פסק דין 1. זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 6.8.90 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995. 2. התובע היה בעל מניות וכן עובד שכיר בחברת "סמדר להובלה ושיווק דלק בע"מ". במסגרת תפקידו, עסק בהובלה ובאספקת סולר ללקוחות שונים. בתצהירו מפרט התובע את האירוע כדלקמן: "בתאריך 6.8.2000 (צ"ל 6.8.97 - ש.ט), עסקתי מתוקף תפקידי בהובלת ובפריקת סולר באולמי קליפסו ברמלה לשם סיפקתי סולר בתדירות של אחת לחודש - חודש וחצי. המדובר היה באולם אשר היה במתחם העיר העתיקה ברמלה ומובילה אליו דרך צרה, חד סיטרית אשר בצידה חונות מכוניות. את קצהו של הצינור הייתי צריך לחבר למיכל סולר אשר היה ממוקם במחסן הסמוך לאולם. לצרוך הפריקה לא היתה לי חניה מיוחדת אלא תמיד העמדתי את המשאית בצד הכביש תוך שאני צריך למצוא חניה במקום הקרוב ביותר למחסן, אשר כאמור נמצא בסמוך לאולם. פריקת הסולר במקום זה היתה קשה במיוחד ושונה משאר המקומות קבועים בהם פרקתי סולר שם היתה נקודת פריקה מסודרת. מיקום המחסן ביחס לכביש היה כזה שלא היה קו ישר והייתי חייב להתגבר על "פינות" ו"פיתולים" על מנת להגיע עם הצינור למיכל הסולר, כלומר משיכת הצינור על ידי לא היתה בקו ישר אלא הייתי חייב להפעיל כח רב על מנת שצינור יתגבר על החיכוך שבפינות. הייתי צריך "למשוך" את הצינור מהגלגלת ולפרוס אותו לאורך כשלושים מטר. מידת הכח שהייתי צריך להפעיל על מנת למשוך את הצינור עד למיכל היתה כמובן שונה מפעם לפעם והיתה תלויה בנקודה המדויקת שבה החניתי את המשאית בכביש. מובן שלא הייתי יכול להחנות את המשאית כל פעם באותה נקודה בדיוק אלא הדבר היה תלוי ברכבים החונים אשר חנו בכביש באותו מועד שבאתי לפרוק את הסולר. באותו היום עמדתי לפני משאית מזון אשר פרקה סחורה לאולם ולא נותרה לי ברירה אלא לעמוד במקום יותר רחוק מהמקום בו הצלחתי להחנות תמיד. הייתי צריך למשוך את הצינור לאורך מרחק גדול יותר ובקו אלכסוני. התחלתי לפרוש את הצינור ולקראת סוף המסלול ובשעה שכבר הייתי במרחק של כמטר מהמיכל הצינור נעצר והתקפל באחד הפיתולים. חשבתי כי באמצעות משיכה ותנופה חזקה מאוד שאתן אצליח לשחרר את הצינור וזאת מאחר ונותר סך הכל כמטר מקצה הצינור עד למיכל. החזקתי בקצה הצינור ומשכתי בבת אחת את קצהו בתנועה סיבובית ובכח רב לכיוון המיכל. בשל זה ותוך כדי המשיכה החזקה התחלתי להרגיש לא טוב. התחלתי להזיע מאוד וכשראיתי שההרגשה הרעה מחמירה ישבתי בסככה על מנת לנוח. אדגיש כי מעולם אל הייתי צריך להשקיע כח כלכך על מנת להגיע עם הצינור למיכל וקודם לכן לא נדרשתי אף פעם לבצע תנועה חדה כלכך על מנת לנסות בכל זאת להגיע עם הצינור למיכל. מתחת לסככה התחלתי להרגיש כאבים בחזה מצד שמאל ומאחר והמדובר היה בכאב חזק במיוחד פחדתי להישאר לבדי, נכנסתי למשרד באולם והתלוננתי בפני הפקידה כי אני מרגיש מאוד לא טוב. הפקידה במקום מיד הזמינה אמבולנס (פרטי- לא מדא) ופונתי לבית החולים אסף הרופא". ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/1) הוגשה לנתבע רק ביום 10.7.97, דהיינו קרוב לשבע שנים לאחר האירוע. 3. בעת אישפוזו בבית החולים, לא ציין התובע כי מדובר בפגיעה בעבודה, אולם ציין כי מזה שנה סובל מכאבים בחזה בזמן הליכה אך לא נבדק על ידי רופא (נ/4). ביום 19.8.90, קיבל התובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספח 4 לתצהירו).תיאור התאונה בתעודה זו, הינו כדלקמן: בזמן עבודה קיבל כאבים חזקים בחזה הקדמי עם זיעה רבה. חברים בעבודה הזמינו מיד מדא והועבר לבית חולים. במדא וקיבל חמצן ואושפז למחלקת טיפול נמרץ". בהודעה נ/1, מציין התובע את האירוע כך: "כאשר סחבתי צינור דלק כבד מהרגיל כדי לספק דלק ללקוח, חשתי לפתע כאבים בחזה". ביום 8.9.97, נחקר התובע על ידי חוקר הנתבע, אולם הוא סרב לשתף פעולה (נ/2). ביום ה- 20.12.99, נחקר שוב התובע על ידי חוקר הנתבע וזאת לאחר הגשת תביעתו לבית הדין (נ/3). במהלך חקירה זו, נשאל התובע שוב ושוב לנסיבות האירוע וכן, נשאל האם היה משהו יוצא דופן בעת האירוע והוא עונה בשלילה. רק משהופנה התובע לגירסתו בכתב התביעה לפיה, עמדה משאית מזון אשר הפריעה לחיבור צינור הדלק, אישר את גירסתו זו (עמ' 9 ). בתמיכה לגירסתו, העידה הגב' נורית אוזן שהיתה בתקופה הרלוונטית עובדת אולמי קליפסו ברמלה. בעדותה מאשרת גב' אוזן את עיקרי גירסתו של התובע אם כי אין בידה כל אישור על הספקת סולר ביום ה- 6.8.90 ואין היא זוכרת אם אכן מדובר באותו יום בחודש אוגוסט. 4. ממכלול החומר שבפני עולה, כי אכן ביום 6.8.90, סיפק התובע סולר באולם קליפסו ברמלה. באותו יום, חש התובע ברע ואושפז בבית החולים. אני קובע איפוא, שהתובע חש ברע במהלך עבודתו. יחד עם זאת, אין מדובר באירוע חריג. קיימות סתירות בגירסתו של התובע באשר לנסיבות המדוייקות של האירוע. עובדת קיומה של משאית אשר הפריעה למשיכת הצינור, לא מוזכרת בחלק מהודעותיו של התובע. בניגוד לאמור בתצהירו, כי הקושי היה בפיתולים ובפינות שהיה עליו להתגבר כדי להגיע למקום הפריקה, הוא מציין בנ/1, כי צינור הדלק היה כבד מן הרגיל, עובדה שאין לה כל ביטוי בתצהיר. בעדותו בפניי מעיד התובע, כי יש מקרים שאיננו יכול להגיע ישירות למקום החיבור והוא צריך למשוך את הצינור (עמ' 5 לפרוטוקול מיום5.9.00). מהודעתו נ/3 עולה, כי מידת הקושי בעבודתו באותו יום לא היתה שונה ממידת הקושי בעבודתו הרגילה. לאור האמור, אני קובע, כי התובע לא הוכיח שמדובר באירוע חריג ועל כן, דין תביעתו להידחות. 5. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ביטוח לאומי