פסק דין בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה, מיום 27.12.00, הועדה אישרה את החלטתה של לשכת התעסוקה בירושלים שקבעה כי בנסיבות הענין חל "סירוב לקבלת עבודה" מצד המערערת לענין ס' 166 (ד) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה - 1995 (להלן:החוק). רקע עובדתי המערערת הופנתה על ידי לשכת התעסוקה ביום 20.11.00 לעבודת ניקיון. היא יצרה קשר עם המעביד ואמרה לו כי בנה חולה במחלת כליות, ולכן לא התיצבה לראיון שנקבע לה עימו. לאחר שבוע, ביום 27.11.00 , התייצבה המערערת בשנית בלישכת התעסוקה אך לא התיצבה לראיון העבודה . היא הביאה עימה אישורי מחלה ביחס לימים 27-29/11 אותם הגישה לפקידת שירות התעסוקה (נציין כי לא הוגשו לנו אישורי מחלה של התובעת) מתי שהוא במהלך תקופה זו נרשם למערערת סירוב ע"י לישכת התעסוקה. טענות המשיבה בנה חולה במחלת כליות, ומצבו דורש השגחה צמודה, אולם מצב זה זמני בלבד, ונמצא במגמת שיפור. לכשישתפר המצב, היא תמצא עבודה ותתחיל לעבוד במהרה. לטענתה, לא רק שהיא לא סירבה אלא אף רוצה וצריכה לעבוד. התובעת הביאה אישורי מחלה שלה מפני שגם היא היתה חולה בין יום ה 20/11/00 ל 27/11/00 , ומשהגיעה ללישכת התעסוקה ביום 27/11/00 נאמר לה שנרשם לה סירוב. התובעת המציאה אישור של עובד סוציאלי מבית חולים ביקור חולים בו נרשם שאינה יכולה לעבוד בשל מצבו ש לבנה הזקוק להשגחה תמידית. לאור זאת הביע העו"ס את דעתו לפיוL "אין באפשרות האם לעבוד עבודה מסודרת וקבועה". באישור רפואי שהגישה ת3/ נרשם ע"י ד"ר נ.כהן כי על בנה להיות במעקב צמוד לעשות בדיקה שבועית של דם ושתן ולהמנע מחברת ילדים בשל חשש לזיהום. מסיכום מחלה (ת5/) מיום 7.1.01 עולה כי אושפז לשבוע בבית חולים ביקור חולים בשבל תסמונת נפרוטית. פסק דין כבר נקבע בפסיקה כי: "מטרת ביטוח אבטלה היא לאפשר לעובדים ,אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש"[דב"ע שן/ 02-140 המוסד נגד אריאלה אוחנה פד"ע כב 34; דב"ע 98 / 0-84יפית גיסין נ' המוסד פד"ע לב 130]. לכן, זכאים לדמי אבטלה אלו המוכנים ויכולים לעבוד ולא אלו הנתלים בתקווה שלא תימצא להם עבודה, ושיקבלו דמי אבטלה באותה תקופה, כאמור בסע' 163(א) לחוק: רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה… והוא מוכן ומסוגל לעבודה…ולישכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור. לאור זאת נקבע כי ברגע שדורש עבודה סירב לקבל עבודה מתאימה, הדבר ישלול את זכאותו לדמי אבטלה למשך תשעים יום[סע' 166(ד) לחוק]. כבר נקבע בפסיקה לעניין סירוב כי: "אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. עת ברור שהוצעה עבודה מתאימה- יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" [דב"ע מא / 91-3 אוזיאס מאיר נ' שירות התעסוקה עבודה ארצי יד(1), 343; תב"ע נו / 91-64 (ת"א) מזרחי-בורקוב רינה נ' שירות התעסוקה עבודה אזורי ד, 311; תב"ע נו / 91-14 (ת"א) שוהם חזקיהו נ' שירות התעסוקה עבודה אזורי כג, 901; ת"ע נו / 91-17 (ת"א) דורית ביטון נ' שירות התעסוקה עבודה אזורי א, 753]. האם, במקרה דנן, נהגה המערערת כמי שמחפשת עבודה ויכולה היתה להתחיל לעבוד בה לכשתידרש? ב"כ המשיבה טען כי המקרים היחידים בהם אין להתייחס אל סירוב למקרים של חוסר יכולת להופיע לעבודה הם מקרים בהם היה דורש העבודה עצמו חולה או באבל. כל מקרה אחר בו לא יכול היה דורש העבודה להופיע לעבודה ככל שיהיה, נכנס בגדר סירוב ושולל זכאות לדמי אבטלה. לא הוצג בפנינו המקור לקביעה זו. נפלא מעינינו מדוע לא ראה בא כוח המשיבה לנכון לציין את המקור עליו הוא מסתמך בשוללו כלאחר יד זכות סוציאלית יסודית מעין זו, שהיתה מגיעה למערערת אילולי היה נחשב לה הדבר כסירוב. ראה בענין דומה תב"ע (ב"ש) נה/ 91-30 בן יוסף - שירות התעסוקה של כב' השופטת הופמן. אולם, גם אילו, חוסר יכולת להתייצב לעבודה עקב הצורך לטפל בילד חולה, היתה נכנסת לגדר המקרים שאינם בגדר סירוב השולל דמי אבטלה, הרי שהמערערת לא יכולה היתה להיבנות מטענה זו. זאת מפני שהנטל להוכיח שבנה היה זקוק להשגחה תמידית בימים אלו מצוי על כתפיה והיא לא הרימה נטל זה, שהרי לא הוצגו בפנינו תעודות רפואיות ספציפיות ומספקות המעידות על כי ילדה היה חולה בימים הרלבנטים וזקוק שהתובע תסעד אותו. האישור של העו"ס אינו תואם את האישורים הרפואים מה גם, שלהערכתו באשר למצב הרפואי של הילד משקל פעוט אם בכלל בעיני (ספק לגבי קבילות הדברים מאחר ומדובר בעדות סברא של מי שאינו מומחה בתחום הרפואה). לכן, דין הערעור להידחות. בשולי דברינו נאמר כי טוב תעשה המשיבה אם להבא תגלה את המקורות המשפטים עליהם היא סומכת את קביעותיה. אין צו להוצאות. דמי אבטלה