ביטוח אחריות מקצועית - הנדסאי בניין

פסק דין נתוני רקע 1. התובע הוא הנדסאי בניין במקצועו ובהכשרתו. הנתבעת היא חברת ביטוח בישראל. לטענת התובע הוא בוטח ע"י הנתבעת בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהייתה בתוקף עובר לחודש יולי 1996. אותה שעה עסק התובע בביצוע עבודות בנייה בבניין דו-קומתי בעתלית השייך למר עמיהוד רמות (להלן-"רמות"). עקב רשלנותו המקצועית נאלץ היה התובע להרוס גג שבנה בבניין דו-קומתי זה ולהקימו מחדש. עקב כך נגרמו לו נזקים. מכוח הפוליסה הנטענת הוא דרש מן הנתבעת תגמולי ביטוח. משסורבה דרישתו הוגשה התביעה. 2. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא טענה כי במועדים הרלוונטיים לא הייתה לתובע, כל עיקר, פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. מכל מקום טענה הנתבעת כי פוליסת הביטוח האמורה לא ביטחה את התובע בעיסוקו כקבלן בניין אלא בעיסוקו כהנדסאי בניין, העוסק בתכנון ופיקוח. בחינת האירוע הנטען, לטענת הנתבעת, מעלה כי הרשלנות המקצועית לא נבעה כתוצאה מפועלו של התובע כהנדסאי בניין אלא כתוצאה מביצוע כושל שלו. התכניות שהכין התובע לבניית הבניין היו ללא דופי ומכאן שלא נפל רבב בפועלו המקצועי כהנדסאי בניין. הרשלנות הייתה באי ביצוע נאות של התכניות הנאותות. ורשלנות זו בביצוע, שהיא רשלנות של קבלן בניין, לא כוסתה בפוליסה נשוא התביעה. 3. נשמעו ראיות בתיק. מטעם התובע העיד הוא עצמו, מר קאסם אבו ריא (להלן-"קאסם"), מי שבפועל ביצע את עבודות הבנייה כקבלן משנה מטעמו של התובע, מר זידאן תאופיק (להלן-"תאופיק"), סוכן הביטוח של התובע בתקופה הרלוונטית, ומר יוסף שרף (להלן-"שרף"), מי שערך את חוות הדעת המקצועית לתובע. מטעם הנתבעת העידו מר ליאור אזולאי, חתם בחברת הביטוח מנורה בע"מ, גב' אמילי זקנון (להלן-"זקנון"), חתמת בסהר חברה לביטוח בע"מ (להלן-"סהר"), גב' אורנה תבור (להלן-"תבור"), חתמת אצל הנתבעת, ורמות. 4. התיק מעורר סוגיות מגוונות, הן ברובד העובדתי והן ברובד המשפטי. אדרש לאלו מהן הדרושות לצורך הכרעתי. האם במועדים הרלוונטיים אכן הונפקה פוליסת אחריות מקצועית? 5. לשיטת הנתבעת, כאמור, במועדים הרלוונטיים היא לא הנפיקה לתובע פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. ברי כי ככל שתתקבל טענה זו של הנתבעת יהא בכך כדי לסתום את הגולל על תביעת התובע, ללא צורך בבחינת פרשנותה ומשמעותה הנאותה של פוליסה זו. 6. אין חולקין כי לא הוצגה בפניי כל פוליסה. אף אין חולקין כי לתובע הונפקה פוליסת אחריות מקצועית שתוקפה מיום 29/1/95 עד 31/12/95 (נספח א(3) לתצהיר התובע, ת1/). לטענת התובע נתבקש חידושה של פוליסה זו, וחרף זאת הוא לא זכה לקבל פוליסה מונפקת כאמור. לשיטתה של הנתבעת התובע לא ביקש חידושה של פוליסה זו, באופן שפג תוקפה ביום 31/12/95 כך שבמועדים הרלוונטיים לא היה התובע מבוטח בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית. 7. אקדים ואציין כי אין בדעתי לרחוש רוב אמון לעדותו של התובע שלכל אורך הדרך נדמה היה כי הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים. ואף-על-פי-כן, בסוגיה האמורה בדעתי לדחות את גרסת הנתבעת ולהשתית ממצאיי על יסוד חוות דעתו של תאופיק, סוכן הביטוח של התובע, שעדותו, ביסודו של דבר, זוכה לאמוני. 