פסק דין 1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן- הועדה) מיום 09.2.00 אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה 1.1.94 עד 2.2.94 ונכות צמיתה בשיעור 25% החל מ-3.2.94. 2. הערעור נסב על החלטת הועדה שלא להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער. 3. ואלה, בתמצית, נימוקי הערעור: א. הועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 9.11.99 (נספח ב' לכתב הערעור, להלן- פסק הדין) אשר הורה על החזרת עניינו של המערער לועדה לשם דיון מחדש בהפעלת תקנה 15 תוך התייחסות לכל החלופות המנויות בתקנה ומתן החלטה מנומקת. הועדה חזרה על קביעותיה הקודמות לעניין תקנה 15 באופו לאקוני ובלתי מנומק ובכך לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. שגתה הועדה כאשר קבעה באופן לאקוני כי המערער יכול לחזור לעבודתו כעובד סוציאלי מבלי להתייחס להשפעת המתח הנפשי הרב הכרוך בעבודה זו ולקביעת הרופא התעסוקתי והקרדיולוג לפיה נאסרה על המערער עבודה הכרוכה במתח נפשי. ג. שגתה הועדה בכך שלא התייחסה לחלופות המנויות בתקנה 15 כאמור בהוראות פסק הדין. הועדה לא שקלה את הירידה הניכרת בהכנסותיו של המערער, ולא נימקה החלטתה שלא להפעיל חלופת הגיל. ד. יש להחזיר עניינו של המערער לועדה בהרכב שונה אשר תשקול הפעלת כל אחת מהחלופות המנויות בתקנה 15 , וזאת מבלי שיונחו בפניה הפרוטוקולים של ועדת הרשות והועדה לעררים. 4. בדיון מיום 14.1.01 הסכים ב"כ המשיב להחזרת עניינו של המערער לועדה לצורך התייחסות לחלופת הירידה בהכנסות על פי תקנה 15. לטענת ב"כ המשיב הועדה התייחסה לשאר החלופות המנויות בתקנה ואין מקום להחזיר העניין לועדה בהרכב אחר. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה לעררים, בפסק הדין ובחומר הרפואי, ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 5. הרקע העובדתי: א. המערער, יליד שנת 1948, עובד סוציאלי במקצועו, לקה באוטם שריר הלב במהלך עבודתו ביום 26.7.93. ב. ועדה רפואית מיום 26.10.98 קבעה למערר נכות צמיתה בשיעור 25% לפי סעיף 9 (1)ג II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) התשט"ז - 1956 (להלן- התקנות) שעניינו: "מצב לאחר אוטם שריר הלב- מסוגל לעבודה שאינה דורשת מאמץ גופני מיוחד". הועדה בקשה דו"ח של ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15. ג. ועדת הרשות, מתאריך 29.12.98, לענין תקנה 15 קבעה כי המערער יכול להמשיך עבודתו כעובד סוציאלי וכושר עבודתו נלקח בחשבון במסגרת קביעת דרגת נכותו. ד. על סמך המלצת ועדת הרשות קבעה הועדה הרפואית כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער. על קביעה זו הוגש ערעור וועדה רפואית לעררים בישיבתה ביום 22.4.99 הפנתה הדיון שנית לועדת הרשות על מנת שתבדוק ביסודיות את טענות הנפגע. ה. ועדת הרשות התכנסה בשנית ביום 4.5.99 וחזרה על קביעתה. ו. הועדה הרפואית לעררים התכנסה שנית ביום 23.6.99 ואימצה המלצת ועדת הרשות מבלי שבדקה את המערער או זימנה אותו למתן תגובתו על החלטת ועדה הרשות. ז. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין ובפסק דינה מיום 9.11.99 קבעה כב' השופטת לויט כדלקמן: "הועדה תשוב ותחליט בעניין הפעלת תקנה 15 לגבי המערער. הועדה תנמק החלטתה תוך התייחסות לחלופות המנויות בתקנה 15. הועדה רשאית כמובן לשנות מהחלטתה הקודמת לגבי המערער". ח. בעקבות פסק הדין ניתנה החלטת הועדה מיום 9.2.00 נשוא הערעור שבפני. 6. בפרוטוקול הועדה נרשמו תלונות המערער כדלקמן: "עובד בטלמרקטינג, ירידה בשכר, שינה מקצועו, עובד כאיש מכירות. בגיל 51 קשה לרכוש מקצוע חדש. לדברי הנפגע אחרי הארוע ניסה לעבוד כעובד סוצאילי ולא יכול היה בגלל העומס". בסיכום ומסקנות הועדה נרשם: " הנפגע יכול להמשיך לעבוד כעובד סוציאלי כפי שהיה לפני התאונה הנדונה על כן לדעת הועדה אין מקום להפעלת תקנה 15. גם בגילו כיום יכול להשתלב בעבודה כעובד סוציאלי". בדיון מיום 14.1.01 הסכים ב"כ המשיב להחזרת עניינו של המערער לועדה על מנת שתתייחס לחלופה של ירידה בהכנסות. 