החלטה 1. התובע, רופא פסיכיאטר, הגיש תביעה להכרה באוטם שריר הלב אשר התפתח ביום 8.12.97, כ"תאונת עבודה". ביום 15.10.98 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעה בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עיסוקו כרופא פסיכיאטר. 2. ביום 21.5.00 התקיימה ישיבת הוכחות והתובע נחקר לגבי קיומו של האירוע החריג. ב"כ הנתבע טענה באותו דיון כי "הסיבה היחידה לדחייה [הינה כי] לא ניתן היה לבדוק את גרסתו של התובע משום שלא ניתנו פרטים של המטופל ואשתו, לכאורה שהתווכח עימם." בסופו של הדיון ניתנה החלטה המקבלת את התביעה, ובין השאר נקבע כי "די בגירסתו [של התובע] שלא נסתרה, בכדי להראות לכאורה כי היה ארוע חריג בעבודתו עובר לאוטם" והתיק הוחזר לפקיד התביעות. 3. הנתבע הודיע כי הוא עומד על דחיית התביעה לאור האמור במסמכים הרפואיים וחוות דעת שהתקבלה אצל הנתבע מאת מומחה מטעמו. לפיכך התבקש בית הדין להמשיך את ההליך. 4. ביום 17.12.00 ניתנה החלטה נוספת, כי לאור ההחלטה מיום 21.5.00 בה נתקבלה גרסתו של התובע בענין האירוע החריג שקרה לו במהלך עבודתו, נותר לברר את החלק השני של התביעה, כלומר את שאלת הקשר הסיבתי. כמו כן נאמר כי מעמדת הנתבע עולה כי הסיבה לדחיית התביעה קשורה לשאלת הקשר הסיבתי ויש למנות מומחה רפואי בנושא. 5. בבקשה נוספת, אשר התקבלה, ביקש הנתבע להגיש סיכומים בכתב לעניין העובדתי, מאחר שכעת התובע שוב היה מיוצג. 6. בהחלטה מיום 28.1.01 שוב נקבע כי הצדדים רשאים לסכם את עמדתם בחלק העובדתי שיובא בפני המומחה הרפואי לצורך חוות דעתו. 7. הצדדים הגישו את סיכומיהם ומקריאתם עולה כי הם לא פעלו על פי ההחלטות שניתנו בתיק זה. סיכומי התובע מתרכזים בשאלת הקשר הסיבתי, כאשר טרם מונה מומחה רפואי; בעוד שסיכומי הנתבע עוסקים בשאלה העובדתית "האם ארע לתובע ארוע חריג" וזאת חרף ההחלטה מיום 21.5.00. יש להדגיש כי איש מהצדדים לא הגיש בקשה לרשות ערעור על ההחלטות שניתנו עד היום בתיק, אשר מבהירות בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים מהו השלב בו מצוי התיק. 8. מכאן לטענות המופיעות בסיכומי התובע - כאמור, הסיכומים מוקדשים בעיקרם לשאלת הקשר הסיבתי. לא ניתן להכריע בשאלה זו לפני שניתנה חוות דעתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי הרפואי, שהוא תנאי הכרחי לקביעת הקשר הסיבתי המשפטי. לפיכך אתייחס רק לטענות כלליות מהופיעות בהקשר זה בסיכומי התובע. ראשית, התובע טען שהנתבע ויתר על הטענה כי אין קשר סיבתי. טענה זו אינה מקובלת עלי. בכל ההודעות והבקשות מטעם הנתבע מוצגת עמדה לפיה שאלת הקשר הסיבתי תיבחן על ידי מומחה מטעם בית הדין. יש לייחס את האמירה אליה מפנה התובע להקשר בו נאמרו הדברים, כאשר הדיון עסק בשאלת קיומו של האירוע החריג. 9. טענות נוספות בסיכומי התובע עוסקות בטענה עובדתית חדשה, והיא - טעויות ברישומים הרפואיים. טענות אלה נדחות מהנימוקים הבאים - א. עורכי המסמכים לא באו להעיד על נסיבות עריכתם וכל המסקנות המובאות בסיכומי התובע אינן אלא השערות וסברות בלבד, אשר אין להן כל תמיכה בראיות. מעבר לכך לרשומות רפואיות ניתן מעמד מיוחד, ובהקשרים שונים פסק בית הדין לעבודה כי חזקה כי האמור באישור רפואי כי הוא משקף את הדברים שנאמרו וכי יש לתת משקל מיוחד לדברים שנרשמו מפי המבוטח כאשר התקבל לטיפול רפואי (ר' למשל - דב"ע מט/ 23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349). ב. מאחר שקביעת הממצאים הרפואיים - על פי התיעוד הרפואי - הינה בתחום מומחיותו של היועץ הרפואי ובדיוק לשם כך הוא ממונה, אין מקום "להציע פרשנות" זו או אחרת למסמכים, אלא לכל היותר לבקש את הסברו לסתירה לה טוען כל צד בין מסמכים שונים, אם הדבר רלוונטי לבירור השאלות הרלוונטיות בתיק. ג. הרישום הרפואי מדבר בעד עצמו. כל התיעוד יובא בפני המומחה הרפואי כך שהוא יוכל לקבוע מה היו משקלם של הגורמים האישיים שהיו בתובע, אם בכלל, לאור התיעוד הזה. 10. התובע צירף מסמכים לסיכומים מטעמו. לא היה מקום לעשות כן לאור הכלל כי אין לצרף ראיות לסיכומים. מסמכים אלה יובאו בפני המומחה הרפואי. 