8. תאופיק העיד, כעולה מתצהיר עדותו ת7/, כי לקראת סוף שנת 1995, ביקש ממנו התובע להאריך את תוקף הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית. עקב כך הוא פנה לנתבעת והמציא לה בקשת חידוש (נספח ב' לתצהיר התובע, ת1/). על בקשת חידוש זו הוטבעה חותמת מחלקת החיתום במחוז חיפה של הנתבעת והוא סבור היה, לנוכח זאת, כי בקשת החידוש נענתה בחיוב. רק בעקבות דרישתו של התובע לתגמולי ביטוח שסורבה ע"י הנתבעת הסתבר לו כי לא נתקבלה במשרדו פוליסה מחודשת. הוא ציין כי "זה נכון שבזמנו פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לא הגיעה אליי אך אז לא שמתי לב לעניין זה. וזה נכון גם שלא הערתי לנתבעת על כך שלא הגיעה אליי הפוליסה המחודשת של אחריות מקצועית... כאשר הגיע אליי התובע וטען שקרה לו אירוע של אחריות מקצועית מיד הזעקתי שמאי שעובד עם החברה ולא נתתי דעתי לכך שאין לו פוליסה של אחריות מקצועית בתיק כי הייתי בטוח שיש לו ביטוח ורק כאשר השמאי הוציא את הדו"ח הסתבר לי שאין פוליסת ביטוח למרות שהוא ביקש אותה". הוסיף תאופיק וציין כי "בעקבות גילוי זה לא כתבתי מכתב לנתבעת אלא הלכתי אליה, למיטב זכרוני, והראיתי לה את הודעת החידוש עם החותמת של החברה ושאלתי מה קרה והם התחילו לחפש, ולא מצאו את התיק ומצאו את המכתב ללא כל פוליסת ביטוח. ברצוני לציין שאני לא קיבלתי מן המכתב הודעה שהחברה לא רוצה לחדש... אני לא מקבל את עמדתך לגבי חידוש הפוליסה כי מבחינתי ששלחתי את הודעת החידוש ולא קיבלתי כל הודעה מחברת הביטוח ההנחה היא שאין שום בעיה. יתירה מזאת, קיבלתי גם חותמת החברה לגבי החידוש בחתימת החתמת" (עמ' 30 ו31- לפרוטוקול). 9. בגדר סיכום טענותיו, ורק אז, ביקש ב"כ הנתבעת לטעון טיעון עובדתי מפורש שראוי היה כי ילובן כדבעי במסכת הראיות המפורטת שנגולה בפניי. ומהי טענתו של ב"כ הנתבעת? בקשת החידוש עליה מתנוססת חותמת הנתבעת לא אמורה, מעיקרא, להיות בחזקתו של סוכן הביטוח, וממילא לא אמורה להיות בחזקתו של התובע, אלא אך בידי הנתבעת, בעיקר לנוכח העובדה שמתנוססת על המסמך החותמת "נתקבל". התזה אותה מבקש לפתח ב"כ הנתבעת מעלה כי "הטעם לכך שלא יצאה פוליסה הינה, כפי הנראה, דרישה של התובע מהסוכן לבטלה. זאת לאור העובדה כי התובע ציין במפורש כי ביקש לבטל פוליסה אחת, כי מכתב עם חותמת 'נתקבל' שהיה אמור להיות בידי הנתבעת, נמצא בידי הסוכן, ככל הנראה לאחר שהתובע חזר בו מרצונו לחדש הפוליסה בנתבעת, כך שהסוכן לקח חזרה את המכתב וכי לא הוצאה כל פוליסה" (סעיף 29 לסיכומים). לפרשנותו של ב"כ הנתבעת החותמת "נתקבל" משמעותה, כפשוטה, קיבול של דבר דואר ולא הסכמה מפורשת של מבטחת להנפיק פוליסת ביטוח. 