7. באשר לחלופת המקצוע: לטענת המשיב כושר עבודתו של המערער נלקח בחשבון בסעיף המבחנים, ובכך מיצתה הועדה התיחסותה לחלופת המקצוע המנויה בתקנה 15 לתקנות. טענה זו אין בידי לקבל. בפסיקה לעניין תקנה 15 נקבע כי: "המונחים "מקצוע" ו"כושר עבודה" אינם זהים או חופפים ולא בכדי השתמש המחוקק בשני מונחים שונים באותה תקנה" (דב"ע שם/776-01 רחל אדרי נ' המוסד פד"ע יג 272; דב"ע נג/7-01 מדיסלב גורביץ' נ' המוסד פד"ע כו 118). יתרה מכך, ס"ק (ג) לתקנה 15, לפיו הועדה לא תתחשב בכושר עבודתו של הנפגע אם כבר הובא בחשבון במבחנים לקביעת דרגת נכות- בוטל. לאור האמור מחויבת הועדה להתייחס לחלופת המקצוע המנויה בתקנה 15 אף כאשר כושר עבודתו של המערער הובא בחשבון לצורך קביעת שיעור נכותו על פי המבחנים. מפרוטוקול הועדה עולה כי קביעת הועדה לפיה המערער יכול לחזור לעבודתו במקצוע העבודה הסוציאלית אינה מנומקת כלל, הועדה לא התייחסה לתלונותיו בדבר המתח הנפשי הכרוך בעבודתו ולעובדה שהחליף מקצועו עקב כך. מכאן שהועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין לעניין חלופת המקצוע. 8. באשר לחלופת הגיל: ועדת הרשות קבעה בהחלטתה מיום 22.4.99 כי: "הנפגע בן 51 ובגיל זה ניתן להשתלב בשוק העבודה ולכן אין מקום להגדיל הנכות על פי חלופת הגיל". ועדת העררים קבעה כי: "גם בגילו כיום יכול להשתלב בעבודה כעובד סוציאלי". הועדה אינה מתייחסת לשאלה האם לאור גילו ונכותו בגיל זה, יוכל המערער להשתלב במקצועו, ומכאן שאף לגבי חלופת הגיל החלטת הועדה לאקונית ולא מנומקת. 9. לטענת המשיב הפעלת תקנה 15 מחדש ע"י הועדה עשויה להשליך על קביעת כושר העבודה וסעיף הנכות שנקבע למערער. נפסק כי: "מקום שהוחזר לועדה לעררים ע"י ביה"ד עניינו של נכה על מנת שתדון בחדש ביישומה של תקנה 15, אין הועדה מוסמכת להתייחס למומיו וחוליו של המערער, ולהפחית מדרגת הנכות שנקבעה לו" (דב"ע שן/23-01 יצחק שמש נ' המוסד פד"ע כב 195; דב"ע נב/8-01 מאיר חסון נ' המוסד לקט ועדות 666). לפיכך לא מצאתי סימוכין לטענת המשיב לעניין זה. אשר על כן אני קובעת כי הועדה לא קיימה אחר הוראות פסק הדין ולא נימקה החלטתה שלא להפעיל תקנה 15 בעניינו של המערער. 10. באשר להחזרת עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר: שוכנעתי כי במקרה שבפני ועדת העררים מקובעת בעמדתה כי אין להפעיל תקנה 15 בעניינו של המערער, והועדה אף לא שעתה להוראות פסק הדין בעניין ולא טרחה לנמק החלטתה כראוי. אמנם בפסיקה נקבע כי דרך המלך של החזרת עניין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה את המבוטח, אולם נקבע כי: "...במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש, כי הועדה תהיה "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר הענין לועדה בהרכב אחר" (דב"ע נא/16-99 מטר חנא נ' המוסד לא פורסם; דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד פד"ע כד 160). אשר על כן אני קובעת כי עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, לצורך דיון בהפעלת תקנה 15 כאמור בפסק הדין מיום 9.11.99. עם זאת, לא מצאתי סיבה להגביל את המסמכים שיונחו בפני הועדה כפי שביקש המערער, ואני קובעת כי בפני הועדה יונח תיקו הרפואי של המערער, פרוטוקולים של הועדות הרפואיות בעניינו, פסק הדין מיום 9.11.99 ופסק דין זה. 11. סוף דבר, העניין יוחזר לועדה בהרכב אחר על מנת שתחליט בעניין הפעלת תקנה 15 לגבי המערער תוך התייחסות לחלופות המנויות בתקנה 15, ותנמק החלטתה. 12. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 1,500₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. נכות זמניתנכות