החלטה 1. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל (פשר 356/99). בהחלטתי מיום 7.12.99 נעתרתי לבקשת החייבת ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסיה של החייבת. 2. א. הדיון בבקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל נקבע ליום 15.11.00 כבר בהחלטה בדבר מתן צו הכינוס. ב. החייבת לא התייצבה לדיון בבקשתה להכריזה פושטת רגל. בעקבות כך נתתי את פסק הדין מיום 15.11.00 שבו דחיתי את בקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל וביטלתי את צו הכינוס שניתן כנגדה. בפסק הדין ציינתי שני טעמים לדחיית הבקשה להכרזת החייבת פושטת רגל: האחד, ניצול לרעה של הליכי בית המשפט. זאת, משום שהחייבת אינה מצייתת לצו בית המשפט ואינה משלמת את התשלומים שהושתו עליה ונכון ליום מתן פסק הדין פיגרה ב8- תשלומים. השני, בשל כך ש- "(...) מסתבר שהסתבכותה הכלכלית של החייבת נוצרה כאשר החייבת ניסתה לסייע לאביה בהצלת עיסקו הכושל, פתחה חשבון בנק על שמה ונתנה לאביה שיקים חתומים על החלק לשימושו. זאת, כשלא היה בחשבון כסף והחייבת ידעה שאין לשיקים כיסוי. התנהגות כזאת הינה התנהגות עבריינית שההסתבכות הבאה בעקבותיה איננה ראויה להגנתו של בית המשפט". ג. בבקשה שלפני (בשא 564/01) עותרת המבקשת לבטל את פסק הדין הנ"ל. ב"כ הכונס הרשמי מתנגד לבקשה. 3. א. המבקשת טענה בבקשתה כי אי התייצבותה לדיון נבעה מתקלה: לדבריה, הכונס הרשמי ציין בחוות הדעת שהגיש לבית המשפט, בטעות, כי הדיון בבקשה קבוע ליום 15.12.00. על שום כך, כאשר קיבלה את חוות הדעת "לא ערכתי בדיקה נוספת, אלא יצאתי מהנחה כי אכן תאריך הדיון בבקשתי להכרזתי כפושטת רגל נדחה בחודש ימים (...)". ב. החייבת הוסיפה וטענה, בתצהיר שנתנה בתמיכה לבקשתה - "הנני להצהיר כי מעולם לא פעלתי על דרך ההתחמקות, ולמרות כל האמור לעיל עשיתי ו/או עושה אני מאמצים עילאיים על מנת להשתקם מבחינה כלכלית ואני עושה הכל בכדי לנסות להחזיר את חובותיי שהתהוו". ג. עוד נטען בבקשה כי הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו מיום 12.11.00, בסעיף 8 לחוות הדעת , כי יש להעתר לבקשת החייבת ולהכריזה פושטת רגל. ד. החייבת לא התייחסה בתצהירה, ולו במילה אחת, לעניין הפיגורים בתשלומים. 4. ביקשתי וקיבלתי את תגובת הכונס הרשמי לבקשה לביטול פסק הדין. בא כוחו המלומד של הכונס הרשמי, עו"ד עופר גבריאלי, הביע את התנגדותו לבקשה. בין היתר התייחס עו"ד גבריאלי לטענתה של המבקשת על כך שבסעיף 8 לחוות הדעת מיום 12/11/2000 נכתב כי יש להעתר לבקשה ולהכריז על החייבת פושטת רגל. לדבריו - "ב. מסקנה זו נרשמה בטעות ובהיסח הדעת, שכן, כפי שניתן ללמוד הן ממסקנות החקירה שפורטו בחוות הדעת והן מדברי עו"ד עזרא בדיון שהתקיים ביום 15/11/2000, סבור ב"כ הכונס הרשמי שיש לדחות את הבקשה מהטעמים של ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, חוסר תום לב ביצירת החובות, וכן מהטעם שנסיבות היווצרות החובות מקורן במעשה פלילי של מסירת שיקים חתומים על החלק, בידיעה שלא יהיה להם כיסוי. (...) ג. טעותו של ב"כ הכונס הרשמי נגרמה ככל הנראה משום כוונתו לציין בחוות דעתו בהערת אגב כי מהחקירה עולה שלא מן הנמנע שלאבי החייבת היה חלק בהסתבכותה, ואולם אין בכך כדי להפחית מאחריותה, התנהגותה הפלילית וחוסר תום ליבה של החייבת, ועל כן לא היתה כל כוונה להמליץ על הכרזת החייבת פושטת רגל". 