כמה זמן צריך לעבוד כדי לקבל דמי אבטלה ?






פסק דין

1. גבריאלה חובב (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי אבטלה.


2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק שלא השלימה היא את תקופת האכשרה הקבועה בחוק לצורך זכאות לדמי אבטלה, הגישה היא תביעה לבית הדין.


3. הפלוגתא היחידה בה עלינו להכריע הינה – האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין היפר גבי בע"מ.


4. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה, נתן חובב, אסתר גוליגר ואורן גשמה ומטעם ההגנה – הוגשה תעודת עובד ציבור מאת אלי מרסיאנו.


5. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן:


א. הת' הינה בעלת 50% מהון מניות חברת היפר גבי בע"מ (להלן – החברה);

ב. בבעלות החברה היה מרכול בישוב עשרת (להלן – העסק);



ג. בעסק עבדו 12 עובדים ביניהם הת' ובעלה;

ד. העסק פעל מחודש 5/89 ועד לסגירתו ביום 30/4/99;

ה. הת' הצטרפה לעבודה בעסק בחודש 6/90 לאחר שפרשה ממקום עבודה אחר שגם בו עבדה כשכירה;

ו. העסק היה פתוח ברציפות משעה 6:45 עד 19:30;

ז. הת' עבדה בעסק יום יום ושעות העבודה שלה היו מפתיחת העסק עד לשעה 13:00 ובהמשך משעה 16:00 עד 19:30 ולעיתים אף מעבר לכך;

ח. הת' עסקה בכל שטחי העיסוק בעסק לרבות תמחור מוצרים, מכירה במעדניה, נקיון, קופאית וניהול המחסן כולל סידורו;

ט. בעלה של הת', נתן חובב, (להלן – נתן) חלק עמה כל העת את העבודה אולם היה המנהל הרשמי ובפועל של העסק ובתחום טיפולו – יחסים עם ספקים וביצוע הזמנות;

י. עבודתה הניהולית של הת' התבטאה בעניני כח אדם;

יא. ביום 10/5/97 נפגע נתן בתאונת עבודה בעקובתיה נאלץ להפסיק את עבודתו בעסק לחלוטין;

יב. בעקבות פרישת נתן מהעסק נאלצה הת' לקחת על עצמה חלק מהמטלות שהוטלו עליו בעבודתו בעסק ולצורך כך האריכה הת' את שעות עבודתה גם בחלק משעות הצהריים וזאת ממועד התאונה ועד למועד סגירת העסק;

יג. ללא עבודת הת' בעסק, לא יכול היה העסק להתקיים. הת' פתחה את העסק, ניהלה אותו ותפעלה אותו בכל העבודות הדרושות לתפעול השוטף היומיומי;

יד. בשנים בהן ניהלה הת' את העסק עבר הוא ממצב של הפסד למצב של רווח;

טו. שכר הת' נקבע בהתאם למצב העסק ומשעבר העסק למצב רווח ומשהרחיבה הת' את שעות עבודתה – גדל שכרה;

טז. שכר הת' נקבע ע"י נתן לאחר התייעצות עם רואה החשבון ללא מעורבות כלשהי מצד הת';

יז. הת' מעולם לא חתמה על מאזני החברה, לא היה לה קשר ניהולי עם רוה"ח ורק במקרים נדירים במהלך אישפוזו של נתן, חתמה היא על שיק כלשהו של החברה;

יח. את שכרה בניכוי ניכויי חובה קבלה הת' דרך קבע מהחשבון העסקי של החברה בשיק במועד התשלום ובדרך התשלום לשאר העובדים. שכרה עודכן בהתאם לתוספות היוקר ויחד עמו קבלה תלושי שכר;

יט. כל שקל מרווחי החברה הושקע בנכסי החברה קרי – שיפור ציוד, קופות, רכישת רכב מסחרי לחברה, החלפת מזגנים, פתיחת קרן פיצויים לעובדים וכו';

כ. ההחלטה על סגירת העסק נתקבלה ע"י נתן לאחר שבעל המקום הערים קשיים בקשר לחידוש החוזה ומשהת' לא יכולה היתה עוד להמשיך בהיקף עבודה כזה (מאז התאונה בה היה מעורב נתן) ולקיחת עובדים נוספים היה בה כדי להעמיד בסימן שאלה את כדאיות העסק;

כא. עם סגירת העסק הפכה הת' למובטלת.


