זכאות לקצבת זקנה

פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1 השאלה שבמחלוקת בערעור זה היא, האם צברה המערערת תקופה אכשרה מספקת המזכה אותה בקצבת זקנה. 2 הן המשיב (להלן - המוסד) והן בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נג/634-0; השופטת פיקרסקי ונציגי הציבור יגר ודוידי) דחו את תביעת המערערת בנימוק של העדר תקופת אכשרה מספקת המזכה אותה בקצבת זקנה. 3 עיקרי העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הם אלה: "4א. התובעת, ילידת 1933, נשאה לדוד גפניאל בשנת 1953. ביום 6.7.1948, לפני נישואיה, החלה לעבוד, כשכירה, בחברת החשמל לישראל בע"מ. היא שרתה בצה"ל, ולאחר שחרורה מצה"ל, חזרה לעבוד בחברת החשמל, ועבדה שם עד יום 21.6.1954 (ת/5). התובעת התפטרה מעבודתה בחברת החשמל בעקבות לידת בנה הבכור ב-16.5.54 (ת/5 + ת/2). ב. בשנת 1955 עברו התובעת ובעלה לגור בזכרון - יעקב. לתובעת ובעלה 3 ילדים: הבכור יליד 1954, הלידה השניה היתה ביולי 56. הבן הצעיר נולד במאי 62. ג. "פנסיון גפניאל" בזכרון - יעקב, פעל כעסק משפחתי (להלן - "הפנסיון"). הפנסיון נפתח ב-4/56 ונסגר בתחילת מרץ 1971, עם מכירתו. עד 1960 גרו התובעת ובני משפחתה בפנסיון. בשנת 1960 הם עברו לגור בדירה נפרדת, בזכרון - יעקב...". "7. אין מחלוקת כי התובעת צברה 99 חודשי ביטוח מהם 3 חודשי עבודה כעובדת שכירה בחברת החשמל (ממועד כניסתו לתוקף של חוק הביטוח הלאומי), ו-96 חודשים בהם היתה מבוטחת בגין עבודתה כעובדת עצמאית, וכעובדת שכירה בפנסיון. אלה התקופות בהן היתה התובעת מבוטחת, גם אליבא דגירסת הנתבע: א. עובדת שכירה בחברת החשמל מ-1.4.54 עד 30.6.54 - 3חודשים. ב. עובדת עצמאית מ-1.4.1960 עד 30.9.1962 - 30 חודשים. ג. עובדת שכירה מ-1.4.1965 עד 31.12.1965 - 9 חודשים. ד. עובדת שכירה מ-1.4.1966 עד 31.12.1970 - 57 חודשים 8. התקופות שבמחלוקת בהליך שלפנינו הן איפוא, התקופות הבאות: א. מ-1.4.55 עד 1.4.60 (להלן - "התקופה הראשונה"). ב. מ-1.10.62 עד 31.3.65 ג. ינואר - מרץ 1966 ד. ינואר - מרץ 1971. (כל אלה להלן - "התקופות הנוספות")". 4. בית הדין האזורי ניתח בפרוטרוט את חומר הראיות שהונח בפניו והגיע למסקנה, שהמערערת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לשם הוכחת תקופת אכשרה מספקת המזכה בקצבת הזקנה. 5. המערערת הגישה כתב ערעור, ולאחר מספר חודשים הגישה כתב ערעור מתוקן. המוסד התנגד להגשת כתב הערעור המתוקן בעיקר מן הטעם, שאין בינו ובין כתב הערעור המקורי הבדל ממשי, למעט תוספת השמצות של המוסד המצויות, לטענת המוסד, בכתב הערעור המתוקן. נשיא בית דין זה קבע, שהבקשה לתיקון הערעור תידון בתחילת שמיעתו של הערעור עצמו, אך בדיעבד טענו הצדדים בעת הדיון בערעור, בעיקרו של דבר, לגופם של דברים, כך שאף אם יש עדיין מקום להחלטה בנושא קבלת הערעור המתוקן, הרי זו ניתנת בזה, בכך שאנו מתירים את הגשת הערעור המתוקן. 