10. הנני דוחה סברה זו של ב"כ הנתבעת, לא משום שהיא לא תיתכן אלא משום שלא יעלה על הדעת להפריח לחלל העולם תיאוריה זו, מבלי ליתן לה עיגון עובדתי. תאופיק נחקר ארוכות ע"י ב"כ הנתבעת. הוא לא הציג בפניו את התזה האמורה על-מנת לאפשר לו ליתן תגובה בגינה. אף תבור, בתצהירה ובעדותה, לא העלתה סברה זו ואף לא נתנה דעתה למשמעות החותמת על גבי בקשת החידוש. אוסיף ואציין כי בחינת המוצגים בתיק מעלה, לכאורה, הבדלים מדרך הרישום של הנתבעת. וכך, לדוגמא, כאשר מסר התובע את טופס התביעה בגין האירוע הנטען (נ10/) חותמת הנתבעת כוללת את הביטוי "דואר נכנס". שונה היא החותמת על הודעת החידוש בה מתנוסס הכיתוב "חיתום" ולא הכיתוב, הטכני, "דואר נכנס". אף לא סבירה בעיניי התיאוריה שמעלה ב"כ הנתבעת. גם אם החליט תאופיק לחזור בו מבקשת החידוש, לא הייתה כל סיבה נוהלית נראית לעין על שום מה תמסור לו הנתבעת את בקשת החידוש. בקשת החידוש, עפ"י כל סדרי מינהל תקינים, הייתה אמורה להיות מתויקת אצל הנתבעת ובצידה אמורה הייתה להיות מתויקת הודעת ביטול בגין הודעת חידוש זו. אין לי אלא להניח כי הודעת חידוש זו אכן נמצאת אצל הנתבעת והעתקה המצולם נמצא אצל תאופיק. בנוסף לכל אלו לא השכילו ב"כ הצדדים להמציא לי תחשיב מדוקדק בגין תשלומי הפרמיות ששילם התובע בתקופה הרלוונטית, מהם ניתן היה להשתכנע אל-נכון, האם במכלול דמי הביטוח נזקפו חלק מהם לעניינה של אחריות מקצועית זו. אף נתון זה חובר למסקנתי על-פיה אני סומך על עדותו של תאופיק וקובע כי התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית במועדים הרלוונטיים לתביעה. "הפרקטיקה בשוק הביטוח" 11. ב"כ הנתבעת ביקש להוכיח כי סברתו של התובע אודות כך שפוליסת האחריות המקצועית מבטחת אף את פעילותו כקבלן בניין, ומכל מקום את פועלו ב"ביצוע", היא בלתי סבירה. ב"כ הנתבעת ביקש להראות כי המבטחות בישראל מתנזרות לחלוטין מביטוחם של קבלני בניין. מקום שיש צורך לערוך ביטוחים כאמור, מתבצעים "ביטוחי פרוייקט" ולא ביטוחים בגין רשלנות מקצועית. 12. אכן נחה דעתי כי קיימת נטייה אצל המבטחות שלא להנפיק פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לקבלני בניין. עם זאת אני רחוק מלהגיע למסקנה גורפת וחד-משמעית בעניין זה. העובדה, לדוגמא, שתאופיק לא נתקל מעודו בפוליסה כאמור, רק יכולה להצביע על נדירותה ואי שכיחותה בשוק הביטוח, אך היא אינה יכולה לבסס הוכחת "פרקטיקה" כאמור. 13. כאמור הופיעה בפניי זקנון. היא העידה כי בסהר קיימת מדיניות לא להנפיק פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בגין קבלנות בניין. היא העידה כי בחברות ביטוח אחרות קיימת פוליסה של "אחריות של טיב ביצוע". בסהר אין אף פוליסה בגין "טיב ביצוע". עם זאת הודתה זקנון כי "לדעתי אחריות מקצועית וטיב ביצוע זו אותה גברת בשינוי אדרת" (עמ' 28 לפרוטוקול). 