פסק דין 1. התובע הגיש ערעור על החלטת ועדת העררים אשר קבעה את שיעור נכותול- 0% נכות לצמיתות. 2. ועדת העררים מיום 3/6/99 קבעה למערער 100% נכות מיום 3/12/99 ועד יום 4/12/99, ו- 0% נכות לצמיתות. 3. תמצית טענות המערער: א. מממצאיה של הועדה עולה כי המערער סובל מרגישות בסדק המפרקי הנימי וכי קיימות חריקות בפיקת הברך, אך הועדה לא נמקה מדוע אין לקבוע בגין הממצאים הללו נכות, ולו זמנית. ב. הועדה התעלמה ללא נימוק מחוות דעתו של ד"ר י. פעילן, אורטופד מנתח, הקובעת כי המערער סובל מרגישות ניכרת בברכו, וכי מוצע לשקול בעניינו ביצוע ארתרוסקופיה. לשון המסמך מלמדת במפורש שיש התייחסות קלינית ביחס לרגישות באברים. ג. הועדה התעלמה מקביעת ד"ר יוחנן חורב לפיה דרוש למערער תומך ברך פעיל בשל התאונה. ד. הועדה הסתפקה בבחינת הפגיעה בברך ימין והתעלמה מפגיעת המערער בקרסול ימין. הועדה ציינה בסעיף של אברי גוף שנפגעו גם את קרסול ימין. כך גם הועדה מהדרג הראשון. גם בישיבת הועדה מהדרג הראשון צוין קרסול ימין, וכך גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה. 4. תמצית טענות המשיב: א. הערעור הוא ערעור בשאלות רפואיות. ב. הועדה כותבת בס' 29 לממצאיה כי לאור הממצאים הקליניים שמצאה אין נכות. ג. בערעור לא צוין לפי איזה סעיף יש לתת נכות. ד. המסמך של ד"ר פעילן אינו חוו"ד אלא אישור רפואי. הועדה ציינה שיש בפניה אישור רפואי. לפי הפסיקה אין צורך לתקוף אישור רפואי ויש להתמודד רק עם חוות דעת. ה. הועדה דנה עפ"י כתב הערעור שהגיש המערער. הועדה לא התייחסה לנושא הקרסול מכיוון שהנושא אינו מופיע בכתב הערעור שהגיש המערער. נושא הקרסול לא צוין גם בתביעה לקביעת נכות. גם אם המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה בקרסול כפגיעה בעבודה, הועדה אינה מתייחסת אליו אלא רק למה שצוין בערעור. גם במסמכים של ד"ר פעילן אין זכר לקרסול אלא רק לברך. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי להחזיר את ענינו של המערער לועדה על מנת שתדון ותתייחס למפורט להלן: א. הועדה קבעה כי קיימות חריקות ורגישות בברך הפגועה. הועדה תפרט מהו מקור החריקות והרגישות ומדוע אין להעניק בגינן נכות, ולו נכות זמנית. כן תציין הועדה מדוע אין מקום לביצוע ארתרוסקופיה כדי לברר מה מקור הכאב עליו מתלונן המערער. ב. הועדה תבדוק אם נותרה נכות בקרסול הימני שנפגע. רפואהביטוח לאומיועדה רפואיתחוות דעת