ערעור חיבור דירה לרשת מים

פסק דין ראש ההוצל"פ בירושלים (הרשם אורי פוני), נתן הוראה לחייב את המבקשת לחבר את הדירה, המצויה ברח' ריב"ל 12/43 (להלן הדירה) לרשת המים וכן לתת לקונה הדירה אישור לצורך העברת רישום הזכויות בדירה על שמו. מכאן בקשת רשות הערעור שהחלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. העובדות הצריכות לעניין לטובת המשיבה נרשמה משכנתא על הדירה. עקב אי עמידת החייבים בהחזרי הכספים פעלה המשיבה למימושה. לצורך המימוש מונה כונס נכסים על הדירה אשר מכר את הדירה לקונים. כעבור זמן מה נותק מד המים של הדירה מהרשת העירונית, בגין חובות ארנונה ומים שרבצו על הדירה. המבקשת סרבה לחבר את הדירה אל מד המים כל עוד חובות המים לא סולקו. בנוסף, הודיעה המבקשת כי לא תיתן, לכשתתבקש לכך, אישור מטעמה לרשם המקרקעין, בדבר העדר חובות לצורך רישום העברת הבעלות ע"ש הקונים, עד לפרעון מלוא החובות הרובצים על הנכס. המבקשת טוענת, כי מימוש המשכון בדרך של מכירת הנכס הינה עסקת מכר לכל דבר, אשר במסגרתה נכנס כונס הנכסים לנעליו של החייב, על כל חובותיו. כמו-כן, צריך היה ראש הוצל"פ להתחשב באמור בסעיף 324(א) לפקודת העיריות, אשר קובע קדימות לעירייה בגביית חובותיה. בנוסף, תשלומי ארנונה וכן תשלומי חובה אחרים לרשות המקומית, הינם בגדר מס כמשמעותו בפקודת המיסים (גביה) (להלן: פקודת המיסים), וזאת לאור הכרזת המיסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התש"ס2000- (להלן: הכרזת שר האוצר). על-כן, יחול סעיף 11א(1) לפקודת המיסים לפיו, לחובות אלה יש מעמד של שיעבוד ראשון על הקרקע. לטענתה, למרות שהכרזת שר האוצר ניתנה לאחר התגבשות החובות, הרי שהיא חלה גם על החובות שנצברו עובר לפרסומה, אחרת היה נאמר מפורשות כי תחולתה רק על חובות שנצברו מיום פרסומה. גם אם מדובר בחקיקה רטרואקטיבית הרי שיש שיקולים של צדק חלוקתי של העדפת קופת הציבור, המצדיקים החלתה. לחילופין טוענת המבקשת כי אם לא יימצא לנכון להחיל על המשיבה את כל חובות החייבים, הרי שאז, יש לכל הפחות לחשב אותם החל מיום מתן צו הכינוס ולא מיום תפיסת החזקה בנכס על-ידי הכונס. למשיבה שתי טענות עקרוניות. האחת - החוב הנתבע ביחס לתקופה שעד לתפיסת החזקה בנכס הוא חובם של החייבים ולא כזה הנובע מהוצאות הכונס. השנייה - החובות האמורים אינם חובות בדין קדימה בהליך כינוס ואינם קודמים לבעל השיעבוד הראשון ולנושים אחרים בלתי מובטחים. לטענתה, המבקשת אינה יכולה לטעון לתחולת הכרזת שר האוצר, באשר מדובר בחקיקה רטרואקטיבית שאין לה צידוק, במיוחד לאור היותה חקיקה פיסקאלית, הפוגעת בקניינו של אדם. דיון לאחרונה, ובעקבות תביעות דומות שהגישה המבקשת, ניתנו מספר החלטות בעניינים הנדונים כאן, על-ידי מספר שופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. קראתי את פסקי הדין האלה ומצאתי תמימות דיעים בעניין אחד, ומחלוקת בעניין אחר. אף אני אצטרף לדעת חבריי בתל-אביב בעניין הראשון, ואפסוק את דעתי בעניין השני. העניין הראשון, מהותו בשאלה האם ארנונה ותשלומי עירייה אחרים, הינם בעלי מעמד של חובות בדין קדימה בהליך כינוס. שני מקורות עשויים להעניק לארנונה מעמד כזה: סעיף 324(א) לפקודת העיריות וסעיף 11א(1) לפקודת המיסים. יצוין כי מעמד כזה של תשלום הארנונה, פירושו סמכות של העירייה, להתנות את מתן האישור להעברת המקרקעין