פסק דין השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד : 1. ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת שיצר, ס"נ) בת.א. 83032/95 לפיו חוייבו המערערת והמשיבה לשלם למשיב הפורמלי פיצויי נזיקין בגין פגיעתו בתאונת עבודה בעת שהיה מועסק בידי המשיבה, כאשר במערכת היחסים שבין המשיבה למערערת, חברת ביטוח שכפרה בחובתה הביטוחית, נפסק כי על המערערת לשאת בתשלום הפיצויים הללו בעקבות הקביעה כי מדובר בביטוח בר תוקף לגבי התאונה האמורה. עיקרי העובדות : 2. המשיב הפורמלי (להלן - "התובע") הועסק כנהג וכמפעיל משאבת בטון אצל המשיבה, משאבות בטון אריה בע"מ. ביום 15.1.95 נפגע התובע בתאונת עבודה בה נקטע חלק משלוש אצבעות ידו השמאלית. הוסכם כי שיעור פיצויי הנזיקין שישולמו לתובע יעמוד על סך של 165,000 ש"ח וכי סכום זה ישולם לאחר ההכרעה במחלוקת בין המערערת למשיבה בכל הנוגע לתוקף הביטוח. 3. המערערת הנפיקה למשיבה פוליסת "אחריות מעבידים" באמצעות סוכנות ביטוח "צ.ב.ר. סוכנות לביטוח בע"מ", שתוקפה לתקופה מ- 1.1.95 ועד 31.12.95. לטענת המערערת היא רומתה שכן הצעת הביטוח נחתמה והוגשה לה רק לאחר קרות התאונה. יש לציין כי הצעת הביטוח עצמה אינה נושאת כל תאריך ולאור חותמת המערערת המוטבעת עליה היא התקבלה אצלה ביום 29.1.95, קרי לאחר קרות התאונה. לפי גירסת המשיבה שהובאה בתצהירו ובעדותו של מנהלה, הרי שהוא פנה טלפונית ביום 1.1.95 לסוכנות הביטוח על מנת לרכוש פוליסת אחריות מעבידים. בשיחת טלפון שקיים עם פקידה של סוכנות זו נאמר לו שהענין סגור ולאור זאת הסכים לשלם פרמיה בתשלום דחוי לסוף החודש. עוד ציין כי הוברר לו לאחר מכן ע"י המערערת כי טופס הצעת הביטוח מיום 1.1.95 איננו ולכן נכנס לסוכנות הביטוח ביום 5 או 6 לינואר 1995, הפקידה מילאה בנוכחותו טופס הצעה חדש והובטח לו ע"י אחת הפקידות שהוא יכול להיות שקט. העד אישר כי לא קרא את הצעת הביטוח, שכן לדבריו נהג לעבוד מספר שנים עם אותה סוכנות והיה לו אימון מלא בה. יום אחד לאחר תאונת העבודה הודיע עליה אותו מנהל לסוכנות הביטוח. המערערת טענה כי הצעת הביטוח נערכה רק לאחר קרות התאונה מבלי שדבר התאונה הובא לידיעתה או לידיעת סוכנות הביטוח. מאחר והצעת הביטוח התקבלה במשרדה רק ביום 29.1.95 והפוליסה הונפקה ביום 30.1.95, הרי שהדברים אמורים בנסיון לרכוש כיסוי ביטוחי במרמה עבור מקרה ביטוחי שאירע עוד קודם להצעה. פסק הדין של בית-משפט השלום : 4. בראש ובראשונה קובעת השופטת המלומדת כי ממועד קבלת הצעת הביטוח במשרדי המערערת וממועד הנפקת הפוליסה, לא ניתן ללמוד בהכרח על מועד חתימת הצעת הביטוח. לא הובאה כל ראיה לפיה ניסה מנהל המשיבה לרמות את המערערת, ואף ניתן הסבר לאיחור שבמשלוח הצעת הביטוח ע"י הסוכנות למערערת בשל עומס העבודה הרב בחודש ינואר. כמו כן לא נסתרה גירסת מנהל המשיבה לפיה נפגש עם מנהל סוכנות הביטוח ב- 5 או ב- 6 בינואר בענין זה, דבר שלא נשלל ע"י מנהל הסוכנות, מר צדיק. בסופו של דבר החליטה השופטת לאמץ את גירסת מנהל המשיבה שלא נסתרה כל עיקר, פרט להשערות של המערערת. השופטת המשיכה וקבעה כי במקרה זה שימשה סוכנות הביטוח שלוחה של המבטחת-המערערת מכח סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, שכן לא נקבע אחרת בהצעה [על פי סעיף 33(א) סיפא]. מאחר והסוכנות נהגה שלא כשורה בהעבירה את הצעת הביטוח באיחור, הרי שהמערערת נושאת באחריות למעשה שלוחתה. זאת ועוד - היתה בנסיבות המקרה גם רשלנות של המערערת עצמה שלא הקפידה על רישום תאריך החתימה על הצעת הביטוח, אף שלדברי נציגת המערערת יש לכך חשיבות רבה. כן התרשלה המערערת בכך שלא פיקחה על נהלי העבודה של סוכנות הביטוח. סיכומו של דבר, לנוכח הגירסה הברורה והחד משמעית של מנהל המשיבה מזה וההשערות והרשלנות של המערערת וסוכנות הביטוח מזה, יש לאמץ במלואה את גירסת