6. א. בראשית חקירתה הנגדית השיבה הת' שנתן הוא שקבע את שכר העובדים,

לרבות את שכרה וזאת במהלך כל השנים לרבות לאחר פציעתו בשנת 1997בהמשך הבהירה הת' שבעקבות תאונת הדרכים בה היה מעורב, הפסיק נתן לעבוד "אבל את כל העניינים הכספיים הוא המשיך לנהל ממיטתו." (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 8).
ב. לבקשת ב"כ הנת' להבהיר את תפקידה בעסק, השיבה הת' – "בקופה,

במעדניה, בסידורי סחורה, אחראית על כל הקופאיות, על העובדים מהבוקר עד הערב עם הפסקה קלה מידי פעם להביא את האוכל בצהריים וזהו." (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 15-14) ובהמשך הוסיפה "גם פיקחתי, גם ניהלתי, גם עזרתי. כשבנות לא היו הייתי ממלאת את הפונקציות החסרות." (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 18-17) וכל יום היתה לפחות פונקציה אחת שהת' היתה צריכה למלא.
ג. בהתייחס למשכורות השיבה הת' שהן היו משתלמות ב-10 לחודש בשיק. ובהתייחס לנ/1 בו פורטו משכורות הת' נשאלה היא כיצד זה שבחצי שנה האחרונה הועלה שכרה ב-50% ותשובתה – "מאחר ובעלי היה מנוטרל ובבית והעסק כבר התחיל לצמוח הוא הרשה לעצמו להגדיל לי המשכורת בגין עבודתי הכפולה עקב מחלתו. הוא מנוטרל ואני מהבוקר עד הערב מנהלת את כולם. הבן של נתן, עופר, עזר לקבל סחורות וגם הוא עבד בעסק." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 10-7) ובהמשך הבהירה שלאחר הפציעה עבדה בממוצע כ-3 שעות יותר ביום. ולגבי הסמכויות – "סמכויות היו לי תמיד אבל עד רף מסויים – העובדים, הקופאיות, הקליינטים. לאחר הפציעה אותו דבר. רק שנוכחתי שם יותר. האחריות היתה מירבית כי לאחר הפציעה הייתי לבד בעסק." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 25-23).
ד. בהמשך חקירתה הנגדית השיבה הת' שלא קיבלה עובדים לעסק ולא פיטרה עובדים – זה היה בתחום אחריותו של נתן גם לאחר פציעתו.
ה. כאשר נשאלה הת' אם ניהלה היא רישום שעות העבודה שלה, הבהירה שלא היה צורך שכן היא היתה שם כל היום וכולם ראו אותה שם כל הזמן. בהמשך אישרה שבחצי שנה בה הועלה שכרה, כעולה מנ/1, ההתמסרות שלה לעבודה בהחלט היתה רבה יותר. ובהמשך הוסיפה – "מאחר ונגמרה שנת 97' ובעלי ראה שהרווחים עלו, ומאחר וזה היה כתוצאה מההתמסרות שלי לעסק, הוא מצא לנכון להעלות את שכרי." (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 16-15) וכאשר הקשתה ב"כ הנת' ושאלה – "אבל אני שוב מנסה לשאול מדוע ההעלאה ראשונית היתה של כ-20% ובהמשך 50% ובסופו של דבר הגיע ל-70% סך הכל והכל יחסית בפרק זמן קצר של כשנתיים?" תשובתה - "בעלי לא עבד ולא לקח משכורת ואני כל התקופה הזאת עבדתי כפול, וכתוצאה מהרווחיות של העסק הוא הרשה לעצמו להעלות את שכרי כפי שכבר העדתי." (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 21-17).

ו. בסיום חקירתה הנגדית השיבה הת' שכאשר העסק נסגר, מי שהודיע לעובדים על פיטוריהם מהעבודה היה נתן. ולשאלה אם העובדים קיבלו פיצויי פיטורים השיבה – "אין לי מושג, לא התעסקתי בזה. הכל אצלנו מסודר ואפשר לבדוק." (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 10).


7. מתצהירו של נתן חובב עולות העובדות כלהלן:


א. נתן הינו בעל 50% ממניות החברה אשר בבעלותה העסק;

ב. העסק התנהל במבנה שנשכר ע"י החברה למשך 10 שנים;

ג. נתן פתח את העסק ב-5/89 ובחודש 6/90 הצטרפה אליו לעבודה הת';

ד. חלוקת התפקידים בין נתן והת' היתה כזו שנתן ניהל את העסק מהבחינה המנהלית וכלפי גורמי חוץ, רשויות המס, ספקים, רוה"ח, קבלת עובדים, החלטה על כמות העובדים, רכישת ציוד, בנקים וכו'.
ואילו הת' עסקה בעבודה השוטפת בתוך העסק והיתה אחראית על העובדים, עבדה בפועל בקופות, במדפים, במחסן וכל עבודה שוטפת נדרשת אחרת;

ה. הת', מלבד היותה עובדת בכירה, עבדה ותיפקדה בעסק ככל עובד שכיר אחר;