6. א. הציר המרכזי עליו נסב הטיעון בערעורה של המערערת הוא הטענה, שיש להכיר במערערת כאישה שעבדה עם בעלה בעסק המשפחה. בטיעונה זה סומכת המערערת על: רישומי שלטונות מס הכנסה, בהם, לטענתה, מופיעה המערערת כשותפה יחד עם בעלה בפנסיון (ת/7), על עדויות העדים: שרה ואשר דקל (אשר דקל אף לא נחקר בחקירה נגדית) מרדכי רובינשטיין, הגובה הראשי במס הכנסה, טוביה קופפר, ועל עדויות בעלה של המערערת והמערערת עצמה, שכולן מצביעות בבירור על כך, שהמערערת עבדה בפנסיון ברציפות משנת 1956 מדי יום ביומו, למעט הפסקות עקב חופשות לידה. ב. המערערת גם מצאה תנא דמסייע לטיעוניה במוצג נ/12 וברישומי פקיד הגביה של המוסד בנ/3, מהם משתמע שהמערערת רשומה כעובדת עצמאית בעסק בעלה אצל שלטונות מס הכנסה עוד משנת 1954. מאידך מצאה המערערת פגם ביחוס משקל כלשהו של בית הדין האזורי לנ/2, למרות ההחלטה שנ/2 יתקבל בכפוף לחקירת החוקר שכתב אותו, תנאי שלא התמלא בהעדר התייצבות החוקר לחקירה. ג. לאור כל האמור לעיל, טענה המערערת, כי בנסיבות אלה היה על המוסד לממש את האמור בפרסום שפרסם - הוא ת/8 - שלפיו נשים, שהוכח שהן עובדות עם בעליהן בעסק המשפחה, זכאיות לביטוח נפרד, אם הן עובדות לפחות 12 שעות שבועיות בעסק המשפחה. 7. א. בית הדין האזורי, שבפניו היו טענות אלה של המערערת, לא קיבל אותן, מאחר והן נגדו את האמור במסמכים המצויים בנ/13 ואת האמור במוצגים נ/3, נ/4, נ/7 ו-נ/8 מהם עולה, כי המערערת הייתה שותפה בפנסיון רק מיום 1.4.1960 ולתקופה מוגבלת. בית הדין האזורי קבע, שהוא מאמין למערערת, כי בכל שנות פעילותו של הפנסיון היא נתנה יד לעסק המשפחתי בהתאם לצורך, וכי "אי רישומה כעובדת עצמאית בתקופות הנוספות ולכל הפחות בחלקן, נעשה מדעת, מתוך כוונה שלא לשלם דמי ביטוח עבור תקופות בהן לא הייתה רשומה כעובדת עצמאית". בית הדין האזורי ציין במיוחד את המוצג נ/8 המעיד על "מודעות לעניין הרישום במוסד", וכי "אין מדובר, איפוא, באי רישום הנובע ממחדל שנעשה בשגגה עקב טעות או שכחה אלא במודע ובמתכוון כדי להימנע מתשלומים" (עמ' 48 לפסק הדין של בית הדין האזורי). ב. בית הדין האזורי קבע, כי לא נתן משקל משמעותי לעדויות שהושמעו מטעם המערערת מאחר ואלו היו עדויות כלליות לגבי תקופות "שלפני עשרות שנים", ואשר נגדו את תוכנם של מסמכים שעל פיהם לא עבדה המערערת באותן תקופות, בהן אין תיעוד התומך בטענותיה. 8. א. אנו סוברים, כי המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי לפיה לא צברה המערערת תקופת אכשרה מספקת לקבלת קצבת זקנה, היא מסקנה נכונה, בהתאם לחומר הראיות שעמד בפניו וההלכות המשפטיות אותן יש ליישם במקרה זה. ב. למסקנה זו מגיעים אנו בראש ובראשונה, כאשר אנו בוחנים, כיצד בחרה המערערת להציג את עצמה בפני שלטונות המוסד בכל הנוגע לסווגה כמבוטחת. ג. מחומר הראיות למדים אנו, כי מי שניהל את כל ההתכתבויות עם המוסד ביחס לסווגה של המערערת כמבוטחת במוסד - היה בעלה של המערערת, כפי שהעידה על כך במפורש המערערת עצמה (עמ' 13 שורה 6). ד. בית הדין האזורי ביטא את הדברים יפה בפסק דינו בציינו עד כמה היה בעלה של המערערת מודע היטב למשמעות הדווח הנוגע לסוג מעמדו של מבוטח, ויעידו כמאה עדים מסמכי נ/13 ומסמכים רבים נוספים אחרים כמו נ/3 - נ/5, נ/7 ונ/8, המעידים עד כמה הקפיד המערער על דווח מדויק עקבי ומתמיד למוסד של כל שינוי העשוי להשפיע על זכויותיו וחובותיו שלו ושל המערערת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (חוק הביטוח הלאומי בנוסחיו השונים יכונה להלן - חוק הביטוח הלאומי). ה. המסקנה המתבקשת מהדווח הקפדני של בני הזוג גפניאל לשלטונות הביטוח הלאומי היא, שמקום שאין תיעוד על תקופת אכשרה, או שיש תיעוד שניתן להסיק ממנו שאין תקופת אכשרה, אלה פני הדברים שרצה בעלה של המערערת להציג בפני המוסד כדי שיסווגו על ידי המוסד בהתאם למצג זה. לא ניתן לקבוע בוודאות, שהדווח למוסד על הסווג של מעמד בני הזוג גפניאל, משקף בהכרח את המציאות לאמיתה, אך הדווח משקף את המציאות כפי שביקשו בעלה של המערערת והמערערת להציג בפני המוסד מעת לעת במהלך שנות ההתכתבות עם המוסד, כדי שיסווגו בסווג המתאים למטרותיהם על פי אותו מצג דברים. 