נכות 5 אחוז - ערעור

פסק דין 1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.3.00 אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 5% החל מיום 25.5.95. 2. הרקע העובדתי: א. המערער, יליד 1949, עבד כמסגר במשך 35 שנה ונחשף לרעש במסגרת עבודתו. ב. ועדה רפואית לעררים מיום 18.5.98 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% בגין טנטון לפי סעיף 72(4)דI-II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן- התקנות). ג. ביום 21.9.99 הוחזר עניינו של המערער לועדה על פי הסכמת הצדדים, אשר ניתן לה תוקף של פסק דין. הועדה התבקשה להתייחס לסוגיות שלהלן: "(1) מדוע קבעה למערער נכות בשיעור 5% בלבד והאם אין להעניק לו נכות בשיעור 10% לפי סעיף 72(4)דII. הועדה תנמק קביעתה תוך התייחסות למסמכים רלוונטים בתיק, לרבות חוות הדעת של ד"ר בן-טובים בנושא. (2) מדוע לא קיבלה את חוות הדעת של ד"ר בן-טובים בקשר למערכת שיווי המשקל, קרי, שהמערער נפגע במערכת שיווי המשקל שלו ועקב כך יש לו נכות בשיעור 20% לפי סעיף 72(4)דII. הועדה תתיחס בקביעתה לבדיקות הרפואיות המפורטות בחות הדעת". ד. ועדה רפואית אליה הוחזר הדיון השאירה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בשיעור 5% ועל כך הערעור שבפני. 3. ואלה, בתמצית, נימוקי הערעור: א. שגתה הועדה בכך שקבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין טנטון בעוד על פי התקנות יש להעניק נכות בשיעור 10%. אם היה לועדה ספק בדבר הגורם לטנטון הרי שהספק צריך לפעול לטובת המבוטח. ב. הועדה לא נימקה כראוי מדוע אינה מקבלת את חווה"ד של ד"ר בן- טובים וקביעתה כי המערער אינו מראה סימפטומטולוגיה של פגיעה וסטבולרית אינה מנומקת. ג. בית הדין מתבקש לקבוע כי שיעור הנכות של המערער בגין הטנטון הוא 10% ולהחזיר עניינו לועדה בהרכב אחר על מנת שתנמק ותסביר קביעותיה לעניין הפגיעה הוסטבולרית. 4. לטענת המשיב אין פגם בהחלטת הועדה לתת סעיף מותאם בגין טנטון כאשר לדעתה לא ברור אם הטנטון הוא תוצאה של הדלקות באוזן שמאל או של החבלה האקוסטית. בית הדין אינו מוסמך לשנות אחוזי נכות, סמכות זו נתונה בידי הועדה בלבד. המשיב טוען כי קביעת הועדה מנומקת ומפורטת, הועדה התיחסה לחווה"ד ד"ר בן טובים והסבירה מדוע אינה מקבלת אותה. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 5. באשר לשיעור הנכות שנקבע למערער בגין הטנטון: בהתאם לסעיף 72(4)ד לתקנות שיעור הנכות בגין טנטון הוא: "ללא רעש ובלי הפחתת השמיעה בתדירויות הדיבור" - 0% "עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירות הדיבור"- 10%. הועדה נימקה החלטתה להעניק נכות בשיעור 5% בגין טנטון כדלקמן: "הועדה הלכה לקראת התובע בהעניקה 5% נכות על טנטון לפי סעיף מותאם שכן סביר כאמור שהטנטון נגרם בכלל מהדלקות ומההדף, לפחות באותה מידת סבירות כמו מהחבלה האקוסטית". העולה מהנמקת הועדה הוא שלמערער אכן נכות בשיעור 10%, אולם מאחר שהועדה התלבטה אם הנכות נגרמה עקב התאונה היא "התפשרה" ונתנה לו אחוזי נכות חלקיים. מכאן שאין מדובר באחוזי נכות מתואמים כטענת המשיב, או בעריכת חשבון עובר ושב תוך ניכוי השפעת הדלקות מהשפעת החבלה האקוסטית, אלא שהועדה ניכתה אחוזי נכות בשל הספק. אכן, כטענת המערער, ההלכה היא כי בתחום סוציאלי עסקינן והספק אם הליקוי נגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי צריך שיפעל לטובת המבוטח. בהקשר זה כבר נפסק כי: "...על ועדה רפואית, בקבעה שפגימה תובא בחשבון באופן חלקי, להצביע, על סמך חומר רפואי בדוק, על סימנים המעידים שעוד בטרם התאונה קיננה המחלה וכי ניתן לייחס לתאונה תרומה חלקית ומוגדרת לחומרת הפגימה. בהעדר אפשרות לעשות כן - תיזקף הנכות כולה, בגין הפגימה, על חשבון התאונה (דב"ע לה/523-01 גולדטיין נ' המוסד פד"ע י 151). הלכה זו יפה אף לענייננו. הועדה לא הגדירה תרומת דלקות האוזניים לפגימה בנפרד מתרומה החבלה האקוסטית ומשכך היה עליה לזקוף את הנכות כולה בגין החבלה האקוסטית. אמנם, במקרה מרגוליס (דב"ע נה/55-0, נספח ד' לערעור) קבע בית הדין באופן חריג דרגת נכות של מערער, אולם זאת בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה וקביעת בית הדין כי החלטת הועדה נשוא הערעור משוללת בסיס עובדתי. ההלכה היא כי קביעת דרגת נכות הינה בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית (דב"ע שם/101-0 המוסד נ' יוסף אוריאל ואח' פד"ע יב 34)? אשר על כן אני מחזירה את עניינו של המערער לועדה על מנת שתקבע מחדש את דרגת הנכות של המערער בגין טנטון בהתאם לקבוע בתקנות, ותנמק החלטתה. 6. באשר להתייחסות הועדה לחווה"ד הרפואית של ד"ר בן-טובים: מסעיף 27 לפרוטוקול הועדה עולה כי בפני הועדה הונחו תוצאות הבדיקה הקלינית שעבר המערער. עיון בסעיף 29 לפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה התייחסה במפורט לחוות הדעת של ד"ר בן טובים ודחתה את ממצאיו בדבר קיומה של פגיעה וסטבולרית. הועדה נימקה זאת בכך שממצאי ד"ר בן-טובים מבוססים על הקשר האפשרי בין חשיפה לרעש ופגיעה וסטבולרית, כמתואר בספרות, בעוד בפועל הסימפטומים הקיימים במערער אינם עולים עם פגיעה כזו. נפסק כי: "שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהינה שונות. מכאן כי קביעה בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה "עניינית ומנומקת" (דב"ע נא/122-99 חיים ריזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). קביעת הועדה כי אינה מקבלת את ממצאי ד"ר בן טובים ברורה ומנומקת, כמתחייב מהוראות פסק הדין, ולא מצאתי פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בקביעתה זו. 7. סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע מחדש את שיעור הנכות בגין הטנטון בהתאם לסעיף 72(4)ד לתקנות, ותנמק החלטתה. 8. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. ערעורנכות