ו. העסק פעל משעה 6:45 עד 19:30 והת' ובעלה יצאו להפסקה מ-13:00 עד 16:00, במידת האפשר;

ז. כל החלטה ניהולית חשובה נתקבלה ע"י נתן לאחר התייעצות עם רוה"ח. נתן הוא גם מי שחתם על מאזני החברה יחד עם רוה"ח;

ח. ביום 10/5/97 נפגע נתן באופן קשה בתאונת דרכים ונאלץ להפסיק את עבודתו בעסק;

ט. את החלק הקשור לבעלות בעסק יכל נתן להמשיך ולבצע שכן מדובר בעיקר בשיחות טלפוניות והחלטות שצריך לקבל בהתייעצות עם רוה"ח, דברים שאינם דורשים פעילות גופנית או מאמץ;

י. לאחר הפציעה, נאלצה הת' להגביר את פעילותה בעסק ונאלצה לקחת על עצמה חלק מהתפקידים של נתן שהיו קשורים לפעילות השוטפת של העסק כמו בנקים וכו'.
את העבודה עם הספקים לקח על עצמו בנו של נתן;

יא. הת' נאלצה לעבוד שעות רבות יותר ולמעשה כמעט ולא יצאה להפסקת צהריים וזאת במשך כשנתיים;

יב. משנתן הפסיק לעבוד פיזית בעסק בשל פציעתו ומשהת' נאלצה לעבוד שעות רבות יותר, הרי החלק מהשכר שהגיע לנתן קודם לפציעתו שולם עתה לת' בשל תוספת העבודה שלה;

יג. הת' התלוננה לא אחת בפני נתן על העומס בעבודה ועל אי יכולתה להמשיך ולתפקד לבד בכל המטלות שהוטלו עליה בעסק ונתן מצידו לא יכול היה לעזור לה בשל פציעתו.
משלא ראה נתן שקיימת אפשרות להעסיק אדם נוסף, חיצוני למשפחה, בתפקיד ניהולי ובתשלום מלא, הרי במועד סיום חוזה השכריות נאלץ לסגור את העסק ולפנות את המושכר;

יד. בנסיבות אלה פוטרה הת' יחד עם כל העובדים בעסק;

טו. במהלך עבודתה קבלה הת' תלוש שכר ושיק על השכר כמו כל עובד בעסק והופרשו לגביה סכומים לכל הרשויות, כמו לכל העובדים.


8. א. בראשית חקירתו הנגדית השיב נתן שהוא ניהל את החברה ומשך ממנה

משכורת קבועה מדי חודש. כמו כן הוסיף שהוא קיבל את העובדים לעבודה וקבע את שכרם ותנאי עבודתם.
ב. בהתייחס לתאונת הדרכים בה היה מעורב השיב שהוא נפצע ב-/97 ולאחר מועד זה לא הפסיק לגמרי את עבודתו בעסק. "בדברים כבדים היו פונים אלי בטלפון הביתה, או מביאים לי חומר הביתה והייתי עובר עליו. פיזית אני לא עבדתי בעסק וגם לא משכתי משכורת. למעשה בשנה הראשונה לאחר פציעתי הרבה לא תפקדתי." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 3-1) והוא המשיך לשמש כמנהל החברה ופנו אליו מוסדות כגון בנקים, רוה"ח, רשויות המס וכו' לצורך מתן החלטות. לשאלת ב"כ הנת' - "אבל בכל מה שהיה קשור לחנות אתה הסתמכת את אשתך לקבל החלטות?" השיב - "כן. היות ונשאר לנו כשנתיים לסיום החוזה איך שהוא סחבנו את הזמן הזה וכל אחד לקח על עצמו יותר מטלות." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 9-7).

ג. בהמשך חקירתו הנגדית השיב נתן שלאחר פציעתו לא משך הוא כספים כלשהם מהחברה – לא כמשכורות ולא כרווחים. "הרבה לא נשאר בחברה כי שילמנו פיצויים וזכויות לעובדים. קרן הפיצויים בבנק לא הספיקה לכיסוי כל הפיצויים של העובדים. ממנו את זה חלק דרך הלוואת בעלים לחברה בשביל לעמוד במחוייבויות שלנו." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 17-14).

ד. כאשר נתבקש נתן להבהיר כיצד בשנתיים לאחר הפסקת עבודתו בחברה הועלתה משכורת הת' עד ל-8,500 ₪ כאשר במועד הפציעה עמדה על כ-3,500 ₪ הבהיר – "לאחר פציעתי הוטלו עוד מטלות על אשתי. ואלה המטלות שאני הייתי עושה בתוך החברה בישיבתי בה. היא היתה צריכה לפקח יותר על העובדים, להקדיש למעשה כמעט את כל הזמן שלה, מ-7:00 בבוקר עד 19:30, מועד סגירת הסופרמרקט. האופי של הסופרמרקט הוא כזה שאם בעל הבית לא משגיח בעצמו על העסק לרבות הקופאיות, ספקים אז חבל על הזמן. מוכרח להיות פיקוח כל הזמן אחרת יהיו הפסדים." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 25-20) והשינוי היה גם בשעות עבודתה - "בוודאי שהיה שינוי בשעות העבודה לאחר פציעתי.

