בקשה לאישור הסדר בוררות - סעיף 350 ו 351 חוק החברות


פסק דין

א. מבוא

זוהי בקשה לאישור הסדר לפי סעיפים 350 ו351- לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: חוק החברות). על פי ההסדר המוצע מניות בנק כרמל להשקעות ומשכנתאות בע"מ (להלן: בנק כרמל) יועברו במלואן מבעלי מניות הבנק לחברה חדשה שהוקמה לצורך ההסדר בשם קבוצת כרמל השקעות בע"מ (להלן: קבוצת כרמל), אשר בעלי מניותיה יהיו בעלי המניות של הבנק בשיעור אחזקות זהה לשיעור אחזקותיהם בבנק, כל זאת בכפוף ולאחר רישום מניותיה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ (להלן: הבורסה). עוד מתבקש במסגרת ההסדר אישור לתקופה של שישה חודשים למכירת מניות הבנק על ידי קבוצת כרמל בתמורה שלא תפחת מההון העצמי למניה של הבנק כפי שיהיה במועד השלמת עסקת המכירה; וכן אישור מינויים של כל הדירקטורים המכהנים בבנק, למעט הדירקטורים מן הציבור, כדירקטורים בקבוצת כרמל.


ב. תמצית העובדות

הרכב בעלי המניות בבנק כרמל הוא כדלקמן: בעלת השליטה בבנק היא ג'י. אר. בי. הולדינגס בע"מ, חברה בשליטתם של ז'ק ורינה בר, המחזיקה 52.3% ממניות הבנק. איתן שמיר (להלן: שמיר) מחזיק 9.47% ממניות הבנק ואלי קינד (להלן: קינד) 9.62%, כאשר 2.1% ממניותיו של קינד ממושכנות לטובת בנק מרכנתיל – דיסקונט בע"מ (להלן: בנק מרכנתיל). שיעור אחזקותיהם של קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע"מ מגיע כדי 4.91% ואילו זה של קרן ההשתלמות למהנדסים בע"מ (להלן: קרן המהנדסים) מגיע ל- 6.57% מהון המניות; גמול חברה להשקעות בע"מ מחזיקה 3.24% מהון המניות וא.לוי השקעות ובניין בע"מ וטלדא לוי בע"מ (להלן: לוי) מחזיקות יחדיו ב3.7%- ממניות הבנק. יתר המניות מוחזקות בידי הציבור.


במהלך השנים האחרונות נקלע בנק כרמל לקשיים עסקיים. הסיבות לקשיים אלה מגוונות, בקליפת אגוז ניתן לומר כי בבסיסן התחרותיות בשוק המשכנתאות, גודלו הקטן יחסית של הבנק וקשייו לגייס מקורות פיננסיים להמשך פעילותו; בשל כל אלה נסחרות מניות הבנק בבורסה בטווח מחירים של 5 עד 5.5 ש"ח למניה, שווי שוק הנמוך בכמחצית משווי המניה לפי ההון העצמי שלה, אשר לפי הדו"ח הרבעוני הראשון של בנק כרמל לשנת 2001 עומד על 119.4 מיליוני ש"ח.


על רקע זה גיבש דירקטוריון הבנק את ההסדר המוצע, אישר אותו פה אחד והגיש לבית המשפט בקשה לכינוס אספה כללית של בעלי מניות הבנק לאישור ההסדר. לאחר שבית המשפט אישר ביום 5.2.01 את הבקשה, התכנסה אספת בעלי המניות של הבנק ביום 2.3.01 ואישרה את ההסדר ברוב של 78.7% מקולות הנוכחים, אשר במנין קולותיהם נמנו 75% מבעלי המניות שהשתתפו באספה. בין המתנגדים להסדר היו שמיר וקרן המהנדסים אשר הצעתה, כי יינתן אישור מראש למכירה רק לבנק מסחרי או לבנק משכנתאות, נדחתה; אולם ביום 18.3.01 הסירה קרן המהנדסים את התנגדותה להסכם. ביום זה נתקבלה החלטת דירקטוריוני הבנק וקבוצת כרמל לפיהם יפורסם דו"ח מיידי בדבר זהות הרוכש ועיקרי העסקה הצפויה שבעה ימים מראש.


ביום 5.4.01 נחתם הסכם בין קבוצת כרמל לבנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: בנק אגוד). ההסכם כפוף להשלמת השינוי המבני המוצע על ידי דירקטוריון הבנק לא יאוחר מיום 1.7.01, ולפיו לאחר שקבוצת כרמל תהיה בעלת המניות של הבנק, היא תמכור את כולן לבנק איגוד. על-פי ההסכם יימכר רק התיק הפיננסי של הבנק הכולל הלוואות, פקדונות, תכניות חסכון, שטרי הון, אג"ח וכיוצא באלה, וכתמורה עבור המניות ישלם בנק איגוד לקבוצת כרמל 111% מההון העצמי של הבנק, כ11.4- ש"ח למניה. אשר ליתר הנכסים, הפעילויות וההתחייבויות של הבנק, בהסכם נקבע כי אלו יימכרו מהבנק לקבוצת כרמל כנגד תשלום במזומן על-פי שווים בספרי הבנק במועד העסקה. עוד נקבע בהסכם כי נושאי המשרה המכהנים בבנק יבוטחו למשך תקופה שלא תפחת משבע שנים, וכן כי בנק איגוד יהיה ערב להתחייבויות הבנק בהתאם לשטרי הון שהונפקו על ידה לטובת בעלי מניותיה, גמול חברה להשקעות בע"מ אשר הינה בעלת שטר הון של כ20- מיליון ש"ח, וקרן המהנדסים שבבעלותה שטר הון בן 40 מיליון ש"ח, אשר מועד פרעונו בעוד שלוש שנים.


במסגרת הבקשה לאישור ההסדר, לא מתבקש אישור העסקה הספציפית עם בנק איגוד כי אם עקרונות ההסדר המוצע, היינו החלפת המניות בבנק איגוד ומכירתן בתמורה שלא תפחת מההון העצמי. ודוק, להסדר נתקבלו אישורים שונים. אישור עקרוני מבנק ישראל המותנה בכך שכל עוד לא ימכרו מניות הבנק תוגבל פעילותה של קבוצת כרמל להחזקת מניות הבנק בלבד. אישור מהרשות לניירות ערך בעניין פרסומי תשקיף, וכן אישור נציבות מס הכנסה לפיו לא צפויה חבות במס לבעלי המניות של הבנק כתוצאה מהחלפת המניות.


ג. טענות הצדדים



לטענת המבקשים, אין כל פגם בהסכם הן מבחינה פורמלית והן מבחינה מהותית. מבחינה פורמלית ההסדר המוצע אושר בהתאם לדרישות הדין, שכן סעיף 350 לחוק החברות מהווה את האכסניה המתאימה לאישור הסדר ממין זה, ואילו מבחינה מהותית נטען כי בשים לב למצבו העכשווי של בנק כרמל ושווי התיק הפיננסי שלו, הרי שההסדר המוצע הינו הסדר הוגן ביותר לכלל בעלי המניות.


מאידך גיסא, המתנגדים טוענים כי ההסדר המוצע אינו יכול כלל לבוא על אישורו דרך סעיף 350 לחוק החברות, אלא אך ורק דרך סעיף 336 לחוק החברות שעניינו בהצעת רכש.


עוד טוענים המתנגדים כי אפילו ניתן לבצע את ההסדר במסגרת סעיף 350, הרי שלאור ניגודי האינטרסים המהותיים בין בעלי השליטה, בעלי המניות שהם גם נושים, ובעלי מניות המיעוט, היה מקום לכנס אספות סוג בהתאם לסוגי האינטרסים השונים.


מעבר לכך, מבחינה מהותית טוענים המתנגדים כי ההסדר פוגע בהם מכיוון שהתמורה עבור מניות הבנק אינה מתחלקת בין בעלי מניותיו, אלא מועברת לחברה חדשה בשליטת בעל השליטה בבנק, ללא ההגבלות והפיקוח החלים על תאגידים בנקאיים, כך שבעל השליטה מגביר באמצעות ההסדר את שליטתו בחברה.


ד. טענות מקדמיות



טרם דיון לגוף טענות הצדדים, יש להתייחס לטענה המקדמית שהועלתה על ידי המבקשים לפיה יש לדחות על הסף את התנגדותם של לוי מן הטעם כי אלה לא השתתפו באספת בעלי המניות, לא הגישו את ההתנגדות במועד מבלי שתוגש מצידם בקשה להארכת מועד, ואף לא הוכיחו את בעלותם במניות הבנק.


טענות אלו הן פורמליסטיות ויש לדחותן. בכגון דא יש להתרחק מסד הפורמליזם, קל וחומר בשלב זה של הדיון לאחר שהועלו כבר טענות לגופו של עניין מטעם הצדדים. מעבר לכך לא השתכנעתי כי נגרם למבקשים נזק רציני באיחור בהגשת ההתנגדות, שהרי ממילא הוגשה התנגדות להסדר על ידי משיבים אחרים אשר כנגדם אין למבקשים טענות מקדמיות לדחייה על הסף. זאת ועוד, התנגדותם של לוי להסדר נתמכה בתצהיר בו הצהירו כי הם בעלי מניות בבנק כרמל ומאוחר יותר, במסגרת אחת הבקשות הרבות בתיק זה, צירפו אישור בעלות על מניותיהם, וממילא שגם מן הטעם הזה אין זה ראוי להקפיד על כל תג ותג.


אשר לטענת המבקשים כי אין למשיבה 5, מלכה ברכה (להלן: ברכה), מעמד להגיש התנגדות כנגד ההסדר המוצע, שכן היא אינה בגדר נושה של הבנק, אלא רק מבקשת בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ת.א (ת"א) 1425/97, המ' 13881/97), אשר הוגשה לפני כשלוש שנים כנגד מספר בנקים למשכנתאות, לרבות בנק כרמל, והדיון בה עוכב בתחילתה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד בפני בימ"ש העליון.


טענת המבקשים לפיה אין ברכה זוכה למעמד של נושה מקובלת עלי, שכן טענת ברכה כי היא נושה של הבנק אינה נסמכת על פקדון שנתנה לבנק, אלא על טענתה שהבנק הונה אותה ו/או התעשר על חשבונה שלא במשפט. טענות אלו לא באו על בירורן במסגרת המקום שיועד להם, היינו אישור הבקשה לתובענה ייצוגית, ולפיכך אין מקום לראות כעת את ברכה כנושה של הבנק, שכן אין לדעת אם תצלח בקשתה ותביעתה אם לאו. עם זאת, לאור המצב שבו בקשתה תלויה ועומדת בפני ערכאה שיפוטית ואין לדעת מה יעלה בגורלה, יש לראותה כרגע כבעלת עניין בבקשה לאישור ההסדר, ובית המשפט ישים לנגד עיניו את עניינה במכלול שיקוליו בבואו לבחון את השאלה האם וכיצד לאשר את ההסדר.


אשר לבקשת בנק מרכנתיל להצטרף לדיון בשל היותו צד בעל עניין ונדרש להכרעה. גם בעניין זה נטענה הטענה כי על בנק מרכנתיל היה למצות טענותיו עוד קודם לכן ולא לחכות לאחר שהדיון יסתיים. מאחר ולכאורה, צירוף זה אינו מכביד ומסרבל את הדיון, שכן הבנק מצטרף לטענותיו של שמיר ולהתנגדותו לאישור ההסדר, הרי שאיני סבור כי יש ממש בטענה זו. ודוק, ההצטרפות של בנק מרכנתיל לטענות שמיר ברורה, שכן הוא מעוניין בכך שבידיו של קינד תיוותר תמורת מניותיו בסכום הגבוה מהסכום אשר היה מקבל הבנק לו היה מוביל מהלך למימוש המשכון. עם זאת, יש להיות ערים לכך כי בנק מרכנתיל אינו נהנה מאותו מעמד לו זוכה שמיר, בעוד ששמיר הינו בעל מניות של הבנק, הרי שבנק מרכנתיל הינו בעל משכון מופקד על 2.1% ממניותיו של מר קינד בבנק; על כן צירוף זה עלול לעורר קשיים, שכן בשל הבדלי המעמד בין השניים ייתכן כי הפתרון אשר בית המשפט ימצא כמתאים לשמיר לא יתאים לבנק מרכנתיל; ומכאן כי צירוף בנק מרכנתיל עלול לסבך את הדיון ולהאריך את הדיון בהמשך. מן הטעם האחרון הזה איני מוצא לנכון לקבל את הבקשה לצירוף בנק מרכנתיל לבקשה שלפנינו, אוסיף ואציין כי בעניין זה יש להיות ערים לכך כי נושה אשר נוטל ניירות ערך כבטוחה לוקח בחשבון את התנודות החריפות האפשריות בשער המניות, לפיכך הוא נשען על מקדם בטחון גבוה ועל פי רוב ערך החוב המובטח על ידי ניירות הערך נמוך באופן משמעותי משווין; וגם מן הטעם הזה ההגנה על ציפיותיו הלגיטימיות של נושה שכזה בענייננו צריכה להיות מועטה.


ה. אופן ביצוע ההסדר

בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר למסגרת הנורמטיבית אשר צריכה לחול בענייננו. המבקשים טוענים כי בית המשפט יכול לאשר את ההסדר המוצע מכוחו של סעיף 350 (א) לחוק החברות הקובע כדלקמן:



"הוצעו פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או בעל מניה, או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בדרך שיורה בית המשפט".


ולא למיותר להזכיר בעניין זה אף את סעיף 350(ט) הקובע כי:



"אם באסיפה כאמור בסעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של הנוכחים והמצביעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק – את המפרק וכל משתתף".


סעיף 351(א)(5) מקנה שיקול דעת לבית המשפט בבואו לאשר את ההסדר וכך הוא קובע:



הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור פשרה או הסדר כאמור בסעיף 350, והוכח לבית המשפט שהפשרה או ההסדר הוצעו לשם תכנית בדבר שינוי מבנה של חברה או מיזוגן של חברות, ושלפי התכנית יש להעביר מפעל או נכסים של אחת החברות… לחברה אחרת… רשאי בית המשפט, בצו המאשר את הבקשה או בצו שניתן לאחר מכן, להורות בדבר –



(5) הסעד לאנשים המתנגדים לפשרה או להסדר בתוך הזמן ובדרך שיורה בית המשפט;



מאידך המתנגדים טוענים כי במסגרת ההסדר נרכשות כל מניות הבנק תמורת מניות בחברה החדשה, וכי רכישה שכזו יכולה להתבצע אך ורק בדרך של הצעת רכש בהתאם לסעיף 336 (א) אשר קובע כי:



לא ירכוש אדם מניות או סוג של מניות של חברה ציבורית, הרשומות למסחר בבורסה, כך שלאחר הרכישה תהיה לו החזקה של למעלה מתשעים אחוזים ממניות החברה הציבורית או מסוג המניות, אלא בדרך של הצעת רכש לכלל המניות או לסוג המניות (להלן – הצעת רכש מלאה), אשר תתקבל לפי הוראות פרק זה".


לטענתם, מכירה כפויה יכולה להתבצע רק לפי הוראת סעיף 337 לחוק החברות על פיו מקום בו פחות מ5%- מבעלי המניות לא נענו להצעת רכש מלאה שפורסמה לפי סעיף 336, ניתן לרכוש מהם את מניותיהם בכפיה. ודוק, יש לציין כי לעניין זה אין נפקא מינא כי התמורה המתקבלת מרכישת המניות היא ניירות ערך ולא מזומנים וזאת לאור תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס – 2000.


בעניין זה אני סבור כי הדין הוא עם המבקשים וכי אין מניעה עקרונית לבצע את ההסדר המוצע דרך סעיף 350. נימוקיי נסמכים הן על האופן שבו פירשו בתי המשפט את סעיף 350, והן על נסיבותיו של מקרה זה בשים לב לרציונלים המונחים ביסוד שני הסעיפים הנ"ל.


סעיף 350 לחוק החברות החליף את סעיף 233 לפקודת החברות אשר נשאב לשיטת המשפט שלנו מן הדין האנגלי. אין הסעיף מוגבל, על פי לשונו או מטרתו, לחברות שנקלעו לקשיים ושימוש יכולות לעשות בו אף חברות סולבנטיות וכל זאת בהתאם לצרכים הכלכליים המשתנים בהתאם לרוח התקופה והנסיבות.


הפסיקה האנגלית, אשר בעריסתה נולד הסעיף, נדרשה לפירושו ועמדה על שיקול הדעת הרחב שיש לבית המשפט הנדרש לאשר הסדרים שונים מכוח של הסעיף המקביל לסעיף 233 לפקודת החברות, וכך נאמר בפסק הדין Re National Bank Ltd (1966) 1 W.L.R. 819



“By S. 206 the court is given the widest possible discretion to approve any sort of arrangement between a company and its shareholders"(ההדגשה שלי א.ג)



ואכן, הסעיף היווה קרקע פוריה לביצוע הסדרים מהסדרים שונים, על כך עמדה ד"ר א' חביב-סגל בעמ' 200 לספרה "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א', תשנ"ט)" כדלקמן:


"כפי שיתברר בהמשך, הפך סעיף 233 לפקודה למעין סעיף סל, אשר בעזרתו ניהלו חברות מגוון של פעולות משפטיות אשר לא הוסדרו במפורש בפקודה, לרבות, שינוי מבנה ההון (Recapittalization), שיקום של חברות (Reorganization), מיזוג (Merger), ועסקאות של רכישת חברות (Acquisition).


פירוש מרחיב שכזה עניינו לא אחת ביצירת האפשרות לביצוע ההסדר. החיים המודרניים טומנים בחובם חידושים טכנולוגיים והתפתחויות בלתי צפויות, מחסומים על הדרך לביצוע הסדרים שונים, עוד טרם בחינת ההסדר לגופו, עלולות להעמיד חברות שונות בפני דרך ללא מוצא או מבוי סתום. עם זאת, מובן שבמכלול שיקוליו על בית המשפט לבחון כי זכויות המיעוט לא יקופחו וזאת בהתאם לאמות המידה והכללים שהותוו בחוק ובפסיקה ומתוך ראיה אובייקטיבית של העניין לתועלת כלל בעלי המניות, החברה, הנושים ובעלי העניין. עמד על כך גם סגן הנשיא לויט בבש"א 110205/98 בעניין המבקשת ממקו תוכנה בע"מ (טרם פורסם) באומרו כי:



"גם אני סבור שיש לפרש את סעיף 233 לפקודת החברות פירוש מרחיב, כך שבתי המשפט יוכלו לענות באמצעותו על הצרכים הכלכליים המתפתחים והמשתנים עם שינויי העיתים… כמובן שיש צורך לוודא בכל מקרה נדון, שזכויות בעלי מניות המיעוט שלא הסכימו להסדר, יישמרו ושהם לא יקופחו לעומת בעלי מניות שתומכים בהסדר".


הסדר דומה אושר על ידי סגן הנשיא לויט בבש"א 63561/99 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ וקבוצת דלק בע"מ (טרם פורסם). אמנם שם תמכו בהסדר 98.7% מבעלי הון המניות וכל הנושים הבלתי מובטחים, אך מן הבחינה העקרונית לא ראה בית המשפט מניעה לאשר את ההסדר דרך סעיף 233 לפקודת החברות, ועניין לנו עתה בפן העקרוני של ההחלטה. ודוק, בענייננו ההסדר, המשפיע על בעלי מניות הבנק, גובש על ידי דירקטוריון הבנק ואושר על ידיו, על כן אין לשעות לטענת המשיבים כי ההסדר להחלפת מניות הוא הסדר בין בעלי מניות בלבד. הדגש צריך להיות על כך שההסדר משפיע על החברה ועל בעלי מניותיה, במובן זה שכתמורה עבור מניותיהם בבנק כרמל מקבלים בעלי המניות בתמורה מניות בקבוצת כרמל.


נותרת לנו אם כך הבחירה בין סעיף 350 לבין סעיף 336, אשר החליף את סעיף 236 לפקודת החברות. בעניין ממקו עמד סגן הנשיא לויט על האופציות השונות להעברת המניות וכך קבע:



"אינני סבור שיש לאלץ חברה הרוצה להגיע להסדר הכרוך בהעברת מניות לנקוט במתכונת שנקבעה בסעיף 236, דווקא. לא תמיד ניתן להגיע לתשע עשיריות של ערך המניות העומדות להעברה ולקבל את הסכמתם במפורש. יש לזכור שככל שהכלכלה מתפתחת יש יותר ויותר חברות ציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסות השונות בעולם וקשה, אם בכלל ניתן, להגיע לכל מחזיקי מניות מן הציבור המפוזרים ברחבי עולם. לכן, בצד המתווה של סעיף 236 יש לשמור על הפרשנות הרחבה ועל הגמישות של סעיף 233 לפקודה".


סבורני כי יש להסתכל על ההסדר מנקודת מבט מהותית ולא פורמלית. לשון אחר, יש לבחון מהי הכפייה בענייננו. מבחינה מהותית אין ענייננו למעשה במכירה של מניות, אלא בשינוי אופי הפעילות של החברה על פי החלטת הרוב, אך זאת בדרך של שינוי מבנה ולא בדרך השכיחה של שינוי מסמכי ההתאגדות. בעלי מניות הבנק היו ונשארו בעלי מניות, מבלי ששיעור אחזקותיהם ישתנה; אך השוני הוא באופי החברה שהם בעלי מניותיה. אציין כבר עתה כי השוני באופי הפעילות אינו זניח כלל וכלל, והאמת ניתנת להיאמר כי אין זהו שינוי פעילות רגיל, אלא שינוי פעילות אשר לו נלווים הסרת מוסרותיהם של הפיקוח והמגבלות המוטלים על הבנקים. דהיינו, באמצעות שינוי הפעילות מגביר בעל השליטה את שליטתו בחברה, ואולם עדיין איני סבור כי יש בכך כדי להביא למסקנה כי דלת סעיף 350 סגורה בפני המבקשים. זאת מן הטעם הפשוט כי אין הרי הגברת השליטה המתרחשת בענייננו, כהרי הגברת השליטה הבאה בעקבות הצעת רכש אמיתית, שהרי עדיין אצלנו שיעור האחזקות במניות אינו משתנה. לשון אחר, הגדלת שליטתו של בעל השליטה בעקבות ההסדר המוצע אינה הגדלת שליטה אשר טומנת בחובה את אותם סיכונים אשר סעיף 336 בא למנוע. סעיף 336, המחייב שרכישה אשר תביא את בעל השליטה לשלוט על 90% מהון המניות תבוצע בדרך של הצעת רכש שיוויונית ומלאה לכלל המניות או לסוג מניות האמור, בא להגן על החשש של בעלי המניות כי כתוצאה מדבוקת שליטה כל כך גדולה ייקטן המסחר בניירות הערך של החברה, מה שיביא למחיקת ניירות הערך של החברה מהמסחר בבורסה ויותיר אותם ללא שוק למכירת המניות או יעמידם במצב שבו ייאלצו למכור את מניותיהם במחיר בלתי ריאלי. חשש זה אינו החשש של המתנגדים בענייננו.


מעבר לכך, האפשרות לרכישת מניות הבנק במסגרת הצעת רכש בנסיבות שלפנינו, אפשרות המוצאת את ביטויה בחוות הדעת של פרופ' דוד לבהרי מטעם שמיר, היא היפותטית. ראשית, לא הצביעו על רוכש אשר ייאות לרכוש את מניות הבנק במסגרת הצעת רכש, וממילא כלל לא בטוח כי יהיה שיעור היענות של 95% מקרב הציבור להצעת רכש שכזו. זאת ועוד, מה גם שלאור שווי המניות הנסחרות בבורסה, העומד על כמחצית ההון העצמי של הבנק, לא יהיה זה הימור פרוע לומר כי התמורה שהיו מקבלים בעלי המניות היא נמוכה יותר מהתמורה שהיו מקבלים עבור מניות הבנק בעקבות ביצוע ההסדר, אם כי יש לציין כי הם היו מקבלים תמורה זו באופן ישיר. בנסיבות אלה אופציה זו המועלית על ידי המשיבים אינה אופציה רצינית להסדר המוצע על ידי המשיבים, למעשה אין היא עומדת על הפרק וממילא גם בשל אפשרותה התיאורטית בלבד איני רואה מקום לדחות את ההסדר המוצע בגינה.


אמת, הרוב הנדרש לאישור ההסדר על פי סעיף 350 קטן יותר מהרוב הנדרש לאישור הצעת רכש, אך אין רוב זה מהווה סוף פסוק, שכן לביצוע ההסדר נדרש אף אישורו של בית המשפט, אשר הינו גורם אובייקטיבי, אשר בוחן את תוכן ההסדר תוך שהוא משקיף ממעל על רצונותיהם של הרוב והמיעוט, מאזן ביניהם ומכריע לטובת החברה כולה.


ו. כינוס אסיפות שונות



המשיבים טוענים כי במקרה דנן יש לבעלי המניות אינטרסים שונים המחייבים כינוס אסיפות סוג שונות בכדי למנוע מצב שבו ייפגע המיעוט.


לטענתם, לבעל השליטה אינטרס לשלוט על התמורה המתקבלת ממכירת הבנק ללא ההגבלות הסטטוטוריות החלות על הבנקים. בעוד שהאינטרס של בעלי מניות המיעוט הוא לקבל מבנק איגוד ישירות את התמורה עבור מניותיהם, ובעלי המניות שהם נושים מעדיפים להקריב את האינטרסים שלהם כבעלי מניות לטובת האינטרסים שלהם כנושים לאחר שניתנה ערבות לכתבי ההתחייבות כלפיהם.


אציין כי באשר לאינטרסים של בעלי המניות שהם נושים כפי שהן מוצגים על ידי המתנגדים נותר בי ספק מה, שהרי תמיכתם בהסדר המוצע ניתנה עוד בטרם העסקה הספציפית עם בנק איגוד. אשר לאינטרס של בעל השליטה, בעניין זה איני מקבל את טענת המבקשים לפיה, הטענה כי לבעל השליטה בבנק קיים אינטרס עודף בכך שהוא מסיר את כבלי הפיקוח החלים על הבנקים, היא טענה סתמית או כללית מדי ומכל מקום לא הוכחה כי לא נתמכה בתצהיר. טענה זו אינה צריכה להיתמך בתצהיר שהרי כל כולה פרי הגיון עסקי בריא בהתאם לנסיבות שאיש אינו חולק עליהם. העובדה כי הפיקוח על הבנקים נועד בראש ובראשונה כדי להגן על הלקוחות וכלל הציבור, אין בה כדי למנוע מציפיותיו של בעל מניות בבנק כי הבנק יתנהל תחת מוסרות הפיקוח המקובלים, וגם מן הטעם הזה יש משום נימוק מלכתחילה מדוע אדם פונה להשקעה בבנק. ודוק, נסיון ב"כ המבקשים לטעון כי בעל השליטה אינו מקבל כל זכות עודפת בחברה החדשה, אלא אדרבא דווקא מאבד שליטה בתאגיד בנקאי, שליטה אשר לה ערך עסקי ותדמיתי השווה ממון רב, נידון לכשלון שהרי יש בו משום נסיון של המבקשים לאחוז את החבל משתי קצותיו או משום לעג לרש. מחד גיסא הם טוענים כי מצבו של הבנק בכי רע ומצד שני הם טוענים שהאחזקה בבנק זה כדאית לבעל השליטה.


עם זאת, איני סבור כי בשל אינטרס זה יש לחלק את האסיפות לאסיפות סוג, אלא הדרך הנכונה היא כי בית המשפט יביא שיקולים אלה במכלול שיקוליו, שהרי ממה נפשך, חלוקת אסיפת בעלי מניות לסוגים שונים בהתאם לאינטרסים השונים תביא בסופו של דבר להכשלת רוב ההסדרים ובכללם גם הסדרים אשר בסך הכללי הם לטובת החברה ובעלי מניותיה. בנסיבות הקיימות יצירת סוגים שונים של אספות בהתאם לאינטרסים השונים, אין עניינו בבחינת רצונן של כל האספות השונות, רצון זה כבר ידוע, שהרי ממילא בענייננו בעלי המניות שהם גם נושים הודיעו כי הם יתמכו בהסדר, אלא למעשה במתן זכות וטו למיעוט ובהכשלת ההסדר או במתן כוח מיקוח רב מדי למיעוט.


אכן בע"א 70/92, ר"ע 5932/91 כלל תעשיות בע"מ ואח' נ' לאומי פיא, חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ, פ"ד מז(2) 329, אימץ בית המשפט את מבחן האינטרסים כמבחן לסיווג אסיפות סוג של בעלי המניות בהסדרים לפי סעיף 233; אך העניין שם אינו דומה לענייננו. שם נדרש פיצול אינטרסים שאם לא כן אותו צד היה נמצא בשני צידי המשא ומתן והאינטרסים שלו היו מכריעים; אך אפילו אז נאמר על ידי כב' השופט ד' לוין כי:



"גם לעניין סיווג אסיפות בעלי מניות, כמו לעניין סיווג אסיפות נושים, לפי מבחן האינטרסים כאמור, יש להימנע מסיווג לתת קבוצות רבות מדי, שכן עלול סיווג כזה לגרום לכך שקבוצות מיעוט תובעניות תגרומנה להכשלת ההסדר שלא מטעם ענייני אמיתי" (שם בעמ' 343).


דברים אלה כאילו נאמרו לענייננו אנו. דברים דומים נאמרו אף לאחרונה בפסק דין אשר הובא כאסמכתא על ידי ב"כ המבקשים, Re BTR Plc (1999) 2 BCLC 675. שם הביע בית המשפט את חששו כי סיווג בעלי המניות למספר אסיפות רב כמספר האינטרסים השונים של בעלי המניות עלול להביא למתן זכות וטו למיעוט ולשיתוק החברה.


ז. היקף שיקול הדעת של בית המשפט



בכגון דא איני מקבל את הגישה המוצעת על ידי ב"כ המבקשים לפיה במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט לבדוק אך ורק האם ההסדר המוגש לאישורו הינו סביר בנסיבות העניין, ואין הוא צריך ליצור הסדר לצדדים תוך בחינת הסדרים אלטרטיביים ערטילאיים. גישה זו דומה לגישה הנהוגה בבג"צ בכל האמור להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות המנהל אשר לו עומדת חזקת הכשרות המנהלית. בענייננו לא עומדים הרציונלים להיקף ביקורת כל כך מצומצם, על כן אין מקום לקבוע אמת מידה נוקשה בענייננו בבחינת מתן יתרון מראש למיעוט מול הרוב או לרוב מול המיעוט. אכן, במסגרת שיקול דעתו בית המשפט אף ייתן דעתו למספר המתנגדים להסכם, אך זאת במידה זהירה שכן כמו שאין לבטל את דעת המיעוט מפני דעת הרוב, אין אף לרוקן את החוק מתוכן ולומר כי העובדה שההסדר אושר ברוב קטן אך במעט מהרוב הנדרש על-פי החוק מביאה למסקנה כי בית המשפט ישלול את ההסדר. הדגש הוא בכך שתמיד על בית המשפט לבחון את ההחלטה לגופה וביכולתו אף לשנות מההסדר המוצע מקום בו הוא מוצא זאת לנכון. מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 351(5) המורה כי בית המשפט רשאי להורות בדבר הסעד לאנשים המתנגדים לפשרה או להסדר בתוך הזמן ובדרך שיורה בית המשפט. אוסיף ואציין כי הגישה המוצעת על-ידי ב"כ המבקשים זו אינה מוצדקת אף משום שהיא מותירה כוח רב מדי בידיו של הרוב על חשבון המיעוט, על כן היא עלולה להרחיק מיעוט פוטנציאלי מלהיכנס לחברות, דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של הרוב אשר מעוניין בגיוסי הון וזקוק למיעוט לשם פעילות בשוקי ההון.
ח. בחינה של תוכן ההסדר



אף המתנגדים להסדר, והמומחים מטעמם, אינם חולקים על כך כי מצבו של בנק כרמל כיום אינו טוב, אוסיף ואציין כי אף לי נראה כי בנק כרמל בגודלו הנוכחי ובמצב השוק הנוכחי יתקשה להגדיל את פעילותו, לצאת מקשייו ולהפיק רווחים. השאלה שבמחלוקת היא כיצד תחולק תמורת המכירה עבור מניות הבנק. בעוד שהמבקשים טוענים כי יש להשאיר את התמורה במסגרת קבוצת כרמל, הרי שהמשיבים טוענים כי יש לחלק את התמורה בין בעלי מניות הבנק.


בין הצדדים נטושה מחלוקת מדוע לא האמיר שער המניות בעקבות פרסום עסקת המכירה לבנק אגוד, האם הסיבה נעוצה בחוסר האמון שרוחש הציבור לבעלי השליטה של הבנק או שמא בפרסום ההתנגדויות כנגד ההסדר המוצע, כאשר אף בעניין זה חלוקים הצדדים מתי ירד שער המניות ומהו טיב הפרסומים כנגד ההתנגדויות. אין לי צורך להיכנס למחלוקות אלו שבין הצדדים, די לי בכך שמצבו של הבנק כיום אינו טוב וכי על כך אין מחלוקת.


לטענת המתנגדים, ההסכם עם בנק איגוד מקפח אותם שכן על פיו רוכש בנק איגוד כל מניה של הבנק בסכום של 11.4 ש"ח למניה, בעוד שבעלי מניות קבוצת כרמל יקבלו עבור מניותיהם בבנק כרמל רק 5.2 ש"ח. פורמלית, טענת המתנגדים נכונה, אך מבחינה מהותית יש לדחות אותה שכן הונה של קבוצת כרמל יעלה ובעלי מניותיה יחזיקו בהון זה באמצעות אחזקותיהם במניות. אכן ביצוע ההסדר כרוך בהוצאות ועלויות ניכרות שתישא החברה החדשה על חשבון בעלי מניותיה, אך בסך הכל, הוא מיטיב עימה.


עם זאת, איני סבור כי המטרה היחידה העומדת ביסוד ההסדר היא הבראתו של התאגיד הבנקאי. לו הייתה זו המטרה, לא היו שמיר ולוי מתנגדים באופן כל כך נחרץ להסדר המוצע וחוששים לגורל כספם. בענייננו ההסדר המוצע מביא לשיחרור עול הפיקוח הסטטוטורי על התאגיד הבנקאי ומגביר את שליטתו של בעל השליטה בבנק. ב"כ המבקשים, ניסה ללא הצלחה יתרה, להצניע מטרה זו; אך נראה לי כי שתי מטרות אלה חיות להן זו בצד זו, אולי אף משולבות זו בזו מבלי שהאחת נלווית לשניה, על כן מקרה זה קשה ויוצא דופן מהמקרים האחרים שהיו בפסיקה שהובאה על ידי ב"כ הצדדים. וכאילו בזה לא היה די, הרי שאיש אינו יודע איזו חברה תהיה קבוצת כרמל, תחומי פעילותה של זו לוטים בערפל ומכל מקום לא הוצגו בפני בעלי מניות המיעוט, לא כל שכן בפני בית המשפט.


מבנה ההתקשרות בחברה המסחרית אמנם מתבסס על העקרון של שלטון הרוב; אך שלטון רוב זה איננו מוחלט ואף הרוב אינו מעוניין שיהיה מוחלט שאם לא כן הדבר יפגע באפשרות גיוס הכספים מצד בעלי מניות המיעוט. מאידך גיסא, אף המיעוט מכיר בכך שלצורך השקעות משותפות בקנה מידה גדול כפי שמחייבת המציאות העסקית הדינמית נדרשה הפרדה בין הבעלות והשליטה, וכי שלטון הרוב הוא הכרח בל יגונה במציאות העסקית של ימינו. אשר על כן, מתוך השקפה גלובלית זו חוק החברות קובע הסדר של בלמים ואיזונים על מגבלות כוחו של הרוב, וממילא יצויין כי גם בעלי המניות עצמן יכולים במסמכי ההתאגדות לקבוע הסדרים שונים המגבילים את כוחו של הרוב. אף לבית המשפט, במסגרת שיקול הדעת שניתן לו, מסורה הסמכות להגן על המיעוט בדרכים שייראו לו מוצדקות ונכונות בנסיבות העניין. ההכרעה לעולם אינה קלה ומחייבת היא איזון עדין בין צרכיו של הרוב והמיעוט ובין עקרונות היסוד המונחים בבסיס דיני החברות אשר דומה כי לא ניתן עוד בלעדיהם במסגרת החיים המודרניים.


ככלל החשש של בעלי מניות המיעוט הוא משני סוגים עיקריים. החשש הראשון הוא כי הרוב ינסה להפיק בדרכים שונות רווחים על חשבונו, כאשר חשש זה בגירסתו הקיצונית ביותר עניינו בהעברת עושר מכיסי בעלי מניות המיעוט לכיסי הרוב. החשש השני הוא כי החברה לא תצליח בתחום הפעילות שבחרה לה, תיקלע לקשיים ותפסיד.


עם שני חששות אלה מנסים בעלי מניות המיעוט להתמודד בהחלטתם להשקיע בחברה כזו או אחרת. מענה לחשש הראשון יימצא על פי רוב במנגנונים השונים הקיימים בחוק החברות ובאמות המידה שהותוו על ידי הפסיקה. נטרול החשש השני אינו אפשרי במידה מוחלטת, שהרי הצלחתו של תחום פעילות כזה או אחר, אינה מובטחת. ההחלטה היא תמיד פרי שיקלול של הערכת סיכונים ומוכנות ליטול סיכונים שונים בהתאם לאופי ההשקעה, ועל כן מלמדת היא במידה לא מבוטלת על ציפייתו של בעל מניות המיעוט בהשקעתו בחברה. כך יש חברות אשר בעולם העסקי מקובל לומר כי תחום פעילותן הוא סולידי וכי הן צפויות לזעזועים מועטים, אם כי גם לרווחים צנועים, ואילו יש חברות עם מקדם סיכון גבוה יותר שכן תחום פעילותם הוא ספקולטיבי יותר.


בענייננו טרם החלטתם להיות בעלי מניות בבנק כרמל, לשמיר וללוי היו חלופות שונות להשקיע את כספם. מתוך מיגוון החלופות שעמדו לרשותם, הם בחרו להשקיע דווקא בתאגיד בנקאי. החזקה הטבעית, אשר לא נסתרה, היא כי בחירתם היא פרי יוצא של אופן הפעילות של התאגיד, היינו פעילות בנקאית, וההגבלות המוטלות על פעילותו של התאגיד הבנקאי. לשון אחר, בעלי המניות לא קשרו את גורלם העסקי עם ז'ק בר, בעל השליטה בבנק, דווקא בשל סגולותיו השונות, אלא בשל הפעילות העסקית של החברה הספציפית שבשליטתו אליה ביקשו להצטרף.


לא זאת אף זאת, בעניין זה חשוב להדגיש כי בחירתם של בעלי מניות המיעוט לא הייתה בה רק כדי לנסות ולנטרל את החשש השני שענייננו באופן הפעילות, אלא אף נסיון להוסיף מגבלות על יכולתו של הרוב להתעשר על חשבונו של המיעוט, היינו נסיון להתמודד גם עם החשש הראשון, זאת מכיוון שהם בחרו להשקיע בתאגיד מיוחד אשר מוסיף חישוקים על ידיו של בעל השליטה מעבר לחישוקים הקבועים בחוק החברות.


אמנם אין לבעל מניות מיעוט זכות קנויה כי האופי של החברה לא ישתנה או כי החברה תפעל בדרך מסוימת, אך מנגד ניתן לומר כי אף לבעל מניות הרוב אין זכות קנויה כי החלטתו בדבר שינוי הפעילות העסקית תתקבל. הדבר תלוי תמיד בנסיבות כל עניין ועניין, למיותר לציין כי שני הצדדים מודעים לכך עוד בטרם החלטתם להיכנס לשוק המניות ועל בסיס רציונלות אלו מחליטים היכן וכיצד להשקיע את כספם.


נראה לי כי מקום שבו פלוני בוחר להיות בעל מניות של תאגיד בנקאי, ניתן לומר כי הציפיה הלגיטימית שלו היא שאם יהיה שינוי בפעילותה של החברה יהיה זה שינוי ענפי, וגם אז יהיה זה שינוי בכפוף להגבלות הסטטוטוריות החלות על תאגידים בנקאיים, היינו מעבר מענף בנקאי אחד לענף בנקאי שני ולא עיסוק בענפי פעולה האסורים על בנקים. בענייננו השינוי המתבקש אינו שינוי ענף אלא שינוי הגזע, ולא סתם גזע אלא גזע מוגן, מעין "שמורת טבע" שכן הדין מטיל מגבלות על פעולות הבנקים ובעקבות כך מוקטן כוחו של בעל השליטה. לא הרי שינוי הגזע כהרי שינוי הענף, קל וחומר במקרה שלפנינו. מקום שבו מתבקש שינוי פעילות שכזה, היינו שינוי פעילות של הגזע להבדיל משינוי פעילות ענפי, יש מקום להגן על בעלי מניות המיעוט המתנגדים לשינוי. שינוי הגזע פוגע פגיעה קשה בציפיה הלגיטימית של בעלי מניות המיעוט אשר יצרה לאורך השנים את הסתמכותם כי יישארו בעלי מניות בנק; הוא מביא לכך שבעל השליטה משתמש בצורה כה מסיבית בהון שהכניסו בעלי מניות המיעוט לשם פעילות אשר בעלי מניות המיעוט לא היו נכנסים אליה מלכתחילה.


לטענת המבקשים, ממילא דירקטוריון הבנק יכול היה להחליט למכור את הפעילות הבנקאית ואת רשיון הבנק לבנק אגוד או לצד שלישי אחר כלשהו, ובמסגרת החלטה זו כלל לא היה נדרש על פי מסמכי ההתאגדות של הבנק, אישור בעלי המניות של הבנק, ללמדך כי בעל מניות המיעוט לא יכל היה לצפות כי התאגיד הבנקאי לא ישנה את אופיו. איני מסכים לטיעון זה. ראשית, אפילו נניח כי לא נדרש אישור בעלי מניות הבנק על פי מסמכי ההתאגדות, עדיין אין בכך כדי לסתום את הגולל על האפשרות שבעל מניות המיעוט ישתמש במנגנונים אחרים הקבועים בחוק החברות לשם סיכול ההחלטה. שנית, לו הייתה החלטה זו מעשית הרי שדירקטוריון הבנק לא היה מהסס לנקוט בה, דא עקא כי ב"כ המבקשים עצמו מעיד בסיכומיו כי מכירה שכזו הינה מסובכת ואפשרות ביצועה כלל אינו ודאי, ללמדך שקו טיעון זה לא רק שאינו גורע מציפיות בעלי מניות המיעוט, אלא ייתכן ואף יש בו כדי לחזקם.


התאגיד הבנקאי עבר מטמורפוזה. החברה החדשה, שבעלי מניות הבנק יהיו בעלי מניותיה, אינה אותה הגברת בשינוי אדרת. בענייננו לא רק האדרת השתנתה, כי אם גם הגברת. במקרה שלנו המבקשים מבקשים מבעלי מניות המיעוט להיות שותפים במסע אל הלא נודע. החברה החדשה היא "חור שחור", אשר אין בידי בית המשפט כל אפשרות לבחון את המשך הפעילות העסקית הצפויה בה, מלבד העובדה הברורה כי לא תהיה זו הפעילות העסקית בה בחרו בעלי מניות המיעוט להשתתף. במקרה השכיח אין אנשים מייסדים חברה כאשר אין הם יודעים את מטרותיה ואת תחומי פעילותה, ומקום שבו הם עושים כן הרי על פי רוב ההתחברות ביניהם היא על בסיס היכרות ואמון הדדי. במקרה דנן התרשמתי כי היחסים בין שמיר ולוי ובין בעל השליטה מאידך גיסא, הינם רעועים. במצב שכזה מתבקשת הגנה מוגברת על בעלי מניות המיעוט המתנגדים לבקשה, אך זאת תוך איזון ורצון לשמר את היתרונות המונחים ביסוד ההסדר שעיקרם בהבראת בנק כרמל.


אכן, הנחת המוצא היא שבעל השליטה יהיה מעוניין למקסם את רווחיות החברה ולא לעלות אותה על שרטון, כתוצאה ממיקסום זה ייהנו כל בעלי המניות של החברה שכן שוויה של החברה יעלה. מקום שבו הוא יהיה מעוניין לעשות כן על חשבונם של בעלי המיעוט, הרי שלאלה קבועים הסעדים העומדים לבעלי מניות המיעוט כגון איסור על קיפוח המיעוט, חובות אמון של בעל שליטה ועוד. עם זאת, יש להיות ערים לכך כי טיעון זה נכון אך באופן חלקי, שכן אין בו כדי לענות על כל ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט עת החליטו להשקיע בבנק. אין בו כדי לענות על ציפיותיהם בדבר אופן הפעילות של הבנק, ציפיות אשר נפגעו בצורה קשה, וכן אין בו כדי לענות על ציפיותיהם שאופן הפעילות שבו בחרו יוסיף מגבלות סטטוטוריות על פעולותיו של בעל השליטה.


אכן, ניתן לומר כי ציפייתו הלגיטימית של בעל המניות המיעוט היא כי מקום שבו החברה תיקלע לקשיים יוצעו תכניות לשיקומה, תכניות שכאלה עניינן בשינוי המצב הקיים ולא בהקפאתו, שהרי המטרה של החברה היא לצאת מן הבוץ הכלכלי אליו היא נכנסה וזוהי חלק מהמדיניות הכלכלית הדינמית. במסגרת שינויים אלה ייתכנו אף שינויי פעילות, עם זאת בענייננו יש להיות ערים לכך כי השינוי המבני ושינוי הפעילות, שהינו כה נרחב, אינם מביאים רק להבראת החברה, אלא אף להגברת כוחו של הרוב על חשבון המיעוט, ואין לומר כי הגברה שכזו הייתה במסגרת ציפיותיו הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט, ואם תאמר שכן אזי יש להבטיח את בעלי מניות המיעוט מפני הסיכונים שטומן בחובו המצב החדש ולפצותם במידה מסוימת על השינוי הנ"ל.


שינוי הפעילות במקרה דנן הוא כה נרחב ומקיף עד שהוא מצדיק הגנה על שמיר ולוי, בעלי מניות המיעוט המתנגדים לו. עם זאת, נראה לי כי יהיה זה מרחיק לכת להורות כי החברה תרכוש מהם עתה את מניותיהם. כמו כן לא יהיה זה מוצדק שלא להטיל סיכון מסוים על בעלי מניות המיעוט, סיכון אותו צפו עת החליטו להשקיע בבנק, ובל נשכח כי הבנק אכן נקלע לקשיים. במסגרת האישור מתבקשים בעלי מניות הבנק להתחיל בחיים חדשים יחדיו, למעשה ההסדר מחזיר את גלגלי השעון אחורה שכן הוא אומר כי הבנק יימכר בתמורה שלא תפחת מההון העצמי שלו, כלומר לכאורה בעלי מניות המיעוט לא יפסידו כתוצאה מההסדר, עם זאת אין זו חזרה מדויקת לנקודת ההתחלה, שכן החברה השתנתה ושליטתו של בעל השליטה גברה ובשל שני אלה נוספו לבעלי מניות המיעוט סיכונים אותם הם לא נטלו כאשר החליטו להשקיע בבנק.


במכלול השיקולים יש לקחת בחשבון אף את העובדה כי קבוצת כרמל תהיה חברה ציבורית, היינו ענייננו בבעלי מיעוט בחברה ציבורית, אשר יכולים למכור את מניותיהם לציבור, אם כי כמובן יכולתם למכור את המניות והמחיר שיתקבל עבורם תלויה במגבלות המוטלות על כוחו של הרוב להשפיע בחברה, באופי פעילות החברה ובאמון שרוכש הציבור לקברניטיה. עד עתה הם לא עשו כן מסיבות מובנות, שהרי שער המניות של הבנק ירד. אי אפשר לנבא מה יעלה בגורל החברה החדשה בהשוואה לשער המניות הנוכחי של בנק כרמל. שווי שער המניות העתידי שלה יושפע מאופי הפעילות אותו תבחר ומהערכת השוק את הצלחתה בתחום זה; העובדה כי הבנק יימכר בתמורה שלא תפחת מהונו העצמי אינה מחייבת כי שער המניות שלו יעלה בהתאם וכי מכירת המניות תשתלם.


בשים לב לכלל הנסיבות, ציפיותיהם של בעלי מניות הבנק ומצבו הנוכחי של הבנק, סבורני כי יש להבטיח את זכויותיהם של שמיר ולוי המתנגדים להסדר כך שעבור מניותיהם תובטח להם תמורה של 90% מהתמורה שתתקבל ממכירת ההון העצמי של בנק כרמל. בכדי שלא יווצר מצב כי קבוצת כרמל תיוותר ללא משאבים כספיים כתוצאה מאפיק הפעילות שתבחר לעסוק בו, הבטחת תשלום הסכום תיעשה על ידי גורם שלישי, על כן קבוצת כרמל תמציא ערבות בנקאית לטובת בעלי מניות המיעוט או תבטח אותם בדרך אחרת שתבחר. הבטחת הסכום תהיה להפרש שיווצר בין התמורה שיקבלו שמיר ולוי עבור מניותיהם במועד המכירה ובין חלקם היחסי מהסכום המהווה 90% מהתמורה שתתקבל ממכירת ההון העצמי של הבנק כתוצאה מההסדר. מאחר וככל ששער המניה של קבוצת כרמל יעלה, הרי שההפרש אותו תצטרך קבוצת כרמל להבטיח יהיה קטן יותר, וממילא הפרמיה שהם יצטרכו לשלם עבור הבטחת הסכום תהיה נמוכה יותר, גם מן הטעם הזה יהיה לבעל החברה תמריץ להעלות את החברה על מסלול של הצלחה. מעבר לכך, מאחר ולא מובטחת כל התמורה של בעלי מניות המיעוט, ומאחר וממילא שאיפתם של בעלי מניות המיעוט היא שערך מניותיהם יעלה על 90% מהתמורה שתתקבל ממכירת ההון העצמי של הבנק, הרי שלא ייפגעו הסעדים העומדים לרשותם אם ינסה בעל השליטה להרוויח על חשבונם, ותהיה פתוחה בפניהם הדרך לפנות לבתי המשפט מקום בו הם מבקשים הגנה על זכויותיהם. לשם כך, אני אף מורה כי שמיר ולוי יהיו זכאים יחדיו לדירקטור בדירקטוריון של קבוצת כרמל, זאת בכדי שתהיה להם נגישות רבה יותר למהלכים בחברה החדשה ויתאפשר להם לנצל את מנגנוני הבקרה והפיקוח העומדים לרשות הדירקטור כאמור בחוק החברות. במהלך הדיון ב"כ המבקשים לא הביע התנגדות לכך שלשמיר וללוי יהיה דירקטור משותף בדירקטוריון, אמנם אי התנגדותו נסמכה על כך שיהיה זה פתרון יחיד לחששם של שמיר ולוי, אך הגעתי לכלל מסקנה כי אין די בפתרון זה.


זכאותם של בעלי מניות המיעוט לקבל 90% מהתמורה שתתקבל עבור מכירת ההון העצמי של הבנק בשים לב לחלקם בחברה, תופעל רק כעבור שמונה עשר חודשים מיום המכירה של הבנק, זאת כדי שהם לא ימכרו את מניותיהם עתה ובכך יקשו על קבוצת כרמל להתפתח לכיוונים בהם היא מבקשת להשקיע. כמובן שאין באמור לעיל כדי למנוע מהם למכור את מניותיהם במהלך תקופה זו אם ימצאו זאת לנכון, אך ללא מנגנון השיפוי. על אף זאת, על קבוצת כרמל לתת להם את ההתחייבות מגורם שלישי להבטחת תמורתם עם מכירת הבנק. אם מסיבה כלשהי, כעבור שמונה עשר חודשים, לא יהיה שוק למניותיהם של שמיר ולוי, תרכוש את מניותיהם קבוצת כרמל, ומנגנון השיפוי יפעל ללא שינוי. שמיר ולוי יוכלו להפעיל את זכותם זו במשך שנה וחצי מהמועד שיתאפשר מימושה, היינו בחלוף שלוש שנים מיום המכירה של הבנק לא יהיו שמיר ולוי זכאים עוד לבטחון האמור. זכויות אלה המוקנות לשמיר ולוי לא יועברו עם המחאת או מכירת מניותיהם לאחר.


אשר לעניינם של נושים ובעלי עניין שונים בבנק, הדגש צריך להיות מושם על כך שההסדר המוצע אינו מביא לשינוי באישיות המשפטית של הבנק, אלא לשינוי בבעלי מניותיו וכן בנכסיו. אי לכך אין בהסדר כדי להשפיע על ההליכים השונים הננקטים כנגד הבנק, אך יש להבטיח כי ההסדר המוצע לא יפגע ביכולתו של הבנק לקיים החלטות שונות העלולות להינתן נגדו. לשם כך יש להבטיח כי שווי מצבת הנכסים של הבנק לא יירד, אבל אין הכרח בכך כי מצבת הנכסים לא תשתנה. לשון אחר, אם הנכסים יומרו במזומנים בהתאם לשווים, הרי שאין כל פגיעה בנושי הבנק ובבעלי העניין השונים בהווה ובעתיד אם יהיו. על פי ההסכם בעסקה הספציפית ככל שיוצאו מהבנק נכסים או פעילויות, הרי שהם ימכרו בתמורה שלא תפחת משווים על פי ספרי הבנק; ולפיכך טוענים המבקשים כי לא צפויה כל פגיעה בהון העצמי של הבנק. דרך זו ראויה היא אך עדיין לא מספיקה, שכן ייתכן כי התמורה הקבועה בספרי הבנק אינה משקפת את שווי השוק של הנכסים והפעילויות האחרות, אשר על כן אני קובע כי אם יחליט בנק כרמל על מכירת הבנק תוך הפרדה בין התיק הפיננסי ליתר הפעילויות, הרי שמכירת יתר הפעילויות תיעשה בתמורה לשווי יתר הנכסים על פי שווים בספרי הבנק או על פי שווי השוק שלהם, הגבוה מבין השניים. לשם כך ימונה שמאי או רואה חשבון על ידי הצדדים להערכת שווי השוק של יתרת הנכסים.


אשר לדרך בה ינהג בנק איגוד בבנק כרמל לאחר שהעסקה תצא לפועל, אם בכלל. שאלה זו מוקדמת היא לענייננו, אך חשוב מכך היא חיצונית לאישור ההסדר שאישורו מתבקש בפני. מקום בו יחשבו הנושים הקיימים או הפוטנציאלים כי נעשית פעולה שיש בה כדי לפגוע בהן, ממילא תהיה פתוחה בפניהם הדרך לפנות לערכאות משפטיות בבקשה לסעדים מתאימים.


ט. סיכום

הריני מאשר את ההסדר הבא בהתאם לסמכותי על פי סעיפים 350 ו351- לחוק החברות כדלקמן:



מניות בנק כרמל יועברו במלואן לחברה חדשה בשם קבוצת כרמל, אשר בעלי מניותיה יהיו בעלי המניות של בנק כרמל בשיעור אחזקות זהה לשיעור האחזקות שהיה להם בבנק כרמל, זאת בכפוף לרישום מניות קבוצת כרמל בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.


במהלך תקופה של שישה חודשים תוכל קבוצת כרמל למכור את מניות הבנק בתמורה שלא תפחת מההון העצמי למניה של הבנק כפי שיהיה במועד השלמת העסקה. אם תחליט קבוצת כרמל על הפרדה בין מכירת התיק הפיננסי של הבנק ובין מכירת יתרת הנכסים של הבנק, הרי שמכירת יתרת הנכסים של הבנק לקבוצת כרמל תיעשה בתמורה שלא תפחת משווים על פי ספרי הבנק או לפי שווי השוק שלהם, הגבוה מבין השניים. לשם הערכת שווי השוק של יתרת הנכסים יתמנה שמאי או רואה חשבון מוסכם על הצדדים.


שמיר ולוי, שהתנגדו להסכם יהיו זכאים בכל מקרה, כאשר ימכרו את מניותיהם, לקבל 90% מהתמורה שתתקבל עבור מכירת ההון העצמי של הבנק במסגרת עסקת המכירה של הבנק על ידי קבוצת כרמל וזאת בשים לב לחלקם בחברה. זכות זו תעמוד להם רק בחלוף 18 חודשים מיום המכירה של הבנק ולמשך תקופה של שלוש שנים מיום המכירה של הבנק, היינו למשך תקופה של 18 חודשים בלבד. אם לאחר 18 חודשים מיום המכירה של הבנק לא יהיה שוק למניותיהם של שמיר ולוי, ואלו יהיו מעוניינים למכור את מניותיהם, תרכוש קבוצת כרמל את מניותיהם ומנגנון השיפוי יפעל ללא שינוי.


זכויות אלה של שמיר ולוי לא יעברו לאחרים עם מכירת מניותיהם, ואין באמור לעיל כדי למנוע מהם למכור את מניותיהם עוד בטרם חלפו 18 חודשים ללא מנגנון השיפוי האמור.


בכדי להבטיח תמורה זו של שמיר ולוי, קבוצת כרמל תמציא, עם מכירת הבנק, ערבות בנקאית לטובת בעלי מניות המיעוט או תבטח אותם בדרך אחרת שתבחר.


כל הדירקטורים המכהנים בבנק כרמל, למעט הדירקטורים מן הציבור, יתמנו כדירקטורים בקבוצת כרמל. לדירקטוריון ימונה אף דירקטור אחד מטעמם של שמיר ולוי יחדיו.


אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק בוררות

  2. תקנות הבוררות

  3. ערעור בוררות

  4. תניית בוררות

  5. מוסד הבוררות

  6. הסכם בוררות

  7. הארכת בוררות

  8. הליך בוררות

  9. ביטול הליכי בוררות

  10. עורך דין בוררות

  11. הסכם - בוררות

  12. מה זה אבעיה ?

  13. בוררות - חובת הנמקה ?

  14. אישור פסק בוררות

  15. תיקון פסק בוררות

  16. פרשנות פסק בוררות

  17. בוררות בין שכנים

  18. סיכול פניה לבוררות

  19. בוררות בנושא ליקויי בניה

  20. עיקול זמני בוררות

  21. סעיף 23 לחוק הבוררות

  22. נטישת הליכי בוררות

  23. ערעור בעניין בוררות

  24. סעיף בוררות חוקת ההסתדרות

  25. איגוד ערים - בוררות

  26. סעיף 29 חוק הבוררות

  27. סעיף 5 לחוק הבוררות

  28. סעיף 29 לחוק הבוררות

  29. בוררות בין עורכי דין

  30. סעיף 24 לחוק הבוררות

  31. פרוייקט בניה - בוררות

  32. טעות גלויה בפסק בוררות

  33. חובת בוררות - צו מניעה

  34. הסכם בוררות לאחר סכסוך

  35. אישור פסק בוררות רבנים

  36. תיקון טעות בפסק בוררות

  37. בקשה לאישור פסק בוררות

  38. בקשה למתן הנחיות בהליך בוררות

  39. סעיף 24(4) לחוק הבוררות

  40. הפרת זכות סירוב ראשונה

  41. שימוש במקרקעין - בוררות

  42. עיקולים לפי חוק הבוררות

  43. ביקורת שיפוטית - בוררות

  44. ערובה לביצוע פסק בוררות

  45. הסכם בוררות בית דין רבני

  46. סעיף 24 (10) לחוק הבוררות

  47. הפרה מתמשכת של התחייבות

  48. בקשה לאשר פסק בוררות חלקי מוטעה

  49. סעיף בוררות בהסכם מייסדים

  50. חקירה נגדית בהליך בוררות

  51. פיצויי פיטורים מוגדלים - בוררות

  52. תניית בוררות בית דין רבני

  53. חלוקת רכוש משפחתי - בוררות

  54. קניית דירה בשוויץ - בוררות

  55. פרשנות תניית בוררות בהסכם

  56. התנגדות הסתדרות פיטורים - בוררות

  57. טופס בקשה להזמנת עד לבוררות

  58. פסק דין הצהרתי – ביטול הסכם בוררות

  59. העברת תיק בוררות בחזרה אל בית משפט

  60. פסק בוררות מנוגד לתקנת הציבור

  61. תנאי הסכם על בוררות בעניין שכר טרחה

  62. טענות בנוגע לאופן ניהול בוררות

  63. ההבדל בין פסק ביניים לבין החלטה

  64. בית דין רבני בוררות - דיני עבודה

  65. סעיף 24(3) לחוק הבוררות - חריגה מסמכות

  66. בקשה לאישור פסק בוררות ובקשה לביטול הפסק

  67. החלטת ביניים - סעיף 23 לחוק הבוררות

  68. טופס הודעה על בקשה לאישור פסק בוררות

  69. תיקון פסק בוררות לאחר אישור ע"י בית משפט

  70. בקשה לאשר עיקול זמני במסגרת בקשה לאישור פסק בוררות

  71. עיכוב הליכי בוררות למרות פגמים בהתנהלות המבקש

  72. בקשה לאישור הסדר בוררות - סעיף 350 ו 351 חוק החברות

  73. תביעת השבה של סכום ששולם ביתר במסגרת הליכי בוררות

  74. חלפו מעל 45 יום בין מתן פסק הבוררות לבין הגשת הבקשה לביטולו

  75. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון