פסק דין הנשיא ס' אדלר: פתח דבר 1. עניינו של ערעור זה הוא בשאלה האם יש מקום להרחיב, על דרך הפרשנות, את המסגרת הקבועה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי) לקבלת גמלת סיעוד. למעשה, מכוון עצמו הערעור כנגד הפרוש שנתן בית דין זה בפסיקתו, למונח "פעולות יום יום", כמשמעו בסעיף 223 לחוק. הגב' ליבוביץ ז"ל (להלן - גם המנוחה) פנתה למשיב (להלן - גם המוסד לביטוח לאומי) בתביעה לגמלת סיעוד, מכוח פרק י' לחוק הביטוח הלאומי. תביעת המנוחה נדחתה ועל-כן הגישה תובענה לבית הדין האזורי בבאר-שבע, בה עתרה, בין היתר, לחייב את המשיב להעניק לה גמלת סיעוד. אף תובענה זו נדחתה ועל כך הערעור שבפנינו. למרבה הצער, נפטרה הגב' ליבוביץ לאחר שמיעת הערעור, ובטרם היה סיפק בידי בית הדין ליתן את פסק הדין בהליך. משפחתה של הגב' ליבוביץ ז"ל ביקשה להמשיך את ההליך לזכרה וגם על מנת שתינתן הכרעה עקרונית בשאלות המשפטיות שהועלו במסגרת הערעור. בהעדר התנגדות מצד המשיב, הוחלט, על ידי אב בית הדין, להכריע בערעור. העובדות הצריכות לעניין - 2. המנוחה, ילידת 1918, הייתה בת 78 עת שנבדקה, על ידי המוסד לביטוח לאומי, זכאותה לגמלת סיעוד. לבית הדין קמא הוגש 'טופס הערכת תלות' (להלן - דו"ח הערכת תפקוד), שמולא על-ידי אחות בריאות הציבור (להלן - האחות) בעת שביקרה, ביום 2.1.1996, בביתה של המנוחה, כחלק מהליך בחינת זכאותה לגמלת סיעוד. מדו"ח הערכת התפקוד ומטיעוני בא כוח המנוחה עולים הממצאים הבאים: בסוף שנת 1995 נפלה המנוחה בעודה ניצבת על מדרכה ושברה את עצם הירך וכן את ידה הימנית. כתוצאה מהנפילה, החלה המנוחה נעזרת בהליכון. בשנת 1996 - עת נערך דו"ח הערכת התפקוד - התגוררה המנוחה, בגפה, בדירה בת 3 חדרים, בקומת קרקע. המנוחה נעזרה בשלוש אלה: [א] עוזרת בית שהגיעה לביתה פעם בשבוע, למשך ארבע שעות, ועסקה בניקיון הדירה; [ב] מטפלת אשר הגיעה לביתה חמישה בקרים בשבוע, למשך שעתיים, ובסך הכל למשך 10 שעות שבועיות. המטפלת נהגה להגיעה לבית המנוחה בשעה 07:45, לסייע לה להתקלח ולהתלבש ולהגיש לה ארוחת בוקר. כמו-כן, נהגה המטפלת להכין עבור המנוחה מרק לארוחת צהריים. המנוחה עצמה השגיחה על הליך בישול המרק ואף כיבתה את האש תחתיו, לאחר שהמטפלת עזבה. את ארוחת הצהריים הגישה המנוחה לעצמה. [ג] בתה, הגב' חוה חכמון, תושבת באר שבע, אשר הייתה מבקרת את המנוחה לעיתים קרובות, בדרך כלל, בשעות הערב. הגב' חכמון הייתה עורכת עבור המנוחה קניות, מבשלת, מכבסת וכן דואגת לרכישת התרופות להן נזקקה. יצוין, כי שירותי עוזרת הבית והמטפלת מומנו על-ידי המנוחה ומשפחתה. מדו"ח הערכת התפקוד עולה עוד, כי ביתה של המנוחה נמצא נקי ומסודר; המנוחה נעה בביתה בחופשיות כשהיא נעזרת בהליכון; אכלה ושתתה ללא עזרה ושלטה בסוגרים באופן מלא. משכך, זכתה המנוחה לניקוד "אפס" לגבי תפקודים אלה. לעומת זאת נקבע, כי המנוחה נזקקה לעזרה מלאה בהלבשה (עובדה שזיכתה אותה בנקודה אחת) ועזרה