מנהל המשיבה. השופטת גם נפנתה לבחון את טענת המערערת לפיה נמסרה הודעה על התאונה באיחור, וקיבלה את גירסת מנהל המשיבה כי מסר את ההודעה יום אחד בלבד לאחר מועד התאונה. אמנם לפי תנאי הפוליסה יש למסור הודעה שכזו בכתב, וכאן נמסרה ההודעה טלפונית, אך בעת מסירתה טרם קיבל מנהל המשיבה את הפוליסה ולא היה חייב לדעת, כפי שהסביר, כי יש למסור הודעה דווקא בכתב, דבר שלא הוסבר לו במפורש ע"י הסוכן. לבסוף נדחה גם נסיונה של המערערת להיבנות מהוראות סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, וזאת לאור הנוהג להדפסת פוליסות רטרואקטיבית. בסופו של פסק-דינה מותחת השופטת בקורת חריפה ביותר על הניהול הרשלני של עסקי סוכנות הביטוח ואת המצב שבו מוציאים בטוחים ומקבלים פרמיות ללא הקפדה על פורמליות ולאחר מכן מנסה חברת הביטוח להיבנות מרשלנותה ומרשלנות סוכנה כדי להימנע מתשלום. לפיכך נקבע כי המערערת אחראית בתשלום פצויי הנזיקין מכח חבותה הביטוחית. הטיעונים בערעור : 5. באי כח הצדדים הגישו סיכומים בכתב בתיק זה ואף ניתן להם להשלים השלמות קצרות בעל פה. טענות המערערת הן: ראשית - המשיבה ביקשה את עריכת הביטוח רק לאחר קרות התאונה, ולא היה מקום לקבלת גירסת מנהל המשיבה לנוכח הסתירות שבעדותו. שנית - לא נמסרה למערערת כל הודעה על התאונה עובר לקבלת הצעת הביטוח על ידה. שלישית - מדובר בחוזה ביטוח שנכרת רק לאחר קרות האירוע הביטוחי ולפיכך אין לפוליסה כל תוקף מחייב לאור האמור בסעיף 16 לחוק חוזה הביטוח. חוזה הביטוח השתכלל רק לאחר קרות מקרה הביטוח, ובנסיבות אלה אין כל הבדל אפילו אם נניח שסוכן הביטוח ידע על קרות האירוע בטרם הונפקה הפוליסה. בסופו של דבר נקבע בהצעת הביטוח במפורש כי "אחריות החברה אינה מתחילה אלא לאחר אישור הצעה זו ע"י החברה" והמשמעות הברורה היא כי הפוליסה תיכנס לתוקפה רק לאחר אישור הצעת הביטוח ע"י המערערת. אישור סוכן הביטוח, הנחשב כשלוחה של המבטחת, אינו מעלה ואינו מוריד, שכן נדרש אישורה של המבטחת עצמה. 6. מנגד טוענת המשיבה כי הדברים אמורים בשאלות שבמהימנות ואמינות ובכגון דא אין ערכאת הערעורים מתערבת. לטענתה השאלה היחידה שניצבה להכרעה בבית-משפט השלום היתה באם המשיבה פעלה בדרך של מירמה כלפי המערערת, הא ותו לא. נסיונה של המערערת להרחיב את מסכת הטענות בערעור בטענה נוספת שלפיה אפילו אם ייקבע שלא היתה כל מירמה, גם אז אין הפוליסה תקפה, אינו יכול להתקבל, שכן לא רק בשאלה משפטית מדובר. בכתב ההגנה הועלתה אך ורק טענת מירמה ואין בילתה. ענין זה לא הועלה כלל בערכאה קמא, אלא צץ ועלה לראשונה בערעור. אין מדובר רק בטענה משפטית, אלא בטענה שיש להניח לה גם תשתית עובדתית. למעשה אף לא הוכח כל עיקר כי המערערת קיבלה את הצעת הביטוח רק בתאריך 29.1.95, שכן ההוכחה היחידה לכך היתה החותמת "נתקבל" בתאריך זה, אך חותמת זו כשלעצמה אינה יכולה לשמש עדות כאשר המערערת נמנעה מהעדת פקידת הביטוח הנוגעת בדבר. ולבסוף - הטענה כי הפוליסה נכנסת לתוקף רק עם קבלת הצעת הביטוח במשרד המערערת והנפקת הפוליסה, תביא לכך שאין כל משמעות להנפקת פוליסות רטרואקטיביות ולגביית כספים שלא כדין ע"י חברת הביטוח הגובה את הפרמיה מהמועד הנקוב בהצעת הביטוח. ד י ו ן : 7. בראש ובראשונה יש לציין כי אין כל בסיס להתערבות בממצאים העובדתיים כפי שנקבעו ע"י הדרגה הראשונה, לרבות אימוץ גירסתו של מנהל המשיבה. רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5) 407). קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה הדיונית לא תתבטל על נקלה בערכאת הערעור, אפילו זו האחרונה היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעה עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות, דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת (ע"א 583/93 מ"י נ' טחנת קמח שלום בע"מ פ"ד