ביטוח לאומי ניידות - זכויות ילדים

פסק דין 1. לפני ערעור על פי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעניני ניידות מיום 21.11.00 אשר קבעה כי ליקויו של המערער ניתן ליישום במסגרת ס' ג'-5 70% לפי רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות. 2. הילד X X. באוגוסט 98' אובחן אצלו סרטן עצמות בדרגת ממאירות גבוהה בעצם בחלק העליון של שוק רגל שמאל מתחת לברך. הילד עבר טיפולים קשים, וביניהם ניתוח שכלל כריתת הברך ומחצית מהשוק והשרירים מסביב. לילד בוצע שיחזור מנגנון יישור הברך, באמצעות מישתל מתארך, שיש צורך להאריכו במהלך הצמיחה בכל פעם בניתוח עם הרדמה מלאה. 3. הילד עמד ביום 10.9.00 בפני הועדה המחוזית לקביעת מוגבלות בניידות, והועדה קבעה לו אחוז ליקוי של 80% לפי ס' ב' (1) ברשימת הליקויים, בנימוק כי הרגל מתפקדת למעשה במצב דומה לקטיעה מעל הברך. על כך ערער המשיב בפני הועדה לעררים, בטענה כי אין מצב של קטיעה מעל הברך אלא מצב תפקודי של קשיון הברך. 4. הועדה לעררים נשוא דיון זה קיבלה את ערעור המוסד, והורידה את אחוזי הנכות של הילד ל- 70% על פי ס' ג' - 5 המעניק אחוזי נכות בגין קשיון מפרק הברך. מכאן - הערעור שבפני. 5. ב"כ המערער, שהינו גם אביו של הילד, טען כי הועדה טעתה בהחלטתה. הועדה הסכימה עם הממצאים הרפואיים, אך במסקנתה התייחסה רק לאחד הסמפטומים של כריתת הברך והעצם, והוא - קשיון מפרק הברך. למעשה, מתפקדת הרגל במצב הדומה לקטיעה מעל הברך, ולא היה מקום ליישם לגבי הילד את הסעיף הדן בקשיון הברך. לפיכך - יש להפעיל שיקול דעת רחב ולסטות סטייה קלה מאמות המידה שנקבעו בסעיף. 6. כמו כן טען ב"כ המערער כי לא ניתן להתייחס לסימפטום של קשיון הברך כאילו הוא עומד בפני עצמו מבלי להביא בחשבון שהילד עבר ניתוח כריתת עצם השוק והברך אשר הביא למצב של חוסר תנועה מוחלט בברך. כיוון שהקשיון הוא רק אחד מהסימפטומים, יש להוסיף לסעיף שכבר נקבע גם אחוזי נכות על פי הסעיף העוסק במפרק מדומה. 7. ב"כ המשיב טענה כי אין מדובר בקטיעה של הרגל כנדרש בסעיף ב' לרשימת הליקויים. במקרה זה אין גם אפשרות לבצע התאמה של סעיפים. עוד טענה ב"כ המשיב כי אין מקום ליישום הסעיף הדן במפרק מדומה, משום שאין מדובר כאן במפרק מדומה אלא בהחלפת עצם. חוות הדעת של ד"ר מלר אינה נוקבת בסעיף ליקוי ישים, ועל כן לא הייתה על הוועדה חובה להתמודד איתה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, דו"ח הועדה, הפרוטוקול והמוצגים אני קובעת כדלקמן: 1. סעיף ב' שברשימת הליקויים דן בקטיעות. במילון א. אבן שושן מוגדרת המילה "קטיעה": "כריתה, גדיעה...". 2. קטיעה הינה איפוא כריתה מוחלטת של איבר או חלק ממנו, באופן שאיבר זה שוב אינו קיים בצורתו המקורית. במקרה דנן אין מדובר בקטיעת איבר, אלא בכריתה של חלק מהברך והחלפת עצם. לפיכך - לא ניתן ליישם לגבי הילד את הסעיף הדן בקטיעה. 