פסק דין נתוני רקע 1. התובעת (להלן, גם "קודאן") היא חברה הרשומה בהונג-קונג ופועלת בין היתר בדרום קוריאה ועיסוקה במסחר. לטענת התובעת, הנתבעת 1 (להלן, גם "החברה") היא חברה ישראלית העוסקת בשיווק מוצרים לחקלאות. הנתבע 2 (להלן, גם "עמרם") והנתבע 3 (להלן, גם "חנוך"), הם מנהליה ובעלי השליטה בה. הנתבע 4 (להלן, גם "הבנק") הוא תאגיד בנקאי אשר בזמנים הרלוונטיים ניהל סניף בקרית אתא. 2. התובעת הגישה תובענה כספית על סך 262,000 ש"ח כנגד הנתבעים. לטענתה בתחילת שנת 1995 היא נקשרה בעסקה על-פיה מכרה לחברה סחורות בשווי של 122,000 דולר. בגין עסקה זו נותרה החברה חייבת לה יתרת חוב בסך 75,000 דולר שערכה השקלי הוא 262,000 ש"ח. תובענת התובעת כנגד החברה נסמכה על עסקת היסוד. תובענתה כנגד עמרם וחנוך נסמכה בגין אחריותם כמנהלי החברה. ככל שעסקינן בבנק טענה התובעת כי סוכם כי הבטחת התשלום של החברה אליה ייעשה ע"י כך שהבנק יוודא חתימת שטרי חוב ע"י החברה, ומסמכי השחרור של הסחורה ע"י הבנק יבוצעו אך כנגד חתימתה של החברה על שטרי חוב כאמור. לאחר שהחברה לא פרעה מלוא התחייבויותיה, והבנק נדרש לשגר לתובעת את שטרי החוב האמורים, הסתבר לה, לתדהמתה, כי השטרות שהיו אמורים להיות חתומים בחותמת החברה ובחתימתה, חתומים בחתימה בלתי מזוהה, ומכל מקום לא בחתימת החברה, וזאת בניגוד להוראותיה המפורשות. 3. לעניינם של החברה, עמרם וחנוך, אדרש בהמשך. הבנק התגונן בפני התביעה והגיש הודעת צד ג' כנגד עמרם וחנוך. סופו של דבר הדיון התקיים רק בין התובעת לבין הבנק. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה, מר אלי רייכמן (להלן-"רייכמן"). מטעם הבנק הוגשו תצהירי עדויות ראשיות של מר שרגא הורוביץ (להלן-"הורוביץ"), מי ששימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל סניף קרית אתא של הבנק, ושל גב' עליזה בצר (להלן-"בצר"), מי שמשמשת ואף שימשה בזמנים הרלוונטיים כמנהלת המחלקה לסחר חוץ בסניף הבנק בכיכר פאריז. 4. ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פס"ד מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות. לאחר הגשת סיכום טענות הבנק הגישה התובעת תגובה לסיכום הטענות האמור. ראיתי להידרש לתגובה זו. על-מנת לשמור על יתרונו הדיוני של הבנק, התרתי לו להגיש תשובה לתגובה האמורה. החברה, עמרם וחנוך - ההליכים 5. מלכתחילה לא הוגש כתב הגנה ע"י החברה, עמרם וחנוך וניתנו כנגדם פסקי-דין בתביעה העיקרית. ביום 27/8/98 הוגשו כתבי הגנה ע"י חנוך, הן לעניין התביעה העיקרית והן לעניין הודעת צד ג'. אותה שעה היה מיוצג חנוך ע"י עו"ד שרעבי אשר לימים השתחרר מייצוגו. בשלב מאוחר יותר נטלה את ייצוגו של חנוך עו"ד גב' אדטו. תשומת הלב הוסבה לכך שכתב הגנתו של חנוך בתביעה העיקרית הוגש לאחר שניתן כנגדו פס"ד. לפיכך הגיש חנוך בקשה לביטול פסה"ד ובקשתו זו נדחתה על-ידי בהחלטתי מיום 14/3/00. במצב דברים זה נותרה לדיון אך הגנתו של חנוך בהודעת צד ג'. באת-כוחו של חנוך לא התייצבה לישיבות ק"מ ולאחר שורה של החלטות והעדר תגובה מטעמה קבעתי, בהחלטתי מיום 27/8/00, כי הנני נותן פס"ד מותנה בהודעת צד ג' באופן שככל שיינתן פס"ד לחובת הבנק יינתן, בו במקום, פס"ד סופי לזכות הבנק על יסוד הודעת צד ג'. אף על החלטתי זו לא היו עוררין ולא הוגשה בקשה לביטולה. 6. בין לבין הגיש חנוך תצהיר עדות ראשית ביום 3/1/00. למותר לציין כי לנוכח ההתפתחות האמורה אין בדעתי להידרש לו. עם זאת ראוי לציין כי בתצהירו מכחיש חנוך את חתימתו הנטענת על שטרי החוב, כנטען ע"י הבנק, באופן שטענתו מעלה האשמת זיוף חמורה. אין צריך לומר כי לנוכח העובדה שעקב המחדלים האמורים לא התייצב חנוך לדיון, ברי כי לטענה זו אין שחר. מסקנה זו מתעצמת לנוכח חומרת הטענה של חנוך כנגד הבנק. כחומרת הטענה, כך אפסות המעשה ומחדלו החמור של חנוך. הנני קובע, איפוא, כי שטרי החוב שנשלחו ע"י הבנק לתובעת, חתומים ע"י חנוך. 7. להלן אביא את גרסאות הצדדים. הגרסאות יפורטו על יסוד הנטען בכתבי הטענות ובתצהירי העדויות. אני מדגיש עניין זה לנוכח טענתו הצודקת של ב"כ הבנק כי בגדר סיכומי טענות התובעת בוצעה הרחבת חזית פסולה ונפסדת. התובעת לא הסתפקה בכך. בגדר תגובתה לסיכומי הנתבעת היא חזרה על נוהגה הנפסד והתיימרה לבצע הרחבת חזית פסולה, על הרחבת החזית הפסולה הראשונה. גרסת התובעת 8. גרסת התובעת היא פשוטה וקצרה. כאמור, נקשרה עסקת מכירת סחורות בין התובעת לבין החברה. להבטחת התשלום המגיע לתובעת שיגר רייכמן בפקסימיליה ובדואר הוראות לבנק על-פיהן אמור היה הבנק להעביר מסמכי שחרור לחברה בגין הסחורות שבמחסני הערובה, כנגד חתימתה של החברה על שטרי חוב. 9. משנותרה החברה חייבת לתובעת יתרת חוב נשוא התביעה, הסתבר לתובעת לראשונה כי החשבון בבנק נפתח ע"י חנוך לא על שם החברה אלא על שם עסק המתקרא "ע.עמיר - חנוך עמיר" (להלן, גם "העסק"). רייכמן מטיח בבנק את האשמה הכיצד נפתח חשבון על שם העסק, מבלי לוודא מהותו המשפטית. גרסת הבנק 10. הורוביץ מציין כי ב22/3/94- פתח חנוך חשבון בסניף הבנק שנקרא "ע.עמיר - חנוך עמיר". במעמד פתיחת החשבון הגיעו אליו חנוך ועמרם, שהם אחים. הוסבר כי עמרם יהיה איש המקצוע בעסק של יבוא ושיווק כלים חקלאיים יעודיים. בעל החשבון יהיה חנוך, מתוך שיקולים שבין שני האחים. זכות החתימה הבלעדית תהיה של חנוך. הורוביץ מציין כי בהתאם לנוהלים הנהוגים בבנק אין מניעה כי אדם פרטי יפתח חשבון בשם עסקי, גם אם אינו מאוגד בדרך כלשהי. הורוביץ מציין כי למיטב ידיעתו אין, ולא הייתה בנמצא, כל עיקר החברה, דהיינו "ע.עמיר - חנוך עמיר בע"מ". 11. בתחילת 1995 נערכה פגישה אצל הורוביץ עם עמרם ועם רייכמן. רייכמן מסר כי עמרם נמצא במצב כלכלי קשה ולנוכח היכרות ארוכה וממושכת שיש לו עמו הוא מבקש לסייע לו. הוא ביקש, איפוא, כי כל תמורת המכירות של העסק תומחה אליו בדרך כלשהי. בהמשך, ביום 10/2/95, כתב חנוך לבנק מכתב עם הוראה בלתי חוזרת להעביר כל הכספים הנמצאים ביתרת זכות בחשבון העסק לזכות קודאן. באותה פגישה נדונה האפשרות של עסקת נאמנות שתתבצע בין קודאן לעסק. סוכם כי תפקידו של הבנק יצטמצם להחזקת שטרות חוב שייחתמו ע"י העסק לזכות קודאן כאשר סחורות ישוחררו כנגד הפקדת שטרי חוב בחתימת העסק. 12. כך יצאו לאוויר העולם, שורה של מסמכים, בשפה האנגלית, שבכולן, ככל שעסקינן בפועלו של הבנק, תמיד צוין שמו של העסק, והעסק בלבד, תחת השם "a.amir - hanoch amir". מעולם קודאן לא השמיעה קול מחאה באשר לזהותו של הלקוח, דהיינו העסק, ולא החברה. 13. במועד הרלוונטי סניף קרית אתא לא תיפקד כסניף עצמאי בנושא סחר חוץ. העסקאות הבינלאומיות נעשו עבורו ע"י סניף הבנק בכיכר פריז. מי שטיפלה בעסקאות האמורות בסניף כיכר פריז הייתה המנוחה שושנה רייטר ז"ל. הגב' רייטר נפטרה. בצר, שהייתה מנהלת המחלקה, חולשת בעובדות ומשום כך היא מסרה תצהיר לעניין פועלה בעסקה הבינלאומית האמורה. מן החומר עולה כי בשלב כלשהו שונו דפוסי מכתבי ההוראות של קודאן. במכתבי שחרור שהחלו להגיע ביום 28/4/95 ועד ליום 21/5/95 שינתה קודאן את הוראותיה בכך שהזכירה את המוטב כ- "a.amir - hanoch amir l.t.d". חרף זאת המשיך הבנק, במכלול התכתבויותיו עם קודאן, לאזכר את שם העסק בלבד ללא התוספת "l.t.d". 14. הן הורוביץ והן בצר טוענים כי קודאן לא מצאה מעולם לציין כי חל שינוי בזהותו של המוטב, מן העסק אל החברה. ברי כי טענת הבנק היא כי נעשתה כאן פעולת הטעיה של הבנק על דרך של "הגנבת" התוספת "l.t.d". טענות מקדמיות, תמיהות שונות ודיון והכרעה 15. הבנק מעלה שורה של טענות בעלות אופי מקדמי שדי בחלק מהן, כך אני קובע, להדוף את תביעת התובעת מכל וכל. 16. כאמור, בכתב התביעה, מצמצמת קודאן טענתה לכך שהבנק לא מילא את התחייבותו החוזית כלפיה, להמציא לה שטרי חוב בחתימתה של החברה. משמעות הטענה האמורה, ככל שיש בה ממש, היא שנשללה מקודאן האפשרות לנקוט בהליכים כנגד החברה בגין שטרי חוב אלו. אין צריך לומר, ככל שהייתה מתקבלת הטענה האמורה, כי קודאן היתה זכאית, מכוח טענתה-שלה , אך לכך שיהיו בידיה שטרי חוב בחתימת החברה. הא ותו לא. אילו שטרות אלו היו בידה של קודאן, והם לא היו נפרעים, פשיטא הייתה קודאן מגישה אותם לביצוע. במצב דברים זה רשאית הייתה החברה להגיש התנגדות לביצוע שטר. ככל שהתנגדות כאמור הייתה מתקבלת היה מתקיים דיון משפטי בין קודאן לבין החברה. בדיון משפטי כאמור הייתה קודאן זוכה או מפסידה, לעיצומה, בתובענתה כנגד החברה. מכאן, ככל שיש טעם בטענתה של התובעת, אמור היה ביהמ"ש לאמוד את מידת סיכויי תביעתה של קודאן כנגד החברה, בהליך היפוטטי כאמור. שווי אומדנתו של ביהמ"ש, הוא שווי הנזק של קודאן. 17. ואולם, בנדוננו, הגיעו דברים על תיקונם לנוכח זאת, כמבואר, שקודאן אוחזת בפס"ד כנגד החברה, שמעולם לא התגוננה בפני תובענתה. ככל שקודאן מתקשה לממש פס"ד זה, ברי כי אין כל קשר בין כך לבין פועלו של הבנק. הרי גם אילו, לטענת התובעת, היה הבנק מוסר לה שטרי חוב של החברה, פשיטא אף אז לא הייתה קודאן מצליחה לגבות את פרי זכייתה בגין השטרות הנ"ל. אין צריך לומר כי בתובענתה, ולו כנגד חנוך, לא טענה התובעת לעילה שטרית אלא השתיתה תביעתה אך על עסקת היסוד. לנוכח זכייתה, הן כנגד החברה, הן כנגד עמרם וחנוך, נמצאת התובעת במצב טוב יותר מזה שהייתה מצויה בו אילו הייתה זוכה לקבל שטרות חוב החתומים ע"י החברה. בגין עילה שטרית כנגד החברה, על בסיס עילת השטר, יכולה הייתה התובעת, למירב, לזכות בפס"ד אך כנגד החברה. כיום עומד לזכותה פס"ד, לא רק כנגד החברה אלא אף כנגד עמרם וחנוך. מצבה של התובעת, בהכרח, טוב יותר מזה שהיה אילו הבנק היה, כטענתה, ממלא את חובתו. 18. כידוע, מתחילת הדרך, טוען הבנק כי החברה לא קיימת, מעולם לא הייתה קיימת ואך משל הייתה. טענה זו של הבנק אינה זוכה לכל התייחסות רצינית מצידה של התובעת. והרי הגיון תביעתה של התובעת, בהכרח, משמיע כי לא זו בלבד שהחברה חיה וקיימת, אלא היא בעלת יכולת כלכלית לפרוע את סכום תביעתה! ודוק: על התובעת להוכיח כי לא זו בלבד שהחברה קיימת, והיא בעלת יכולת כלכלית, אלא כי יכולתה הכלכלית עולה על יכולתם הכלכלית של עמרם וחנוך. שהרי התובעת זועקת חמס על כך שבמקום לקבל שטר בחתימת החברה, היא קיבלה שטר, "רק" בחתימתו של חנוך. מול אתגר זה אין בפי התובעת, ולו שבריר טענה ראויה. התובעת לא התיימרה להציג מרשמים של רשם החברות באשר לקיומה של החברה, ולו בזמנים הרלוונטיים. היא לא התיימרה להציג, ולו מסמך אחד, בגין התקשרותה החוזית הנטענת עם החברה. והרי ברי, כי ככל שהחברה אכן מעולם לא הייתה קיימת, כל זכייה משפטית כנגדה היא בבחינת אין ואפס. 19. הורוביץ טוען, ובצדק רב, כי בנדוננו "התהפכו היוצרות". בנוהג שבעולם "ברוב המקרים שואף מי שסוחר עם חברה פרטית לקבל את ערבות מנהליה באופן אישי. ידוע הוא כי ערבותו של אדם פרטי הינה עדיפה על ערבות חברה פרטית, שאין נושה יודע מה תהיה יכולת פרעונה ו/או מצבת נכסיה בעת שיגיע מועד הפרעון" (סעיף 33 לתצהיר). אכן כן. רק לנוכח צדקת טענתו של הורוביץ, באה לאוויר העולם הדוקטרינה של "הרמת המסך". כאשר מופעלת דוקטרינה זו "מורם המסך" מעל אישיותה הנפרדת של חברה, על-מנת לאפשר לנושה להיפרע ממנהליה, הם הפרטים. בנדוננו, כך בהכרח, קובל רייכמן על כך שאין תחת ידו שטרות חתומים ע"י החברה, אלא ע"י חנוך. ואולם, כשלעצמי לא ידעתי על דוקטרינה של "הרמת מסך" "הפוכה", בגינה יש להעדיף את הנשייה בתאגיד, על הנשייה בחייב. אין צריך לומר כי פרקטיקה רווחת היא דווקא להחתים בערבויות אישיות את מנהלי התאגיד, על-מנת להבטיח את האינטרסים של הנושים. 20. כל מכלול הנסיבות נודף תימהון רב. עסקינן בעסקה בינלאומית. בעסקאות מן הסוג הזה רווח הנוהג של שימוש באשראי דוקומנטרי. אשראי זה מבטיח, כמעט החלטית, את הסוחר הזר לקבל את כספו כנגד שחרור מסמכים, כמותנה בעסקה הדוקומנטרית. הפסיקה, הן בישראל והן בעולם, מגינה מכל משמר על דרך זו של ניהול עסקאות בינלאומיות. מה ראתה התובעת, בנדוננו, להסתפק במשענת קנה רצוץ של שטר חוב גרידא, לא אדע. ראוי היה כי רייכמן יספק הסבר לעניין זה. הסבר כזה לא מצוי בפניי. הדבר חשוד ותמוה. 21. רק בסיכומי התגובה השניים של התובעת, נטענת לראשונה הטענה כנגד הבנק שחייב היה לגלות אוזנה של התובעת אודות כך כי החברה אינה בנמצא, שהרי היא אינה קיימת. טענה זו של התובעת, היא בבחינת הרחבת חזית פסולה ונפסדת. שהרי עד הנה, התובעת הייתה זו שקשרה כתרים לקיומה של החברה ותבעה את עלבון העדר חתימתה של החברה על שטרי החוב. התובעת טענה, בהכרח, כי היא התקשרה עם החברה דווקא. ממילא התובעת מנועה מלטעון טענה השונה באופן חזיתי, מטענתה המקורית הזו. אוסיף ואציין כי בסיכומיה הראשונים טענה התובעת לאבחנה בין שתי עסקאות שנקשרו במהלך העניינים. בעסקה הראשונה, כך הטענה, הייתה ההתקשרות עם העסק, ולא עם החברה. רק בעסקה השניה, כך ממשיכה הטענה, התחלפה זהות הלקוח ובמקום העסק באה החברה. עפ"י אותה טענה הדבר אף נלמד משיחה טלפונית שקיים רייכמן עם אנשי הבנק. אף טענה זו של התובעת היא הרחבת חזית נפסדת ובלתי מותרת. בכתב התביעה מעולם לא עשתה התובעת אבחנה בין העסק, לבין החברה. על פי כתב התביעה, כפי שאומת בתצהיר רייכמן, לכל אורך הדרך הייתה מעורבת בעסקה החברה, והחברה בלבד. ואולם, גם אם בדוחק הייתה מותרת הטענה שבסיכומיה הראשונים, הכיצד יכולה התובעת לבוא חשבון עם חוסר בדיקתו של הבנק את דבר עצם קיומה של החברה? והרי אם אכן טרח רייכמן להתקשר ולבקש לשנות את זהות המתקשרים, פשיטא יש לו ידיעה פוזיטיבית אודות קיומה של החברה, שעמה הוא מבקש להמשיך לעשות עסקים, במקום עם העסק. 22. קיים, לכאורה, נתון אחד השוקל לזכות התובעת. לתצהירו של הורוביץ צורף נספח ד'. נספח ד' נחזה כחתום ע"י חנוך. הוא דן ב"הוראה בלתי חוזרת לחשבון 544-800 ע.עמיר - חנוך עמיר". זו ההוראה הראשונה, כזכור, בה נתבקש הבנק להעביר לחשבון קודאן בהונג-קונג יתרות זכות שיהיו בחשבון. הלוגו של מכתב זה הוא של פירמה בשם "ע.עמיר - חנוך עמיר בע"מ". ואולם, אפילו מסמך זה, אינו מכרסם במסקנותיי האמורות. ראשית, המסמך עצמו מאבחן ומציין ב"נדון" שבו כי מדובר בחשבון של "ע.עמיר - חנוך עמיר" במאובחן מכותרת הלוגו של המסמך. שנית, איני מוכן כי כותרת לוגו של מסמך תמיר דרישה מפורשת להוכיח קיומה של חברה, לא בדרכי עקלתון אלא בדרך המלך. דרך המלך היא ע"י הבאת מרשמים של רשם החברות. בעיקר לנוכח טיב טענות ההגנה של הבנק. שלישית, נספח ד', כאמור, צורף דווקא לתצהירו של הורוביץ. ממילא, ככל שקיים נתון קלוש לזכות התובעת הוא נעשה "בחסדו" של הורוביץ ועקב מידת גילוי הלב של הבנק. אף נסיבה זו תומכת באמינותו, מהימנותו ורצינותו של הבנק. 23. הבנק מבקש לכפור בגובה החוב בגין העסקה הנדונה, עקב נתונים מנתונים שונים. אין בדעתי להידרש לכך. לטעמי השכילה התובעת להוכיח, דרך מהות, את תובענתה כנגד החברה, עמיר וחנוך. לנוכח העדר הגנתם של השלושה, אין בדעתי להעמיק יתר על המידה בנתונים שפרס בפניי הבנק. 24. הבנק תמה הכיצד, לכל אורך הדרך, לא ראתה התובעת, לתקן את מרשמי הבנק ולהדגיש כי העסקה נעשית לא עם העסק, אלא עם החברה. עוד תמה הבנק הכיצד חלפו חודשים רבים מאז שקיבלה החברה את שטרות החוב עד אשר ראתה להעלות טענותיה. יש טעם בתמיהות אלה של הבנק, ועם זאת אין בדעתי לייחס להן משקל רב. את התנהגות התובעת, בהקשר לתמיהות אלו, אפשר ליישב בחוסר תשומת לב, המצביע על תום לב. ניתן אף לטעון לזכות התובעת כי רשלנותה בעניין זה, שמא מלמדת על כך שפעלה בתום לב מבלי שהיא מבקשת להפיל את הבנק בפח. 25. הבנק מבקש להשתיק את תביעת התובעת לנוכח האמור בסעיף 3.2 בתצהירו של רייכמן. שם מציין רייכמן כי "בתמורה למסירת הסחורות בשיעורים חתמה הנתבעת מס' 1 (היא החברה - ש.ל.) לטובת התובעת על שטרי חוב...". הנה כי כן, איך יכולה החברה להגיש התביעה ולקבול כנגד כך שלא נחתמו שטרי חוב ע"י החברה כאשר פיו של רייכמן עונה בו, על דרך של הודאת בעל דין, כי החברה חתמה על שטרי חוב? טענה זו יש בה טעם דיוני רב. בגדר סיכומי התגובה של התובעת היא לא זכתה לכל התייחסות. ועם זאת, אין בדעתי להשתית הכרעתי על בסיס זה כאשר ברור וגלוי לעין כי שטרי החוב, אכן, לא נחתמו ע"י החברה אלא נחתמו ע"י חנוך, מכוח זכות החתימה הבלעדית שהייתה לו בעסק. 26. הבנק טוען, כאמור, כי התוספת של הסיומת "l.t.d" למכתבי השחרור, היא מעשה של הגנבה והטעיה. לכאורה, יש טעם רב בטענה זו. בכל אחד ממכתבי השחרור קיים נוסח אחיד שזה לשונו: “we hereby confirm to you acceptance to release goods to beneficiary a.amir - hanoch amir ltd. against their promissory note...”. יש טעם רב בטענת ב"כ הבנק כי אילו היה מדובר במוטב שהיא חברה לא צריך היה המכתב לנקוט במילה "their", דהיינו "שלהם", המצביע על עסקם של עמרם וחנוך בעסק. אם אכן התכוון רייכמן למוטב שהיא חברה, לשון יחיד, צריכה הייתה לבוא המילה "its". רייכמן שולט בשפה האנגלית. כל מכתביו כתובים בשפה האנגלית. קודאן היא חברה הפועלת בהונג-קונג בה השפה השגורה היא אנגלית. אכן אין כל מענה מתקבל על הדעת של קודאן לטענה זו של הבנק. 27. הנה כי כן, טענות התובעת כנגד הבנק, אין בהן ולא כלום. לטעמי התובעת הבינה כי סיכויי גביית החוב כנגד חנוך הם קלושים ביותר. משום כך היא בנתה, באורח מלאכותי, קונסטרוקציה מאולצת אודות רשלנות נטענת של הבנק, שאין לה ידיים ורגליים. על-מנת "לייצר" יש מאין רשלנות של הבנק נקשרו כתרים לחברה, הגם שזו אינה בנמצא. סופו של דבר הקונסטרוקציה קורסת כמגדל קלפים ואין בה כל מאומה. החברה, כאמור, איננה בנמצא. ואף הקונסטרוקציה, כמוה כחברה, איננה בנמצא. סוף דבר 28. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבע 4. ממילא, נמחקת ההודעה לצד ג'. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 4 הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 29. מכוח החלטתי מיום 14/3/00 הפקידה התובעת בתיק ביהמ"ש סכום של 20,000 ש"ח. הנני מורה למזכירות להעביר הסך הנ"ל לב"כ הנתבע 4 על חשבון ההוצאות שנפסקו מעלה. מסמכיםסחורה