פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובעת ביום 26.9.98 היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. עובדות המקרה נקבעו על ידי בהחלטה מיום 26.12.00 והן: א. התובעת היא נהגת מונית שירות בקו 4, 5 בתל אביב ונהגה במונית מסוג מרצדס מס' 29-775-25 (להלן-המונית) והינה עובדת כעצמאית בקו הנ"ל יותר מ- 6 שנים. ב. ביום 26.9.98 שעה 10.00 בבוקר בערך ובמהלך ביצוע עבודתה כנהגת מונית, עת עמדה המונית כשמנועה פועל, המתינה התובעת בתוך המונית לתורה כדי להיכנס למסלול לקליטת נוסעים וחיכתה לקריאת הסדרן בתחנה. התובעת שמה לב שפתחי המזגן שבסוף המונית אינם מכוונים טוב. משכך, קמה ממושבה (מושב הנהג) אל עבר פתחי המזגן כדי להתאים את כיווניהם, ותוך כדי הליכתה בתוך המונית, החליקה ונפלה לאחור על הגב בתוך המונית. ג. עקב הנפילה נפגעה התובעת בגב וסבלה מכאבי גב. בתחילה סברה שהכאבים יחלפו ולכן לא פנתה לקבל טיפול רפואי. בימים הראשונים שלאחר הפגיעה, סבלה התובעת מכאבי גב התעצמו עד אשר ביום 4.10.98 לפנות בוקר נאלצה לקרוא לרופא. התובעת היתה בחופש מחלה ובאי כושר על פי התעודות הרפואיות והכרטיס הרפואי שצורפו להחלטה זו. 3. הנתבע הכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטען כי מחלת התובעת אירעה על רקע מצב בריאותה הקונסטיטוציונלי. לחילופין טען הנתבע כי השפעת העבודה על מחלת התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 4. כמומחה רפואי בתיק זה מונה דר' דוד אנג'ל ואליו הופנו השאלות הבאות: א. מהי מחלת התובעת? ב. האם יש קשר סיבתי בין נפילתה כמתואר לעיל לבין מחלתה ותקופת אי הכושר. 5. תשובת המומחה הרפואי בחוות דעתו שנתקבלה ביום 28.1.01 היתה: א. התובעת התלוננה על כאבים במקומות מרובים בגוף: פנים, צואר, גב עליון, חזה וצלעות וגב תחתון. לא נמצאה כל מחלה שתסביר את תלונותיה למרות בדיקות כמו C.T. וצילומים. (הוזמנה גם בדיקת E.M.G. ומיפוי עצם אולם לא ברור אם בוצעו). ב. אין קשר בין נפילתה כפי שתוארה לבין תלונותיה. הרישום הרפואי הראשון אחרי הנפילה הוא 9 ימים אחריו ואז התלוננה על כאב ורגישות בגב באזור החזה והצלעות. מאוחר יותר הופיעו תלונות בפנים, בצואר, קושי לנשום וכאב גב תחתון עם קרינה לרגליים. עפ"י הרישומים לא היתה התאמה בין תלונותיה לבין מחלת כלשהי ולכן בוצעו בדיקות שונות (שלא מצאו מחלה). נפילה כפי שתוארה, לו היתה גורמת נזק היתה מביאה את התובעת לטיפול רפואי מוקדם יותר וניתן היה לצפות לממצאים ותלונות במקום שנפגע. להערכתי לא נגרם כל נזק בנפילה ותלונותיה וכן אי הכושר אינם קשורים כלל לארוע מיום 26.9.98. 6. בהחלטה מיום 26.12.00, נתתי אמון בגירסת התובעת כי אכן החליקה ונפלה בתוך המונית ביום 26.9.98. באשר לקשר הסיבתי הרפואי בין אותה נפילה לבין אי הכושר, נעזר בית הדין במומחה יועץ רפואי. במקרה דנן קבע המומחה בחוות דעתו כי אין קשר בין נפילת התובעת לבין התלונות הרפואיות ואי הכושר. לתובעת נערכו בדיקות C.T. וצילומים, אשר לא הראו ממצא או מחלה כלשהי. תלונות התובעת לגבי הפנים, הצוואר, קשיי נשימה וכאב גב תחתון הופיעו רק לאחר יותר מ- 9 ימים ממועד הנפילה. המומחה קבע כי אילו היתה הנפילה גורמת נזק, הרי היתה התובעת פונה לטיפול רפואי מוקדם יותר, והיו מופיעים ממצאים ותלונות במקום שנפגע. המומחה העריך כי לתובעת לא נגרם כל נזק בעת נפילתה וכי אי הכושר אינו קשור כלל לאירוע מיום 26.9.98. 7. שני יסודות מרכיבים את האירוע התאונתי באופן מצטבר: אירוע פתאומי ובלתי צפוי ואשר גרם נזק. על כך - חזרה הפסיקה פעמים רבות באומרה: "נזק" - שהינו אחד היסודות המרכיבים את המונח "תאונה". ראה ע.ב.ל. 13/57 המוסד לביטוח לאומי נ' בקשי נאג'י פב"ל כרך ג' עמ' 55, בו נפסק כי "תאונה פירושה אירוע פתאומי שלא נגרם בכוונה, שלא ראו מראש ולא צפו לו ואשר גרם נזק". (ראה דב"ע נד/240-0 יצחק און נ' המוסד לביטוח לאומי , לא פורסם). 8. התובעת היא עצמאית, ועל כן אין חזקת הסיבתיות הקבועה בס' 83 לחוק עומדת לטובתה. על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי יש קשר סיבתי בין הנפילה במונית לבין תלונותיה הרפואיות, וכי הנזק שהיא טוענת שנגרם לה קשור סיבתית עם נפילתה. רק לאחר שהוכיחה התובעת את הקשר הסיבתי כאמור לעיל, עובר הנטל אל הנתבע להוכיח את ההיפך - כלומר, שהתלונות נבעו ממקור אחר. 9. המומחה קבע באופן חד משמעי כי אין קשר בין התלונות ואי הכושר לבין הנפילה, ועל כן לא הרימה התובעת את הנטל שהיה מוטל עליה. מכיוון שכך, לא היה על הנתבע להוכיח כי התלונות נבעו ממקור אחר. 10. לפיכך - אני קובע כי הפגיעה שאירעה לתובעת אינה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. התביעה - נדחית. עמוד השדרהנהג מוניתמוניתכאבי גב / בעיות גב