פסק דין זכותו של המוסד לקבל פיצוי על הגמלה ששילם ועל הגמלה שעתיד הוא לשלם לנפגעים המבוטחים בו נקבעה לראשונה בהוראת סעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי תשי"ז1957-. בינתיים הומרה הוראה זו בהוראת סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשכ"ח1968- ומאוחר יותר בהוראת סעיף 328 בנוסח החוק מתשנ"ה1995-. הוראה זו מקנה למוסד את הזכות לחזור "לצד שלישי החייב לשלם פיצויים לנפגע" - וזו לשונה: "(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה וכן פיצוי על סכום שהמעביד החזיר למוסד לפי סעיף 94". זכות תביעה זו פורשה בפסיקה כזכות שבתחלוף. והתוצאה: זכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה. הוא לא יוכל להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק. עמד על כך השופט ת' אור בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד וערעור שכנגד, פ"ד נא(2) 749: "מקובל לראות בזכות זו של המוסד כלפי המזיק זכות סוברוגציה (א' ברק "פיצויים" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית [30], בעמ' 649; ע"א 61/55, 62, 64 מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג ואח' וערעורים נגדיים [9], בעמ' 195). ממיון זה נובעות מסקנות נורמטיביות שונות. עולה ממנו, כי על המוסד להוכיח, בגדר תביעת השיפוי שלו, גם את זכותו של הניזוק בנזיקין כלפי המזיק (קציר, בספרו הנ"ל [29], בעמ' 939). תוצאה נוספת של מיון זה היא, שזכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי. הוא לא יוכל להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק (ראו קציר [29], בעמ' 850-849). באופן דומה, טענות הגנה שיש למזיק כלפי הניזוק עומדות לו גם נגד המוסד (ברק, בחיבורו הנ"ל [30], בעמ' 651). ואכן כבר בפרשת מגן צטווד (ע"א 61/55, 62, 64 מגן צטווד בע"מ נ' גרוסברג ואח' וערעורים נגדיים, פ"ד י' 190). נפסק כי "כל הסעיף 70 [היום 328] קובע את העקרון של subrogation" (שם בעמ' 195). "אין [למוסד] - כך נפסק בעניין אחר - אלא מה שהיה לתלויים בניזק" (ע"א 62/60 המוסד לביטוח לאומי נגד התחנה המרכזית לשיכון ובנין בע"מ, ואח', פ"ד יד, 1115, 1117) ולפיכך, "אם תובע המוסד פיצוי, את זכותו של הניזק - המבוטח הוא תובע" (ע"א 166/59 משה אפריאט ואח' נ' היועץ המשפטי וערעור נגדי, פ"ד טו 1134, 1144). "הלכה פסוקה היא" - כך חזר וקבע בית משפט זה - "כי משמעותו הממשית של סעיף 150(א) לחוק [היום סעיף 328(א)] היא יצירת סוברוגציה לטובת המוסד לגבי הגימלה ששילם או שהוא עתיד לשלם לניזק או לתלויים בו" (ע"א 295/69 שמעון שושון ואח' נ' החברה לעבודות חוץ ונמלים בע"מ, פ"ד כג(2) 357, 359). על נפקותו של התחלוף עמדו בתי המשפט בשורה של החלטות: "מבחינת מהות זכותו של המוסד הריהי זכותו של הניזוק עצמו, אשר המוסד נכנס לנעליו" (ע"א 709/80, פרלמן ואח' נ' לוזון וערעור שכנגד, פ"ד לו (4) 273, 278). אשר על כן, "טענות הגנה שיש למזיק כלפי הניזוק עומדות לו גם נגד המוסד" (ע"א 6881/95, 5557, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(2) 724, 749). לפיכך, הגנת דיונית העומדת למזיק והיא מכוונת כנגד הזכות, כגון התיישנות, תעמוד למזיק גם נגד המוסד לביטוח לאומי - זאת להבדיל מהגנה דיונית המכוונת כנגד בעל הזכות, שאז נראה כי הזכות עוברת כשהיא משוחררת מאותה הגנה אישית. (א' ברק, "פיצויים", דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה בעריכת ג' טדסקי, תשל"ז) 651). יצויין כי התייחסות מפורשת, אף כי בדרך אגב, באשר למניין תקופת ההתיישנות בתביעת המוסד, מצאה ביטוי