חלקית ברחצה (שזיכתה אותה ב - 1/2 נקודה). אשר לצורך בהשגחה בתוך הבית קבעה האחות, כי המנוחה אינה מסכנת עצמה כאשר היא נשארת לבד בביתה. בנוסף, התרשמה האחות שמדובר באישה נבונה, שדיברה עמה במהלך כל הביקור, התמצאה בביתה ובסביבתה, במינוני התרופות להן נזקקה, בשמות ומספרי טלפון נחוצים וכדומה. משכך, לא העניקה לה האחות ניקוד בסעיף ההשגחה. כמו-כן, לא זכתה המערערת לכל ניקוד עבור העובדה שהתגוררה לבד. פסק דינו של בית הדין האזורי - 3. בהסתמך על דו"ח התפקוד שערכה אחות בריאות הציבור, הראיות שהוכחו בהליך ופסיקת בית דין זה, דחה בית הדין האזורי את תביעת המנוחה לגמלת סיעוד. כמו-כן, נדחתה בקשתו של בא כוח המנוחה לסטות מההלכה הפסוקה ולהרחיב את מבחני הזכאות לגמלת סיעוד. 4. טענות באי כוח הצדדים - א. טענות בא כוח העיזבון בפנינו: עיקר טענת בא כוח העיזבון היא, בקליפת אגוז, כי בתי הדין מפרשים את הוראות חוק הביטוח הלאומי, ככל שהן נוגעות לגמלת סיעוד, על דרך הצמצום, בעוד שהגשמת תכלית החוק מחייבת ליתן להוראות החוק פירוש מרחיב - פרוש תכליתי. זאת, ללא התחשבות בשיקולי תקציב. כך, אין לפרש את המונח "אכילה" כפשוטו, דהיינו, כלעיסת מזון ובליעתו, שכן פעולת האכילה, במובנה האמור, היא הפעולה האחרונה בשרשרת ארוכה של פעולות ש'בלעדיהן אין'. לשון אחרת, כדי להביא את הקשיש למצב שבו הוא לועס את מזונו יש לסייע לו ברכישת המזון, הבאתו לביתו, קילופו, חיתוכו, בישולו, הגשתו ואף פינוי שולחן האוכל וניקיון כלי האוכל ופינת האוכל. בדומה, גם למונח "ניידות עצמית בבית" אין ליתן פירוש מילוני דווקני. הקשיש הנייד, לשיטת בא כוח העיזבון, הוא זה היכול לטאטא ולאוורר את ביתו, לשאת כלים קלים ממקום למקום ולבצע פעולות יומיומיות אחרות דוגמת, קיפול מצעים, כיבוס, גיהוץ, הדחת כלים וכדומה. אשר לפעולת ההלבשה, קבעה האחות בדו"ח התפקוד, כי המנוחה נזקקה לעזרה מלאה ועל-כן העניקה לה את מלוא הניקוד האפשרי. ביחס לרחצה קבעה האחות, כי המנוחה נזקקה רק לעזרה בהכנת תנאי הרחצה ועל-כן העניקה לה בסעיף זה חצי נקודה, בלבד. על כך מלין בא-כוחה וטוען, כי הנסיבות הצביעו בעליל על כך שהמנוחה נזקקה לעזרת הזולת ברחצה ועל-כן אף לשיטת המוסד לביטוח לאומי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדו"ח בתפקוד, היה על האחות להעניק למנוחה נקודה או נקודה וחצי. אשר לסעיף ההשגחה טוען בא כוח העיזבון, כי השאלות המוצבות בפני האחות בדו"ח התפקוד אין בהן כדי ליתן מענה מלא לשאלה האם הקשיש זקוק להשגחה. כן נטען, כי לא היה מקום להתחשב בעובדה, שהמנוחה התמצאה בביתה ובסביבתה וכי לא ברור מה הרבותא בכך שהמנוחה נתפסה כ"נבונה" בעיני האחות. לבסוף, הדגיש בא כוח המנוחה את העובדה שהתגוררה לבד ושהתה שעות ארוכות לבד. ב. טענות באת כוח המשיב בפנינו: באת כוח המשיב תמכה בפסיקת בית הדין קמא מטעמיו והוסיפה והסבירה את השתלשלות החקיקה ואימוץ המבחנים שנקבעו בה. המסגרת