נ(4) 536; ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין פ"ד מט (3) 441). אנו מגיעים למסקנה זו גם לאחר בחינה מדוקדקת של כל הסתירות שמבקש ב"כ המערערת לתלות בעדות מנהל המשיבה. מכאן מוליכה הדרך למסקנה הברורה כי מנהל המשיבה פנה לסוכן הביטוח לפני קרות האירוע הבטוחי, כי קיבל דברי הרגעה שהוא יכול להיות שקט והכל מסודר וכי מסר לסוכן הביטוח הודעה טלפונית על התאונה יום אחד לאחר התרחשותה. בנסיבות אלה ברי שלא הוכחה כל מירמה שהיא מצד המשיבה וכל נסיון להשיג כיסוי בטוחי לגבי אירוע שכבר התרחש בדרכי רמיה. לפיכך כל שנותר לבחון הוא האם סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח יכול לסייע למערערת, כטענתה וכן את הטענה כי מכל פנים הביטוח נולד רק עם הנפקת הפוליסה ולא חל על האירוע שהתרחש קודם לכן. 8. מן הראוי להדגיש כי מדובר במקרה שבו סוכן הביטוח שימש כשלוחה של המבטחת ולפיכך כל פעולתו, מחדליו ורשלנותו יש לתלותם בצווארה של שולחתו. לא ייתכן שעיסקאות ביטוח שיש להן השלכות רציניות והכרוכות בסכומים ניכרים תבוצענה כלאחר יד, באורח כה רשלני, ובלא שיינתנו למבוטח כל הסברים בסיסיים. אם כך פועלת המערערת וכך פועלים שלוחיה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. הנוהג שלפיו נכרת חוזה הביטוח בדרך פסולה שכזו ומבלי שמעמידים את המבוטח על התנאים הבסיסיים המהותיים והחשובים, כאשר המטרה העיקרית הינה להשיג עיסקת ביטוח ולקבל את תשלומי הפרמיות, ורק לאחר מכן כשמתרחש אירוע ביטוחי לעמוד על קוצו של יו"ד ולנסות לנצל כל תג ותו פורמליים, הינו נוהג שיש לשרשו, ואם מבטח נוהג כך עליו להבין ולדעת כי לא תהיה תפארתו על הדרך הזו. 9. לענין סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח - על פי חומר הראיות שהובא בפני הערכאה הראשונה הרי שהוצאת פוליסות באורח רטרואקטיבי אינה תופעה נדירה (ראה עדות עו"ד אלטמן, עמ' 3 לפרטיכל מיום 17.9.99). למעשה השאלה האחת והיחידה בה היה על השופטת המלומדת להכריע על פי המחלוקות שניצבו בפניה מטעם הצדדים, היתה באם המשיבה פעלה במרמה כלפי המערערת. שאלה זו הוכרעה לטובת המשיבה על סמך כל חומר העדויות והראיות, ובכך די כדי לסתום את הגולל על ערעורה של המערערת. לגבי הטענה כי הפוליסה לא נכנסה לתוקף לפני הגיעה למשרדי המערערת - בצדק טוען ב"כ המשיבה את שצויין כבר לעיל, כי טענה זו לא הועלתה על על שולחן הדיונים בבית-המשפט קמא וצצה רק עתה. אכן, כאשר מדובר בטענה משפטית גרידא קובעת ההלכה הפסוקה כי יש לאפשר השמעתה לראשונה אף בפני ערכאת הערעורים [ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד לז(3) 589 ; רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' קזס (טרם פורסם); ע"א 520/89 מ"י נ' שבלי פ"ד מו(2) 81, 84]. ואולם במקרה דנן מדובר בטענה שיש להניח לה גם תשתית עובדתית. מכל פנים מאחר וכאמור מדובר בתופעה שכיחה של הוצאת פוליסות שתחולתן רטרואקטיבית ואף הפרמיות עבורן נגבות באורח רטרואקטיבי, הרי שאין למערערת כל פתחון פה בהקשר זה. ס י כ ו ם : 10. סוף דבר - דעתי היא כי בנסיבות המקרה יש לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את מסקנת בית-משפט השלום בדבר תוקפו של הביטוח. כפי שצויין מן הראוי שחברות הביטוח יפשפשו היטב בדרך פעולתן שלהן ובדרך פעולת סוכניהן ויבצעו את עיסקאות הביטוח בדרך אחראית ורצינית התואמת עיסקאות מעין אלה, אשר אין כל סיבה וכל הצדקה להוציאן אל הפועל כלאחר יד ובאורח רשלני, כפי שאירע במקרה שבפנינו. על המערערת לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא השופטת א. קובו : אני מסכימה. אסתר קובו, שופטת השופטת מ. רובינשטיין : אני מסכימה. מיכל רובינשטיין, שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד השופט גרוס. הצעת ביטוחרטרואקטיביותפוליסה