אם לפני כן היינו יוצאים להפסקת צהריים בין 13:00, 14:00 עד 16:00, 17:00, הרי לאחר הפציעה אשתי כמעט ולא יצאה להפסקה. חצי שעה בקושי." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-1) וכאשר הקשתה ב"כ הנת' ושאלה - "כלומר תוספת של שעתיים בכל יום מבחינת שעות העבודה היו לה?" הבהיר נתן - "זה לא תוספת שעות אלא תוספת אחריות, מאמץ מחשבתי, פיקוח. זה עסק שלה. היא בעלת מניות. כל מה שאני הייתי עושה כשהייתי בעסק הוטל למעשה עליה ועל הבן שעבד איתנו כל השנים." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 7-4).


9. בחקירתו החוזרת הבהיר נתן שהמשכיר הודיע להם על ביטול הסכם השכירות כשנה לפני סיום ההסכם. ולשאלה מתי ידעו הם סופית שהעסק נסגר השיב - "כמה חודשים לאחר שהוא הודיע לנו על ביטול הסכם השכירות. המקום היה שייך לחברת פרישמן שהיא בעלת רשת גרינברג סופרמרקטים. אנשי גרינברג באו אלינו לבדוק את המקום, לשאול אותנו שאלות וכו'." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 24

-22). ובמועד שבין הזמן שהודע להם שרוצים להפסיק השכירות לבין הזמן שהיא הופסקה בפועל, נוהל מו"מ עם המשכיר על מנת שיאריך להם את תקופת החוזה.


10. מתצהירה של אסתר גוליגר (להלן – אסתר), עולות העובדות כלהלן:


א. אסתר הינה מנה"ח במקצועה ועבדה בעסק מחודש 10/89 עד לסגירתו בתחילת 5/99;

ב. אסתר הכירה את הת' מחודש 6/90 עת החלה הת' לעבוד בעסק;

ג. אסתר עבדה בעסק מ-8:00 עד 14:00. הואיל והיא התגוררה באזור נכנסה היא לעסק כמעט כל יום גם בשעות אחה"צ וידעה מה קורה בעסק בכל תקופת עבודתה;

ד. עבודת הת' התמקדה בתוך העסק. היא היתה אחראית על הקופאיות ועבדה איתן על הקופות. בנוסף היא קיבלה הזמנות למשלוחים והכינה את המשלוחים, היתה אחראית על מחלקת כלי בית וביגוד ועשתה כל מה שצריך בקשר למחלקה זאת כולל קניות. כמו כן היתה הת' אחראית על עמדת האפיה וגם עסקה באפיה בעת הצורך.
הת' עבדה בכל עבודה שנדרשת בתוך העסק;

ה. מנהל העסק היה נתן שקיבל עובדים לעבודה ואף קבע את שכרם, לרבות את שכר העדה;

ו. אסתר קיבלה הוראות מנתן ופעלה על פיהן;

ז. נתן התעסק עם הסוכנים ועם התשלומים והיה היחיד שחתם על השיקים על אף שגם לת' היתה זכות חתימה;

ח. נתן חתם על הדו"ח השנתי של החברה והיה היחיד שהיה בקשר עם רוה"ח.


11. א. בראשית חקירתה הנגדית השיבה אסתר שלאחר פציעתו המשיך נתן לעבוד

חלקית. ולשאלה אם לאחר פציעתו הבחינה היא בשינוי שחל באופי עבודת הת' השיבה - "כן. היא עבדה יותר שעות. הפסקת הצהריים שלה היתה קצרה יותר, היא חזרה ליותר שעות עבודה. היא לקחה על עצמה יותר עבודה כמו למשל נושא הבנקים." (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 16-15) ולשאלה אם ניתן לומר שבתקופה זו התמקדה הת' יותר בצד הניהולי של העסק, מאשר בעבודה המעשית, השיבה שבכלל לא.
ב. בהתייחס למשכורות העובדים השיבה אסתר שהיא היתה אחראית על כך והן שולמו ב-10 לחודש עבור החודש הקודם עפ"י הוראה של נתן. ולשאלה אם קיבלה היא הוראה בשלב כלשהו לשנות את שכר התובעת השיבה - "בוודאי. כל מה שנאמר לי ע"י נתן אני עשיתי. רק הוא נתן לי הוראות." (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 1).
ג בהמשך השיבה אסתר שעבודת הת' כללה גם פיקוח וגם עבודה בשטח. "לפעמים היו חסרות עובדות והיא היתה מחליפה אותן. היא היתה אחראית עליהן, אחראית על מחלקת כלי בית ומתנות ובגדים. היא עבדה במאפיה כשהיה צריך." (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 9-7) וכשהתעוררו בעיות בין העובדים הפניות היו לת' אך נתן הוא שהחליט.