הנורמטיבית - 5. סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "שירותי סיעוד" כדלקמן: "שירותים המיועדים לסייע בביצוע פעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית". המונחים "השגחה" ו"פעולות יום-יום" מוגדרים אף הם בסעיף 223 לחוק, כך: "'השגחה' - השגחה ופיקוח על המבוטח למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים 'פעולות יום-יום' - לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית". גמלת סיעוד הנה בעיקרה גמלה בעין. דהיינו, בדרך כלל, הגמלה אינה ניתנת כתשלום כספי למבוטח אלא משולמת לגוף המספק למבוטח שירותי סיעוד (סעיף 225(ב) לחוק). הזכאות לגמלת סיעוד נקבעה בסעיף 224 לחוק, שזו לשונו: "(א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ג) וסעיף 225 - (1) מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום-יום, או הזקוק להשגחה - זכאי לגמלת סיעוד בשיעור השווה לקצבת יחיד מלאה; (2) מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע כל פעולות יום-יום, או הזקוק להשגחה מתמדת - זכאי לגמלת סיעוד בשיעור השווה ל- 150% מקצבת יחיד מלאה". יצוין, כי המבחן אשר קבע המחוקק בענף הסיעוד, זהה למבחן שנקבע לצורך הזכות לגמלת שירותים מיוחדים לנכים. ודומה למבחן בעניין העזרה המיוחדת שניתנת לילד נכה. ההלכה הפסוקה - 6. בפסיקה רחבת היקף הגדיר בית דין זה את משמעות המונחים: "לבישה", "אכילה", "שליטה בהפרשות", "רחצה", "ניידות עצמית בבית", "השגחה", "סכנה לעצמו או לאחרים". הפסיקה אף התייחסה לדרך בה ראוי להעריך את תפקוד הקשיש או הנכה. זאת, תוך הדגשה כי אין מדובר במדע מדויק וכי יש לבדוק את הקשיש או הנכה "תוך התחשבות בסביבתו, בביתו ובחוג משפחתו". עוד נפסק, כי נדרשת התחשבות מיוחדת בנכה או בקשיש המתגורר בגפו. גדר המחלוקת - 7. בא כוח העיזבון אינו חולק על כך, כי יש להעריך את תפקוד הקשיש על פי 'פעולות יום-יום', להן הוא מסוגל. משכך, לכאורה, מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים אך לפירוש הרכיבים המגדירים את פועלות היום-יום וההשגחה. אולם אם נבדוק פורתא נגלה שלמעשה, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לכלי האיבחון (A.D.L. - Activities of Daily Living , להלן:ADL), אשר פותח בחו"ל ואומץ על ידי המחוקק בחוק הביטוח הלאומי, ככלי הערכה אחיד לזכאות לגמלת הסיעוד. שיטת הערכת התפקוד - 8. חוק בדבר ביטוח סיעוד המפורט נחקק בכנסת בשנת 1986, בעקבות מסקנות "ועדת מן", והופעל בכל הנוגע לגמלאות האישיות החל מחודש אפריל 1988. להפעלת החוק קדמה מלאכת תכנון והכנה אינטנסיבית. יצוין, כי עם חקיקתו נתפס החוק כחדשני ועל-כן עוררו חקיקתו ויישומו עניין רב בקרב מגוון גורמים בארץ ובחו"ל לרבות, האקדמיה, מכוני מחקר ושירותי הרווחה. כתוצאה, פורסמו מחקרים, סקרים ומאמרים רבים, בהם נעזר אף המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, הפעיל