ד (2) 559, שונים הדברים בבואינו לבחון חתימה בה לכאורה יש ויתור של החותם, על זכות שיכול ותקום לו בהתאם לדין אלמלא חתימתו. בהתאם לסעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הסוכן משמש כשלוחה של המבטחת, בכל הקשור לכריתת חוזה הביטוח על כל המשתמע מכך, וכשלכאורה מעת שהמבוטח חותם על מינוי הסוכן כשלוחו יכול ותפגענה זכויותיו, ודי לנו בנטען על ידי המבטחת בענייננו לעניין זה. דומני שבנסיבות החתמת התובע והעובדים האחרים, ובאופן כפי שהוחתמו, אין מקום לקבוע כי העובדים ובכללם התובע היו מודעים כלל לאשר חתמו. ראה גם יפרח - חרל"פ "ששון - דיני ביטוח" (מהדורה שניה) 90-85 (להלן: "ששון"). 27. לא בכדי ציינתי לעיל את אשר היינו לכאורה קובעים, אם היינו נדרשים לכך, הואיל ונוכח עמדת הסוכן עצמו, אשר טוען כי נטל על עצמו להיות שלוח בעצם החתמת התובע על אשר הוחתם, הרי מנוע הוא מלטעון עתה כאילו, נוכח הנטען על ידי התובע, אין הוא חב בתוצאות המתחייבות מאשר נטל על עצמו. כמובן שיהיה עלינו לבחון מה גידרן של חובות אלו. בנסיבות שכאלו, אין אנו נזקקים לטיעוני התובע בכל הקשור לשליחות הכפולה, וזאת בכל הקשור לבחינת אחריות הסוכן. 28. סוגיה נוספת שלכאורה היה מקום להדרש לה, הינה הסוגיה של מעמד הסוכן במסגרת עריכת ביטוח מהסוג דנן. לכאורה אם נעיין בחוק חוזה הביטוח, ניווכח כי המחוקק מתייחס למושגים "מבטח" "מבוטח" ו"מוטב". מעיון בהוראות החוק עצמו, ובמיוחד בהוראות סעיף 13 - 11 והוראות סעיפים 45 - 41 וכן סעיפים 51, 52 לכאורה היינו צריכים להגיע למסקנה כי במקרה דנן, המעבידה היא המבוטח ואילו התובע הינו המוטב. יחד עם זאת, אין להתעלם מאשר צוין בפוליסות ו/או ברשימות כפי שהוצגו בפנינו, וכששם נראה כי דווקא העובד הוא זה שמצוין כמבוטח, ואילו המעבידה כבעלת הפוליסה בלבד. יתר על כן, לכאורה יש להבחין בשני סוגי ביטוחים. מעת שמדובר על הפרשות לביטוח מצד המעבידה מחד, ומצד העובד מאידך כשחלקו של העובד אינו לכיסוי סיכון זה או אחר, אכן יתכן וניתן יהיה לראות בעובד כמוטב בלבד. שונים הדברים בשעה שלפי הפוליסות שהוצאו בגין העובדים דנן, דווקא אותו חלק לפיצוי לו עותר התובע, כולו או חלקו מצוי באשר מוגדר כ"מגן 5" או "תלם 1", אשר ענינם, כל כולו ביטוח נוסף לתשלום פיצויים חודשיים ולשחרור מתשלום פרמיות במקרה של איבוד מוחלט של כושר העבודה, וכעולה לדוגמא מת/4. במצב שכזה אכן בפועל מי שמעביר את הכספים למבטחת, ומי שכורת עימה את החוזה, הינו כביכול המעביד בלבד, אולם אם נסיר את המסווה הרי נמצא למדים שלמעשה נכרת חוזה ישיר בין המבטחת לעובד, לרבות לאור המצוין בהצעת הביטוח, ועל כן גם אם נראה את העובד כמוטב, הרי לפחות ביחס לסוגייה דנן יש לראות בו גם כמבוטח כמשמעותו בחוק. נזקקנו לאמור לאור אשר נטען על ידי המבטחת בנושא זה, ולאור אשר נפסק על ידי כבוד השופט גנן בביהמ"ש השלום בחיפה ת.א. 5512/94 בדראן דוריד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום י"ב 222. למצער, מדובר במוטב בקביעה בלתי חוזרת, ראה גם ששון בעמ' 177 - 175. 