11. מכאן לסיכומי הנתבע - כאמור, סיכומי הנתבע עוסקים בשאלה האם התרחש ארוע חריג. אין מקום לשאלה זו לאחר שכבר ביום 21.5.00 נקבע כי ארוע חריג התרחש ויש מקום למנות מומחה רפואי. ב"כ הנתבע טענה במהלך הדיון מיום 21.5.00 כי הסיבה היחידה לדחיית התביעה היתה העובדה שלא מסר את שמות המטופל ואשתו. אולם בסיכומים מטעם הנתבע נטען כי לא היה אירוע חריג גם לאור ההבדלים בין גרסת התובע ובין המסמכים הרפואיים. אלה נימוקים חדשים שלא עמדו בבסיס ההחלטה שלא להכיר בתביעתו של התובע ואין מקום להעלותם כעת, מאחר שאין זה נימוק שעמד בבסיס החלטת פקיד התביעות, ולאור משך הזמן שחלף מאז הגשת התביעה ועד שהטענה הועלתה לראשונה. יש להדגיש כי העובדה שהנתבע שולח מכתבי דחייה כלליים שמהם לא ניתן להבין מה היתה הסיבה המדויקת לדחיית התביעה, אינה מקנה לנתבע את הכוח להשתמש בנימוקים שונים או להביא נימוקים חדשים, לאחר שכבר ניתנו הסיבות לדחיית התביעה. ר' לעניין זה עמדתו של בית המשפט העליון- "...בהליכי המינהל הציבורי נתקלים אנו, לעיתים, בתופעה שאינה משובבת נפש זו, שבמגעיה עם האזרח אין הרשות מנמקת כיאות החלטת סירוב שיהא עושה ואילו בבית משפט נמצאים לה לפתע ק"ן טעמים להסבר, לפירוש ולביאור; או שבסרבה לאזרח את מבוקשו מעלה הרשות טעם פלוני להחלטתה (והוא טעם זר טעם), ואילו בבית המפשט נמצא לה במפתיע טעם אחר להחלטה, זו הפעם טעם יפה וראוי. וכבר נפסק, ולא אחת, כי בית המשפט יבחן בחשדנות יתרה טעם שנולד לראשונה בהליכים לפניו, ואין זה לשון המעטה וכל מתחיל יבין." (ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1) 667, 678; הובא בהסכמה בבג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך, פ"ד נד(3) 69, 94). ור' באותה הרוח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, לגבי חובת ההנמקה המלאה המוטלת על פקיד התביעות - דב"ע נה/122-04 ורה מנחמוב - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כח(1) 152) 12. לסיכום האמור עד כה ביחס לסיכומי הצדדים, יש להצטער ששני הצדדים אינם מתרכזים בקידום בירור התביעה והכרעה מהירה בעניינו של התובע, והטענות המובאות בסיכומיהם אינן רלוונטיות לשאלה הניצבת בפני בית הדין כעת, שהיא - מהן העובדות שיש להביא בפני המומחה הרפואי. 13. להלן העובדות העולות מתוך כתבי הטענות בתיק ועדותו של התובע - א. התובע הינו רופא פסיכיאטר במקצועו והוא בעל קליניקה פרטית, בה נהג לעבוד משעות הבוקר עד קרוב לחצות. ב. ביום 8.12.97 בשעות הצהריים קיבל התובע במרפאתו פציינט חדש שהיה מלווה על ידי אשתו. ג. בדיקת החולה התארכה וגלשה לעימות מילולי והתפרצויות זעם בין התובע לבין החולה ואשתו שדרשו לקבל פתרונות מיידיים למצבו של החולה על ידי טיפול בהיפנוזה, דרשו לקבל אישורים למוסדות שונים וסרבו לצאת מהמרפאה ואף סרבו לשלם עבור הבדיקה. החולה אף איים בהתאבדות. ד. במהלך העימות המילולי חש התובע כאבים וצריבה בחזה אך חשב שהכאב יחלוף ולכן המשיך לטפל אף בחולה הבאה. אלא שבמהלך טיפול זה החל התובע להזיע והופיע קוצר נשימה בנוסף לכאבים בחזה ובגמר הטיפול התקשר התובע למד"א ונלקח באמבולנס לבית החולים מאיר שם אובחן אוטם חריף בשריר הלב. 14. הצדדים יודיעו תוך 30 ימים מהיום האם יש ברצונם להגיש מסמכים נוספים אשר יוצגו למומחה, בנוסף לחומר הרפואי המצוי בתיק בית הדין. לאחר מכן תינתן החלטה למינוי מומחה. התחום הנפשיפסיכיאטריההתקף לב / אוטם שריר הלבתאונת עבודה