12. בחקירתה החוזרת הבהירה אסתר שלאחר הפציעה נתן ניהל את העסק בכל מה שהיה קשור לעניני הכספים. בדברים הפיזיים הת' היתה עושה גם את עבודתו. כמו כן הוסיפה אסתר שבענינינם של מדיניות הכספים של החברה, חשבונות וכו' רק נתן והיא היו מעורבים.


13. מתצהירו של אורן גשמה (להלן – אורן) עולות העובדות כלהלן:


א. אורן עבד בעסק מ-7/3/96 עד לסיגרתו ב-5/99, משעה 6:45 עד 20:00 לערך כאשר באמצע נח הוא כשעתיים-שלוש בתוך העסק;

ב. אורן הופנה לעסק ע"י שירות התעסוקה. את ראיון הקבלה ערך לו נתן ויחד עמו סוכמו תנאי עבודתו ומועד תחילת העבודה;

ג. הוראות עבודה קבל אורן בדר"כ מנתן ולפעמים מהת';

ד. עבודת העד – קבלת סחורה מספקים, סידורה במחסן, פיזור הירקות במדפים וכל עבודה שנדרשה מפעם לפעם;

ה. הת' עבדה בכל העבודות בעסק – בקופות, בסידור דברים, קבלת הזמנות למשלוחים מלקוחות שונים וכו';

ו. הת' היתה קנינית של מחלקת כלי בית והלבשה והיתה מתמחרת את המוצרים;

ז. בתחום אחריותו של נתן היה – טיפול בבעיות הקשורות למשכורות העובדים, קבלת עובדים ופיטורי עובדים, עבודה מול ספקים וכו';

ח. לאחר פציעתו של נתן השתנו הסדרים – קודם לתאונה הת' עבדה מהבוקר עד הצהריים, יוצאת להפסקה של כ-3 שעות וחוזרת אחה"צ. לאחר התאונה ההפסקה היתה קצרה יותר, אם בכלל;

ט. נתן היה הבוס של העסק וכל היתר, כולל הת', היו עובדים;

י. כ-3 חודשים לפני סגירת העסק פנה אורן לנתן ושאל מה קורה והוא השיב שכנראה יסגרו בתחילת מאי כי בעל המקום רוצה את המקום עם סיום תקופת החוזה.


14. א. בראשית חקירתו הנגדית הישב הת' שבמהלך העבודה הוא ראה את הת'

ובעלה בחנות. ולשאלה אם שניהם היו נוכחים באותה מידה בעסק, השיב - "כן. רק בתקופה שהוא עבר את התאונה הוא לא היה נמצא בעסק. אלא רק אם היה צריך אותו." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 21-20) ולשאלה - "בתקופה שעבדו שניהם בחנות אתה כעובד הבנת שהסמכויות שלהם זהות." השיב - "לא. נתן היה אחראי על כל החשבונות ועל הניהול הכללי. התובעת היתה עובדת שם ואם היה צריך משהו היא היתה אומרת לי מה לעשות." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 24-22).
ב. בהתייחס לעבודת הת' לאחר הפציעה השיב - "היא היתה מטפלת רק בעניין מתן הוראות בעבודה, כלומר אם אני צריך לצאת למשלוח או לעשות משהו בחנות. אבל בענייני משכורת וכסף זה רק נתן. גם ספקים זה רק נתן." (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 3-1) גם לאחר הפציעה רק נתן ניהל את הקשרים עם הספקים.
ג. בהתייחס לשכרו השיב אורן שהוא קבל שכר לפי שעות ולגבי העלאות שכר - "אם הייתי רוצה העלאה הייתי מדבר עם נתן והוא היה אומר לי אם אפשר או לא." (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 13).


15. א. בתעודת עובד ציבור שהגיש אלי מרסיאנו קיים פירוט שכר הת' בעסק עפ"י

הרשום בנתבע.
ב. בכל אחת מהשנים 1996-1990 עבדה הת', כעולה מתע"צ, 12 חודשים.
ג. לא נמצא דיווח נוסף מעבר לשנת 1996.
ד. ב"כ הת' ויתר על חקירתו של מרסיאנו.