29. לאור האמור עלינו לבחון את הנטען כלפי הסוכן, הן במסגרת הכללית של חובות סוכן כלפי מבוטח בכלל, והן חובותיו של הסוכן דנן לאור אשר החתים את התובע, מאידך. רשלנות הסוכן 30. כבר עתה מהראוי לציין כי בכל הקשור לנושא הרשלנות הנטענת כלפי הנתבעים או מי מהם, ציין התובע בכתב תביעתו וכמצויין לעיל, כי הרשלנות הינה "בהנפקת פוליסת הביטוח באיחור", וביחס לעילה הספציפית כעילה של נזיקין ברשלנות "בגין הנפקה באיחור של פוליסת הביטוח..." (סעיף 29 לכתב התביעה). כאמור הנתבעים הכחישו את הנטען בנושא זה ע"י התובע. 31. בנוסף מהראוי להזכיר את אשר ציין התובע עצמו, בתצהירו כעדות ראשית (ת/1). אם בסעיף 24 לתצהירו מציין התובע, כי פוליסות הביטוח ביחס לשאר העובדים נכנסו לתוקף אצל המבטחת "עוד במהלך חודש יוני לפני מועד התאונה", וכשהראיה לכך אותם ניכויים מתלושי המשכורת במשכורת חודש יוני, הרי בסעיף 27 לתצהירו מדובר על "האשמה" חמורה ביותר. בסעיף זה מציין התובע כי יום 24.06.96, הוא מועד התאונה, הינו אף מועדי הדיווחים על השעות הנוספות, וכי המבטחת יחד עם הסוכן פעלו במהירות, כלשונו, וכי "עיכבו את הפוליסות של חברי ואת הפוליסה שלי ודאגו כי רשמית הפוליסות יונפקו החל מיום 1.7.96. ברור כי העיכוב בהנפקת הפוליסות הוא מלאכותי שהרי נגבו כספי הפוליסה כבר בחודש יוני 96 חודש קודם...". כך גם מסביר התובע בתצהירו את הניסיון לפתותו לקבל סכום מזערי לסילוק טענותיו. 32. דומני שטיעון התובע האחרון אינו בגדר טיעון של רשלנות גרידא, אלא בגדר טיעון שיש בו אף משום טענה לתרמית, אם לא למעלה מכך. בנושא שכזה נראה כי מקומה של טענה שכזו לא יכירנה, ללא פירוט עובדתי ראוי בכתב התביעה. אם נתיחס לנושא אחרון זה, הרי בהקשר אליו צודקים ב"כ הנתבעים בטענתם כי הוא מהווה בגדר שינוי חזית. למעלה מהנצרך, וחרף האמור, אזקק לטענה זו אף לגופה. 33. ישאל השואל מדוע נזקק התובע לטענה חדשה וחמורה שכזו. התשובה לכך טמונה בקושי שהתגלה לתובע, נוכח כל המסמכים שהתגלו בסופו של יום. למעשה טענת הרשלנות המקורית, וכפי שהובא לעיל הן מפי התובע עצמו, והן מפי בא כוחו, כי מאן דהוא "עצר" את התהליכים להנפקת הפוליסה של התובע, לעומת העובדים האחרים. אכן, טענה זו לכשעצמה, ובמיוחד נוכח הנטען ע"י הסוכן בראשית הדברים, וכשהוא עצמו סותר דבריו, טענה ראויה היא. יחד עם זאת, טענה זו אליה וקוץ בה, וכפי שיפורט להלן. 34. נניח כמבוקש ע"י התובע, ומבלי שיש בכך קביעה זו או אחרת, שאכן היה על הסוכן לדאוג לכך שהתובע לא "יופלה" לעומת העובדים האחרים שחתמו יחד עמו. אם נניח הנחה זו, הרי המתחייב מכך, שהפוליסה שהונפקה לכל העובדים היא זאת שהייתה מונפקת לתובע. וכאן נתקל התובע בשני קשיים. ראשית, האם הפוליסות, שלפי דברי התובע, הוצאו בעקבות הדיווחים מיום 24.6.96, היו כוללות גם את הפוליסה בענינו, הואיל ולכאורה, גם אם הייתה מונפקת הפוליסה, הרי מקרה הביטוח חל, לכאורה, עוד טרם, או עובר לכריתת חוזה הביטוח. שנית, והוא הקושי המרכזי, כי גם אם חוזה ביטוח היה נכרת עוד טרם התאונה, הרי בהתאם לפוליסות שהונפקו לכל שאר העובדים מאותה קבוצה, תחילתן ביום 1.7.96, וללא תחולה רטרואקטיבית. דהיינו, שמקרה הביטוח, קרי התאונה, ארע עוד טרם תחילת תוקפו של הביטוח. 