להלן פסק דין בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים: 1. המערער מערער על החלטת ועדת העררים אשר קבעה לו 0% נכות לצמיתות. 2. השתלשלות העניינים היתה כדלקמן: א. הועדה הרפואית בעניינו של המערער מיום 14/6/00 קבעה 50% אחוזי נכות מיום 18/3/95 עד יום 17/5/95, ו- 0% נכות לצמיתות, החל מיום 18/5/95. הועדה קבעה: "המצב סופי. נכותו נקבעת לפי סעיף 37(7)א 10% עקב הגבלה קלה בתנועות המותן. מעיון בתיק הרפואי - קיים עבר של כאבי גב מותניים, ובדיקת ה- CT מ- 11/1/95 - סימנים ניווניים מתקדמים ב- L5-S1. הועדה מנכה מצב קודם 10% - ולכן אין נכות בגין התאונה הנדונה. הועדה עיינה בתעודות הרפואיות המסתיימות ב- 3/96 וקובעת נכות זמנית בשיעור 50% מ- 18/3/95 עד 17/5/95." ב. המערער ערער לועדת העררים. ג. ועדת העררים השאירה את קביעת אחוזי הנכות בעינה, וקבעה: "הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר קמחין מ- 29/1/01 ומקבלת חלקית את ממצאיו. תנועתיות עמוד השדרה היא כמעט תקינה בהתחשב בגיל ובכרס הגדולה המפריעה לכיפוף נוסף בעמידה. הועדה אינה מקבלת את מסקנותיו וקובעת שאין היום נכות לצמיתות. כמו כן הועדה עיינה בכרטיס הרפואי ולא מצאה רישומים רציפים של כאבי גב מלפני התאונה אלא רישומים אקראיים מלפני שנים רבות. עם זאת, הממצאים הרנטגניים של שינויים ניווניים בולטים אינם גורמים להפרעה תפקודית. לכן אין נכות בגין התאונה. שינויים ניווניים אלו התפתחו במשך השנים ולא עקב התאונה. ה- CT מ- 11/1/95 (כשבוע לאחר התאונה) מעיד כי שינויים אלו התפתחו במשך השנים קודם לכן ולא כתוצאה מהתאונה. הועדה משאירה נכותו הזמנית כפי שנקבע בועדה מדרג ראשון". 3. תמצית טענות המערער: א. הועדה לא נימקה מדוע לא אישרה למערער את תעודת אי הכושר עד 31/3/96, כפי שניתן למערער ע"י קופ"ח. היות והם מעבר ל- 182 הימים לא הסכימו להחליפם לתעודות אי כושר לנפגע בעבודה ומסרו שהועדה תתייחס לאי הכושר, אך הועדה לא התייחסה לכך. ב. הועדה לא דנה בנושא הערעור שהיה ההחלטה של הועדה הראשונה שנכתה 10% נכות בגין מצב קודם. ע"פ דב"ע ל/ 21-0 איציק סטרול נגד המוסד לביטוח לאומי הועדה הרפואית לעררים דנה רק לגופם של הערעורים שהוגשו בפניה. במקרה הנ"ל הועדה היתה אמורה לדון אך ורק לגבי העבר הרפואי שקדם לתאונה אשר נקבע בגובה 10% ולכן נוכה מהמצב העכשווי. ע"פ פס"ד סטרול לעיל, יש לפרש בצמצום את סמכויות הועדה. ג. הועדה קבעה כי תנועתיות עמוד השדרה כמעט תקינה, היינו יש הגבלה לפחות קלה, אך למרות זאת לא קבעה נכות ע"פ הסעיף המוגדר לכך. ד. הועדה קבעה כי מדובר בחבלה בגב תחתון. זהו ממצא חלקי בלבד שכן מדובר בפריצת דיסק. כך עולה מחוות דעתו של ד"ר קמחין ומה- CT מ- 11/1/95. 4. תמצית טענות המשיב: א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. ב. הועדה החליטה כי תנועתיות עמוד השדרה כמעט תקינה בהתחשב בגיל ובכרס הגדולה המפריעה לכיפוף נוסף בעמידה. ברור שהכרס היא מצב נתון - ולא מצב קודם - ואין לה קשר נכות. ג. בסמכות הועדה לקבוע את הקשר בין ההגבלות ומצבו של המערער ואין התייחסות לנכות קודמת. הקביעה היא שאין הגבלות תנועה הנובעות מהתאונה. ד. ס' 37 מעניק אחוזי נכות כשמתקיימת הגבלת תנועה. בלט דיסק כשלעצמו אינו מעניק אחוזי נכות. ה. באשר לתעודות אי הכושר - הועדה אישרה את קביעת הדרג הראשון בדבר נכות זמנית. משקבעה הועדה 0% נכות מ- 18/5/95, אין מקום להעניק אי כושר מעבר לכך. 5. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי להחזיר את ענינו של המערער לועדה כמפורט להלן: א. בדב"ע ל/0 - 21 סטרול איציק נ. המוסד לביטוח לאומי נקבע כי הועדה תדון רק לגוף הערעורים שהוגשו בפניה, ולא תחרוג ממסגרת הערעור שהוגש. ב. בעניננו, נסב ערעורו של המערער על טענתו כי לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם. הועדה כלל לא דנה בטענה זו, אלא הפחיתה ל-0% את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בועדה מדרג ראשון בגין המיגבלה בעמוד השדרה. ג. הועדה במימצאיה קובעת כי תנועתיות עמוד השדרה הינה "כמעט תקינה". מהאמור עולה כי התנועתיות אינה תקינה לחלוטין, אלא קיימת הגבלה מסוימת. לפיכך תבהיר הועדה מדוע, למרות ההגבלה, אין לקבוע נכות עפ"י סעיף 37 (7) (א') כפי שנעשה בדרג הראשון. רפואהערעורועדה רפואית (ערעור)ביטוח לאומיועדה רפואית