3. במקרה זה גם אין אפשרות לבצע התאמה של סעיפים. ס' 2 לתוספת ב' בהסכם הניידות קובע : "2. (א) הועדה הרפואית תקבע: (1) את אחוז מוגבלותו בניידות של הנבדק בהתאם לאמור בהסכם זה ובהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד (להלן - המוגבלות בניידות); ". המילה "בלבד" הוספה בסעיף זה בתיקון ההסכם משנת 77' (לעומת ההסכם שהיה קיים משנת 75') , ובאה להדגיש כי אין לועדה הרפואית כל סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א' להסכם. 4. עם זאת, היתה הפסיקה ערה לכך כי מדובר בהסכם שלטוני, אשר נתון לביקורת שיפוטית של בית הדין, ועל כן נפסק כי "אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסוים לא נקבע ברשימת הליקויים אשר בתוספת א' ... אף כי, לעיתים, בית הדין "הכשיר התאמה זו בהעדר ערעור מטעם המוסד; אולם יתכן וסטיה קלה מהמידות לקביעת זכאות, לא תפגע בכלל, מאחר ולועדות, ולבית הדין, שיקול דעת רחב אימתי ניתן, חרף האמור, לקבוע דרגת מוגבלות מותאמת (דב"ע נה/ 01-23 המוסד נ' חיה פיק פד"ע כט (546). לעומת זאת סטיה משמעותית מהמבחנים לא תעמוד במבחן הסבירות (דב"ע מד 01-590 חיים תשובה נ' המוסד פד"ע טז' 227)". 5. היקף שיקול דעתה של הועדה הרפואית לעררים בעניני ניידות מצומצם יותר מזה המסור על פי חוק הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לפנגעי עבודה) התשט"ז - 1956 הקובעת במפורש אפשרות של "התאמה", והתקנה אף נושאת כותרת שוליים בשם זה. מחוקק המשנה העניק במפורש לועדה הרפואית בביטוח נפגעי עבודה שיקול דעת לקבוע אחוזי נכות גם בגין "פגימה דומה" לליקוי בו לקה הנפגע, אם אין ליקוי זה מצוי ברשימת המבחנים, וכן- לקבוע את אחוזי הנכות תוך התאמה לפגימה אחרת שנקבעה לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע. אין הדבר כך באשר לועדות רפואיות הפועלות מכח הסכם הניידות. כאמור בס' 2 בתוספת ב' אשר צוטט לעיל מוסמכת הועדה לקבוע את אחוז המוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים שבתוספת א' בלבד. התאמת סעיפי הליקוי נעשית על ידי הועדה מכח פרשנות תכליתית שניתנה להסכם על ידי הפסיקה. (ראה עבל 389/99 מוסד לביטוח לאומי נ' מאיר כהן, טרם פורסם). 6. במקרה דנן לא קיימת אצל הילד "קטיעה", אלא מצב של החלפת עצם. ועל כן - לא ניתן להתאים את אחוזי הנכות הניתנים עקב קטיעה וליישמם לגבי מצבו של הילד. אצל הילד לא בוצע "מפרק מדומה", שהוא יצירת מפרק בעצם, מקום בו לא היה המפרק קיים קודם לכן (בהבדל - ממפרק מלאכותי). הועדה אף לא היתה חייבת להתמודד עם חוות דעתו של דר' מלר אשר אינה נוקטת בסעיף ליקוי יישים. (ראה דב"ע נב/1164-01 כהן אברהם נ' המוסד קובץ המוסד בנושא ועדות רפואיות עמ' 374). 7. הועדה לעררים קבעה כי לא ניתן להשוות את מצבו של הילד למצב של קטיעה, ועל כן קבעה כי מצב זה דומה למצב של קשיון במפרק הברך. קביעה זו היא קביעה רפואית מובהקת שאיני יכולה להתערב בה. לפיכך - אני קובעת כי לא נפלה כל טעות משפטית בקביעת הועדה. הערעור - נדחה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. קטיניםניידותביטוח לאומי