בסילוק החובות. אולם עוד בטרם נדון בכך, יהיה עלינו לדון בשאלת תחולתה של הכרזת שר האוצר מפברואר 2000 על החובות שנצברו בענייננו. אם נמצא כי יש להכרזה תחולה עליהם הרי שבכך יתייתר הצורך בדיון הראשון. בע"א (ת"א) 2526/99 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד ד"ר ישראל וינבוים (טרם פורסם), פסקה השופטת שטיין כי ההכרזה תקפה מיום הכרזתה בלבד ועל-כן אין היא רלוונטית לחובות שהתגבשו קודם לה. השופטת ש. סירוטה בבר"ע (ת"א) 1886/00 עיריית ראשון לציון נ' בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ (טרם פורסם), פסקה, כי החלת ההכרזה על חובות שהתגבשו לפני פרסומה, אינה בגדר חקיקה רטרואקטיבית היות שחובות, ממשיכים להיות כאלה עד לפרעונם, ואולם להכרזה יש תחולה רטרוספקטיבית, הואיל וזכויות הנושים התגבשו בטרם פרסום ההכרזה. יש בידי להסכים לכך. החלת ההכרזה על חובות שהיו כאלה עובר לפרסומה היא, כפי שהגדיר אותה השופט ברק (כתוארו אז) בעע"א 1613/91 אורית ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2),765, החלה אקטיבית: "החלת חוק היא אקטיבית אם היא מוחלת על מצב דברים המתקיים ביום כניסתו של החוק לתוקף." וכזה הוא המצב לעניין החובות. ואולם, להכרזה יש השפעה גם על מצב דברים שהסתיים לפני פרסומה, דהיינו, זכויות הנושים שהתגבשו, ובמובן זה זוהי החלה רטרוספקטיבית. על חקיקה רטרוספקטיבית אמר השופט ברק באותו פסק-דין: "...נקודת המוצא העקרונית היא, כי חקיקה רטרוספקטיבית אינה ראויה. החזקה היא נגדה. ה"נטל" מוטל על המבקש לסתור אותה. אין זה מספיק - לשם סתירתה של החזקה - להראות כי הסדרו של החוק החדש טוב מההסדר הישן, שאם כן, , כל חוק - שחזקה עליו שהוא טוב מקודמו - היה מוחל רטרוספקטיבית....נמצא, כי לא די בכך שהחוק החדש טוב מקודמו. יש להראות, כי קיים אינטרס ציבורי ליתן לחוק החדש תחולה רטרוספקטיבית, ואין להסתפק בתחולתו האקטיבית. זה אינו נטל קל, אולם זהו נטל שניתן להרימו בנסיבות מתאימות" (שם, עמוד 785) המבקשת טוענת כי האינטרס הציבורי של רצון למנוע פגיעה בקופת הציבור ובקניינו - הם קופת העירייה שנועדה לצרכי התושבים - מצדיק החלה רטרואקטיבית של ההכרזה. לדעתי אין באינטרס זה כדי לספק את הנטל המוטל על המבקשת, אכן ההסדר החדש משכלל את מערכת הגביה של העירייה והוא מטיב עם הקופה הציבורית, אולם כדברי השופט ברק לעיל, אין די בכך שההסדר החדש טוב מהישן, שאילולא כן לא היה בא לעולם, ויש להצביע על אינטרסים מהותיים יותר. אשר-על-כן אני מצטרפת לדיעה, כי להכרזת שר האוצר אין תחולה על החובות לעירייה שבענייננו. כעת נחזור לבחון את המצב המשפטי ביחס למעמדם של ארנונה ותשלומי חובה לעירייה, לפני ההכרזה, כחובות בדין קדימה. פסק הדין הממצה בשאלת ארנונה כמס, ניתן על-ידי השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 2911/95 יוסי אברהם עו"ד ואח' נ' עיריית רמת-גן ואח', פ"ד נג(1),218. נקבע שם חד משמעית, כי ארנונה איננה מס, כהגדרתו בפקודת המיסים (גבייה), כל עוד שר האוצר לא הכריז עליה ככזאת. על-כן, לפני הכרזת שר האוצר ארנונה לא היתה יכולה להיות שיעבוד ראשון על מקרקעין כאמור בסעיף 11א(1) לפקודת המיסים. באותו פסק-דין נאמר גם על-ידי השופטת שטרסברג-כהן כי באשר לסעיף 324(א) לפקודת העיריות: "הלכה פסוקה היא, כי הוראת סעיף 324(א) לפקודת העיריות היא הוראה הנותנת בידי הרשות אמצעי גבייה אדמיניסטרטיביים אשר נועדו לייעל את הליך הגבייה. אין זו הוראה מהותית, המעניקה לחוב הארנונה עדיפות על-פני חובות אחרים...