החלטה מבוא : המשיבה תבעה המבקשת ומבוטחה בתביעת שיבוב לאחר ששילמה למבוטחה סכום כסף בגין נזקי רכוש שאירעו לרכבו בתאונת דרכים. המבקשת הגישה בקשה זו לדחות התביעה על הסף על פי תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ( להלן : "התקנות ") "בשל חוסר יריבות". המבקשת טענה, כי הינה חברת ביטוח הרשומה ומנהלת את עסקיה בראמללה ,היא אינה חברת ביטוח ישראלית ואין לה כתובת או משרדים בישראל . מאחר וכך, טענה , כי אין החוק הישראלי הפנימי , שהינו חוק טריטוריאלי , חל עליה בהיותה חברת חוץ . המבקשת הפנתה לצורך כך לע"א (י-ם) 1252/00 אלמרשק נגד יובל הירשפלד ו - AIG ביטוח זהב בע"מ ( טרם פורסם ) שניתן ב- 8.5.01, לפיו, כך טענה , לא עומדת למערערת באותו ערעור זכות התביעה על פי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א, 1981 (להלן" החוק") מאחר ואינו מבטח. למבטח שכזה עומדת זכות "התחלוף" מכוח סעיף 62 לחוק. מאחר ולא המערערת באותו ערעור , ולא המבקשת בבקשה שבפני הינן " מבטח " , אין חל לגביהן החוק ולרבות סעיף 68 לחוק המחייב מבטח לשלם לצד ג' את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח . בערעור כאמור אין למבטחת כל זכות תביעת שיבוב על פי סעיף 62 לחוק , וכאן חברת הביטוח אינה יכולה להיתבע מכוח סעיף 68 לחוק , והכל, כאמור מאחר והחוק הינו בעל תחולה ישראלית פנימית ואינו חל על חברות ביטוח זרות . כאן המקום לציין, כי הבקשה הוגשה על פי תקנה 101(א) בעוד , התקנה הראויה בגדרה ראוי היה שתוגש הינה תקנה 100(1) , היינו מחיקה בהעדרה של עילת תביעה. המשיבה טענה , כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב קיצוני מאחר והמבקשת , כמעשה יום יומי, דורשת שיפוי מישראלים ומגישה תביעות לצורך כך בבתי משפט ישראלים, ולפיכך מנועה מלטעון הטענה . המשיבה אף אבחנה את פסה"ד המחוזי וטענה , כי הוא מתייחס רק לאפשרות התביעה בישראל של חברת ביטוח שאין לה רשיון ישראלי , אך היא יכולה להיתבע מאחר וגבתה פרמיה , ולא תשלם את השיפוי לכאורה . המשיבה אף ציינה , כי פוליסת אחריות כלפי צד שלישי הינה חוזה לטובת צד ג' לכל דבר ועניין ולפיכך הופכת המבקשת לבעל זכות ישירה מכוח חוק החוזים(חלק כללי), תשל"ג - 1973 ואין צורך בהפניה לסעיף 68 לחוק , ומטעם זה , אין כלל חובה להגדיר המבקשת כ "מבטח" לצורך קיום וביצוע חובת השיפוי . מעבר לכך , טענה , כי זכות השיבוב קמה לה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט אפילו איננו נכנסים לגדרים המדויקים של סעיפי החוק . המשיבה הוסיפה , כי אפילו מבטח הפועל ללא רשיון הינו מבטח אלא שהינו עבריין וחב חבות פלילית . ומעבר לכך ציינה , כי מבטחים זרים הגישו תביעות בישראל ואף זכו בהן. לבסוף ציינה, לחלופין , כי מאחר והתאונה ארעה " באזור " חבה המבקשת בפיצוי המשיבה מכוח הדין הירדני ואף דין זה מחייבה בשיפוי . גדר המחלוקת : גדר המחלוקת הינו אם כן , האם למשיבה עילת תביעה על פי החוק. הדין החל - או ברירת החוק בישראל : המבקשת הסתמכה כאמור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בי-ם בע"א 1252/00. על פי פסק דין זה , חוק חוזה הביטוח , הינו דין ישראלי פנימי . התובעת הגישה תביעתה לבית המשפט על פי עילות שבדיני הנזיקין אך שמה עצמה בנעלי מבוטחה מכוח פוליסת הביטוח