פסק דין הרקע להגשת התובענה, והליכי הדיון בה 1. התובע חבר קיבוץ אילת השחר. התובע עבד כשכיר במועצה האזורית מבואות חרמון, במשך תקופה מספקת לשם צבירת תקופת אכשרה לדמי אבטלה, עד להפסקת עבודתו. 2. לאחר הפסקת עבודתו, נרשם התובע כמובטל בלשכת שירות התעסוקה והתייצב שם כנדרש. שירות התעסוקה לא הציע לתובע עבודה מתאימה. 3. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 27/12/98, בטענה שהתובע איננו "מובטל" ואינו "מסוגל לכל עבודה", כנדרש בסעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995- (שייקרא להלן: "החוק"). כנגד כך הגיש התובע את התובענה שבפנינו. 4. עמדתו של הנתבע בהחלטה על כך שהתובע איננו מבוטח בביטוח אבטלה, לא היתה ברורה די צרכה (אפילו לא לנתבע עצמו), ולאחר תחילת ההתדיינות בתובענה, ביקש הנתבע שהות כדי לשקול את עמדתו. 5. בסופו של דבר, החליט הנתבע לשנות את עמדתו והגיע הנתבע למסקנה שהתובע אכן זכאי לדמי אבטלה. דא עקא, שהנתבע המשיך לראות את התובע כמי שאיננו כמבוטח רגיל הזכאי לדמי אבטלה. לדעת הנתבע, היה מקום לקזז חלק מדמי האבטלה שהתובע זכאי להם. המחלוקת שנותרה בין הצדדים ואשר עלינו להכריע בה כעת, היא בשאלת הצדקת הקיזוז שהנתבע טוען לו. הצדדים טענו בכתב לענין זה. החיקוקים הרלוונטיים 6. סעיף 167 לחוק קובע את שיעור דמי האבטלה. אין מחלוקת בין הצדדים על חישובם של דמי האבטלה שהתובע זכאי להם (אלא רק על שאלת הקיזוז), ולכן - לא נביא כאן את הוראת סעיף 167 לחוק. 7. סעיפים 175-177 לחוק עוסקים בסכומים שיש לקזז אותם מדמי האבטלה. סעיף 175 לחוק מדבר על ניכוי ההכנסה היומית למי שיש לו הכנסה מקצבת פרישה (אין חולק שסעיף זה איננו חל על התובע). סעיף 177 לחוק עוסק בניכוי מס הכנסה מדמי האבטלה (אין חולק בענין זכאותו של הנתבע לקזז מס הכנסה מדמי אבטלתו של התובע). סעיף 176(א) לחוק, קובע: "הזכאי לדמי אבטלה ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, תנוכה ההכנסה הממוצעת היומית מהעבודה או ממשלח היד מדמי האבטלה המגיעים ליום.". 8. פרק ט"ו לחוק עוסק בדמי ביטוח. סימן ב' לפרק ט"ו לחוק, עוסק בהכנסה לענין דמי הביטוח. תקנה 5ב(א) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד1954-, שתיקראנה להלן: "תקנות הגביה"), עוסקת בהערכת הכנסתו של חבר קיבוץ לצורך סימן ב' לפרק ט"ו לחוק. תקנות המשנה האחרות בתקנה 5ב האמורה - מפרשות מונחים שהופיעו בתקנת משנה (א). ביטוחם של חברי קיבוץ 9. במסגרת האמור להלן בחלק זה של פסק הדין, נביא מספר עובדות העולות מטיעוניו של הנתבע. נעיר כי לא שמענו ראיות על כך, אך אנו יוצאים מההנחה שהאמור בטיעוני הנתבע, אכן נכון. 10. חברי קיבוץ המועסקים בתוך קיבוציהם מדווחים על ידי הקיבוץ כמי שמבוטחים בסיווג 01. משולמים בעדם דמי ביטוח בהתאם להערכת הכנסתם מכח תקנה 5ב לתקנות הגביה. 