פסק דין 1. זוהי תביעה להכרה בפגיעה בשמיעתו של התובע כמחלת מקצוע ולחילופין כתאונה בעבודה מכח תורת מיקרוטראומה, על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995. 2. העובדות הרלוונטיות נקבעו בהסכמה בין הצדדים והן פורטו בהחלטת בית הדין בדבר מינוי מומחה יועץ רפואי מיום 6.6.99 כדלקמן: "א. התובע עבד כשכיר בחברת "אורדן" (להלן- המעביד) החל משנת 1957 ועד לשנת 1994. ב. התובע עבד במקום עבודתו חמישה ימים בשבוע כ- 9 שעות בכל יום. ג. התובע בצע את עבודתו בכפועל מילוי בבית יציקה למתכות במחלקת מילוי ארגזי חול השייך למעביד. ד. בכל מהלך תקופת עבודתו היה התובע חשוף לרעש בעוצמה גבוהה ביותר - מעל 85 דציבלים וללא אמצעי מיגון נאותים. ה. שמיעתו של התובע נפגעה וחלה ירידה ניכרת בכושר השמיעה שלו". השאלות שהופנו למומחה היועץ הרפואי (להלן- המומחה) באותה החלטה, היו אלו: "א. מהי הפגימה הרפואית ממנה סובל התובע באוזניו ובכושר השמיעה שלו. ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימה הרפואית לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל. ג. האם הפגימה הרפואית הינה בגדר "מחלת מקצוע", דהיינו נזק שנגרם לאוזן הפנימית על ידי חשיפה לרעש שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור עקב עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל לא פחות מ- 85 דציבל. ד. האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של גל פגיעה זעירה היהנ בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך". המומחה השיב ביום 23.6.99 לשאלות בית הדין כדלקמן: "א. לתובע ירידת שמיעה לא סימטרית באוזניו. באוזן ימין מדובר בירידה מעורבת: תחושתית עצבית קלה והובלתית בינונית. באוזן שמאל מדובר בשמיעה בגבול התחתון של הנורמה עד תדירות 2000 הרץ. בשתי האוזניים קיימת החמרת שמיעה נוספת בתדירויות שמאל 2000 הרץ. ( מתיחס לבדיקת השמיעה האחרונה מן ה- 19.7.98). ב. העובדה שמדובר בעקום שמיעה לא סימטרי בין שתי האוזניים מחלישה את הזיקה בין הפגימה בשמיעה לבין חשיפה לרעש תעשייתי. בנוסף, עקום השמיעה של שתי האוזניים אינו מכיל את שנץ האופייני לנזק מרעש בתדירות 4000 הרץ. יתר על כן, קיום הירידה המעורבת באוזן ימין נותנת יסוד לחשוד במחלת ה- OTOSCLEROSIS יותר מאשר בנזק עקב חשיפה לרעש. אי לכך איני מוצא קשר סיבתי מובהק בין הפגימה הרפואית לבין תנאי עובדתו של התובע המפורטים בסעיף 3 של ההחלטה. ג. הפגימה הרפואית אינה בגדר מחלת מקצוע. ד. מדובר בתהליך תחלואתי מתמשך שאינו קשרו לחשיפה לרעש". לבקשת ב"כ התובע, הופנו למומחה ביום 16.11.99 שאלות ההבהרה הבאות: "א. האם יתכן כי החשיפה לרעש בעבודה החמירה את מחלתו [כנטען בחוות הדעת] של התובע? ב. האם ייתכן, כי ליקוי השמיעה ממו סובל התובע הינו תוצאה של שני גורמים מעורבים: האחד מחלתו [כנטען בחוות - הדעת] של התובע והשני - החשיפה לרעש בעבודה?". ביום 17.12.99, השיב המומחה לשאלות ההבהרה: "א. מבדיקת השמיעה של מר בן ברוך מסתבר, כי הוא סובל באוזן ימין מליקוי שמיעה מעורב קל - בינוני (כלומר גם מכני - שאינו קשרו לחשיפה לרעש בד"כ, וגם עצבי העלול להיות קשור לחשיפה לרעש). באוזן שמאל- לקוי עצבי קל, הלקוי המכני ההובלתי בד"כ משמש כ"אטם" מפני חשיפה לרעש ואם הייתה השפעה הדדית כלשהי בין שתי המחלות, הרי שהמחלה האחראית לליקוי המכני (שאת טיבה איני יודע) רק הגדילה את ההגנה של האוזן מפני רעשים. טיב מחלתו אינו נהיר לי, אך משום שהסיבות השכיחות לירידת שמיעה מכנית הן דלקת כרונית ומחלת האוטוסקלרוזיס - שתיהן אינן מושפעות מרעש. הווי אומר שהחשיפה לרעש קרוב לוודאי לא החמירה את מחלתו. ב. עקום הירידה בשמיעה, ואפילו ננכה ממנו את המרכיב ההובלתי, אינו טיפוסי לירידת שמיעה בגין חשיפה לרעש". 3. ב"כ התובע בהודעה לבית הדין ציין, כי לאור חוות דעת המומחה, אין לו מה להוסיף על טענותיו שהועלו במסגרת ההליך וויתר על הגשת סיכומיו. מעיון בתשובותיו של המומחה עולה, כי המומחה שולל קשר סיבתי בין הפגימה הרפואית לבין תנאי עבודתו של התובע וקובע באופן ברור, כי הפגיעה בשמיעה איננה מחלת מקצוע ואיננה תאונה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה שכן, מדובר בתהליך תחלואי מתמשך שאיננו קשור לחשיפה לרעש. מסקנותיו של המומחה, מקובלות עלינו ועל כן, דין התביעה להידחות. 4. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. שמיעהמיקרוטראומה