9. הדברים באים לידי ביטוי בולט בנתונים ובמוצגים הבאים: א) בעלה של המערערת ידע היטב לדווח לשלטונות מס הכנסה על אשתו, המערערת, כ"אשה עוזרת" - מעמד המקנה הטבה במס הכנסה. ב) לא כך נהג בעלה של המערערת בדווחיו למוסד לביטוח לאומי; דוגמא טובה לכך היא המסמך נ/3 ומסמך המקביל לו מאותו תאריך שנחתם על ידי בעלה של המערערת (כלול בנ/13). ג) כותרתו של נ/3 הוא: "דין וחשבון והודעה בדבר שינוי סווגו של המבוטח". בסעיף ב' למסמך נ/3 כתוב: "פרטי ההתעסקות - תאר את התעסקותך הקודמת והחדשה… וכן סיבת השינוי". (ההדגשות הוספו ע.ר.). המערערת הצהירה בנ/3 שמיום 1.4.1960 "עובדת המערערת כשותף בפנסיון גפניאל," אך לא הצהירה מאומה לגבי התעסקותה הקודמת, כפי שמתחייב מהטופס נ/3. מאידך, בטופס מאותו סוג ומאותו תאריך, שחתום על ידי בעלה של המערערת, כתוב בזו הלשון: "מיום 1.3.55 עד 1.4.60 עבדתי כשכיר בשירות התעסוקה והן כעצמאי הייתי שותף בפנסיון גפניאל עד 1.4.60. כעת הריני אך שכיר בשירות התעסוקה" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). ד) עינינו הרואות שבמסמך בעלה של המערערת מצוין במפורש עיסוקו הקודם, ואילו במסמך דומה של המערערת מאותו תאריך לא מצויינת כלל ועיקר עיסוקה הקודם של המערערת. ללמדך, שעל עיסוק קודם של המערערת, לא דווח במודע למוסד, כנראה, מחשש לחיוב בדמי ביטוח. ה) בנ/7 מצהירה המערערת על הפסקת עבודתה כעובדת עצמאית מיום 1.5.1962. התקופה היחידה לגביה אנו מוצאים תיעוד לעבודת המערערת כעובדת עצמאית מצויה ב-נ/3. אילו הייתה תקופה אחרת בה עבדה, אזי לאור יסודיות הדווח למוסד המתגלה במקרה זה, היה מן הסתם תיעוד כזה. ו). נ/2 הוא הודעת המערערת לחוקר המוסד בו הצהירה מיד בתחילתו, כי "עד תאריך 1.4.60 הייתי עקרת בית בלבד, החל מאותו תאריך קיבלתי חלק מהשותפות בפנסיון". המערערת נחקרה בחקירתה הנגדית על נ/2, ואלו היו דבריה: "את דו"ח החקירה שאתה מראה לי, החתימה היא שלי, אולם זהו אינו כתב ידי... אני לא קראתי את הדו"ח לפני שחתמתי עליו, כנראה שמסרתי לו תאריך הלידה של הילד. איני יודעת מאיפה הוא לקח את התאריכים שכתובים בדו"ח. אני לא מסרתי תאריכים כאלה, וזה לא הגיוני כלל... הייתי שותפה מהרגע הראשון, ולא כמו שכתוב בדו"ח שמאותו תאריך קיבלתי חלק מהשותפות". דו"ח החקירה התקבל בכפוף לחקירת החוקר שכתב אותו, אך בסופו של דבר לא נחקר החוקר על נ/2. אנו סבורים, שיש ליתן משקל לנ/2, למרות שהחוקר לא נחקר עליו, מהטעמים הבאים: 1. המערערת חתמה על נ/2, ונתון זה כשלעצמו מכשיר את הגשתו לבית הדין כראייה. 2. כאשר נכחה המערערת לדעת, כי תאריך הפסקת עבודתה המופיע בנ/2 הוא 1.7.1963, ולא מאי 1962, טרחה להעמיד את המוסד על טעותו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במוצגים נ/4 ונ/8. לא מצאנו שהמערערת טרחה להעמיד את המוסד על הטעות לסיווגה כעקרת בית, לתקופה שלפני 1.4.1960. 3. האמור בנ/2 לגבי תחילת השותפות של המערערת בפנסיון, תואם את המוצגים נ/3, ת/7, ומוצגים נוספים ב- נ/13, וכך גם פרטים אחרים שב-נ/2 המאומתים בראיות אחרות. לא יעלה על הדעת שדווקא הפרט הראשון המופיע בנ/2, הוא הפרט היחיד שאינו נכון בנ/2. לאור נתונים אלה, אין להתעלם מהמוצג נ/2, ויש ליתן לו את המשקל הראוי. 