16. א. משהתובעת הינה בעלת 50% ממניות החברה עלינו לבחון, לאור חומר

הראיות, אם יש לראות בה עובדת החברה.
ב. בעב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי – גרוסקופף (להלן – הלכת גרוסקופף) קבע בית הדין הארצי לעבודה שלושה מבחנים על פיהם ייקבע אם מעמד בעלי מניות בחברה בע"מ, שהם בעלי החברה או נמנים עם בעליה הוא של "עובד", "עובד עצמאי" או של "מי שאינו עובד ואינו עבד עצמאי".
ג. שלושת המבחנים שנקבעו בהלכת גרוסקופף הינם:
1. האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה. (להלן – המבחן הראשון).
2. האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה (להלן – המבחן השני).
3. האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד" (להלן – המבחן השלישי).
ד. על פי המבחן הראשון יחשב אדם כ"עובד" רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כ"עובד" לבין תפקידו כבעל מניות ודירקטור. נטל ההוכחה במקרים חריגים רובץ על המבוטח התובע דמי אבטלה.
מוסיף בית הדין, בהלכת גרוסקופף, שעל מנת להכריע אם קיימת הפרדה כזו, יש לבחון, בין היתר במה עוסק אותו אדם ב"כובעו" כעובד העסק. אדם המבצע עבודה בעסק של החברה, וזו עבודה שניתן להצביע עליה ולהגדירה – עבודה ממשית ובפועל, יחזק הדבר קיומה של ההפרדה הנדרשת ובפרט אם מתברר שזו עבודה המחייבת להעסיק עובד אחר.

ה. במסגרת המבחן השני יש לבחון האם ביצע עבודה עבור החברה וכן – האם החברה דווחה למוסד לביטוח לאומי על האיש כעובד באופן שוטף ואמיתי ומהו אורך התקופה בה דווח האיש כעובד – אם דווח האיש כעובד רק לתקופה הנחוצה כדי להשיג הגמלה, יהיה בכך כדי להטות את הכף לכוון שלילת מעמדו כשכיר וכך אם דווח האיש כעובד אך בפועל לא קיבל משכורת מכל סיבה שהיא.

כמו כן נקבע שזכאות לדמי אבטלה לבעל חברה ודירקטור מותנית בכך, שהעסק בו עבד אכן נסגר, שאותו אדם לא הקים עסק אחר ושאין לו עבודה אחרת. זאת ועוד, סגירת העסק חייבת להיות תוצאה שנגרמה על ידי גורמים כלכליים שאינם בשליטת בעל העסק. " סגירת עסק" אינה אמיתית אם כל מטרתה היא לצאת למספר חודשי חופשה על חשבון ביטוח אבטלה.

ו. במסגרת המבחן השלישי יש לבחון אם ניתן להפריד בין תשלומי השכר שקיבל אדם כ"עובד" לבין התשלומים שקיבל כרווחים ו/או החזר השקעות.

17. מן הכלל אל הפרט –

א. הת' עבדה בחברה מחודש 6/90, לאחר שפרשה ממקום עבודה אחר שגם בו עבדה כשכירה, ועד לסגירת העסק ב-30/4/99;

ב. העסק התנהל במבנה שנשכר ע"י החברה למשך 10 שנים;

ג. מתחילת עבודתה (6/90) ועד לפציעת בעלה עבדה הת' ברציפות מידי יום משעת פתיחת העסק בשעה 6:45 עד לשעה 13:00 ובהמשך משעה 16:00 עד לסגירת העסק בשעה 19:30;

ד. הת' עסקה בכל שטחי העיסוק בעסק לרבות תמחור מוצרים, מכירה במעדינה, קופאית, קבלת הזמנות למשלוחים מלקוחות שונים וכן שמשה כקנינית של מחלקת כלי בית והלבשה.
ניתן לאבחן בין תפקידה של הת' כעובדת בחברה לבין תפקידה כבעלת מניות שהתבטא בעניני כח אדם בתוך העסק בלבד.
בעלה של הת' הוא שניהל את החברה בפועל מבחינה מנהלית וכלפי גורמי חוץ,והוא זה שקיבל ופיטר עובדים, קבע תנאי עבודתם, היה בקשר עם רוה"ח של החברה, טיפל בכל הקשור בספקים, סוכנים, הזמנות לעסק, תשלומים שונים, היה היחיד שחתם על המחאות החברה וכו';

ה. ביום 10/5/97 נפגע בעלה של הת' קשה בתאונת דרכים בעקבותיה נאלץ להפסיק את עבודתו בעסק, למעט עבודת הניהול שיכולה היתה להיעשות מהבית, בטלפונים ובשהות קצרה בעסק.
ממועד זה נאלצה הת' לקחת על עצמה חלק מהמטלות שהוטלו על בעלה בעבודתו בעסק ולצורך כך האריכה את שעות עבודתה, כך שבצהריים לא לקחה הפסקה ועבדה ברציפות משעת פתיחת העסק ועד לסגירתו;

ו. התובעת קבלה שכר חודשי אשר נקבע ע"י בעלה בהתייעצות עם רוה"ח, כפי שנעשה עם כל עובדי החברה והוא שולם בשיק במועד התשלום ובדרך התשלום לשאר העובדים. לאחר פציעת בעלה ועם הארכת שעות העבודה, הועלה שכר הת' בהתאם;

ז. החברה שילמה עבור הת' דמי ביטוח לאומי במהלך כל תקופת עבודתה;

ח. אלמלא עבדה הת' בעסק היתה החברה צריכה להעסיק עובד אחר;

ט. ההחלטה על סגירת העסק נתקבלה ע"י בעלה של הת' לאחר שבעל המקום הערים קשיים בקשר לחידוש החוזה ומשהת' לא יכולה היתה עוד להמשיך בהיקף עבודה כזה (מאז פציעת בעלה) ולקיחת עובדים נוספים היה בה כדי להעמיד בסימן שלה את כדאיות העסק.
סיום עבודת הת' נבעה מסגירת העסק שנגרמה ע"י גורמים כלכליים ועובדת פציעתו הקשה של בעלה – גורמים שאינם בשליטת בעלי העסק;

י. עם סגירת העסק הפכה הת' למובטלת;

יא. אין כל ראיה כי הסדר העבודה של הת' בחברה לא היה אמיתי.


לאור כל האמור לעיל הוכח כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי היתה "עובדת" לצורך ביטוח אבטלה.


18. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

19. הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.



חיפוש פנימי באתר - תוכן עניינים -
- תחומי משפט -
פגיעות גוף
תאונות דרכים, תאונות עבודה תביעות רשלנות רפואית
משפט אזרחי
דיני עבודה, נזקי רכוש, חוזים תביעות ביטוח, נדל"ן, צוואות
  1. גמלת שמירת הריון

  2. חישוב דמי לידה - בסיס שכר

  3. אוטם שריר הלב - תאונת עבודה

  4. הבטחת הכנסה - הכנסה רעיונית מנכסי מקרקעין

  5. ביטוח לאומי - תביעה על עישון פסיבי בעבודה

  6. אם חד הורית - קצבת נכות כללית רטרואקטיבית

  7. גמלת הבטחת הכנסה - חישוב הכנסה מנכס

  8. פגיעה בעבודה - ליקוי שמיעה בגלל רעש

  9. קצבת שארים - ידועה בציבור

  10. זכאות אלמן לתשלום קצבת שאירים

  11. גמלת הבטחת הכנסה - ניהול משק בית משותף

  12. גמלה לשמירת הריון - אי קבלת אישור רפואי

  13. הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

  14. מענק במקרה של פקיעת זכאות לקצבת שאירים עקב נישואין

  15. תשלום יתר גמלת הבטחת הכנסה - ניכוי חוב מקצבת ילדים

  16. אי הכרה באירוע אוטם שריר הלב

  17. גמלת ילד נטוש - הבטחת הכנסה

  18. זימון בדיקה מחדש קביעת נכות וועדה רפואית

  19. תאונת עבודה עצמאי – דו"ח שנתי הכנסות

  20. יחסי עובד ומעביד בן משפחה - ביטוח לאומי

  21. גמלת הבטחת הכנסה - לימודים

  22. ירידה בשמיעה - מנעולן משחיז

  23. סעיף 77 (א) חוק ביטוח לאומי

  24. בקשה חידוש דיון בקביעת נכות כללית - תקנה 37

  25. מיקרוטראומה - פגיעה בעבודה בכתף יד ימין

  26. הכרה פגיעה בעבודה ביטוח לאומי - גב ירך

  27. פטרת העור והציפורניים - פגיעה בעבודה רטיבות

  28. ליקוי בברכיים תוצאה של אירוע תאונתי שאירע בעבודה

  29. תשלום דמי אבטלה - לא הושלמה תקופת האכשרה

  30. תביעה לתשלום דמי אבטלה - עובד עצמאי נגר

  31. דמי פגיעה עקב בקע מפשעתי

  32. כתב תביעה כנגד מנכ"ל ביטוח לאומי

  33. דמי אבטלה - גרושה 2 ילדים

  34. סטיה של ממש מהדרך המקובלת על התובע מביתו לעבודתו

  35. החמרה בגין פגיעה בעבודה בגב

  36. סעיף 58 ביטוח לאומי

  37. ערעור ביטוח לאומי - בהרכב הועדה לא נכלל נוירולוג על אף שמדובר בפגימה בתחום הנוירולוגי

  38. התמוטטות עצבים - גמלת שירותים מיוחדים

  39. סעיף 14 (א) חוק הבטחת הכנסה

  40. תביעה מסגר עצמאי פגיעה בעבודה נפילה בתוך בית מלאכה

  41. בעיה באצבעות - ערעור על החלטת ועדה רפואית ביטוח לאומי

  42. בקע מפשעתי בקע טבורי כתוצאה מתאונה בעבודה

  43. תביעה לתשלום דמי פגיעה - התיישנות

  44. פסק דין הצהרתי - ליקוי בברכיים פגיעה בעבודה

  45. כאבי צוואר וכתף שמאל תוצאה של פגיעה בעבודה

  46. מורה דרך מלווה - אירוע המוחי תאונת עבודה ?