14. ככל שעסקינן במסכת שיקוליי אוסיף ואציין כי הדיון האמור, לטעמי, הוא מעבר לדרוש. התובע אינו מצוי בשוק הביטוח. לפיכך הוא אינו אמור להיות מודע לקיומה של "פרקטיקה" כאמור, בין אם היא קיימת ובין אם לאו. ככל שאמצא, עפ"י אמות מידה משפטיות, כי בוטחה אחריותו המקצועית של התובע בפועלו כקבלן בניין, לא תושיע לנתבעת כל טענה אודות "פרקטיקה", בין אם היא קיימת ובין אם לאו. תחום התפרסותה של פוליסת ביטוח האחריות המקצועית 15. אדרש, עתה, להכרעה במחלוקת המרכזית, דהיינו האם פוליסת האחריות המקצועית כיסתה את פועלו של התובע כקבלן בניין. לעניין זה יש להידרש לשורה של נתונים ושיקולים. 16. בהצעת הביטוח, שקדמה לפוליסה (נספח א(1) לתצהיר התובע, ת1/), התובע ציין כי "סוג ההתמחות המקצועית" שלו היא "הנדסאי בניין" וכי "ההסמכה המקצועית" שלו היא "הנדסאי בניין". עוד פירט התובע את פרטי הכשרתו כהנדסאי ואת חברותו ב"הסתדרות ההנדסאים". בגדר ההצעה האמורה לא ציין התובע דבר אודות עיסוקו כקבלן בניין. בסעיף 6 להצעה, בו נתבקש התובע לציין "המקצוע/העיסוק (נא פרט והסבר במפורש) בגינו מבוקש הביטוח", נרשם "תכנון בניין ופיקוח". פוליסת הביטוח שהונפקה לתובע (נספח א(3) לתצהיר הנ"ל) ציינה כי "הביטוח מכסה את אחריותו/ם המקצועית של המבוטח/ים עפ"י תנאי הפוליסה כ: הנדסאי בניין". 17. התובע ציין כי לימים ניתן לו רישיון לעבודות הנדסה בנאיות לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט1969- (להלן-"חוק הקבלנים"). רישיון זה הוא בר-תוקף מיום 19/2/95 וצוין כמוצג ת4/. בתצהירו לא צוינה העובדה אודות מוצג ת4/. תאופיק, שקבעתי שהנני רוחש אמון לעדותו, ציין כי הוא לא מוצא בתיק המסמכים שלו את מוצג ת4/ זה למרות שברור לו "שאילו הייתי מקבל את המסמך ת4/ הייתי מעביר אותו לחברת הביטוח" (עמ' 29). נתון זה חובר לעדותו של תאופיק אודות כך שהוא לא ידע, עובר להסכמי הביטוח, כי התובע עובד גם בתור קבלן בניין אלא סבור היה שהוא עוסק אך ב"תכנון ופיקוח" דהיינו כהנדסאי בניין. אינני מאמין, איפוא, לגרסת התובע כי מוצג ת4/ נמסר על-ידו לתאופיק, או לנתבעת. אין לי ספק, על יסוד כל אלו, כי התובע, מעיקרא, לא מסר לתאופיק כל מידע, אם במישרין ואם בעקיפין, על אודות עיסוקו כקבלן בניין. הדבר, כאמור, בא לידי ביטוי מודגש בהצעת הביטוח בה פורטו, מחד גיסא, כל פרטי הכשרתו של התובע כהנדסאי בניין דווקא, ולא צוינו, כל עיקר, לא בגוף ההצעה ולא במסמך שהוצג מאוחר יותר, כל מצג אודות עיסוקו הנוסף כקבלן בניין. 