המוסד לביטוח לאומי את מחלקת המחקר הפנימית שלו אשר עוד בשנת 1979, ערכה "ניסוי שדה", אשר נועד לבחון את כלי ההערכה שיהווה את הבסיס לקביעת הזכאות לשירותי הסיעוד, ושיהיה אחיד, שוויוני, תקף ומגובה בידע שיטתי ובמחקר. לשם כך, הוקם צוות מקצועי מתחומי החברה, הרפואה ובריאות הציבור, אשר בדק כלי הערכה שפותח בחו"ל ה- ADL ואשר נעשה בו שימוש בארץ לשם הערכת הצורך באשפוז מוסדי לקשישים מוגבלים. בנוסף, נבדק כלי הערכה אחר, בשם ה- I.A.D.L. - Instrumental Activities for Daily Living, (להלן: IADL ) אשר אף הוא פותח בחו"ל. כלי ה- ADL הוא למעשה מבחן תלות שעורכת אחות בריאות הציבור נוסף על מבחן האמצעים. מבחן התלות מורכב משלושה מרכיבים אלה: (1) ציון לכושר לבצע פעילויות יומיומיות (ADL), שהטווח שלו מ - 0 עד 8.0. נקודות. ציוני ה - ADL ניתנים על פי דרגת כושרו של המבוטח/ת לבצע את חמש הפעולות היומיומיות: רחצה, לבישה, אכילה (והכנת ארוחה), ניידות בבית ושליטה בסוגרים. (2) ממצא, לפיו המבוטח/ת אינו מתגורר עם בן-משפחה קרוב, ואין לו בן משפחה המתגורר בסביבה הקרובה לבית מגוריהם. בתנאים אלה ניתנת להם 2 נקודות, אבל רק לציון מינימלי של 2.0. ב- ADL; (3) קביעה אם המבוטח עלול לפגוע בעצמו או באחרים אם יושאר בגפו ולפיכך הוא זקוק להשגחה אישית מתמדת (CPA - Constant Personal Attendance). במקרה כזה, ניתנות לו 6.5. נקודות. הציון הגבוה ביותר האפשרי הוא אפוא 16.5 נקודות. הזכאות מתחילה בציון הכללי המינימלי של 2.5 נקודות. נציין, כי מלכתחילה נקבעו בחוק שתי רמות סיוע - בהתאם לירידה במצב התפקוד: במצב של ירידה בתפקוד ברמה הנמוכה (בין 2.5 ל - 6 נקודות במבחן התלות) ניתנו 11 שעות טיפול לשבוע; במצב ירידה בתפקוד ברמה הגבוהה (מצב תפקוד שקיבל למעלה מ - 6 נקודות במבחן התלות) ניתנו 16 שעות טיפול לשבוע. לאחרונה, אישרה מינהלת המוסד לביטוח לאומי הצעת תיקון לחוק, לפיה יינתן הטיפול הסיעודי בבית בשלוש רמות. כלי ה- IADL הוא רחב יותר מה- ADL והוא בודק גם פרמטרים של ניידות מחוץ לבית וניהול משק הבית, דוגמת, עריכת קניות, ניקיון הבית, בישול וכביסה. תוצאות ניסוי השדה ומחקרים אחרים שנערכו בארץ ובעולם הצביעו על כך, שכלי ה- ADL עדיף על ה- IADL מאחר ותוצאותיו הוכחו כאחידות וכמהימנות יותר. הקושי המרכזי הנעוץ בשימוש בכלי ה- IADL טמון בכך, שהוא מחייב הפעלת שיקול דעת נרחב יחסית מצד אחות בריאות הציבור, עובדה המובילה בהכרח לחוסר אחידות ופגיעה באובייקטיביות ההערכה. יתרה מכך, ההנחה המקובלת היא, שמי שמוגבל בחלק מפעולות היומיום גם מוגבל בפעולות הקשורות לניהול משק הבית, אולם אין זה אומר בהכרח, שגם ההיפך הוא נכון, דהיינו שמי שתלוי בכל הפעולות הקשורות לניהול משק הבית תלוי בעזרה לצורך ביצוע פעולות היומיום שלו. יצוין, כי בשנת 1985 פורסם על ידי מחלקת המחקר של המשיב חוברת מחקר "הערכת מוגבלות תפקודית של נכים" לצורך שירותים מיוחדים. ב- 