פסק דין השופטת א' חיות: כללי העתירה שבפנינו עניינה דרישת העותר, ד"ר טל אורבך, כי תבוטל החלטתו של המשיב, לפוסלו מלכהן כחבר בועד של "ארגון נפגעי פעולות האיבה - הארגון היציג" (להלן: הארגון), בשל הרשעותיו בעבירות פליליות המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות). תמצית העובדות 1. ביום 17.3.2002 נרצחה נועה אורבך ז"ל, בתו של העותר, בפיגוע ירי בפתח בית הספר שבו למדה בכפר סבא. בעקבות האירוע פעל העותר להנצחתה ואף הקים עמותה לנפגעי טרור הנקראת על שמה. במהלך שנת 2003 הציג העותר את מועמדותו לועד הארגון, ובבחירות כלליות לועד שהתקיימו ביום 22.5.2003, נבחר העותר כנציג המשפחות השכולות בועד וכיו"ר הארגון. דא עקא, כחודש לאחר מכן, הודיע המשיב לבא כוח העותר ולארגון, במכתבו מיום 17.6.2003, כי העותר פסול מלכהן בועד הארגון וכי כהונתו כחבר וכיו"ר הועד מופסקת לאלתר. המשיב ביסס את החלטתו על הוראת סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, הקובעת את פסלותו של אדם לכהונה כחבר ועד בעמותה או כחבר ועדת ביקורת בעמותה, אם הורשע באחת העבירות המנויות בה. וזו לשון ההוראה: 33. פסלות לכהונה (א) לא יכהן כחבר הועד או כחבר ועדת הבקורת - (1) ...... (4) מי שהורשע בפסק דין סופי בעבירה לפי סעיפים 290 עד 297 ו-414 עד 438 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או בעבירה אחרת שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון; על פי סעיף זה, פסול, אפוא, לכהונה כחבר ועד בעמותה מי שהורשע באיזו מעבירות המרמה המפורטות בסעיף, או בעבירה אחרת שיש עמה קלון, לדעת היועץ המשפטי לממשלה. לצורך החלטתו במקרה שלפנינו, נסמך המשיב על נתוני המרשם הפלילי, מהם עולה כי בין השנים 1991 ל- 1998 הורשע העותר בארבע עבירות, ובהן שתי עבירות מרמה מבין אלה המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות (להלן: העבירות הפוסלות). 2. העותר מלין בפנינו על פסילתו לכהונה כחבר ועד הארגון. לטענתו הוראת סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, כלשונה, לוקה באי חוקתיות משום שהיא חוסמת לעולם ועד את דרכו של מי המבקש לכהן כחבר ועד בעמותה, בשל הרשעות פליליות בעברו. לגישתו, יש לקרוא אל תוך סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות הוראות בדבר התיישנות עבירות, ברוח העקרונות הקבועים לעניין זה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א-1981 (להלן: חוק המרשם הפלילי), ולאפשר לאדם לשים את עברו מאחוריו ולמרק את חטאיו עם חלוף השנים, גם בהקשר של כהונה במוסדותיה של עמותה. העותר מוסיף וטוען כי חלפו כעשר שנים מאז הורשע לאחרונה בעבירה מן העבירות המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, ומשלא נקבע על ידי היועץ המשפטי לממשלה ששתי העבירות הנוספות בהן הורשע, ב- 1994 וב-1998, יש עימן קלון, עומדת לו הזכות לכהן כחבר ועד בארגון ואין לשלול ממנו זכות זו. 3. המשיב אינו חולק על גישתו של העותר לפיה יש לתחום בזמן את ההגבלה על כשירותו של אדם לשמש כחבר ועד בעמותה, בשל הרשעה בעבירות המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות. המשיב אף מקבל את עמדת העותר לפיה העקרונות שיש ליישם בהקשר זה, הם אלה הקבועים בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי. סעיף זה מחיל הגבלות על מסירת מידע מן המרשם הפלילי לגופים הרשאים לקבלו, וביניהם רשם העמותות, בחלוף פרקי הזמן הקבועים באותו סעיף. נבחן, אפוא, את טענת ההתיישנות שהעלה העותר לאור העקרונות הקבועים בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי. החלטת הפסילה נשוא העתירה שבפנינו התייחסה, כאמור, לשתי עבירות מירמה, בהן הורשע העותר בשנים 1991 ו- 1993 - הן 'העבירות הפוסלות'. עבירות אלה, התיישנו לטענת העותר בעת שרשם העמותות פסל אותו מלכהן כחבר ועד בארגון ועל כן, לא היה מקום לבסס עליהן את החלטת הפסילה. המשיב מצידו אינו חולק על כך שתקופת ההתיישנות החלה לגבי 'העבירות הפוסלות' הינה בת שבע שנים, כקבוע בסעיף 14(א)(1) ו- (4) לחוק המרשם הפלילי. אולם, נוכח הרשעותיו הנוספות של העותר מ-1994 ומ- 1998, מוסיף המשיב וטוען כי חלה בעניין זה הוראת סעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי, הקובעת כי: אם בתקופת ההתיישנות הורשע אדם בעבירה או ניתנה עליו קביעה כאמור בסעיף 2(3), יימסר מידע על ההרשעה הקודמת כל עוד לא תמה תקופת ההתיישנות של ההרשעה הנוספת או של הקביעה. מתוקף הוראה זו, כך לטענת המשיב, מתבטלות לאחור כל מגבלות ההתיישנות שהוטלו על מסירת מידע בגין עבירותיו של העותר. בהקשר זה מציין המשיב בתגובתו כי מאז הרשעתו הראשונה בשנת 1972, ועד הרשעתו האחרונה בשנת 1998, עבר העותר שרשרת עבירות, ובהן עבירות מרמה, אשר בגין כל אחת מהן הורשע עוד בטרם נקפה תקופת ההתיישנות של העבירה שקדמה לה. על כן, כך טוען המשיב, ניתן היה להביא לידיעתו את המידע האגור במרשם הפלילי, לגבי כל העבירות שעבר העותר מאז שנת 1972 ואילך. 4. האמנם, כטענת המשיב, מתבטלות לאחור, בשרשרת, מגבלות ההתיישנות הקבועות בסעיף 14(א) לחוק המרשם הפלילי, עד העבירה הראשונה בה הורשע העותר בשנת 1972, נוכח הסייג להתיישנות שבסעיף 14(ד) לחוק, או שמא, כטענת העותר, מתבטלת מגבלת ההתיישנות לאחור פעם אחת בלבד, רק באשר לאותן הרשעות אשר במהלך תקופת התיישנותן המקורית לפי סעיף 14(א), נעברה העבירה הנוספת? ניתן להשאיר שאלה זו בצריך עיון, משום שלצורך ההכרעה במקרה שבפנינו, די בכך שעל-פי סעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי, הוארכה תקופת ההתיישנות לגבי 'העבירות הפוסלות' בהן הורשע העותר, בשל העבירה הנוספת בה הורשע בשנת 1998, הרשעה שתקופת התיישנותה - שבע שנים. הארכה זו, מסירה עד שנת 2005 את מגבלת ההתיישנות לגבי 'העבירות הפוסלות' ובהיותן עבירות מרמה, רשאי היה המשיב להסתמך עליהן לצורך פסילתו של המשיב מלכהן כחבר ועד הארגון, על פי סעיף 33 לחוק העמותות. בטיעוניו בפנינו ניסה בא-כוח העותר ליצור הבחנה בין יישום עקרונות ההתיישנות שבחוק המרשם הפלילי, וביניהם הסייג שבסעיף 14(ד) לחוק, על עבירות בדרך כלל, לעומת יישומם על עבירות המנויות בסעיף 33 לחוק העמותות; לגישתו, אין להחיל את הסייג להתיישנות שבסעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי, מקום שבו העבירה הנוספת איננה עבירה מבין העבירות המנויות בסעיף 33 לחוק העמותות. במילים אחרות: יש לאפשר לעותר ליהנות מהתיישנותן של עבירות המרמה שעבר בשנת 1991 ובשנת 1993, ואין לפסלו מלכהן כחבר ועד הארגון בשנת 2003, משום שהעבירה הנוספת שעבר בשנת 1998, אינה נכללת בין העבירות המנויות בסעיף 33 לחוק העמותות. גישה זו אין לקבל. ההסדר הנורמטיבי שבסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי הוא הסדר כללי, העוסק בהתיישנות עבירות, ובבואנו ליישם הסדר זה על הוראת הפסילה שבחוק העמותות, יש ליישמו בשלמות ואין להפריד בין הוראותיו או לגזור ממנו חלקים. אכן, ההיגיון והתכלית שביסוד סעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי הוא בכך שאדם, אשר תוך כדי מרוץ תקופת ההתיישנות חוזר לסורו ועובר עבירה, כל עבירה, אין לראותו כמי שפתח דף חדש בחייו ועל כן, מן הראוי שהסטיגמה הפלילית תמשיך ללוותו לפרק זמן נוסף, עד שתתיישן העבירה הנוספת שעבר. פועלה של הסטיגמה הפלילית שנושא העותר הוא, בין השאר, בכך שנחסמה דרכו מלכהן כחבר ועד הארגון, על פי ההוראות הספציפיות שבחוק העמותות. 5. נוכח הטעמים שפורטו לעיל, דין העתירה להידחות. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא, השופט ת' אור: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת א' חיות. עמותות