11. חברי קיבוץ המועסקים מחוץ לקיבוציהם - מדווחים על ידי הקיבוץ כמי שמבוטחים בסיווג 05. בנוסף לדמי הביטוח המשולמים בעדם בגין הכנסתם על עבודתם שמחוץ לקיבוץ (כדמי הביטוח המשולמים על ידי כל עובד), משולמים בעדם דמי ביטוח נוספים, על ידי הקיבוץ, על פי בסיס המהווה 10% מהבסיס לתשלום דמי ביטוח למי שהוא חבר קיבוץ המסווג בסיווג 01. 12. חבר קיבוץ שעבד מחוץ לקיבוץ והפך למובטל - משולמים בעדו דמי ביטוח על בסיס 10% מהבסיס לתשלום דמי ביטוח למי שהוא חבר קיבוץ המסווג בסיווג 01. (כלומר, כשם שבעת שאותו חבר קיבוץ עבד מחוץ לקיבוץ, שילם הקיבוץ בעדו דמי ביטוח - מעבר לדמי הביטוח בעד עבודתו כעובד חוץ - גם לפי הכנסה מוערכת בשיעור 10% מההכנסה המוערכת של חבר קיבוץ העובד בתוך הקיבוץ - כך גם לאחר פיטוריו של אותו חבר קיבוץ, וכל עוד הוא לא עובד בתוך הקיבוץ - ממשיך הקיבוץ לשלם בעבורו דמי ביטוח לפי אותו בסיס ששילם בזמן שחבר הקיבוץ עבד מחוץ לקיבוץ. תשלום זה נעשה בהסכמת ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (שהיא אחד הגופים אשר לפי תקנה 5ב(ב)(2) לתקנות הגביה, מוסמכת לאשר את מאזניהם של הקיבוצים). מהות המחלוקת 13. המחלוקת שנותרה בין הצדדים ואשר עלינו לדון בה, כאמור לעיל, היא בשאלת זכותו של הנתבע לקזז מדמי האבטלה שאין כבר חולק שהתובע זכאי להם. לטענת הנתבע - הוא זכאי לקזז מדמי האבטלה, את ה"הכנסה" שהנתבע מייחס לתובע עקב היותו חבר קיבוץ. הכנסה זו, לטענת הנתבע, היא בשיעור השווה ל10%- מההכנסה המיוחסת לחבר קיבוץ המבוטח בסיווג 01 (חבר קיבוץ העובד בקיבוץ בו הוא חבר), כלומר הניכוי הוא באותו שיעור המשמש בסיס לתשלום דמי ביטוח על ידי הקיבוץ בעד חבר קיבוץ המבוטח בסיווג 05 (חבר קיבוץ המועסק המועסק מחוץ לקיבוץ או שהיה מועסק כך והפך למובטל). התובע טוען - כי אין לו כל הכנסה וכי לכן הנתבע איננו זכאי לקזז מדמי האבטלה שהתובע זכאי להם. ההכרעה במחלוקת 14. אנו סבורים, שאין כל בסיס משפטי המאפשר לנתבע לקזז "הכנסה רעיונית" כלשהי, מדמי האבטלה שהתובע זכאי להם. בסעיפים שלהלן נסביר את עמדתנו, ונתייחס לטענות ב"כ הנתבע בענין זה. 15. כאמור לעיל - החוק עצמו קבע מה ניתן לקזז מדמי האבטלה. לענייננו - חל סעיף 176(א) לחוק, המאפשר ניכוי של הכנסה מעבודה או ממשלח יד. הנתבע איננו מייחס לתובע הכנסה מעבודה או ממשלח יד, אלא הכנסה "רעיונית" מכח היות התובע חבר קיבוץ. 16. טענותיו של ב"כ הנתבע (בהודעותיו מיום 20/7/00 ומיום 15/8/00), על כך שהיותו של התובע חבר קיבוץ מחייבת את התובע, מכח מטרותיו של הקיבוץ, לעסוק בעיסוקים שונים (כגון שטיפת כלים), יכולות להיות יפות במישור האידיאולוגי, אך לענייננו - הן לא הוכחו, ואף אם הן היו מוכחות - לא היה בכך כדי לקבוע שיש לתובע "הכנסה מעבודה או ממשלח יד". העובדה שהתובע חבר במסגרת המטילה עליו חובות שונות, איננה גוררת בהכרח מסקנה שמילוי חובותיו אלה - יוצר הכנסה לתובע (וברור שאין בכך כדי להביא למסקנה שאותה "הכנסה" בלתי מוכחת היא דווקא בשיעור השווה לעשירית מדמי המחיה של חבר קיבוץ המועסק בקיבוצו). 