35. בלשון אחרת, גם אם נקבל את הנטען ע"י התובע, בכל הקשור לאותה "עצירת" הליכים ביחס לענינו לעומת העובדים האחרים, הרי לא היה בכך לשנות את התוצאה. עתה ניתן להבין, מדוע נזקק התובע ולראשונה בתצהירו, ובגדר שינוי חזית, לטענה החמורה שהועלתה על ידו כנגד הנתבעים או מי מהם. 36. כפי שציינתי אזקק לטענה החמורה, למעלה מהנצרך. למעשה, להוציא עדות התובע עצמו, אשר לכולי עלמא, הינה בגדר השערה, הרי לא זכתה טענה זו לתימוכין כלשהם בעדויות האחרות. לא רק שהנתבעים או מי מהם אינם חיבים להיזקק לטענה שכזו, לאור האמור לעיל, אלא שגם התובע עצמו לא חקר בנושא זה כדבעי אם בכלל, ועל אחת כמה וכמה, לא הביא כל ראיה לתמוך טענתו זו. גם אם נקבל את הנטען ע"י התובע, כי הנתבעים לא הביאו את נציגי המעבידה, להוציא שפירא, לעדות, וגם אם נקבל טענתו כי המבטחת נמנעה במכוון מלהעמיד את המצהיר מטעמה לחקירה, אין בכך ליצור יש מאין. למיצער במצב שכזה, היה על התובע לזמן את אותם אלו שסבר כי באמצעותם יכול ויצליח להוכיח טענתו זו. ולשורה אחרונה בנושא זה. התובע מבסס טיעונו על כך שמחד הכספים הראשונים שנוכו ממשכורות העובדים של אותה קבוצה, נוכו עוד במשכורת חודש יוני, דהיינו בתחילת חודש יולי 1996, וכאילו הפרשה שכזו מחייבת כי תחילת הביטוח תהא חודש לפני כן, דהיינו מיום 1.6.96. בנושא זה, ניתן להשיב בשניים. ראשית, אנו עדים להצעות ביטוח שלכאורה נחתמו ע"י עובדים אחרים עוד טרם יום ה - 24.6.96, וכשבהצעת הביטוח מולא מועד תחילת הפוליסה 1.7.96. שנית, וכעיקר, התובע לא טרח להביא כל עדות כאילו קיים נוהג זה או אחר בענף ביטוח המנהלים, כי תחילת פוליסה שכזו הינה רטרואקטיבית. 37. אכן, בפסקי דין שונים ראו את הסוכן כאחראי לכך, שהמבוטח יקבל כיסוי ביטוחי מיד עם ההתקשרות עם הסוכן, וללא קשר למערכת היחסים שבין הסוכן לחברת הביטוח. ראה לענין זה ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח' פ"ד מ"ה (2) 811, וכן ע"א 249/99 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נעמט ואח', דינים עליון נ"ט 874. יחד עם זאת, עלינו לבחון את מהותה של חובה זו. לא בכדי צויין, לפחות בחלק מאותם פסקי דין, כי אם המבוטח היה יודע, כי אינו מבוטח מיידית, היה יכול לפנות לסוכן אחר או למבטח אחר, על מנת לדאוג לכיסוי ביטוחי זה או אחר. 38. במקרה דנן הדברים שונים בשניים. ראשית, לא הוכח ואף לא נטען, כאילו התובע ביקש לערוך ביטוח בכלל, וכנגד הסיכונים דנן בפרט, או כי היה לו ביטוח אחר אותו ביקש להמיר בביטוח הנוכחי. שנית, לא מדובר בביטוח כנגד הסיכונים דנן, שניתן לנתקו ממכלול הפוליסה המוצעת ע"י המעבידה. לא מדובר על ביטוח בפני הסיכונים , אשר התובע היה