18. מסתבר, כך עולה מן החומר שבפניי, כי התובע, לא אחת, הציג עצמו כמהנדס ולא כהנדסאי. הנני מביע מורת-רוח מניסיונו של ב"כ הנתבעת, בגדר סיכום טענותיו, להגניב ראיות אודות הרשעתו של התובע בגין התחזות זו, ומכל מקום איני מייחס לה כל משקל בגדר שיקוליי. ואולם נהיר לי, על יסוד חומר הראיות הכשר שבפניי, כי התובע לא אחת הציג עצמו כמהנדס, ולא כהנדסאי. כך הוא עשה אפילו בהתקשרויותיו עם רמות, שהמחדל בבניית ביתו משמש נושא התביעה שבפניי. מתצהירו של רמות, נ13/, למדתי כי נקשר הסכם במועד שלא התחוור לי, בו נרשם, בין היתר, כי "היות והקבלן הבונה (הוא התובע - ש.ל.) הינו מהנדס בניין במקצועו עליו האחריות לוודא שלפני כל סיום שלב בעבודה, הביצוע ייבדק על-ידו..." (ההדגשות שלי - ש.ל.). כמו כן הוצג לי חוזה נוסף ארוך ומפורט שנחתם בין התובע לבין רמות ביום 11/2/96 (נספח נוסף לתצהיר רמות). חוזה נוסף זה מגדיר את עבודתו של התובע כקבלן בניין ועיסוקו, אך ורק, בעבודות הביצוע הקבלניות בביתו של רמות. 19. ב"כ הצדדים ראו להתמקד במשמעות הביטוי "תכנון בניין ופיקוח" שנרשמו בהצעת הביטוח. לטעמו של התובע יש להתייחס לביטוי זה, כמשקף שלוש מילים נפרדות: "תכנון, בניין ופיקוח". לטעמו של תאופיק, וברור שאף לטעמה של הנתבעת, מדובר בשני ביטויים: הראשון, "תכנון-בניין", דהיינו תכנון של בניין, והשני, "פיקוח". ברור הגיון המחלוקת שבין בעלי הדין. התובע מבקש לייחד את הביטוי "בניין", כביטוי העומד בפני עצמו והמלמד על כך שהנתבעת ידעה שהיא מבטחת גם את עיסוקו ב"בניין", דהיינו כקבלן בניין. הנתבעת מבקשת להמעיט מן הביטוי ולהסמיך אותו לביטוי "תכנון", דהיינו "תכנון-בניין", המשקף פעילות מובהקת של הנדסאי בניין, שאינו עוסק בקבלנות בניין בפועל. כפי שיבואר בהמשך איני רואה טעם להכריע במחלוקת זו והיא לא תשמש בבסיס שיקוליי. 20. בפועל, כך הוכח משפע הראיות שבפניי, התובע אף לא עסק, בוודאי לא באופן מסיבי, בעבודות קבלנות הבניין עצמן אצל רמות. לשם כך הוא שכר, כקבלן משנה, את קאסם. עדותו של קאסם הותירה רושם עלוב ביותר. מסתבר כי קאסם זה, חרף היותו קבלן שלד, אינו מיומן אף בקריאת תכניות בנייה, עבודתו נעשתה בחובבנות רבה, ואין צל של ספק שבחירתו של התובע בקבלן משנה זה גובלת ברשלנות, בפועלו כקבלן בניין. 21. אין ספק כי במסכת שלפניי פעל התובע תחת "שני כובעים". הנתבעת מבקשת למצוא שלל רב בכך. היא תוהה האם יעלה על הדעת כי אדם אחד, הוא התובע, בפועלו כהנדסאי בניין, יעסוק בתכנון ובפיקוח, ובפועלו השני, כקבלן בניין, יהיה אובייקט של וידוא עמידה בתנאי התכנון, ותחת הפיקוח? לטעמי, לתהייה זו אין מקום. עובדה נחרצת היא כי חוק הקבלנים, בגדר תנאי הכשירות שלו, מעניק להנדסאי זכות להירשם, וממילא לפעול, כקבלן בניין. בחנתי את חוק הקבלנים והתקנות שהותקנו על-פיו על-מנת ללמוד שמא קיים כלל אתי בגין ניגוד אינטרסים אפשרי, האוסר על קבלן, שהוא אף הנדסאי או מהנדס, לעבוד ב"שני כובעים", ולא נמצא לי איסור כאמור. ממילא, על דרך העיקרון, תיתכן האפשרות שהנדסאי בניין - שהוא אף קבלן בניין - "יפקח על עצמו". 