1988 פורסמו מאמרים שהוכנו על ידי אנשי מחלקת המחקר של המשיב, ואשר התייחסו להתארגנות המשיב לקראת כניסתו לתוקף של ענף הסיעוד. לאחר מכן נעשו בדיקות ומחקרים בארץ ובחו"ל, לרבות מחקר בארץ אשר דן ביישום שיטת ה- ADL במקום שיטת ה- IADL. שקילת שיקולים תקציביים ופיקוח בית הדין על החלטות מינהליות של המוסד - 9. טוען בא כוח העיזבון, כי יש לפרש את דבר החקיקה תוך התעלמות מוחלטת מנושא הגירעון התקציבי. אכן, המוסד לביטוח לאומי יבצע את הוראות החקיקה ולא ישלול זכויות שנקבעו בה מטעמים תקציבים. אולם, זכותו של המחוקק ומחוקק המשנה להתחשב בשיקולים תקציביים במלאכת החקיקה ובקביעת מדיניות בתחום הביטחון הסוציאלי. בבואנו לפרש את חקיקת הביטחון הסוציאלי יתחשב בית הדין בשיקולים התקציבים המעוגנות בתכליתה של החקיקה. לגישה מעין זו התייחסתי בפסק דין שבדרון בקובעי דברים היפים גם לענייננו, כדלקמן: "נראה, כי על זכותו וחובתו של המחוקק ומחוקק המשנה לשקול שיקולים תקציביים בבואם לספק שירותים ככלל, ולקבוע מדיניות ביטחון סוציאלי בפרט, אין עוד עוררים. בהקשר לגימלת הניידות, נאמרו הדברים על ידי בג"ץ במפורש: "ענייננו במדיניות הענקת הטבות סוציאליות לנכים, ומקובל עלי, כי בסוגיה זו יש צורך להגביל ולתחום את ההטבות לפי האילוצים התקציביים שבהם נתונים הצדדים להסכם, ועל פיהם יש לקבוע סדרי עדיפויות".... נוסיף, כי לעתים יכולים אילוצי תקציב לגבור אפילו על עקרון השוויון.... בדומה, נפסק בבג"ץ 3472/92 ברנד נ' שר התקשורת, פ"ד מז(3) 143, 152: "אין חברה שמשאביה בלתי מוגבלים. אין רשות, הפועל בחברה על פי חוק, רשאית ויכולה להתעלם מאילוצי תקציב ולספק שירותים ללא חשבון, ותהא חשיבותם של השירותים רבה וחיונית ככל שתהא...המחוקק הראשי עצמו נאלץ להתפשר עם אילוצי תקציב...." . מכאן, כי עלינו לבדוק את הרקע לחקיקת ענף הסיעוד, לרבות השיקולים התקציביים. 10. בשנת 1994 9.5% מהאוכלוסייה של מדינת ישראל עברו את גיל 65, היינו כ- 520,000 נפש. שיעור הקשישים בארץ עולה בהתמדה עם השנים. מדינת ישראל מספקת לאוכלוסיית הקשישים שירותים שונים, לרבות מערכת ביטחון סוציאלי. נוסיף, כי המספר החזוי של זכאים מקבלי גמלת סיעוד בעת חקיקת החוק היה 10,000 קשישים. אולם, במציאות עלה מספר הזכאים במהירות מ - 21 אלף לערך בשנת 1989 ליותר מ - 95 אלף זכאים בשנת 2000. יתרה מזו, גם תקופת הזכאות האישית גדלה והלכה. כך נמצא, שבסוף שנת 2000 בערך 12% מן הזכאים קיבלו גמלת סיעוד במשך יותר מ - 7 שנים. המחוקק, בהתחשב במדיניות החברתית הרצויה והראויה ובאמצעי המימון העומדים לרשותו קבע, בחוק הביטוח הלאומי ובפרט בחלקו הנוגע לביטוח סיעוד, מסגרת של זכאות לגמלת הסיעוד וכן את רמת השירותים שינתנו מכוחה. אין ספק, כי לו ניתן היה הדבר היה המחוקק מעדיף לספק לאוכלוסיית הקשישים יותר שירותים ואף להרחיב את מעגל הזכאים לגמלת סיעוד, אך עליו להתחשב, כאמור, במגבלות התקציביות. יחד