מבטחם, ובתנאים דנן אלמלא יוזמת המעבידה והתשלומים המשולמים על ידה. למעשה, ביטוחו של העובד מותנה לרבות ביחס למועד תחילת הביטוח, במעבידה, והפעולות שעל המעבידה להדרש להם לכריתת חוזה הביטוח. אין לעובד זכות מוקנית, כי המעביד, ובמקרה דנן המעבידה, אכן תבקש לערוך הביטוח בכלל, ואין לעובד זכות מוקנית, כי הביטוח יחל מיידית לאחר שחתם על ההצעה. לא בכדי ציינתי זכות מוקנית, להבדיל מצפיה זו או אחרת. 39. לעניין ציפיה זו, ניתן לצאת מנקודת הנחה, שאכן העובד סבר, כי בסמוך לאחר שחתם על הנדרש מטעמו, ינקטו הפעולות הנדרשות הן ע"י הסוכן והן ע"י המעבידה, על מנת להוציא מהכח אל הפועל את אשר הוא מצפה לו. השאלה מה גדר הסבירות מבחינת המועדים לישום צפייה זו. ודוק, אין אנו עוסקים במעביד אשר מצא לנכון לפניו לערוך ביטוח שכזה לעובד ספציפי, אלא למספר עובדים רב, ובמסגרת חברות שונות וקבוצות שונות, תוך שהסוכן מתבקש לסור לאותן קבוצות ולפעול אשר נדרש כאמור. מדובר כאמור, בלמעלה מ - 170 עובדים. לכאורה, אין לדרוש ממעביד, כי יזקק לפעול באופן נפרד, ביחס לכל עובד ועובד, אלא באופן מרוכז וכפי שנעשה במקרה דנן. גם אם כך הדברים, ייתכן - ואין אני בא לקבוע מסמרות בדבר - אם לא מהראוי היה שהמעבידה תדאג לכך שאכן הכיסוי הביטוחי יחל מיום 1.6.96 גם אם ההצעות הועברו באותו חודש, וזאת לאור דברי הסוכן, כי ניתן לעשות זאת (ראה עמ' 88). אולם, כאמור לא זו השאלה הניצבת בפנינו, אלא השאלה האם מוטלת חובה על הסוכן לדאוג לכך. בחינת האינטרס של הסוכן, יתכן ואכן יש לו אינטרס להקדים את תחילת הביטוח, וכן לדאוג שהפוליסות יכנסו לתוקפן, במועד מוקדם ככל האפשר. בנוסף, עלינו לבחון את השאלה האמורה, לא במבחן שלאחר מעשה, דהיינו, התאונה שארעה ביום 24.6.96, אלא באשר ניתן לכאורה לראות כסטנדרט מחייב, בנסיבות כפי שהיו למעשה במקרה דנן. גם אם נצא מהנחה, שאכן ההצעות הועברו למעבידה בחודש מאי, או תחילת חודש יוני, הרי אם המעביד החליט, כי אלו לא יכנסו לתוקפן, אלא רק ביום 1.7.96, לא נראה לי לקבוע, כי מדובר במועד בלתי סביר, בחינת התנהגותו של הסוכן. בסופו של יום, ההחלטה על עצם עריכת הביטוח, ועל מועד תחילת הביטוח, החלטת המעבידה ולא הסוכן. לא הוכח, וניתן אף לומר שלא נטען, כאילו היה בכוחו של הסוכן לשנות את אשר בוצע בפועל ביחס לעובדים האחרים. דומני, כי הטלת חובה על הסוכן לגרום לכך שפוליסות יונפקו תוך מספר ימים מעת חתימת העובד על הצעת הביטוח, או כי הביטוח יחל מספר ימים לאחר מכן, הינו למעלה מאשר ראוי לקבוע כמדיניות בדבר חובת הסוכן, ואף אם נראה בעובד כמבוטח. ודוק, אין אנו מחווים דעה באשר ייתכן וניתן לטעון כנגד המעבידה, וכפי שצויין לעיל, שאלה היא - מדוע לא צורפה המעבידה כנתבעת נוספת. 