5. במהלך הדיון טען בא כוחה המלומד של החייבת, עו"ד עלי דבאח כי מן הדין לקבל את הבקשה, לבטל את פסק הדין ולאפשר "ולתת לנו את ההזדמנות להמשיך בתשלומים". עו"ד דבאח שב וציין את עניין התקלה שנפלה בחוות דעתו של הכונס הרשמי שבו צויין התאריך השגוי של הדיון. באשר לטענה על כך שהחייבת מסרה לאביה שיקים ביודעה כי אין להם כיסוי, טען עו"ד דבאח כי "החייבת לא מסרה אלא אביה קיבל את השיקים", "אני התייחסתי לרצון של החייבת, שכן לא היה לה רצון. לא רציתי להגיד שזה מתוך כפיה, אלא ללא התנגדות". עו"ד דבאח הדגיש בטענותיו כי מדובר בחייבת צעירה בת 19 שנים בלבד. ב"כ הכונס הרשמי חזר על התנגדותו לביטול פסק הדין. 6. דיון א. כבר בפתח חלק זה של החלטתי אני רואה להדגיש כי אילו עמדה שאלת ביטול פסק הדין על הטעם לאי התייצבותה של החייבת לדיון בלבד, כי אז הייתי מבטל את פסק הדין. כשלעצמי, אני סבור כי החייבת רשאית היתה ליהנות מן הספק כי הגורם לאי התייצבותה היה הטעות שבאה לידי ביטוי בחוות דעתו של הכונס הרשמי, כאמור לעיל. ב. אלא מאי? שהלכה פסוקה היא שבית המשפט לא יבטל פסק דין שניתן כדין (ובענייננו אין מחלוקת על כך שהחייבת הוזמנה כדין, עוד בהחלטה בדבר צו הכינוס) אם אין בביטול פסק הדין כדי להועיל לצד המבקש. שהרי בענייננו גם אם הייתי מבטל את פסק הדין הייתי שב ודוחה את בקשתה של החייבת. לא השתנה דבר באשר לקביעה כי החייבת מנצלת את הליכי פשיטת הרגל לרעה. כאמור לעיל, החייבת לא אמרה ולו מילה על הסיבה לכך שלא שילמה ולו גם תשלום אחד מן התשלומים שהושתו עליה. כאן המקום להעמיד דברים על דיוקם. החייבת אינה בת 19. החייבת נולדה ביום 24/10/79. והעיקר: לא השתנה דבר בעניין העובדה הפשוטה שהחייבת נתנה לאביה שיקים על החלק בידיעה ברורה כי אין לשיקים כיסוי. ב"כ החייבת טען בפניי כי לחייבת "לא היה רצון" ליתן לאביה את השיקים. אלא שגם טענה זו אין בה ולא כלום. טענה אחרונה זו היא טענה עובדתית שהחייבת צריכה היתה לפרטה בתצהירה. היא לא עשתה כן. ממילא לא הונח בפניי כל בסיס שיהיה בו כדי להצדיק משיכתם של שיקים ללא כיסוי ומסירתם לאביה של החייבת. מי שכך נוהג, ומסתבך בעקבות התנהגותו העבריינית הנ"ל בחובות, אל יצפה לכך שבית המשפט יגן עליו ויפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל. ג. סבורני כי החייבת אינה יכולה להתלות בטעות הפולמוס שנפלה בחוות דעתו של הכונס הרשמי מיום 12/11/00. עיון באמור בחוות הדעת מלמד כי חוות הדעת היא שלילית וכי המסקנה המתבקשת מהמפורט בה היא כי אין להכריז על החייבת פושטת רגל. על שום כך נקל להבין שנוסח הדברים שנרשם בסעיף 8 לחוות הדעת שגוי. מכל מקום, למרות שבית המשפט מייחס משקל נכבד לחוות דעתו של הכונס הרשמי ולהמלצתו, אין הוא מחוייב לפעול על פיהן. ד. לאור האמור לעיל ברור שאין כל הצדקה לבטל את פסק הדין. זאת, משום שגם אם אורה על ביטול פסק הדין,הרי שבסוף הדרך אשוב ואורה על דחיית בקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל. על שום כך אני עומד לדחות את הבקשה. 7. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה. שימוש לרעה בהליכים משפטייםפשיטת רגל