10. העולה מכל האמור לעיל הוא, שהמערערת בין בעצמה ובין באמצעות בעלה, הציגה בפני המוסד לביטוח לאומי את עצמה כעקרת בית שאינה מבוטחת, לפחות עד חודש אפריל 1962 וכן בחלק משנת 1963 ושנת 1964. בהצגת דברים זו, קשורה המערערת, ואין היא יכולה להתנער בקלות ממצג זה שלה רק בשל השתנות צרכיה ומטרותיה. (ראה לענין; זה דב"ע נד/281-0 שמואלי דניאל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). דב"ע נו/6-0 נורית רד - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם עבודה ארצי תקליטור 13 כרך ל (1), 378). המערערת, מן הסתם, בקשה באותה עת להנות ממצג דברים זה, במגמה, כפי הנראה, להימנע מתשלום דמי ביטוח, אך כשהסתבר במרוצת השנים שהצגת דברים זו עלולה לסכל קבלת קצבת זקנה ב"גיל המזכה", בחרה להכחיש מצג זה. המערערת בקשה בנסיבות אלה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". אנו סבורים, כי מדיניות משפטית ראויה, אינה יכולה להצדיק התנהגות כלפי המוסד הבאה לידי ביטוי במצגים סותרים לגבי תקופות זהות, הכל במגמה להפיק את המירב מחוק הביטוח הלאומי, בהתאם להשתנות הצרכים של המערערת. בנסיבות כגון אלה יש להסתמך רק על התיעוד הקיים, שאינו תומך בגרסת המערערת ביחס לתקופת אכשרה מספקת. 11. גם אם היינו סבורים, שהמערערת רשאית להחזיר את הגלגל אחורנית ביחס למצגיה, עליה, מכל מקום, להוכיח בצורה חד משמעית, שאכן עבדה כעובדת עצמאית בשנים החסרות לה להשלמת תקופת האכשרה בממוצע 12 שעות שבועיות, ולהסביר מדוע הציגה מצג אחר בעבר (דב"ע נו/6-0 הנ"ל). בית הדין האזורי לא התרשם, שהעדויות שתמכו בגרסת המערערת, לפיה עבדה ברציפות בפנסיון בכל אותן שנים, אכן היו מדויקות. להתרשמות זו יש להוסיף כי המערערת בעצמה ב - נ/8 כתבה דברים אלה: "הפנסיון הינו עסק עונתי בעיקרו. עובדים בו בקביעות, או יותר נכון מחזיקים אותו, הורי בעלי. לאחר חודשי הקיץ, גם אם רציתי לעבוד, לא היתה עבורי תעסוקה". במילים אלה, מעידה המערערת על עצמה, כמי שלא עבדה בפנסיון בקביעות וברציפות באותן שנים שלפני 1960, וכי בעצם הפנסיון כמעט ואינו פועל בחודשים שאינם חודשי קיץ. נתונים מעין אלה, אינם מאששים גרסה של עבודה קבועה ורצופה של לפחות 12 שעות שבועיות בממוצע. 12. להשלמת התמונה נציין את הנתונים הבאים: א. הסבריה של פקידת המוסד, הגב' מגן בתיה, לגבי ביטול תשלום דמי הביטוח ביחס לשנת הביטוח 1963 - 1964, מתקבלים על הדעת, ואינם תומכים בגרסת המערערת לגבי ביטוחה בשנת הביטוח 1963 - 1964. ב. רישום במס הכנסה כ"אשה עוזרת", אינו מעיד כשלעצמו על מילוי התנאים שדורש חוק הביטוח הלאומי כדי לסווג מבוטח כ"עובד עצמאי". במקרה הנוכחי התשתית העובדתית, כאמור לעיל, אינה מוצקה דיה, כדי להצביע על כך שהמערערת כ"אשה עוזרת" הייתה גם "עובדת עצמאית", כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי, באותן שנים חסרות דווח למוסד. ג. גם אם היינו מוסיפים עוד 36 חודשים לתקופת הביטוח של המערערת, בשנים 1955, 1956, ו-1963 עדיין לא היתה המערערת צוברת תקופת אכשרה של 144 חודשים. 13. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה ללא צו להוצאות. תשומת לב המערערת מופנית לחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) התשמ"ו-1996 ספר חוקים ס"ח 1571, 127, ביחס לביטוח עקרת בית. קצבת זקנה