40. מסקנתנו איפה, כי לכאורה, במסגרת חובות הסוכן כלפי התובע כמבוטח ניתן לכלול את החובה, כי התובע לא יופלה לעומת העובדים האחרים. בנושא זה נכונים אנו לקבל את הטרוניה המרכזית שהתובע עצמו טוען כלפי הנתבעים. אולם, כפי שהסברנו לעיל, הרי גם אם היה פועל הסוכן כפי שפעל ביחס לכל העובדים, הרי לכאורה, לא היה זכאי התובע לפיצוי הנדרש על ידו, בין אם היינו קובעים, כי מקרה הביטוח ארע טרם כריתת חוזה הביטוח ובין לאור אשר קבענו, כי אין לראות בסוכן כרשלן, בכל הקשור למועד תחילת הביטוח. לעניין זה נוסיף, כי גם אם היינו מוצאים מחדל בקביעת מועד תחילת הביטוח, הרי מחדל זה רובץ, אם בכלל, לפתחה של המעבידה. 41. בכל הקשור לחובת הסוכן כשלוחו של התובע וזאת לאור אשר החתים את התובע, ניתן לציין שלושה. ראשית, יש לשים לב, שלכאורה, השליחות צומצמה לאותם נושאים טכניים של מילוי פרטים חסרים וזאת בהתייחס למועמד לביטוח, יתכן ובהבדל מהשליחות כלפי המעבידה. שנית, אין להתעלם מגירסת התובע עצמו בכל הקשור לנושא השליחות וכי למעשה לא ידע אודותיה. שלישית וכעיקר, גם אם נראה את הסוכן כשלוחו של התובע, הרי מעת שקבענו שאכן התובע ידע, כי לא די בפעולות הסוכן עצמו, אלא יש צורך בחתימת המעבידה, לא נראה לדרוש מהסוכן, כי יפעל ביחס לתובע בשונה מהעובדים האחרים ועל כן גם האמור לעיל בכל הקשור לחובת הסוכן כלפי התובע כמבוטח, יחול גם בשאלה דנן. לא למותר לציין כי לא שמענו, כאילו התובע - העובד, פנה ולו פעם אחת, לברר אם אכן נכרת חוזה הביטוח, לרבות לא למעבידה. סיכומם של דברים 42. המקרה שלפנינו עורר את הצורך בדיון בסוגיה של מערכת היחסים שבין מעביד, עובד, סוכן הביטוח וחברת הביטוח בכל הקשור לביטוחי מנהלים. חרף הפגיעה הקשה שנגרמה לתובע, עלינו לבחון את מכלול השאלות בהתחשב בנתונים כפי ששררו במועדים הרלבנטיים ולא בגדר מחשבה לאחר מעשה. משהגענו למסקנה, כי לא הוצג מצג בפני התובע, כאילו מבוטח הוא מעת שחתם על הצעת הבטוח, נדרשנו בדבר רמת הזהירות הנדרשת מסוכן ביטוח, אשר נתבקש לפנות לעובדים השונים מטעם המעבידה. הנחת הבסיס ממנה יצאנו בחינת השאלות השונות, בהנחה שהיתה מונפקת פוליסה, כפי שהונפקו הפוליסות ביחס לשאר העובדים. במצב שכזה המסקנה הינה, כי גם אם הצעות ביטוח ממולאות ע"י העובדים במהלך חודש מאי 96, וגם אם מנוכים כספים ממשכורות העובדים בחודש יוני, אין לראות בסוכן כאחראי לכך שהמעביד החליט ליתן את ההטבות לעובדים באופן שתחילת הביטוח תהא רק מ- 1.7.96. יתר על כן, לא מנכ"ל המעבידה ולא סוכן הביטוח נדרשו במסגרת חקירתם הנגדית לשאלה, מדוע אכן החל הביטוח רק ב-1.7.96 ולא החל מ-1.6.96 למעט שאלה אחת ומבלי שנטען בנושא זה בכתב התביעה. למעלה מכך, אין להתעלם מאותה עובדה מצערת, שלכאורה, המעבידה חתמה על כלל הצעות הביטוח רק בחודש יוני 96 וכשלכאורה, לא סר הספק שכריתת חוזה הביטוח, מועדו לאחר מקרה הביטוח הנטען. 43. לאור כל האמור, דין התביעה להדחות. בנושא ההוצאות, יפה עשתה המבטחת שהותירה נושא זה לשיקול דעת ביהמ"ש וכשביחס לנתבעים 2 ו-3, הרי גם אלמלא עמדתם הראויה בנושא ההוצאות, הרי בהתחשב במכלול אשר צויין לעיל, לא היה מקום לפסיקת הוצאות. 44. אשר על כן, התביעה נדחית וכשכל צד ישא בהוצאותיו. טפסים משפטייםרפואהמסמכיםהצהרת בריאות