שערכה לו , והוראת סעיף 62 לחוק (ראה סעיף 1 וסעיף 8 לכתב התביעה ) . התובעת הוסיפה, כי המבקשת מחויבת לשלם לה סכום התביעה מכוח היותה מבטחת הרכב הפוגע ( ראה סעיף 9 לכתב התביעה ). בכך ,ביססה התובעת את זכות תביעתה מחד , וחובת התשלום החלה על המשיבה מאידך, על חוק חוזה הביטוח , תשמ"א - 1981. חוק חוזה הביטוח , תשמ"א- 1981 הינו אמנם חוק ישראלי פנימי. סעיף 62 לחוק העניק זכות "תחלוף" לחברת הביטוח ששילמה למבוטחה סכומי כסף כלפי המזיק. משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולת החוק על המקרה , כי אז אין גם מקום לטעון להעדר זכות תביעה לתובעת במקרה זה , מכוח זכות התחלוף שבסעיף 62 לו. השאלה הינה ,האם קיימת עילת תביעה כנגד המבקשת , בהיותה חברת ביטוח זרה מכוח חוק חוזה הביטוח ? הנני בדעה, כי בית המשפט המחוזי בע"א 1252/00 התייחס לשאלה זו וכמי שמונחה על פי פסקי הדין של ביהמ"ש המחוזי , אין לי אלא לקבל בנסיבות קביעת ביהמ"ש, כי המבקשת אינה מבטחת מכוח החוק . "מבטח" הינו ; " מי שקיבל רשיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רשיון מבטח חוץ לפי סעיף 15(א)(2) " . ( ראה סעיף 1 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח , התשמ"א - 1981 ). סעיף 15(א) לחוק זה קבע , כי : "המפקח רשאי , לפי שיקול דעתו ולאחר התייעצות בועדה לתת - 1. 1. לחברה או לאגודה שיתופית שהואגדו בישראל - רשיון מבטח ישראלי . 2. 2. לתאגיד חוץ רשום בישראל העוסק בביטוח במדינת חוץ ונתון לפיקוח של שלטונות מדינת החוץ - רשיון מבטח חוץ ". סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 קובע : " בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח , ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכל לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי ". לא הוכח לי, כי המבקשת קיבלה אמנם רשיון שכזה ולפיכך, אינה "מבטח ". משקבעתי, כי המבקשת אינה " מבטח " , אין החובה המוטלת עליה לפי סעיף 68 לחוק מתקיימת, ומכאן, שאין עילת תביעה כנגדה על פי החוק . עילת תביעה מכוח חוק אחר : העלתה המשיבה שורת אפשרויות המאפשרות לה לטענתה לתבוע את המבקשת , הן מכוח דיני החוזים (הפוליסה) המהווה לכאורה חוזה לטובת צד ג', לכל דבר ועניין , ולפיכך הופכת המבקשת לבעל דין ישיר, או מכוח הדין הירדני . בטענה זו יש טעם ולפיכך , הגעתי למסקנה, כי אין מקום למחוק את התביעה, בהעדר עילת תביעה, שהרי בית משפט ינהג בדרך זו רק במקרים נדירים (ראה י. זוסמן , סדרי הדין האזרחי ( מהדורה שביעית - 1995 ) בעריכת ש. ליין 392) , מקום שבו ניתן לתקן את כתבי הטענות . לסיכום : הנני מקבל טענת המבקשת בדבר העדרה של עילת תביעה כנגדה מכוח חוק חוזה הביטוח , תשמ"א- 1981. מאחר וסברתי כי קיימת עילת תביעה אפשרית מכוח דינים אחרים הנני מאפשר למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 ימים מהיום . בשולי הדברים אומר, כי אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות ביחס לתביעה שהוגשה כנגד מבוטח המבקשת, או כדי למנוע מן המבקשת בתביעות מטעמה הגשת תביעה על פי עילות אחרות. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשות בסך 750 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. העדר יריבותתביעת שיבוב