ואין בה כדי לשנות סדרי קדימות..." (שם, בעמ' 226). לסיכום עניין זה אומר, כי הדברים לעיל נאמרו בהקשר של הליכי פשיטת רגל ופירוק אולם, אין מקום לבצע אבחנה ביניהם לבין הליכי כינוס, באשר אופיה האדמיניסטרטיבי של ההוראה, בודאי שאינו תלוי בטיבו של ההליך שלגביו מופעלים אמצעי הגבייה. התוצאה היא כי אין לעירייה שיעבוד ראשון על הדירה, וזאת מפאת העובדה, כי הכרזת שר האוצר איננה חלה על החובות בענייננו, ומעמדם בטרם ההכרזה אינו של חובות בדין קדימה. לפיכך העירייה איננה רשאית לדרוש את תשלום הארנונה המגיעה לה כתנאי למתן האישור הדרוש לצורך העברת בעלות במקרקעין, ובכך למעשה, לעקוף את ההסדר ולהעניק לחובותיה מעמד של דין קדימה. העניין השני, אשר בו היו חלוקות הדיעות בפסקי הדין, הוא שאלת המועד שממנו יש לחייב את כונס הנכסים בתשלום החובות לעירייה. גדר המחלוקת נוגע לשאלת החבות בשתי התקופות הבאות: התקופה הראשונה - עד למינויו של כונס הנכסים. התקופה השניה - מיום מינוי כונס הנכסים ועד ליום תפיסת החזקה. הוראת סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל קובעת: "כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב" בע"א 2526/99 הנ"ל קבעה השופטת שטיין כי יש לחייב את הכונס בתשלום החובות רק מיום תפיסת החזקה בנכס וזאת לפי לשון החוק, על-פיה "ידו של הכונס כידו של החייב [רק] כאשר הכונס לוקח לרשותו את הנכס שהוא התמנה ככונס לו...". עוד נאמר שם כי כאשר החייבים ממשיכים להתגורר בנכס הרי שאז, זיקתם לנכס היא הזיקה הקרובה ביותר, ועל-כן ייחשבו הם כ'מחזיקים', הם ולא הכונס. על-פי סעיף 1 לפקודת העיריות, המחזיק בנכס הוא החב בארנונה ולפיכך חוב הארנונה, עד לתפיסת החזקה על-ידי הכונס, יחול על החייבים. בפסקה כך, איבחנה השופטת את המקרה דשם מזה שנדון בע"א 5957/92 עו"ד יהושוע באום נ' אשטורם נכסים ומימון בע"מ, דינים עליון נ"ג, 202 (להלן: אשטורם). בפרשה זו קבעה השופטת שטרסברג-כהן, כי המפרק הינו המחזיק בנכס החל ממתן צו הפירוק, בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. האיבחון מפסק דין זה התבסס על העובדה, כי בעניין אשטורם הנכס עמד ריק, ואילו שם כאמור, החייבים המשיכו להתגורר בנכס ולקיים את זיקתם אליו. השופטת ש. סירוטה בבר"ע 1886/00 הנ"ל, לא קבלה אבחנה זו, וקבעה בעניין הנדון אצלה, כי החזקה המשפטית עוברת אל הכונס החל ממועד מתן צו הכינוס. בעיניי עדיפה שיטתה של השופטת סירוטה הנסמכת על האמור בעניין אשטורם. על-פי דיני הפירוק, עם מתן צו הפירוק מקבל המפרק לידו, או לפיקוחו, את הנכסים שהחברה זכאית להם. מכוח צו הפירוק מכוננת זיקתו של המפרק אל הנכס כזיקה הקרובה ביותר. אין להבחין לעניין זה בין פירוק לבין כינוס. בנוסף, נאמר גם בעניין אשטורם כי "העדר יכולת של המפרק להשתמש בנכס כנטען על-ידו, אין בה כדי לשלול את זהותו כמחזיק." (שם, עמ' 12). סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו. החלטת ראש ההוצאה לפועל לעניין חיבור הדירה לרשת המים ומתן האישור להעברת הבעלות על הנכס, תישאר על כנה, בכפוף לתשלום המיסים לעירייה החל ממועד מתן צו הכינוס. אין צו להוצאות. חיבור למיםערעורמקרקעיןמים