17. המחוקק היה מודע למיוחד שבחיי השיתוף בקיבוץ וידע לקבוע באופן מדוייק כיצד יש להעריך את הכנסתו של חבר קיבוץ לצורך דמי ביטוח (ראו למשל את תקנה 5ב לתקנות הגביה). לפיכך, אילו היה המחוקק מבקש לקבוע שיש לראות חבר קיבוץ מובטל ואשר איננו עובד במסגרת סידור העבודה בקיבוץ, כמי שיש לו הכנסה שאותה יש לקזז מדמי האבטלה, היה המחוקק קובע זאת במפורש. משלא עשה כן - אין מקום להתיר לנתבע לקזז מדמי האבטלה של חבר קיבוץ מובטל, רק בשל כך שהקיבוץ חייב בתשלום דמי ביטוח בגין אותו חבר. 18. לא עלה בידינו להבין את הקשר שמנסה ב"כ הנתבע לקשור בין ענייננו לבין הענין שנדון בדב"ע נג0-127/ המוסד לביטוח לאומי - קרני, פד"ע כו 520. בפסק הדין האמור נדון עניינה של חברת קיבוץ, שעבדה במסגרת הקיבוץ, ואשר נפגעה במהלך פעילות של ליווי ילדים שהיתה חלק מסידור העבודה בקיבוץ. בית הדין הארצי לעבודה קבע באותו מקרה שמדובר, אכן, בתאונת עבודה, והתבסס בכך על האמור בסעיף 3 לחוק (סעיף 2 לנוסח החוק מתשכ"ח), בענין ראיית חבר קיבוץ כעובד הקיבוץ, כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה. העובדה שחבר קיבוץ המועסק במסגרת סידור העבודה נחשב לצורך החוק כעובד הקיבוץ, איננה יכולה להביא למסקנה שלחבר קיבוץ שהוא מובטל יש הכנסה מעבודה או ממשלח יד ושהכנסה זו היא בשיעור 10% מדמי המחיה הרגילים של חבר קיבוץ. 19. נכונה טענתו של ב"כ הנתבע, בסעיף 5 להודעתו מיום 15/8/00 - על כך שסעיף 335 לחוק כולל "הוראות יסוד" בענין תשלום דמי ביטוח. אלא שהעובדה שמכח הוראות יסוד אלה, יש רבים החייבים בתשלום דמי ביטוח בענפי הביטוח השונים (לרבות חברי קיבוץ וקיבוצים) - איננה מלמדת על כך שלנתבע מותר לקזז סכום כלשהו מדמי האבטלה שהתובע זכאי להם, מבלי שהנתבע הוכיח שלתובע יש הכנסה מעבודה או ממשלח יד ומהי אותה הכנסה. 20. אף אם נכונה טענת הנתבע ש"ברית הפיקוח" הסכימה לעמדתו של הנתבע, אנו סבורים שאין בכך כלום; הנתבע לא הראה מדוע עמדתה של ברית הפיקוח מחייבת את התובע. לברית הפיקוח יש סמכות חשבונאית, בענין המאזנים השנתיים של הקיבוצים, אך אין לה סמכות לגרוע מזכויותיהם של מבוטחים מכח החוק. ל ס י כ ו ם 21. כאמור לעיל - כבר אין חולק שהתובע זכאי לדמי אבטלה, כך שדינה של התביעה, כפי שהוגשה במקור - להתקבל. 22. על סמך האמור לעיל, אנו קובעים שבמחלוקת שנותרה בין הצדדים - שאלת הצדקת הקיזוז מדמי האבטלה - אין לקבל את עמדת הנתבע. עצם היותו של התובע חבר קיבוץ, איננה יוצרת לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד בשיעור כלשהו וודאי שלאו דווקא הכנסה בשיעור שהנתבע החליט לקזז מדמי האבטלה. בהעדר הוכחה שלתובע היתה בתקופת אבטלתו הכנסה מעבודה או ממשלח יד - אנו קובעים שהנתבע איננו רשאי לקזז הכנסה כזו מדמי האבטלה של התובע. על הנתבע לשלם לתובע את דמי האבטלה במלואם (למעט ניכוי מס הכנסה לפי סעיף 177 לחוק). 23. מאחר שהתובע היה מיוצג על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין אנו רואים טעם לפסוק לזכותו הוצאות משפט. 24. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. תקופת אכשרהשכיריםדמי אבטלה