פסק דין 1. המערער הגיש ביום 17.1.01 ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה, מיום 11.12.00 שקבעה לו 20% נכות זמנית לתקופה 20.12.97- 28.2.98 וכן 0% נכות צמיתה בגין תאונה בעבודה מיום 11.12.97 (להלן : "הועדה"). 2. המערער מנמק ערעורו באלה: א. טעתה הועדה משלא קבעה למערער נכות בגין הפגיעה במרפק ימין. ב. בבדיקת מיפוי עצמות נצפתה קליטת יתר במרפק ימין, וחרף ממצא זה המדגים פגיעה, לא נקבעה נכות. ג. על הועדה להפעיל שקול דעתה ולקבוע נכות לפי סעיף מותאם. ד. טעתה הועדה שלא קבעה למערער נכות מתאימה בגין הממצאים בע"ש מותני, כמו למשל, במיפוי שהדגים מוקד בחוליה 2D (צ"ל 12D), וממצאי סורק המדגימים ממצאים בעש"מ. 3. משהופיעו הצדדים לדיון בפני כבוד הרשמת מ. מרגלית ביום 3.7.01, טען ב"כ המערער כי בדרג ראשון נמצאה הגבלה קלה בע"ש בעוד שהועדה קבעה טווח תנועה מלא, כשהפער בין 2 הבדיקות הוא מיולי ועד דצמבר 2000. עוד טען שיש בדיקה אובייקטיבית במלר"ם איכילוב בי. 200 ומשכך, מוצע כי תבוצע כזו ויימצא הסבר לפערים. באשר לממצא בחוליה 12D - יתכן שיש שם ממצא טראומתי, והועדה לא התייחסה לכך. באשר למרפק ימין - במיפוי יש קליטה מוגברת עם ממצא טראומתי ולאור המגבלות היה על הועדה להתייחס לענין. 4. המשיב עתר לדחיית הערעור בנימוקים אלה : א. ממצאי הועדה במועד בדיקתה הם הקובעים ולא ממצאי דרג ראשון (תקנה 30). ב. אין מקום להורות לועדה כיצד לפעול ואלו בדיקות לבצע. ג. המערער נבדק הן באשר למרפק והן באשר לעמוד השדרה, ונמצא כי אין לו מגבלות בתנועה. ד. כאבים מהם סובל אדם או ממצאי בדיקת C.T או צילומים המלמדים על בלט או קליטה מוגברת וכו' - אינם מקנים אחוזי נכות, אם לא נמצאה מגבלה פיזית תפקודית בצידם. ב"כ המשיב הפנתה לפסה"ד בענין אבוחצירה (נב/28-01) ופחימה (נב/124-99). 5. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק-הדין: א. הועדה בדקה המערער וציינה כי אין סטייה בע"ש לכל אורכו ואין הגבלה בתנועות בע"ש צווארי ומותני. עוד ציינה כי טווח התנועה מלא בשני חלקי ע"ש, וכי הופקו החזרים שווים ב-4 הגפיים ולא נמצאה ירידה בכח גס. ב. ערה אני לכך כי הועדה היא הסוברנית לקבוע. עם זאת, משעסקינן בתאונה מ-12.97, סבורני כי ראוי שהועדה תבהיר ממצא הועדה בדרג ראשון ולפיו נמצאה הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני וצוארי לכל הכיוונים, כש-5 חודשים אח"כ אין כאלה. ג. כן תתייחס הועדה לממצא בדבר "רגישות באזור האפיקונדיל החצוני מרפק ימין - אם ועד כמה מדובר במגבלה ואם כן, עד כמה נובעת היא מהתאונה שהוכרה. ד. אינני מקבלת טענת המערער בדבר ממצאי בדיקת מיפוי או C.T. נכון טענה ב"כ המשיב כי נכות ניתנת לממצא, מגבלה בתפקוד ולא בגין ממצא רנטגני או תלונה על כאבים. משלא נמצא ממצא - נכון פעלה הועדה, כשלא קבעה נכות. ה. הועדה קובעת אחוזי נכות לממצא תפקודי. משלא נמצא כזה ואף לו נמצא - אין ביה"ד מחייב הועדה ליישם פריט ליקוי מתואם - אם וככל שלא תארה הועדה ממצא המחייב יישום פרוט ליקוי מתאים (ולא מתואם). ו. הועדה - איננה אמורה לרפא. משכך, ממצאיה נקבעים על סמך חומר רפואי שהונח בפניה. עפ"י שיקול דעתה המקצועי-רפואי, יכול שתבקש ביצוע בדיקות נוספות. העובדה כי לא ביקשה ביצוען של בדיקות מסויימות אין בה כל רבב, שאחרת יהא ביה"ד הופך לערכאה רפואית-מקצועית - מה שאיננו בתחום מומחיות. כעולה מדו"ח הועדה, היה בפניה חומר רפואי הכולל תוצאות בדיקות שונות. הועדה סוברנית לקבוע אם ואילו בדיקות נוספות נדרשות. לו, חלילה, נשלח המערער לבדיקות בלתי רלוונטיות לפגימה - מחד, או לא היה בפני הועדה כלל חומר רפואי הנדרש לקביעתה - היה מקום להתערבות משפטית. בענייננו, לא כך קרה. ביה"ד אינו שם עצמו רופא במקום הועדה ואיננו מחליף שיקול דעתה המקצועי. ז. העובדה כי המערער נפגע במרפק שמאל, עולה מסעיף 12 לדו"ח הועדה (וכן בדרג ראשון) וכך אף מתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ("האבחנה"), והעיקר, תעודת חדר מיון מבי"ח וולפסון מיום התאונה בה נרשם "מרפק שמאל" הן בפרוט הפציעה, הן בבדיקה והן באבחנות (מה גם שהפגיעה נגרמה באיברים נוספים בצד שמאל) - אין בה דבר. אם סבורה הועדה, שבפניה פגיעה הנובעת או הקשורה לתאונה שהוכרה - עליה לקבוע ממצאיה ומידת הקשר לתאונה (אם בכלל). משכך, משתלונת המערער בתביעת הנכות נסבה על מרפק ימין, על הועדה לבדוק המערער באיבר זה, לקבוע ממצאיה ומסקנותיה, אם ועד כמה קשורה הנכות-המגבלה שבמרפק ימין (ככל שקיימת) עם התאונה שהוכרה. לפיכך, מוחזר עניינו של המערער לועדה בענין זה. רואה אני לציין, כי בתעודה ראשונה בפרטי התאונה נרשם "מרפק..." מילה הנחזית להיות "ימין". יחד עם זאת, כתב היד לא כ"כ קריא, מה גם שמדובר ברישום שלאחר בי"ח וולפסון. ממילא, לא מתקבל על הדעת כי מדובר באיבר אחר מזה שצויין בוולפסון (מרפק שמאל). לאור כל האמור - מוחזר עניינו של המערער לועדה ע"מ שתפעל כאמור בס"ק ז' לעיל. הוצאות הערעור בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ בתוך 30 יום. נכות זמניתנכותביטוח לאומי