עם זאת נזכיר, כי על פי החוק, הטיפול בבית שוב אינו שירות המסופק על חשבון תקציב המדינה. הטיפול בבית, בניגוד לשירותים אחרים שהממשלה מממנת, אינו כפוף לשינויים במדיניות של הממשלה או לסדר העדיפויות שעשויים להשפיע על הזכאות. זאת ועוד, הקריטריונים שנקבעו בחוק לצורך בדיקת זכאות והערכת תפקוד הם ביטוי לאיזון שערך המחוקק בין הרצון לספק שרות לבין היכולת לספקו. אנשי המוסד לביטוח לאומי נוטלים חלק פעיל בהליכי חקיקה ואין ספק שהביאו לידיעת המחוקק את תוצאות מחקריהם. כאמור לעיל, לשונו של החוק מבטא את השימוש בשיטת ה- ADL, אשר נמצאה על ידי המשיב כעדיפה על פני שיטת ה- IADL. המחוקק היה רשאי לאזן בין צרכי הקשישים לבין המשאבים העומדים לרשותו ומשכך, ליישם את מבחן ה - ADL ולא ה- IADL. זאת ועוד, הלכה מושרשת היא, כי כל עוד מפעיל הגוף האחראי על ביצוע החוק את שיקול דעתו במסגרת מתחם הסבירות לא יתערב ולא יעמיד בית דין זה את שיקול דעתו שלו במקום שיקול הדעת של אותו גוף. לא מצאנו במקרה דנן, כי המשיב חרג ממתחם הסבירות. החלטותיו ומדיניותו נסמכות על לשון החוק ועל מחקרים אמפיריים תקפים ומהימנים. על האמור נוסיף, כי מלכתחילה מטרת גמלת הסיעוד לא הייתה להחליף את הסיוע שהזקן הסיעודי מקבל ממשפחתו, אלא לסייע לה במעט. כלומר, מעצם היות הגמלה צנועה יחסית היא מסתמכת ונשענת על תשומות טבעיות שהמשפחות נוטלות על עצמן בטיפולן בזקן הסיעודי. עזרת בני המשפחה לזקן מקובלת כמחויבות טבעית מובנת מאליה, שבני המשפחה נוטלים על עצמם ואין תשלום או פיצוי למשפחה עבור שרותיה. מטרת הגמלה להקל על המשפחה בהתמודדותה היומיומית עם הקשיים המוטלים עליה על-מנת לדחות, ואולי אף למנוע את אותו שלב שבו המשפחה נוטה להחליט להוציא את הזקן מן המשפחה ולאשפזו במחלקה סיעודית. הווה אמור, שהרציונל שביסוד חוק סיעוד הוא להקל, לא לפתור, את צורכי הטיפול של הקשיש המוגבל המתגורר בקהילה. למעשה, המחוקק באמצעות המוסד לביטוח לאומי, פיתח מערכת לטיפול ממושך, שעונה על הצרכים הבסיסיים של הקשישים, תוך ריסון עלויות ויצירת איזון הולם בין תפקיד המשפחה לתפקיד המדינה. מחקר משווה שנערך לאחרונה לגבי טיפול ממושך בחמש מדינות מפותחות מוכיח, כי השיטה הנהוגה במדינת ישראל בכל הנוגע לביטוח הסיעוד עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה הבסיסית שאימצו לעצמן רוב המדינות: לספק כיסוי לבני אדם רבים יותר, במקום לספק שירותים אינטנסיביים לקבוצות קטנות יותר. מכאן עולה בברור, שאין כל התחייבות לענות על כל הצרכים, גם כאשר אין בנמצא כל מקור טיפול אחר. נוסיף, כי ראוי לחזור ולהזכיר שככל שקשיש נמצא זכאי לגמלת סיעוד הרי שמדובר "בסל שירותים" הכולל לא רק עזרה בבית אלא טיפול ושהייה במרכז יום לקשיש, שבו ניתנים שירותי סיעוד, ובהסעה יומיומית לשם, במוצרי ספיגה לאלה שאינם שולטים בסוגרים, בשירותי כביסה, בהובלת ארוחות לבית הקשיש ובחיבור למוקד המצוקה. המסקנה - לאור כל