22. כבר ציינתי את המחלוקת בין בעלי הדין לעניין הקריאה הנכונה של הביטוי "תכנון בניין ופיקוח". דומה שהנתבעת מחמיצה שיקול חשוב במחלוקת זו כאשר היא ממקדת כל מעייניה לעניין הביטוי "תכנון-בניין", ומתעלמת מכך שאף לשיטתה בוטחה אחריותו המקצועית של התובע בגין הביטוי הנותר, "פיקוח". אין לי ספק כי פעולת "פיקוח", אף היא פעולה מובהקת של הנדסאי הבניין. פשיטא, מי שעוסק בתכנון אותו צריך לבצע הקבלן, אמור לוודא ביצוע בהתאם לתכנון, דהיינו "פיקוח". אף הראיתי כי התובע, בפועלו הנחזה כ"מהנדס" שהוא בוודאי מעלה על פועלו כ"הנדסאי", התחייב לוודא בדיקת הביצוע, לפני כל סיום שלב בעבודה. 23. הפועל היוצא של מכלול הנתונים האמורים מוליכני למסקנה, כשיטת הנתבעת, כי התובע לא בוטח מעולם בפועלו כקבלן בניין, אלא אך בפועלו כהנדסאי בניין. אני מגיע למסקנה זו הגם שדחיתי את תפיסתה הגורפת של הנתבעת אודות "פרקטיקה" שאינה מאפשרת מסקנה כאמור; אף דחיתי את תפיסתה הגורפת של הנתבעת כי לא תיתכן סיטואציה על-פיה אדם אחד, שהוא גם הנדסאי וגם קבלן, "יפקח על עצמו". ברי, איפוא, כי ככל שעסקינן ברשלנותו המקצועית של התובע כקבלן בניין, רשלנותו מקצועית זו אינה מכוסה בפוליסה שבפניי. ככל שעסקינן ברשלנותו המקצועית של התובע כהנדסאי בניין, רשלנות מקצועית זו מכוסה-גם-מכוסה, בפוליסה שבפניי. 24. אין לי ספק, לנוכח מכלול הראיות, כי התובע התרשל, בפועלו בביתו של רמות, הן כהנדסאי בניין והן כקבלן בניין. על אודות רשלנותו כקבלן בניין מיותר להרחיב את הדיבור. מי שמוסר ביצוע עבודות בניין שלד לקבלן משנה, דוגמת קאסם, שמעיד על עצמו שהוא אינו יודע לקרוא תכניות בנייה, הוא בוודאי קבלן רשלן. ואולם אף אין לי ספק, לנוכח מכלול הראיות, כי התובע התרשל בפועלו כהנדסאי בניין. אכן לא נפל דופי בעבודות התכנון שלו ואולם נפל דופי בפועלו של התובע במלאכת ה"פיקוח". מאלפת העובדה כי אף אחד מבעלי הדין לא ראה ליתן דעתו לאפשרות זו, בה תיתכן שחוברות, זו לצד זו, פעילות "מכוסת-ביטוח" ופעילות שאינה "מכוסת-ביטוח". 25. הסוגיה האמורה נדונה בספרו של פרופ' ששון "דיני ביטוח". כאשר הוא דן ב"בעיית הסיבתיות" (פרק 6.2) הוא מציין כי "במקרים רבים עלול להתעורר קושי לגבי סיבת הנזק, כאשר, לדוגמא, נובע הנזק משתי סיבות, שרק אחת מהן מהווה סיכון מבוטח, וכאשר שתי סיבות אלה פועלות בחפיפה או באותו פרק זמן או סיבה אחת היא תולדה של סיבה אחרת - עלולים להיווצר מצבים קשים במיוחד" (עמ' 118). בהמשך מביא המחבר המלומד דוגמא כי "נזק שנגרם כתוצאה משריפה, שפרצה מחמת רעידת אדמה, איננו מכוסה במסגרת פוליסה לביטוח אש, מכיוון שרעידת האדמה (אירוע שאינו מכוסה במסגרת פוליסה רגילה לביטוח אש) היא הסיבה הקרובה לנזק" (עמ' 119). 