עוד בפרשת מגן צטווד שם נפסק כי "מעביד שאינו חייב בתשלום נזקים, הן בגלל התיישנות, הן בגלל הסכם בינו ובין העובד, יש ספק רב בכך, אם חובת הפיצוי לפי סעיף 70(א) חלה על מעביד כזה" וכן: "גם מבחינת ההגיון אין לגרוס שמעביד, שחובתו לשלם נזקים לפי פקודת הנזיקים מתיישנת כעבור שנתיים, יהיה צפוי לתביעה לפי סעיף 70(א) ללא הגבלת זמן, אף כי חובתו גם היא מבוססת על חובתו לפי פקודת הנזיקים" (שם בעמ' 194). זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי היא, איפוא, זכות של תחלוף. אכן, בקביעה זו לבדה אין כדי ליתן מענה לכל השאלות הכרוכות בנפקותו של הסיווג הזה. העובדה שהמוסד בא בנעלי הנפגע אינה יוצרת זהות בין השניים. זכות הסוברוגציה שיוצר הדין בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אינה זהה בהכרח לזו הנתונה למיטיב אחר מכוח חוק אחר (השוו הוראת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א1981-; או הוראת סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף תשכ"ד1964-)). המוסד יכול לתבוע פיצוי בגין גמלאות שעתיד הוא לשלם לניזוק. זכות השיפוי של המוסד צומצמה, במעשי חקיקה שונים. ראשית לכל, נשללה זכותו של המוסד לתבוע שיפוי ממעבידו של הנפגע בשל הוראת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). המעביד על פי הוראה זו פטור מתביעת שיפוי של המוסד. במקרים אחרים נדרש המוסד, על פי חוק, לוותר על השבת חלק מן הגמלאות מקום בו הן עולות על 75% מכלל שיעור הפיצויים שעשויים להיפסק לניזוק (סעיף 330) לחוק הביטוח הלאומי). אולם חריגים אלה, הם חריגים מיוחדים ומפורשים שהגיונם חורג מהסדר הסוברוגציה. אין, לעומת זאת, בדין, הוראה חריגה לעניין ההתיישנות, והתוצאה הרגילה המתבקשת מקיומה של הסוברוגציה, יוצרת זיקה וזהות במקרה זה בין טענת ההתיישנות העומדת למזיק כנגד הניזק, לבין הזכות העומדת לו, למזיק, בעניין זה, כנגד המוסד (פרשת מגן צטווד הנ"ל בעמ' 194). בהיות טענת ההתיישנות טענה המופנית כאמור, כנגד הזכות, ולא כלפי בעל הזכות תעמוד היא כלפי המוסד כמו כלפי הניזוק. בהעדר הוראת חוק מפורשת אין להרחיב את גדריה של זכות החזרה המוענקת למוסד אל מעבר לממדיה הטבעיים. כיוון שכך, לא מועילה למוסד גם הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח1957-. הוראה זו מורה כי "אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" כיוון שידיעתו של הניזוק היא ידיעת המוסד, הרי שגם לאור הוראת סעיף 8 הנ"ל חלה התיישנות. כיוון שכך יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד התאונה. התוצאה היא שתביעתו של המוסד התיישנה ואין הוא רשאי לחזור על המזיק. ברגיל, תוצאה זו אינה מקפחת את המוסד שהרי הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי מעמידה למוסד טענת שיהוי כנגד נפגע התובע ממנו גמלאות לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה. אכן, למוסד שיקול דעת המאפשר לו להיענות לתביעת הנפגע אף מעבר לתקופה זו אולם פרק הזמן המקוצר מבטיח, בדרך כלל, כי די בתקופת ההתיישנות הכללית, שהיא תקופה ארוכה יותר, כדי למנוע פגיעה בעניינו של המוסד. זאת ועוד זאת: סעיף 328(ב) לחוק מחייב את הזכאי לגימלה להושיט למוסד כל עזרה, כדי לסייע למוסד במימוש זכויותיו כנגד צד שלישי ואם לא עשה כן רשאי המוסד לשלול ממנו את הזכות לגמלה. על פי חוק יש גם ליתן למוסד הודעה על הגשת תביעה, מטעם הזכאי לגמלה, כנגד הצד השלישי, ועל כל אלה נוסף ההיתר שניתן למוסד, בסעיף 329 לחוק, לזקוף לחובת הזכאי לגמלה סכומים מסוימים מחשבון הפיצויים, שקיבל מצד שלישי. תביעת שיבובביטוח לאומי