דחיית ערעור הרמת מסך

פסק דין השופטת אסתר קובו: מבוא: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים - חולון (כב' השופטת רות טלגם, סג"נ) מיום 1.12.99, בת"א 5132/94, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המערערים כנגד המשיבה 1 ודחה את תביעתם כנגד המשיבים 2 ו - 3. העובדות: 2. המנוחה פרידה גרמבק רכשה יחד עם ילדיה המערערים דירת מגורים ברחוב שאנן 24 ברמת גן, מאת המשיבה 1 וזאת על פי הסכם מיום 11.6.90 ("הסכם הרכישה"). במועד מאוחר לחתימת ההסכם הגישו המערערים תביעת פיצוי בשל הפרת הסכם הרכישה. לתביעה זו היו שלושה ראשים: הראשון דיבר באיחור במסירה הדירה, השני בליקויי בניה שהביאו לירידת ערכה של הדירה והשלישי באי רישום הדירה במועד שהוסכם. התביעה הוגשה כנגד החברה המשיבה, המשיב 2, מנהל ובעל מניות בחברה וכנגד המשיב 3, שנפטר בינתיים ושבנעליו באה בתו, גב' נאוה גרטלר. 3. בית המשפט קמא לא מצא כל עילה על פי הסכם הרכישה לחייב את המערערים 2 ו - 3 אשר על כן, דחה את התביעה כנגדם. אשר לחברה המשיבה, לאחר שבחן את הסכם הרכישה למול ההפרות הנטענות, מצא בית המשפט קמא לחייב את החברה לשלם למערערים פיצוי על ליקויים ותיקונים בדירה וברכוש המשותף וכן פיצוי על אי - רישום הדירה על שם המערערים בלשכת רישום המקרקעין. אשר לתביעת המערערים לפיצוי בגין האיחור הנטען במסירת הנכס זו נדחתה, תוך שבית המשפט קובע כי היתה הסכמה מצד המערערים לאיחור האמור במסירה. הערעורים: 4. המערערים והמשיבים לא מצאו מנוח בפסק דינה של הערכאה הראשונה ולפיכך מערערים הם על פסק הדין קמא אלה על שלא פסק בית המשפט ואלה על שפסק, נפרט: 5. המערערים תוקפים את פסק הדין קמא בארבע חזיתות: הראשונה והעיקרית מבקשת כי נחייב את המשיבים כולם בפיצוי המערערים וזאת באמצעות דוקטרינת הרמת המסך. החזית השניה יוצאת כנגד דחית עילת התביעה בגין איחור במסירת הדירה, לגישת המערערים שגה בית המשפט עת הסיק שהיתה הסכמה לאיחור האמור. השלישית, מדברת בחיוב המשיבים במלוא הפיצוי המוסכם (בגין הליקויים והרישום המאוחר) ולא במחציתו, כפי שנהג בית המשפט. החזית הרביעית והאחרונה מדברת באישור העיקול הזמני, שבוטל על ידי בית המשפט. 6. המשיבים מצדם חולקים על כל שנטען על ידי המערערים ומוסיפים ומערערים על קבלתה החלקית של התביעה ועל חיובה של המשיבה בפיצוי. המשיבים, גורסים כי שגה בית המשפט עת חייב את המשיבה בתשלום פיצוי בגין ליקויי הבניה בדירה עצמה וברכוש המשותף וכן שגה עת חייב המשיבה בפיצוי בגין האיחור בביצוע רישום הדירה על שמם. דיון: 7. ייאמר מייד, דין הערעורים שניהם להדחות כבר כאן ועכשיו. פסק דינו של בית המשפט קמא קבע את שקבע בקצירת האומר, לא נדרש אל שלטעמו לא היה דרוש לו ועשה מלאכתו נאמנה באופן ברור, חד משמעי ותמציתי. 8. באי כוח הצדדים, שהינם הצדדים עצמם ו/או בני משפחתם, מבקשים כי נמצא בפסק הדין את שאין בו. המערערים מבקשים בעיקר כי נחייב את המשיבים אישית לאור דוקטרינת הרמת המסך, וזאת למרות שאין אחיזה עובדתית בפסק הדין לטענותיהם בנקודה זו ואילו המשיבים, הלא הם המערערים שכנגד, מבקשים כי נהפוך את מסקנותיו הנכוחות של בית המשפט קמא לעניין ליקויי הבניה והאיחור בביצוע הרישום, בקשה שנראה כי נולדה אך ורק כתגובה לערעור המערערים. 9. עיינו בתיק בית המשפט קמא ובטיעונים, כפי שבאו לפנינו הן בכתב והן בעל פה, ולא שוכנענו כי יש להתערב בממצאיו של בית משפט השלום. כבר חזרנו וקבענו פעמים רבות בעבר, בעקבות פסיקות של בית המשפט העליון, כי לא בנקל נבטל קביעות עובדתיות של בית המשפט הדיוני, שבידיו הופקדה מלאכת כתיבת העובדות, באמצעות הערכת מהימנות העדים והתבוננות בראיות. כמו כן, חזרנו וקבענו כי לא נבוא אנו, דרגת הערעור, ונשכתב את העובדות מחדש, לבקשת צד זה או אחר, והכל בתנאי שלא נפל פגם בקביעת העובדות, בהערכת העדים והראיות ו/או בהכרעה בכללותה של בית המשפט קמא, כאמור פגם שכזה אין בנמצא בנסיבות שלפנינו (ראו לעניין זה: ע"א 78/84 עיזבון המנוח חג' קאסם אחמד סווילם נ' אלג'ילאני פ"ד מב (2) 142 וע"א 640/85 קופר ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח', פ"ד מד (1) 594, בע' 598). 10. בנקודה זו, ברצוננו להרחיב מעט לעניין טענת הרמת המסך. לטענה שכזו כבר נדרשנו בהרחבה במקום אחר (ע"א (ת"א) 2571/99 וילי דרוקמן נ' איציק וצורי, שותפות רשומה (טרם פורסם) (להלן: "עניין דרוקמן"), והמערערים ביקשו כי נפעל בעניינם כפי שפעלנו שם. ייאמר מייד, כי נסיבותיו של אותו מקרה (עניין דרוקמן) היו שונות בתכלית מנסיבותיה של הפרשה דכאן. שם נקבע במפורש על ידי בית המשפט קמא, כי המערער ניצל לרעה את האישיות המשפטית של החברה שניהל ואילו כאן לא נקבע כדבר הזה. נראה לנו, כי לצורך נקיטת פעולה אקטיבית של הרמת מסך על ידי ערכאה בוחנת ומבקרת, קרי ערכאת ערעור, נדרשת תשתית עובדתית, כזו שנקבעת על ידי הערכאה הדיונית, תשתית אשר יהיה בה כדי להצביע על אותן העילות הקוראות להרים את מסך ההתאגדות. אין זאת אומרת שמקום שתשתית שכזו לא הונחה אבדה לה הטענה אלא שאז יתבקש הטוען להצביע על העובדה בנוסף לעילה, לשון אחר: על הטוען להרמת המסך יהיה להוכיח הן את הפן המשפטי והן את הפן העובדתי, אשר לפן האחרון (העובדתי), כבר ציינו, כי עיסוק בו, בערכאה שניה הינו בבחינת חריג, וככזה הוא דורש הצדקה מיוחדת. לא מצאנו כי הצדקה שכזו באה לפנינו בעניין דנן. סוף דבר: 11. הערעורים נדחים. בנסיבות אלה אין צו להוצאות. הפקדון הכספי יוחזר למערערים. הערבות הבנקאית תוחזר למשיבים. אסתר קובו, שופטת השופט יהושע גרוס, ס"נ, אב"ד: אני מסכים. יהושע גרוס, ס"נ אב"ד השופטת מיכל רובינשטיין: אני מסכימה. מיכל רובינשטיין שופטת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת קובו. הרמת מסךערעור