26. נהיר לי כי ככל שעסקינן בתרומתן היחסית של שתי הרשלנויות של התובע, ברור כי רשלנותו כקבלן בניין עולה לאין שיעור על רשלנותו, אך בפיקוח, כהנדסאי בניין. נותר לי אך להתלבט האם יש מקום לחלק את הנזק, בין שתי הרשלנויות, או שמא יש לקבוע, כלשונו של פרופ' ששון, מהי "הסיבה הקרובה (proximate cause)", המאפילה על הרשלנות האחרת בהיותה "הסיבה המכרעת" לעניינו של הסיכון המבוטח. כאשר אני משקיף על המסכת שבפניי מנקודת מבט זו, אין ספק כי רשלנותו של התובע כקבלן בניין איננה אך הרשלנות הגבוהה יותר, מפועלו בפיקוח כהנדסאי בניין, אלא היא בבחינת הסיבה המכרעת החורצת את הדין, לחובת התובע. כבר קבעתי, עיונית, כי אין מניעה משפטית שהנדסאי שהוא אף קבלן "יפקח על עצמו". ואולם שעה שעליי להכריע, דווקא במסכת זו, מהי "הסיבה המכרעת", איני יכול להתעלם מהעובדה שעסקינן, לכל אורך הדרך, באותו אדם. במצב דברים זה לא ניתן שלא "להרים את המסך", שהרי כל דרך ניתוח אחרת יש בה מן המלאכותיות הבוטה. אחריותו החוזית של התובע כלפי רמות, אינה יכולה להיות מופחתת לנוכח העובדה שקאסם נשכר על-ידו כקבלן משנה. מכאן כי רשלנותו של קאסם, לכל דבר ועניין, היא רשלנותו המקצועית של התובע, וכקבלן בניין דווקא. שעה שהתובע, איפוא, עבד כקבלן בניין, הוא לא יכול היה, וירטואלית, "לשכוח" את "כובעו האחר" כהנדסאי בניין. הוא לא יכול היה, באורח מלאכותי, שלא להעיד על עצמו, מיניה וביה, כי שעה שהוא מתרשל בעבודתו כקבלן בניין, הוא ממילא מתרשל בעבודתו כמפקח על אותה עבודה, בפועלו כהנדסאי בניין. אף ככל שאנסה לבחון סוגיה זו על יסוד בחינת הגורמים הסיבתיים, בהתאם לסדר התרחשותם, יעלה כי סדר הפעולות היה כדלקמן: הראשון, תכנון; השני, ביצוע; השלישי, פיקוח. מכאן כי ראשית חטאת, בהקשר הנדון בפניי, היה היחס שבין הביצוע לפיקוח. הביצוע קדם לפיקוח. הפיקוח, אילו היה נאות, היה גורם לכך שאף הביצוע יתוקן ויהא נאות. על כורחך אתה אומר, כאשר ממוזגות כל הרשלנויות באותו אדם, הוא התובע, כי ראש לכל הוא חטא בביצוע. בפועלו זה, ובהכרח, הוא חטא בפועלו כמפקח. בנסיבות אלו פעולת הפיקוח נטמעת בפעולת הביצוע באופן שהביצוע "בולע" את הפיקוח "כמים לים מכסים" (ישעיהו, יא,ט). 27. הפועל היוצא עד הנה מוליכני למסקנה כי דין התביעה להידחות, באופן שאין צורך להידרש לגובה סכום התביעה. עם זאת, בסוגיה זו דומה שכפות המאזניים נוטות לטובת התובע. הנתבעת טוענת כי התובע לא פעל להקטנת הנזק. הוא ראה לסלק את תביעתו של רמות במחיר גבוה מן הסביר. אילו התובע היה מדווח לנתבעת, כהלכה, על אודות אירוע הביטוח, הייתה הנתבעת משכילה לסלק את דרישתו של רמות, במחירים זולים יותר. ככל שהייתי צריך להידרש לסוגיה זו, דומה שהייתי מעדיף את טיעונו של התובע. הנתבעת לא ראתה להמציא בפניי כל חוות דעת מקצועית של מומחה מטעמה, שתסתור את חוות דעתו של שרף. ממילא, קביעתו של ב"כ הנתבעת כי יש להעמיד את גובה הנזק על סכום של כ20,000- ש"ח, הסכום בו ניתן היה, להערכת הנתבעת, לסלק את התביעה עם רמות, היא קביעה ספקולטיבית שלא בא לה כל עיגון עובדתי נאות של מומחה לדבר. סוף דבר 28. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. ביטוח אחריות מקצועיתביטוח אחריותבניין