האמור הגענו לכלל מסקנה, כי אין מקום, לשם המחשה, לשנות את פירוש הפסיקה למונח "אכילה", כך שיכלול את כל שרשרת הפעולות הקשורה באכילה, כשיטת בא כוח העיזבון. המחוקק אימץ את שיטת ה- ADL ולא את שיטת ה- IADL. המונח "אכילה" כפשוטו נוגע לפעולות לעיסה ובליעה. יתרה מזו, לו רצה המחוקק להרחיב את מעגל מקבלי גמלת סיעוד והיה בידו להשיג את התקציב הדרוש לכך, היה אומר דברו מפורשות ומשתמש במונח דוגמת "הכנת האוכל". לדידי אין סיבה לשנות או לזעזע את מערכת הביטחון הסוציאלי על ידי אימוץ פירוש מרחיב יותר. זאת ועוד, בית הדין בפסיקתו התחשב בקשישים בעלי מוגבלות מיוחדת החיים בגפם והרחיב את הגדרת המונח "אכילה" לגביהם. הדברים יפים ונכוחים גם לגבי ניידות בתוך הבית. לו רצה המחוקק לאמץ את שיטת ה- IADL היה משתמש בחוק במונח "ניידות" ולא "ניידות עצמית בבית". מן הכלל אל הפרט - 11. המנוחה הייתה קשישה בעת שנבדק תפקודה. היא סבלה ממוגבלות מסוימת, אך שמרה על חיים של כבוד. המנוחה הצליחה לבצע, בכוחות עצמה, שלוש מתוך חמש פעולות היום-יום. אמת, המנוחה התהלכה בקושי אולם, בעזרת הליכון הצליחה לנוע בביתה באיטיות. המנוחה אכלה בעצמה ואף הגישה לעצמה את ארוחת הצהרים, ובלבד שאדם אחר הכין אותה עבורה. המנוחה לא סיכנה עצמה כשנותרה לבד בביתה. היא הכירה מספרי טלפון והייתה מסוגלת לקרוא לעזרה, במידת הצורך. ועוד, המנוח התמצאה בביתה ובסביבתה. על כן, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב ובית הדין קמא בעניין דחיית תביעתה של המונחה לגמלת סיעוד. סוף דבר - 12. חברה מתוקנת ונאורה נמדדת, בין השאר, ובמידה רבה בעיקר, על פי יחסה אל השונה, החלש וכמובן אל הקשיש. עוד במקרא צווה ישראל "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט) ונאמר "עטרת תפארת שיבה" (משלי טז) ו"אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחנו על תעזבינו" ( תהילים עא: ט). מדינת ישראל אכן דואגת לרווחת כל האוכלוסייה, לרבות הקשישים והמוגבלים. אולם, המסגרת התקציבית הציבורית אינה מאפשרת להידרש לכל הצרכים ועל המחוקק להתחשב בה בבואו לקבוע את מדיניות הביטחון הסוציאלי. כך נעשה לגבי החקיקה בענף הסיעוד וכאשר בחר ב- ADL (ולא ב- IADL ) ככלי לבחינת תפקוד הקשיש. החלטות אלה היו סבירות והתחשבו באיזון הדרוש בין מתן שירות לקשיש לבין התקציב שניתן להקציב למטרה זו. פסיקתו של בית הדין זה נאמן הן לתכליתה של החקיקה והן ללשונה ואין מקום לשנותה לפירוש הנוגד את תכליתה של החקיקה. אין מקום שבית דין זה יאמץ את כלי ה- IADL בניגוד לרצונו של המחוקק ומחוקק המשנה. לא התייחסנו לשאלה, האם העיזבון זכאי לקבל חוב לגמלת כסף בגין המנוחה, אילו הגיעה לה, וזאת לאור סעיפים 303(ג) ו- 308 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"א - 1995. התוצאה של כל האמור לעיל היא כי אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות. סיעודביטוח לאומי