שיקום מקצועי ביטוח לאומי – איך מגישים תביעה


פסק דין

1. התביעה שבפני היא תביעה לשיקום מקצועי על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. טענות התובע הן כדלקמן:

א. התובע הוא יליד 4.6.59, ונפגע בשתי תאונות עבודה, האחת בשנת 59' והשניה בשנת 89'.
ב- 1.12.95 העניקה ועדה רפואית לעררים לתובע 10% נכות צמיתה בגין פגיעה ברגל שמאל עקב תאונת עבודה מ- 4.6.95.
ב- 3.11.91 קבעה ועדה רפואית לתובע 10% נכות צמיתה בגין פגיעה ברגלו הימנית עקב תאונת עבודה ב- 26.9.89.
התובע הגיש בקשה לשיקום מקצועי בגין שתי נכויותיו אלו לנתבע

ב- 1.12.96.


ב. הנתבע דחה את בקשתו זו, מכח ס' 3(א)(2) לתקנות השיקום המקצועי, הקובעות בין היתר כי ינתן שיקום מקצועי במידה והפגיעה מונעת מהתובע לשוב לעבודתו הקודמת או לכל עבודה מתאימה אחרת.
הנתבע טען כי רופא מוסמך קבע שלא חלה החמרה רפואית במצב, עקב שתי הפגיעות בעבודה מ- 1959 ו- 1989.
כן טען הנתבע כי לאחר פגיעות אלו, חזר התובע לעבודתו ועבד עד לפיטוריו שנבעו מצימצומים בכח אדם בחברה ולא עקב פגיעותיו בעבודה.


ג. התובע טען כי נתקיימו בו כל התנאים הקבועים בתקנות, ובכל מקרה – על פקידת השיקום לנהוג בגמישות לגביו.


3. טענות הנתבע הן –

א. תביעת התובע לשיקום מקצועי נדחתה כיוון שרופא מוסמך קבע שלא חלה החמרה רפואית במצבו עקב הפגיעות, וכי התובע פוטר מעבודתו בשל צימצומים ולא בשל אותן פגיעות.


ב. נסיונות פקידת השיקום לשקם את התובע לא צלחו, ואף לאחר הדיון בבית הדין הוזמן התובע לבחינות מיון לקורס מדריכי תעסוקה אך לא עמד בבחינות.


ג. הנתבע טען כי שיקולי פקידת השיקום היו נכונים וסבירים ונשקלו לאחר שנבחנו האפשרויות ליישם את התובע בקורסים שמתאימים לכישוריו ואפשרויות מציאת העבודה.


ד. הנתבע טען כי התובע עצמו לא גילה רצון כן להשתקם, ולא הראה מוטיבציה לכך.


4. מדוחות הועדות הרפואיות שצורפו לתיק עולה כי התובע הוא יליד 1938.
תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות השיקום) קובעות בת' 3(א) כדלקמן:

"א. שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית או בדרך אחרת במידה שנתמלאו לגבי נפגע תנאים אלה:

(1) דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה ניקבע ל- 10% לפחות או – אם דרגת הנכות טרם נקבע – עלולה דרגת הנכות, לדעת רופא מוסמך, להגיע ל- 10% לפחות;

(2) עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת;

(3) הוא יהיה, לדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי".


5. הרופא המוסמך מטעם הנתבע קבע כי לא חלה החמרה רפואית במצבו, ועל כן נדחתה תביעתו על ידי הנתבע.
כמו כן מצא הנתבע כי התובע פוטר בגלל צימצומים ולא בגלל נכותו.


לאחר הגשת התביעה בבית הדין, הגיש התובע לנתבע בקשה לצירוף נכויות, שכתוצאה ממנה נקבעה דרגת נכותו בשיעור 42%.
התובע הופנה שוב למחלקת השיקום לבדיקת אפשרות לשיקומו.


6. פקידת השיקום גב' נילי שחר אשר העידה מטעם הנתבע, הסבירה את שיקוליה באשר לשיקומו של התובע.
כפי שהעידה, נקודת המבחן לזכאותו של התובע לשיקום, היא התאמתו או קבלתו להכשרה מקצועית או עבודה, כיוון שעקב גילו ותנאי השוק קיים קושי לשלבו בשוק החופשי.
גב' שחר העידה כי התובע ביקש ללמוד תחומים שונים כגון: מחשבים, הנה"ח, תכשיטנות.
הסתבר כי בשל גילו אורך הקורס או אי עמידה מצידו בתחרות הקיימת בשוק החופשי, לא יוכל להשתלב בהם.
התובע הופנה לספריית המקצועות בת"א וחזר משם עם הצעה להשתלב בקורס מפעילי תעסוקה לקשישים במרכז אש"ל.
התובע פנה למרכז אולם מאחר והקורס כבר החל התבקש לפנות ולברר קבלתו למחזור הבא.
בתאריך 10.1.99 התקיימה שיחה בנוכחות מנהלת השיקום והתובע במטרה לנסות ולקדם נסיונות שקום, והוצע לו להשתלב בפרוייקט מדריך מאמן.
התובע הסתייג מההצעה בטענה כי עובדות ההשמה ודאי לא יצליחו למצוא לו עבודה התואמת את דרישותיו שהן שכר גבוה שהן שכר גבוה ותנאי פנסיה בטוחים.
לאחר שכנועים רבים הסכים התובע ופנה למרכז השיקום. הוא לא נמצא מתאים על רקע תנאי השוק. לאחר הדיון בבית הדין, הופנה התובע שנית למרכז אשל.
התובע הגיש מועמדות לקורס המבוקש על ידו, אולם בבחינות המיון ובועדות הקבלה שהתקיימו בתאריך 26.9.00 הוחלט כי אינו מתאים לקורס.


7. ככלל אין בית הדין ממיר שיקול דעתו בשיקול דעת פקיד השיקום, אולם

החלטת פקיד שיקום נתונה לביקורתו השיפוטית של בית הדין הבוחן

סבירות שיקוליה, לרבות אי היותה חורגת מגבולות מתחם הסבירות.
לענין זה ראה דב"ע מח/0-88 ירוחם תבור - המוסד לביטוח לאומי,

פד"ע יט' עמ' 505 בעמ' 506, שם נפסק, כי שיקולי פקיד השיקום

בהחלטתו חייבים להיות עניינים וסבירים.
(ראה דב"ע נז/161-0 שלום חג'בי נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).


8. כבר נפסק כי הענקת שיקום מקצועי פירושה לאפשר לו לעסוק בעבודה התואמת את כישוריו, ולאו דוקא זכאות לשיקום אשר יכשירו לעבודה האופטימלית בשים לב לכישורים. בשאלה מהי עבודה התואמת את כישוריו של נכה פלוני מחליט פקיד שיקום (דב"ע לח/151-0 שמואל וינברג נ' המוסד פד"ע י' 164; דב"ע מב/1-0 חיים קונטנטה נ' המוסד פד"ע יד' 215; דב"ע

נז/125-0 יהודית אלוש נ' המוסד לא פורסם).


9. בפסק דין אחר קבע בית דין זה, כי תפקידו של השיקום המקצועי הוא "לאפשר לנכה נטול הכושר להיות מסוגל לעסוק בעבודה התואמת את כישוריו." (דב"ע מב/0-1 חיים קונטנטה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 215).


10. מחומר הראיות שבפני, אני קובעת כי מחלקת השיקום של הנתבע עשתה מאמצים כנים לשקם את התובע במקצוע כלשהו, תוך התייחסות לרצונו ולדרישותיו.
פקידי השיקום של הנתבע פעלו למתן הכשרה מקצועית לתובע והתייחסו אליו ואל טענותיו בהקשבה, בתשומת לב תוך נסיונות הכוונה אשר נמשכו גם תוך כדי ניהול הדיון המשפטי.
התרשמתי כי בחלק מן המקצועות לא היה ניתן ליישם את התובע בקורס מתאים בשל גילו (קורס מחשבים), והנסיון לשלבו בקורס מדריכי תעסוקה לקשישים לא עלה יפה משום שלא עמד בבחינות ועדת הקבלה ונמצא בלתי מתאים.


11. מאידך – לא גילה התובע מוטיבציה רבה להשתקם ופסל את התחומים אשר הוצעו לו על ידי פקידת השיקום ואשר התאימו לכישוריו, כשרונותיו יכולותיו, גילו ותנאי השוק.
לתובע היה רצון להשתלב בקורס שיביא לרכישת מקצוע המניב שכר גבוה ופנסיה, מבלי שהביא בחשבון את גילו וכישוריו.
פסילת הקורסים נעשתה בעיקר משום שאין במקצוע הנלמד סיכוי של שכר גבוה.
עובדה זו מעידה על אי רצונו של התובע להשתקם.


12. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי שיקולי פקידת השיקום היו סבירים ועניניים.
לגבי התובע נעשו מאמצים רבים וכנים, אשר לא צלחו מסיבות הנעוצות בתובע עצמו .


התביעה – נדחית.


אין צו להוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון