פסק דין 1. התובעים ביקשו בתביעתם להצהיר כי הנתבעת - קופת חולים מאוחדת - פעלה בניגוד להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994, (להלן: חוק ביטוח בריאות) בסרבה לשלם לתובעים הוצאות בגין טיפול רפואי שנעשה בחו"ל אשר אושר ע"י ועדת הערר של משרד הבריאות בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ותקנותיו ואף נכלל במסגרת שרותי סל הבריאות שקיבלה הנתבעת. 2. כמו כן נתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום ההוצאות בגין הטיפול הרפואי בחו"ל אשר הסתכמו בסך של 34,860 דולר ארה"ב. 3. בתיק זה נשמעו ראיות קצרות בהיעדר נציגי הציבור אשר לא הופיעו לדיון, ולפיכך - ניתן גם פסק הדין על ידי כדן יחיד. 4. להלן עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת (בתמצית): א. התובעים הם תושבי ישראל ומבוטחים במסגרת חוק ביטוח ממלכתי התשנ"ד - 1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי). ב. התובעים מבוטחים בביטוח משלים אצל הנתבעת במסגרת "מאוחדת עדיף". ג. התובעים היו מבוטחים בתקופה הרלוונטית לתביעה בביטוח רפואי פרטי "קו לבריאות" במסגרת "דולב חברה לביטוח" (להלן:הביטוח הפרטי) - המשיבה הפורמלית. ד. התינוק אריאל ישר ז"ל נזקק לטיפול דחוף בחו"ל אשר אושר על ידי משרד הבריאות במלואו. ה. עלות הטיפול בחו"ל מומנה על ידי הביטוח הפרטי של התובעים. ו. ביצוע הניתוח בחו"ל היה בהתאם לאישור משרד הבריאות ובמסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בנוסף לכך - פוליסת הביטוח הפרטי של התובעים אף היא מכסה את ביצוע הניתוח. ז. הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) סירבה לשלם את עלות הניתוח, בטענה כי העלות כוסתה על ידי ביטוחם הפרטי של התובעים. 5. טענות התובעים הן כדלקמן: א. התובעים מבוטחים משך שנים אצל הנתבעת , ובמסגרת חברותם בנתבעת יש ברשותם גם פוליסת ביטוח הידועה בשם "מאוחדת עדיף" אותה מציעה הנתבעת לחבריה על פי חוק ביטוח בריאות בתשלום נוסף כביטוח רפואי משלים. ב. בנוסף לביטוח בריאות ממלכתי החל עליהם ולביטוח המשלים מטעם קופ"ח מאוחדת "מאוחדת עדיף" ברשות המבקשים גם פוליסת ביטוח פרטית בחברת הביטוח דולב - "קו הבריאות" , פוליסת הביטוח הפרטית מוגבלת לסך של 50,000 דולר ארה"ב וכן מוגבלת למבוטח למקרה ביטוחו ולתקופת הביטוח. ג. התינוק אריאל ישר ז"ל, חלה במחלת הסרטן בגיל שנה וחמישה חודשים. לאחר טיפולי כימותרפיה החליטו רופאי "בית החולים ע"ש דנה במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב" ובהתייעצות עם רופאים בעלי שם עולמי בתחום זה לנסות לטפל בטיפול כימותרפי אחר, במידה וטיפול זה לא יפעל ישלח החולה לניתוח דחוף בחו"ל מאחר ובישראל אין ניסיון בטיפול זה. ד. הואיל ומצבו של החולה החמיר באופן דרסטי הוחלט ע"י רופאי ביה"ח להעביר את התינוק בהקדם לניתוח בבי"ח לילדים בטורונטו , (אף צורף לתיק אישור רפואי על כך) הואיל ולא היה ספק בידי הרופאים אשר טיפלו בתינוק כי אין בישראל הנסיון הדרוש לטיפול במקרה נדיר זה הוחלט להטיס את התינוק לחו"ל כבר ביום 7/01/96. ה. כמתחייב מהוראות תקנות טיפול במדינות חוץ פנו המבקשים לקופת החולים בבקשה שתאשר להם את כיסוי הוצאות הטיפול בחו"ל. קופת החולים הנתבעת, באמצעות ד"ר בן בסט, השיבה כי אין היא מוסמכת לאשר או לשלול טיפול מעין זה ולכן הפנתה את המבקשים לוועדת הערר שליד משרד הבריאות. (מכתב זה צורף לתיק). ו. מכיוון שהליך אישור הבקשה מצריך זמן, וכיוון שמצבו של התינוק הלך והחמיר, החליטו הרופאים ביום 07/01/96 כי התינוק יועבר בדחיפות בטיסה לבית החולים לילדים בטורונטו. (נספח ג' להמרצת הפתיחה). ז. כמקובל בתחום זה של קבלת טיפול בחו"ל בהגיעם לבית החולים בטורונטו נדרשו המבקשים להמציא התחייבות לתשלום הטיפול הרפואי והוצאות האישפוז. כדי לא לבזבז זמן יקר פנו המבקשים לחברת הביטוח הפרטי "דולב" על מנת לקבל התחייבות לשלם את הוצאות הטיפול והאשפוז. ח. ביום 28/01/96 שלחה הנתבעת 2 (המשיבה הפורמלית) את התחייבותה לתשלום הסכומים שיידרשו על יד בית החולים עבור הטיפול בתינוק ואישפוזו וזאת עד לסך של 50,000 דולר ארה"ב (סכום פוליסת הביטוח). ט. לאחר סדרת בדיקות שנערכו בטורונטו, הוחלט להקדים לניתוח הדרוש טיפול כימותרפי למשך תקופה של חודש ימים. י. התובעים בחרו להקטין את ההוצאות הכרוכות בטיפול ולכן חזרו ארצה ודאגו כי הטיפול המכין יתקיים בארץ ולא בטורונטו. יא. ביום 01/02/96 בתקופה שבה שהו המבקשים בישראל לאחר חזרתם מהבדיקות בטורונטו ולפני נסיעתם לניתוח , חתם ראש מנהל שרותי הרפואה ד"ר י ברלוביץ על אישור לפיו התינוק זכאי לקבל את השירות הרפואי המבוקש במדינת חוץ. יב. ביום 25/02/96 לאור קבלת האישור הרשמי לביצוע הניתוח לתינוק בחו"ל ולאחר שורה של פניות חוזרות ונשנות לד"ר בן בסט, הממונה לעניין זה מטעם קופת החולים אשר נענו בשלילה והפנו את המבקשים לחברת הביטוח הפרטית שלהם, פנה אביו של התינוק למנכ"ל קופת החולים בו פרט את היחס המחפיר לטענתו לו זכה מטעם ד"ר בן בסט ודרש כי קופת החולים תשלם את עלות הטיפול כפי שנקבע ע"י ועדת הערר. מכתב זה נכתב לאחר חזרתם הראשונה של המבקשים מטורונטו לשם ביצוע הטיפול המכין וטרם צאתם לניתוח. יג. במכתב תשובה מיום 29/02/96 ציין מנכ"ל קופת החולים בין היתר כי קופת החולים אינה מתנערת מאחריותה לממן את הטיפול הרפואי של התינוק ואף תעשה כל הדרוש ע"מ לממן את הטיפול הרפואי. יד. בתחילת חודש מרץ יצאו המבקשים לטורונטו וביום 04/03/96 נותח התינוק בבית החולים לילדים בטורונטו. טו. בהתאם לתחייבותה שילמה חברת הביטוח "דולב" לבית החולים סכום של 32,160 דולר ארה"ב, כאשר סך כל הוצאות הניתוח והאשפוז הגיע לסכום של 34,860 דולר ארה"ב. כתוצאה מכך נותרה יתרת הכיסוי הביטוחי של המבקשים על פי פוליסת הביטוח הפרטית בסך של 17,840 דולר ארה"ב. טז. ברשות התובעים מכתב בו מציינת במפורש חברת הביטוח כי במידה וקופת החולים תחזיר לה את הסכום ששולם עבור הטיפול תגדל יתרת הכיסוי הביטוחי. יז. בהגיעם ארצה פנו שוב התובעים לקופת החולים בדרישה כי זו תשלם את הוצאות הטיפול בחו"ל אשר מרביתו שולם ע"י חברת הביטוח הפרטית פרט להוצאות שאינן מכוסות על ידו , בהתאם לאישור שקיבלו מוועדת הערר מיום 01/02/96. יח. ביום 19/03/96 לאחר ביצוע הניתוח השיב מר ישר אביו של אריאל ז"ל למכתבו של מנכ"ל קופת החולים והביע את מורת רוחו מהתנערותה של קופת החולים מלשאת בתשלומים בהתאם להחלטת וועדת הערר. יט. לאחר שבמשך מספר חודשים לא שילמה קופת החולים את עלות הטיפול למרות האישור המפורש של וועדת הערר , והטילה את החבות על חברת הביטוח הפרטית שלהם , פנו המבקשים למנכ"ל המשיבה באמצעות ב"כ עו"ד גבי הייק ביום 02/09/96 בדרישה כי זו תכסה את מלוא הוצאותיהם בקשר לטיפול הרפואי שעבר בנם ותפסיק להטיל את האחריות על חברת הביטוח הפרטית שלהם שכן דבר זה גורם להם נזק שלא היה קיים אלמלא הייתה ברשותם פוליסת ביטוח פרטית. כ. ביום 10/09/96 השיבה קופת החולים באמצעות פרקליטה כי משקיבלו התובעים את הוצאותיהם מאת חברת הביטוח אין להם כל עילה כנגד קופת החולים. על סמך האמור בסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי סבורה קופת החולים כי היא זכאית להיפרע מחברת הביטוח הפרטית. כיוון שחברת הביטוח הפרטית כבר שילמה עבור הוצאות הטיפול, אין צורך כי קופת החולים תשלם לתובעים את הוצאותיהם ולאחר מכן תפנה להיפרע מחברת הביטוח הפרטית. כא. לטענת התובעים פעולתה של קופת החולים ופרשנותם את הסעיף האמור נגועה בחוסר תום לב ומהווה פירוש מעוות שיש בו פגיעה חמורה בתובעים אשר זכאים לכיסוי ההוצאות שנגרמו להם בשל טיפול רפואי בחו"ל. כב. ביום 03/11/96 קיבלו התובעים מכתב מאת ד"ר בן בסט בשם קופת החולים שבו מודה קופת החולים כי מקרה הביטוח של התינוק נכלל ב"סל השירותים" המחייב את קופת חולים מאוחדת מכוח ביטוח בריאות ממלכתי. כמו כן נאמר בו כי מאחר ולטענת התובעים נפגעו זכויותיהם בחברת הביטוח הפרטית שלהם מוכנה קופת החולים (אם חס וחלילה יזדקק התינוק לשירותים רפואיים בחו"ל) לשפות את התובעים בהוצאות הטיפול עד לגובה של 300,000 דולר ארה"ב וזאת לאחר מימוש כל זכויותיהם על פי הפוליסה בחברת הביטוח הפרטית. 7. טענות הנתבעת הן כדלקמן: א. ביום 8.1.96 פנה מר ישר אל קופת החולים ומסר לידה חומר רפואי אודות מחלת בנו. באותו יום התכנסה הוועדה לאישור נסיעות לקבלת טיפול רפואי בחו"ל (אשר ד"ר בן בסט הוא יו"ר הוועדה) והחליטה להעביר את הנושא לטיפול וועדת הערר העליונה של משרד הבריאות עקב היות המבוטח חולה במחלה ממארת בשלב התפתחות מתקדם ביותר והספקות בדבר יעילות הטיפול המוצע, החלטת הוועדה מטעם הקופה הובאה לידיעת התובעים. ב. החולה ואימו יצאו לקנדה ביום 7.1.96 יום קודם להעברת החומר הרפואי לעיון הקופה. ג. ביום 1.2.96 קבעה ועדת הערר העליונה כי התינוק אריאל ישר ז"ל זכאי לקבל את השירות הרפואי המבוקש במדינת חוץ. ד. במחצית הראשונה של חודש פברואר 96' חזרו התינוק ואימו מקנדה , אביו של התינוק התקשר לד"ר בן בסט ומסר כי הטיפול יחולק לשני שלבים טיפול כימותרפי בארץ והניתוח עצמו בקנדה. ה. באותה שיחה ביקש ד"ר בן בסט את הקבלות בגין ההוצאות הרפואיות בקנדה ונענה כי העניין נמצא בטיפול חברת הביטוח דולב אשר ביטחה את המשפחה בגין שיפוי להוצאות רפואיות בחו"ל עד לתיקרה של 50,000 דולר ארה"ב , לדברי ד"ר בן בסט זו הפעם הראשונה שנודע לו על הביטוח הפרטי. ו. כאשר נודע לד"ר בן בסט עניין כפל הביטוח, הוא הסביר למר ישר כי יוכל להיפרע רק פעם אחת, וזאת - על פי פירוש הנהלת הנתבעת לסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. הנתבעת גורסת כי חובה זו חלה על חברת הביטוח עד למימון גובה תקרת הביטוח ומעבר לכך תממן זאת הקופה. ז. ד"ר בן בסט מדגיש כי חברת הביטוח הפרטית שילמה ישירות לבית החולים את כל הוצאות האישפוז של החולה וכן ההוצאות הנלוות בהתאם לתנאי הפוליסה למעט רופא מלווה. ח. לטענתו, בסיכום שנערך בין קופת החולים לחברת הביטוח סוכם כי ההוצאות ישולמו על ידי חברת הביטוח הפרטית ואם תקבל הקופה חוות דעת משפטית כי הקופה חייבת בתשלום הסך הנ"ל, תשלם הקופה לחברת הביטוח סכום זה כולו או חלקו לפי חוות הדעת המשפטית. ט. קופת החולים פנתה לעו"ד ברוך אברהמי לשעבר המשנה ליועץ המשפטי של הממשלה , אשר שימש כיועץ המשפטי של וועדת הכנסת שדנה בחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי , וקיבלה את חוות דעתו בעניין. לפי חוות דעת זו אין הקופה חייבת במקרה זה בתשלום כלשהו , לא לתובע ולא לחברת הביטוח. י. לטענת הנתבעת, נזקק התינוק אריאל ישר ז"ל במהלך החודשים 12/95 - 8/96 ל- 5 אישפוזים ול - 20 הפניות למרפאות החוץ של בתי החולים הציבוריים בארץ. אישפוזים וטיפולים אלו מומנו במלואם על ידי קופת החולים הנתבעת. יא. הנתבעת טוענת כי לאור מכתב חברת הביטוח מיום 23.6.96 הוברר שהנזק היחיד שנגרם לתובע הוא פגיעה בתקרת השיפוי של התובע , אשר מגיעה לו מחברת הביטוח. לפיכך , כתב ד"ר בן בסט למר ישר כי אם חס וחלילה יזדקק התינוק בעתיד לשיפוי רפואי בחו"ל מוכנה הקופה לשפותו בגין הוצאות הטיפול עד לתקרת שיפוי של 300,000 דולר ארה"ב כלומר ב 50,000 דולר מעבר לתקרת השיפוי של 250,000 דולר המורשית על פי החוק , זאת מאחר ולטענת התובעים כי נפגעו זכויותיהם עם תשלום הוצאות הטיפול הרפואי על ידי חברת הביטוח הפרטית. יב. כמו כן הודיעה הקופה כי בכוונתה לכסות את ההוצאות שנגרמו למר ישר בגין רופא מלווה כנגד קבלות מקוריות שימציא. יג. לטענת הנתבעת - לא קיימת יריבות כלל בין התובעים לקופה. אף אם חברת הביטוח הייתה מגישה את התביעה ולא מר ישר אין היא והתובעים זכאים להשבת הכספים ששולמו על ידי חברת הביטוח מהקופה, זאת מאחר וסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מקנה לקופת חולים שנתנה שרותי בריאות למי שחלה זכות להיפרע את הטבת נזקיה ממבטחו וממילא אין המבטח זכאי לתבוע השתתפות מהקופה. יד. הנתבעת טוענת כי לתובעים אין כל עילת תביעה, שכן הסכומים נשוא התביעה שולמו ישירות על ידי חברת הביטוח וההוצאות שלא כוסו יכוסו מידית ע"י הקופה עם הצגת קבלות מקוריות. כמו כן טוענת הנתבעת כי לחברת הביטוח דולב אין זכות לתבוע בבית הדין לעבודה על פי סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. טו. הנתבעת כופרת בסיכומיה בכל יתר טענות התובעים באשר להפרת הסכם, התקשרות שלא כדין, קיפוח, פעולה בחוסר תום לב ובניגוד להסכם. לאחר שמיעת העדויות , קריאת הפרוטוקול , המוצגים וטיעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. חוק ביטוח בריאות ממלכתי עוסק כבר בסעיף הראשון שבו במטרתו ותכליתו, כפי שראה אותן המחוקק: "ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית". בכך הביע המחוקק את עקרונות היסוד של החוק הכוללים מחוייבות למכלול הפעולות והשירותים בהם מחויבת קופת החולים כלפי מבוטחיה. השוויוניות מתבטאת בכך שהמבוטחים משלמים לפי יכולתם ומקבלים טיפול לפי צרכיהם. 2. הזכות למתן שירותי בריאות היא זכות חברתית. זכות זו טרם עוגנה בחוק יסוד, אך בהצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות (הצ"ח 2256 משנת תשנ"ד) נקבע כי "לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים לשם קיום בכבוד אנושי, ובכלל זה... בתחומי הבריאות והרווחה החברתית...". 3. חבותה של קופת חולים לתת שרותים רפואיים קבועה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. סעיף 3 לחוק דן בזכות לקבלת שרותי בריאות , וזו לשונו: "(א) כל תושב זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה, אלא אם כן הוא זכאי להם מכוח חיקוק אחר. (ב) המדינה אחראית למימון סל שירותי הבריאות מהמקורות המנויים בסעיף 13. (ג) קופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה. (ד) שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13. (ה) שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות ושמירה על הסודיות הרפואית." מהותה של "הזכות לשירותי בריאות" כזכות חברתית, נקבע איפוא בסעיף זה לפיו זכאי כל תושב לשירותי בריאות, המדינה היא האחראית על מימון סל שירותי הבריאות, ו"קופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה". 4. בס' 3 (ה) לחוק מוסיף המחוקק ואומר: "שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות ושמירה על הסודיות הרפואית". שירותי הבריאות מוענקים איפוא למבוטח תחת כנפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. וכדברי כב' הנשיא ברק: "ביסוד כבוד האדם מונחת ההכרה בשלמותו הפיזית והרוחנית של האדם, באנושיותו, בערכו כאדם, וכל זאת בלא קשר למידת התועלת הצומחת ממנו לאחרים... מהותו של המושג 'כבוד האדם' מחייב התחשבות בכבוד האדם של כל אדם". 5. קופות החולים, הן גוף ציבורי עליו מוטלת החובה להעניק את שירותי הבריאות לחבריה, וכלשון סעיף 3(ג) לחוק: "קופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה". מקור המימון העיקרי של קופות החולים למילוי חובתן להענקת שירותי הבריאות לתושבי המדינה בא מתקציב המדינה; גביית דמי הבריאות והעברתם לקופות החולים נעשית באמצעות המוסד לביטוח לאומי. ועל כך נאמר בדב"ע 5/97 -7 ירמה מדזיני נ' קופת חולים כללית ומדינת ישראל פד"ע לג' עמ' 193: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 הוא חוק במסגרת דיני הבטחון הסוציאלי בישראל (ר' חלק ב' לאמנת ארגון העבודה הבינלאומי בדבר תקנים מינימליים לביטוח סוציאלי, 1952 (אמנה מס' 102), כתבי אמנה, כרך 7, עמ' 423; ר' גם צבי בר-ניב: העבודה במשפט העמים, עמ' 215). 6. באשר לפרשנות הניתנת לחוק זה נאמר בדיון מדזיני הנ"ל: "התחום וההיקף של שירותי הבריאות הניתנים על פי חוק הבריאות, נקבע בחוק הבריאות, או על פיו, והם הבסיס לחובתה של קופת חולים לתת לחבר הקופה את שירותי הבריאות שנקבעו, ולזכותו של חבר הקופה לקבל את שירותי הבריאות האמורים. במסגרת זו, ככל שמדובר בפירוש הוראה מהוראות חוק הבריאות או חקיקת המשנה על-פיו, ינקוט בית הדין לעבודה בדרך הפרשנות המקובלת לגבי חקיקה סוציאלית, וזאת לשם השגת מטרתה ותכליתה של החקיקה". 7. קופות החולים כגוף ציבורי נבחנות בשתי אמות מידה מקבילות: מחד - הן נבחנות כרשות ציבורית, עליה חלות אמות המידה של המשפט הציבורי והמינהלי, ובהן היא מחויבת כלפי החברים בה בכלל, ובשירות אותו היא נותנת להם, בפרט, על פי דין ומתוקף הדין והוראותיו. על קופת החולים החובה להגשים את תכליתו של חוק בריאות ומטרתו, לנהוג בסבירות, בהגינות, ובשוויון תוך שמירה על כבוד החבר הבא בשעריה. אמת המידה השניה היא היותו של חוק ביטוח הבריאות דבר חקיקה בתחום הבטחון הסוציאלי, וכל סעיף שלו יתפרש בהתאם לכך. 8. מדובר איפוא בחוק המחייב את קופות החולים, כגופים ציבוריים, לעמוד בחובה מוגברת של שמירה על כבוד האדם כזכות חוקתית בעלת אופי חברתי, בדרישה להגינות, ולמחויבות לעקרונות הצדק, השוויון והעזרה הדדית - שהם מעצם טיבו וטבעו המיוחד של חוק הבריאות, אשר נועד להעניק לאדם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי. אין לפגוע איפוא בעקרון זה אלא על ידי סעיף מפורש הקובע פגיעה זו באופן חד משמעי וברור שאינו ניתן לפרשנות לשתי פנים. 9. וכך נאמר בבג"צ 7081/93 בוצר ואח' נ' מועצה מקומית מכבים - רעות פ"ד נ(1) עמ' 19, בעמ' 25 מפי כב' הנשיא ברק: "תפקידנו כפרשנים הינו לקבוע מהו המובן שיש לתת ללשון החקיקה כדי להגשים את התכלית המונחת ביסודה (ראה ע"א 674/85 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' ז'ק ואח' וערעור שכנגד (1), בעמ' 364). עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני: "... מבין המשמעויות הלשוניות שדיבור בחוק סובל, יש לבחור באותה משמעות, המגשימה את תכלית החקיקה. תפקידו של הפרשן אינו רק לחשוף את קשת המשמעויות הלשוניות שהדיבור יכול לשאת. זהו תפקידו של הבלשן, אך השופט אינו אך בלשן... תפקידו של הפרשן הוא להכריע, איזה מבין קשת המשמעויות הלשוניות היא המשמעות המשפטית, כלומר המשמעות המגשימה את תכלית החקיקה ומטרותיה... אכן פרשנות החוק מתחילה במלות החוק, אך לעולם אין היא מסתיימת במלות החוק..." (בג"צ 267/88 רשת כולל האידרא עמותה ואח' נ' בית המשפט לעניינים מקומיים (2), בעמ' 736). מהי אפוא התכלית המונחת ביסוד החקיקה (חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו) היא המטרות, הערכים, המדיניות האינטרסים, הפונקציה החברתית והשאיפות אשר החקיקה נועדה להגשים. התכלית היא מושג נורמאטיבי. היא מורכבת מתכליתה הסובייקטיבית של החקיקה ומתכליתה האובייקטיבית. התכלית הסוייבטיבית היא התכלית שעמדה לנגד עיני המחוקק בעת חקיקתהחוק. זוהי "כוונת המחוקק". היא משקפת נתון היסטורי - פסיכולוגי. התכלית האוייבטיבית היא התכלית שהחקיקה נועדה להגשים בחברה דמוקרטית. זו "מטרת החקיקה" (בלשונו של י' זוסמן, "מקצת מטעמי פרשנות" ספר יובל לפנחס רוזן (מפעל השכפול, ח' כהן עורך, תשכ"ב) 147). על התכלית (הסובייקטיבית והאובייקטיבית) למד הפרשן מלשון החקיקה, מסוגה ומטיפוס הסדריה, מההיסטוריה החקיקתית ומעקרונות היסוד של השיטה (ראה בג"צ 693/91 אפרת נ' המנמונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים ואח' (3) בעמ' 763)". 10. לב ליבה של הסוגיה בתיק זה היא השאלה האם קיומו של ביטוח פרטי שולל את חובת הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות הטיפול בחו"ל. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב פרשנות ס' 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, (שכותרתו "הטבת נזק") ואשר קובע: "קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחד, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח, בסכום ההוצאות אשר הוציאו בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור". ביסודה של המחלוקת ניצבת השאלה האם זכאית הנתבעת להיפרע מחברת הביטוח הפרטית את הוצאותיה, ובמקרה דנן, האם פטורה היא מתשלום אותם הוצאות מששולמו כבר על ידי חברת הביטוח. 11. הנתבעת מבססת טיעוניה על ס' 22 לחוק הדן ב"הטבת נזק". עקרון יסוד במשפט הוא כי יש למנוע כפל התדיינויות והטרדת צד להליך ובית המשפט. עקרון זה מוצא ביטוי בכללים המשפטיים של "מעשה בית דין", "השתק עילה" וכן "עניין תלוי ועומד" (השווה - דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244). כלל נוסף המבוסס על אותו עקרון, הוא איסור פיצול סעדים בגין אותה עילה, המוצא ביטוי בתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ותקנות 44 ו- 45 לתקנות סדרי הדין, התשמ"ד - 1984. מקור נוסף לכלל זה אנו מוצאים בהוראות סעיף 77 לפקודת הנזיקין, בו נקבע: "(א) לא ייפרע אדם פיצויים או סעד אחר בשל עוולה אם יש בה גם הפרת חוזה או הפרת חיוב הדומה לחיוב על פי חוזה, ובית משפט, בית דין או בורר כבר פסק פיצויים בעד הפרה זו, לאותו אדם או למי שמכוחו הוא תובע. ... (ג) לא ייפרע אדם פיצויים בעד הפרת חוזה או בעד הפרת חיוב הדומה לחיוב על פי חוזה, אם אותה הפרה היא גם עוולה ובית משפט כבר פסק בשל אותה עוולה פיצויים או סעד אחר לאותו אדם או למי שבאמצעותו או מכוחו הוא תובע". 12. בענין סעיף 77 מפרטת פרופ' זלצמן, בסיפרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א, 1991) בעמודים 79 ואילך - "כפי שכותרתו מעידה, עלו - 'אין נפרעים אלא פעם אחת' - בא סעיף זה לבטא את הכלל שעוצב במשפט האנגלי המקובל במישור דיני הנזיקין, שלפיו, בגין נזקים שנצמחו מעילת תביעה אחת (ONE CAUSE OF ACTION), זכאי הניזוק להיפרע פיצויים בפעם אחת ולתמיד. טעמו של הכלל מבוסס על אינטרס הציבור לשים קץ להתדיינויות. לפיכך, הוא מונע את הניזוק - התובע, שכבר זכה בפיצויים בפסק דין, מלחזור ולתבוע פעם נוספת בשל אותה עילת תביעה. בכך משלים הכלל הדיוני את הכלל הסובסנטיבי השולל פיצוי כפול בשל אותה עוולה". 13. רעיון זה מופיע גם בחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד - 1964, בס' 2 הקובע: "גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המיטיב". 14. עיון בלשון ס' 22 מעלה כי הוא דן במקרה בו קיים מזיק כלשהו אשר גרם למבוטח בקופת החולים למחלה או לפגיעה, ואשר בגינה ניתנו שירותי בריאות על ידי קופת החולים. במקרה זה, מיושמים עקרונות פקודת הנזיקין גם בחוק ביטוח הבריאות באופן שקופת החולים תוכל לחזור אל המזיק, למבטחו או לכל אדם אחר בשל חבותם לפי כל דין או לפי חוזה ביטוח. 15. פירוש זה יוצר אחידות בדיני הנזיקין, ומונע מצב בו יצא המזיק נשכר כאשר שירותי הבריאות והריפוי ניתנים על ידי קופת החולים על פי חובתה מכח החוק. הסעיף ממשיך את הרעיון הגלום בס' 77 לפקודת הנזיקין וקובע כי קופת החולים יכולה לחזור אל אותו מזיק או מי שחב מטעמו לשלם את הנזק. 16. רעיון דומה, מצוי גם בס' 328 (א) בחוק הביטוח הלאומי תשנ"ה - 1995. חוק זה אף הוא חוק מובהק בתחום דיני הבטחון הסוציאלי, והסעיף האמור קובע: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה וכן פיצוי על סכום שהמעביד החזיר למוסד לפי סעיף 94". 17. שני החוקים שבפנינו (חוק ביטוח הבריאות, וחוק הביטוח הלאומי) קבעו כי יש להחיל גם עליהם את העקרון של הטבת הנזק המצוי בפקודת הנזיקין. חוק הביטוח הלאומי מתייחס במפורש ל"מקרה" אשר אירע כתוצאה מעוולה נזיקית, וכך יש לפרש גם את ס' 22 לחוק ביטוח הבריאות. לא יעלה על הדעת לשלול גימלה מאדם הזכאי לה על פי חוק הביטוח הלאומי, משום שיש לו ביטוח אישי נוסף כמו "ביטוח תאונות אישיות", או "ביטוח חיים" או כל ביטוח אחר המבטח אותו מפני סיכוני מחלות ופגיעות, אם המקרה שאירע לו אינו תוצאה של עוולה נזיקית. על פי אותה תכלית של בטחון סוציאלי, יש לפרש גם את החוק דנן הבא להבטיח לכל אדם שירותי בריאות סבירים, ואין לפגוע בזכות זאת אלא באמצעות הוראת חוק חד משמעית הקובעת זאת במפורש. 18. מדבריה של פרקליטת מחוז ת"א, עו"ד נעמי שטרן, בעמדה שהביעה לצורך תיק זה עולה כי: "סעיף 22 נועד לטפל בסיטואציות בהן עומד מזיק אשר בשל בהתנהגותו חלה או נפגע אדם ונזקק לקבלת טיפול רפואי הכלול בסל השירותים (כך למשל בתאונות דרכים). כעולה מלשונו הברורה של הסעיף , בסיטואציה מעין זו ניתנה לקופת החולים או נותן השרותים האפשרות להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק או ממבטחו (של המזיק) או מכל אדם אחר , בשל חבותם לפי כל דין או חוזה ביטוח. הנסיון לטעון כי קופת החולים אשר נתנה שרותי בריאות מכח החוק למי שחלה (לא ממזיק) , רשאית להפרע את "הטבת הנזק" ממבטחו של החולה", דינו להכשל . פרשנות זו נעדרת אחיזה אמיתית בלשון הסעיף , כמו גם בהגיונו ותכליתו." (ההדגשות במקור) 19. זה גם ההגיון המונח ביסוד ס' 22 לחוק ביטוח הבריאות. מחלת התינוק לא נגרמה כתוצאה מפעולה של מזיק. כבר קבעתי לעיל כי מדובר בחוק הקובע זכויות תוך שמירה על שיוויוניות. הפרשנות שנותנת הנתבעת לס' 22 הנ"ל, פוגעת בעקרון השוויון, לפי זכאי כל אדם לשירותי רפואה בלי קשר למצבו הכלכלי. אין חולק על כך שאילולא היה לתובעים ביטוח פרטי אשר הביא למימון מהיר של הטיפולים, היתה הנתבעת משלמת את עלות הטיפול. הפירוש שנותנת הנתבעת לחוק יביא לכך שאדם אשר מצבו הכלכלי מאפשר השגת מקור חילופי (זמני, ולפנים משורת הדין אשר נועד להצלת חיים מיידית) כמו במקרה זה לצורך המימון הטיפול הדחוף, לא יהיה זכאי למימון שירותי בריאות. ברור כי אין זו מטרת החוק, ומדובר בתוצאה שאינה צודקת. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי קיומו של ביטוח נוסף אינו מסיר מקופת החולים את החובה לממן את הטיפול בחו"ל. 20. בע"א 5557/95 - סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד , פ"ד נא(2) 724,עמ' 739-740, אומר כב' השופט אור מפורשות: "... חוק הבריאות קובע את זכותו של כל תושב בישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק (סעיף 3 (א)). האחראית לספק לו את מלוא שירותי הבריאות להם הוא זכאי היא קופת החולים בה הוא חבר (סעיפים 3(ג)ו21-(א)). נקבע בחוק, שכל תושב חייב להירשם כחבר בקופת חולים (סעיף 4(א)) והוא זכאי לבחור את קופת החולים בה יהיה חבר, מבלי שקופת החולים תוכל לסרב לקבלו או להתנות תנאים בקבלתו (סעיף 4 (ג)). החוק גם קובע את זכותו של כל תושב לעבור מקופת חולים אחת למשנה (סעיף 5). סירוב מצדה של קופת חולים לספק את שירותי הבריאות לפי החוק למי שחבר בה מהווה עבירה פלילית (סעיף 47(א)(5)). החוק קובע את התחומים בהם יסופקו שירותי הבריאות ואת דרך שינויים (סעיף 6), וכן הוא קובע את סל שירותי הבריאות להם זכאי מבוטח בקופת חולים (סעיף 7 ), ואת הדרך לשינויים בסל שירותי הבריאות (סעיף 8). מכיוון ששירותי הבריאות על פי החוק אינם כוללים את מלוא השירותים הרפואיים להם עלול הפרט להיזקק, מאפשר החוק לקופות החולים להציע לחבריהן ביטוח למימון שירותי בריאות שאינם כלולים בסל שירותי הבריאות, דהיינו ביטוח משלים (סעיף 10). החוק עוסק לא רק בסוג וטיב השירות הרפואי שיוענק, אלא גם ברמתו או מידת סבירותו, ובמיגבלותיו, בהתחשב במקורות המימון העומדים לרשות קופת החולים. עומד על כך סעיף 3 (ד) לחוק, הקובע: שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13. החוק מסדיר גם את דרך ומקורות המימון של שירותי הבריאות, תוך קביעת אחריותה של המדינה למימון סל שירותי הבריאות ממקורות אלה(סעיף 13), וקובע את חובת תשלום דמי הביטוח על הפרט וכן את דרך גבייתם על ידי המוסד לביטוח לאומי - אם על ידי ניכוי משכרו של העובד, ואם על ידי חיוב עצמאים בתשלומו (סעיפים 14 ו 15). סעיף 22 לחוק הבריאות, סעיף חשוב לענייננו, קובע את זכות השיפוי של קופת חולים מהמזיק על שירותי בריאות שסיפקה למבוטחה בשל אירוע אשר המזיק אחראי בגינו כלפי המבוטח. נזכיר כבר כאן, שעל פי נוסח זה זכאית הקופה לשיפוי רק על הוצאות שהוציאה בפועל על מתן שירותים רפואיים. (ההדגשה הוספה) הזכות המוקנית כאן זהה מבחינה זו לזכות המוקנית למיטיב על פי חוק הטבת נזקי גוף, היא שונה מהזכות המוענקת למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. (להלן: חוק הביטוח הלאומי), שכן על פי החוק האחרון זכאי המוסד לשיפוי לא רק על תגמולים שנתן בפועל בעבר, אלא גם על הסכום המהוון של הגימלאות שהוא צפוי ליתן למבוטח בעתיד. (סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב] התשנ"ה - 1995..." 21. הפרשנות הנכונה לס' 22 לחוק היא - כי הוא קובע זכות שיפוי של קופת החולים ממזיק כאשר הפגיעה או המחלה אירעה עקב נזק כמשמעותו בפקודת הנזיקין. ולענין זה נביא את דברי כב' בית הדין הארצי בפסק הדין מדזיני: "התחום וההיקף של שירותי הבריאות הניתנים על - פי חוק הבריאות נקבעים בחוק הבריאות או על פיו, והם הבסיס לחובתה של קופת חולים לתת לחבר הקופה של שירותי הבריאות שנקבעו, ולזכותו של חבר הקופה לקבל את שירותי הבריאות האמורים. במסגרת זו, ככל שמדובר בפירוש הוראה מהוראות חוק הבריאות או חקיקת המשנה על - פיו, ינקוט בית הדין לעבודה בדרך הפרשנות המקובלת לגבי חקיקה סוציאלית, וזאת לשם השגת מטרתה של החקיקה ותכליתה". 22. פירוש זה מתיישב גם עם מטרתו הסוציאלית של חוק ביטוח הבריאות, החוסה בצל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הזכות למתן שירותי בריאות היא זכות יסוד, אשר ניתן לפגוע בה רק בכפוף לפסקת ההגבלה המצויה בחוק זה ואשר קבועה בלשון מפורשת וחד משמעית בדבר חקיקה. בחוק ביטוח הבריאות לא מצאנו קביעה מפורשת וחד משמעית הפוטרת את הנתבעת מתשלום שירותי הבריאות במקרה כמו זה. ולענייננו, יש לראות את תכליתה של תביעה זו, שהיא תביעה למתן שירותי בריאות, ולא תביעה לתשלום דמי נזק. תביעה זו מכח ביטוח בריאות יש לבחון באספקלריה סוציאלית, מכח חובתה של קופת החולים על פי החוק ליתן שירותי בריאות באופן שיוויוני וצודק. 23. על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים בעבור הוצאות הטיפול שנערך בחו"ל סך של 34,860 דולר ארה"ב לפי השער היציג ביום מתן פסק הדין. התובעים הודיעו עוד בעת הדיון כי הם צפויים להחזיר את הכספים לחברת הביטוח הפרטית שלהם על מנת שזו תחזיר את היקף הפוליסה הביטוחית לאותו מצב בו היו עומדים אלמלא היו נאלצים לשלם את עלות הטיפול מהפוליסה הפרטית. 24. התביעה - מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. רפואהקופת חולים