חישוב לא נכון של דמי לידה ע"י ביטוח לאומי - מה עושים ?

פסק דין עובדות התובעת עובדת כמורה. בין התאריכים 9.98-12.98 היתה התובעת בשמירת הריון; בחודש 9.98 היא קיבלה דמי מחלה ממשרד החינוך. בתאריך 5.98-11.98 עבדה התובעת בחברת "פרימט" בע"מ (להלן:החברה). התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי: 1. תביעה לגימלה לשמירת הריון בגין חודשים 10.98-11.98. 2. תביעה לדמי לידה לתקופה בה היא נמצאת בחופשת לידה, גושר החישוב שערך הנתבע אינו נכון לטעמה. תשובת המוסד לביטוח לאומי היתה כדלקמן: 1. לעניין הגימלה לשמירת הריון: התובעת עבדה בחברה בתקופת שמירת ההריון. התובעת זכאית לתשלום בגין תקופת שמירת ההריון מגורם אחר (סע' 103ו לחוק). 2. התובעת קיבלה דמי לידה לפי חישוב משכורתה בשלושת החודשים שקדמו ללידה. בחודשים אלו השתכרה התובעת: 1.9.98 - 30.9.98 - 6,299 ש"ח. עקב עבודתה בחברה ובמשרד החינוך. 1.10.98 - 31.10.98 - 1,437 ש"ח. עקב עבודתה בחברה בלבד. 1.11.98 - 30.11.98 - 1,437 ש"ח עקב עבודתה בחברה בלבד. טענות התובעת התובעת מערערת על קביעה זו של המוסד לביטוח לאומי וטוענת כי עבודתה בחברה הנה עבודה שהיא יכלה היתה לבצע חרף מצבה הרפואי ושמירת ההריון בה היתה נתונה מאחר וניתן לעשות בשכיבה בבית. עוד הוסיפה כי היא לא היתה מודעת לכך שהדבר ישלול ממנה את גימלת ההריון לה היא זכאית. באשר לגובה דמי הלידה טענה כי יש לחשב את דמי הלידה המגיעים לה לפי המשכורת שהיתה אמורה לקבל, דהיינו 6,299ש"ח, ולא לפי השכר שקיבלה מהחברה בלבד. טענות הנתבע תביעת התובעת לגימלת לידה נדחתה בדין מפני שהיא עבדה בחברה בתקופת שמירת ההריון, לאור זאת אינה זכאית לגמלת שמירת הריון ביחס לחודשים 10-11/98 לנוכח הוראת סעיף 61 לחוק. חישוב דמי הלידה נעשה לפי ההשתכרות בפועל. ובחודשיים האחרונים לפני הלידה השתכרה התובעת מעבודתה בחברת "פרימט" בלבד. החלטה גימלת הריון - עבודה במקום אחר בתקופת שמירת ההריון סע' 58 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) מגדיר שמירת הריון: "היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב". כמו כן, הצעת החוק לתיקון חוק הביטוח הלאומי (בתיקון עקיף לחוק עבודת נשים), לפיה אישה עובדת הנמצאת ב"שמירת הריון" תהיה זכאית לקבל מהמוסד לביטוח לאומי גימלה במסגרת הביטוח בענף ביטוח אמהות, מתייחסת "למצב בו אישה הנה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ 'שמירת הריון'" [ד"כ 116, עמ' 1279]. כלומר, מצב של שמירת הריון הינו מצב בו, עקב ההריון, האישה ההרה מצויה במצב רפואי בו היא אינה יכולה לעבוד בעבודות מסוימות, ולכן היא נאלצת להישאר בביתה ולא לפקוד את מקום עבודתה לזמן מה. במקרים אלו, ראה המחוקק לנכון לקבוע כי אישה הנמצאת בשמירת הריון תהיה זכאית לקבל בתקופה זו גימלה מהמוסד לביטוח לאומי [דב"ע נז/ 0-76 האלה אלסח'ל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 85]. כאמור, מדובר על מקרים בהם האישה מנועה מלעבוד בעבודתה עקב מצבה הבריאותי. במקרים בהם האישה ההרה אינה מצויה במצב רפואי שונה מהרגיל, או במקרים בהם מדובר בעבודה שמעצם טיבה וטבעה ניתן להמשיך ולעבוד בה על אף המצב הרפואי השונה, לא תהיה האישה ב 'שמירת הריון'. כלומר, יכול להיווצר מצב בו האישה ההרה תהיה במצב רפואי מסוים, כאשר כלפי עבודה אחת יהיה עליה להיות בשמירת הריון, וכלפי עבודה אחרת לא יהיה עליה להיות בשמירת הריון. הדבר תלוי, כמובן, בדרישות העבודה: האם יש צורך במאמץ פיזי, בעמידה בפני קהל, בנסיעות רבות, וכיוצ"ב. לכן, יש לחלק את סוגי העבודה לאלו הדורשים הימנעות מעבודה עקב שמירת הריון, ולאלו שאינם דורשים הימנעות כזו. במידה והעובדת עובדת בעבודות משני סוגים אלו, ועליה להיות בשמירת הריון, הרי שאין לשלול את זכאותה לגימלת הריון עקב העובדה שהיא המשיכה את העבודה הנוספת שאינה דורשת הימנעות מעבודה. נציין, שלו היה מדובר בשתי עבודות מאותו סוג, כאשר העובדת מפסיקה רק אחת מהן, הרי שלא מתקיים המצב של 'שמירת הריון', ואין היא זכאית לגימלת הריון. במקרה דנן, עבדה התובעת בשתי עבודות: הראשונה הינה הוראה, ולגביה קבע רופאה שעליה להיות בשמירת הריון ולהישאר בביתה. העבודה השניה הינה בפיתוח תוכניות לימודים בחברה. עבודה מסוג זה יכולה להיעשות כעולה מעדותה גם בשכיבה בבית, לכן ברור שלגביה אין סיבה לפיה התובעת תהיה מנועה מלהמשיך ולעבוד בה מביתה. לא מדובר בעבודה חלופית, הבאה במקום עבודת ההוראה שעה שהתובעת מנועה מלהורות, כי אם בעבודה שהתקיימה לצידה של עבודת ההוראה עוד לפני שמירת ההריון. לכן, למרות שהתובעת עבדה בחברה בתקופה בה היתה בשמירת הריון, אין בעובדה זו בכדי שלא להקים לה זכאות לגימלת הריון. זכאות לתשלום בגין תקופת שמירת הריון מגורם אחר (סע' 61 לחוק)- טענה זו אינה ברורה דיה, אך לאור כתב ההגנה ניתן להבינה כך: מאחר שהתובעת קיבלה תשלום אחר בתקופת שמירת ההריון, היא המשכורת שקיבלה עקב עבודתה בחברה , הרי שהיא אינה זכאית לקבל גימלתה הריון מהמוסד לביטוח לאומי. כבר נקבע בעבר כי: "סע' 103 ו (ס' 61 א.א) אינו שולל זכות לגימלה ממי שקיבלה תשלום אחר בגין אותה תקופה, אלא רק ממי שזכאית (ההדגשה כאן ולהלן במקור) לתשלום בגין אותה תקופה שבה היא נמצאת בשמירת הריון, ורק אם התשלום הוא בשל שמירת ההריון" [דב"ע נד/ 0-191 סוזן יונה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 421]. במקרה הנדון, התשלום שקיבלה התובעת בתקופת שמירת ההריון עקב עבודתה בחברה אינו תשלום בשל שמירת ההריון, ולכן המקרה דנן אינו נכנס בגדר סע' 61 לחוק. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענות הנתבע בכל הנוגע לתביעה לגימלה לשמירת ההריון, וקובעים כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת גימלת שמירת הריון עבור החודשים 10-11.98. נציין כי עבור חודש ספטמבר חרף העובדה שהיתה בביתה שולמו לה דמי מחלה עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי ולכן חל ביחס לחודש זה סעיף 61, כמוסבר בפסק הדין בענין סוזן אנה הנ"ל, והיא לא תהא זכאית לגימלת שמירת הריון ביחס לחודש זה - ספטמבר 1998 . דמי לידה מאחר שקבענו שהתובעת זכאית לקבל גימלת לידה עבור החודשיים בהם היתה בשמירת הריון, הרי שעל המוסד לביטוח לאומי לחשב מחדש את דמי הלידה להם היא זכאית לפי סכום ששולם לה ע"י החברה כן גמלת שמירת ההריון בכל אחד משלושת החודשים שקדמו ללידה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 800 ש"ח. לידהדמי לידהשאלות משפטיותביטוח לאומי