  47. תשלום דמי פגיעה עקב תאונה בנסיעה לכיוון חנות

  48. עלה נוסע למונית והחל להשתולל ולדרוש כסף תוך כדי איום - תאונת עבודה ?

  49. ניהלה חנות לדברי מאפה - הגישה תביעה לקבלת דמי לידה

  50. תביעה לדמי אבטלה בגין תקופת הכשרה מקצועית

  51. מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת

  52. ערעור ועדה רפואית לעררים לנפגעי גזזת - עוורון

  53. החלטתה של הועדה הרפואית לעררים - לא חל שינוי בדרגת הנכות הצמיתה

  54. ערעור על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה בהרצליה

  55. 40% מוגבלות בניידות - ערעור הועדה הרפואית לעררים

  56. קצבת זקנה עולה על ההכנסה המזכה בהשלמת הכנסה ?

  57. דמי אבטלה - תובע לא מבוטח בביטוח אבטלה כחוק

  58. 50% מוגבלות בניידות - ערעור על החלטת הועדה לעררים

  59. האם מאמץ ומתח מתמשך אינם אירוע תאונתי ?

  60. התנגדות להפניית שאלות הבהרה למומחה - ויכוח עם המומחה ?

  61. ערעור ועדה רפואית - נכות של 5% בגין הפגיעה בעבודה

  62. בדיון מחדש אין החמרה במצב - ערעור החלטת הועדה הרפואית לעררים

  63. גיל 22 נפסקה קצבת שארים למרות שנותרה לו עוד שנה עד תום שרותו הסדיר בצה"ל

  64. תקנה 10 (ג) תקנות הבטחת הכנסה

  65. סכרת תעוקת לב 33% נכות - ועדה רפואית נכות כללית

  66. תביעתה לתשלום דמי אבטלה - סיוע משפטי

  67. קיצבת זיקנה - תקופת אכשרה

  68. תביעה לדמי לידה - עבדה שלא במשק ביתה

  69. עובד חשוף לרעש - ירידה בשמיעה

  70. נהג משאית שכיר תאונת עבודה

  71. 78% אחוזי נכות בגין פגיעה בעבודה

  72. סירוב ביחס לעבודה כקופאית שופרסל

  73. נכות כללית - 36% נכות רפואית

  74. תאונה לא אירעה במהלך העבודה או בהקשר אליה

  75. שרברב - ליקוי בכפות הידיים - תוצאה של פגיעה בעבודה ?

  76. נדחתה תביעה לדמי אבטלה - עבד כשכיר

  77. האם הגורם הישיר לכאב ברגל היא החבלה בעבודה ?

  78. 5% נכות לפי סעיף 37 (8) (א) בגין תאונה בעבודה

  79. גימלת הבטחת הכנסה - תלמיד במכללה

  80. תביעת התובע נדחתה בטענה כי אינו בגדר "מבוטח" לצורך דמי אבטלה על פי החוק

  81. סעיף 161 חוק הביטוח הלאומי

  82. 10% אחוזי נכות צמיתה בגין פגיעה בעבודה

  83. הועדה הרפואית לעניני ניידות - קשיי הליכה, צליעה היצרות תעלת עמוד השדרה

  84. תשלום דמי פגיעה עקב ירידה בשמיעה

  85. סעיף 123 חוק הביטוח הלאומי

  86. בקשה לדיון מחדש בגין החמרת מצב

  87. ערעור על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת

  88. מהו סירוב מוצדק לעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי ?

  89. סעיף 166 (ד) חוק הביטוח הלאומי

  90. פגיעה בעבודה - נתפס גבו ולא יכול היה לזוז

  91. 24% נכות בגין פגיעה בעבודה

  92. 10% נכות בגין תאונה בעבודה

  93. תקנות הביטוח הלאומי דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה

  94. סעיף 42 חוק שירות המדינה (גמלאות)

  95. מענק עבודה מועדפת

  96. תביעה ליקוי בגב

  97. מצב בריאותי קונסטיטוציונלי

  98. סעיף 80 (1) חוק הביטוח הלאומי

  99. עבודה בחנות - מאמצים פיזיים ?

  100. הגדרת "ילד נכה"