בקשה למתן סעד זמני - מניעת פרסום מכרז פומבי

פסק דין 1. תובענה זו נפתחה ביום 15/7/01, בהגשת בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2763/01), למניעת פרסום מכרז פומבי למשרת מרכז בכיר בבית המשפט המחוזי בנצרת (למשרה זו ייקרא להלן: "המשרה"), וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית. 2. בו ביום, במטרה למנוע מצב בלתי הפיך שבו יהיו מעורבים גם צדדים שלישיים, ניתן צו ארעי, לפיו עד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים - היה על המשיבה להימנע מלפרסם מכרז פומבי לאיוש המשרה. הבקשה נקבעה לדיון ביום 18/7/01, אלא שמועד זה נדחה, בהסכמת הצדדים, ליום 25/7/01. 3. בדיון ביום 25/7/01, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה, ולפיה הדיון ייראה כאילו הוא דיון בתביעה העיקרית. לצורך כך - הבקשה תיראה כאילו היא כתב התביעה, אלא שבמקום הסעד שהתבקש בבקשה - באו סעדים אחרים (הצהרה על בטלות החלטת ועדת הבחינה מיום 14/6/01, חיוב להעסיק את המבקש במשרה ומניעת פרסום מכרז פנימי או פומבי למשרה). 4. אנו מוצאים לנכון לברך את הצדדים ובאי כחם על הסכמתם הדיונית, אשר תרמה לזירוז הדיון בתובענה, זירוז המתחייב מאופי המחלוקת, במיוחד לאחר שהתברר שלאחר מתן הסעד הארעי, המשיבה אכן פרסמה מכרז פומבי למשרה (שכן, לטענתה, הפרסום על המכרז נשלח טרם מתן הצו), ולאחר מכן פרסמה הודעה על בטלותו. 5. לפיכך, שמענו ביום 25/7/01 את עדויותיהם של התובע ושל עדת הנתבעת, ואת סיכומי הצדדים, וכעת ניתן פסק דין זה. 6. כפי שיתברר להלן, אין בינינו אחידות דעים באשר להכרעה הנכונה בתביעה. לפיכך, נפרט להלן את דעת המיעוט בנפרד מדעת הרוב. עם זאת, חלוקי הדעות שבין חברי המותב נוגעים רק למסקנות המשפטיות. על כן, העובדות שתפורטנה להלן, נקבעות על דעת כל חברי המותב. אלה עובדות המקרה 7. בטרם פירוט העובדות, נעיר כי אנו מביאים בחשבון את העובדה שהדיון בתובענה זו נערך באופן מזורז מאד, כך שייתכן שהצדדים (שתחילה התכוננו רק לדיון בסעד הזמני), לא היו יכולים להיערך באופן מלא להבאת מלוא הראיות שהם אולי תכננו להביא. עם זאת, אנו סבורים שגם על סמך הראיות שהובאו, ניתן לקבוע את כל העובדות הרלוונטיות להכרעה בתובענה. להלן נפרט את העובדות שהוכחו לנו, על פי סדר כרונולוגי. 8. התובע הוא עובד של הנתבעת, והוא מועסק בבית המשפט המחוזי בנצרת, מאז שנת 1985. התובע היה סגן מרכז מדור אזרחי, ולאחר מכן מרכז מדור אזרחי, במשך שנים. 9. ביום 2/9/98, שלח המזכיר הראשי של בית המשפט המחוזי בנצרת, מר סעיד אבו זלאם (שייקרא להלן: "המזכיר הראשי"), מכתב נזיפה לתובע. במכתב זה ייחס המזכיר הראשי לתובע הפרת משמעת של "הפרעה לעבודה או הקמת רעש". התובע לא השלים עם אותה נזיפה ופנה למועצת פועלי נצרת עלית כדי שיתערבו בעניינו. התובע לא היה מרוצה גם מטיפולה של מועצת הפועלים, ועל כן פנה בהמשך, ביום 26/11/98, למר רחמים לניאדו, מחזיק תיק משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט בהסתדרות עובדי המדינה. מר לניאדו פנה למזכיר הראשי ומתשובתו, שנרשמה ביום 28/12/98, ניתן להבין שלפחות עד למועד זה טרם יושבה המחלוקת בין התובע לבין המזכיר הראשי. עם זאת, כפי הנראה (ממה שהתברר מאוחר יותר), ברבות הימים הוסדר הענין לשביעות רצונו של התובע, עד שהתובע סבר שמכתב הנזיפה כבר איננו מצוי בתיקו האישי, והופתע לשמוע שהוא עדיין שם, כפי שיתואר להלן בסעיף 20 לפסק דין זה. 10. ביום 22/2/00, מילא המזכיר הראשי טופס של "הערכת עובד" לגבי התובע. בטופס יש הערכות לגבי התובע בנושאים שונים, שלגבי כל אחד מהם התבקש המעריך לסמן את הציון ההולם. הציונים מחולקים ל5- רמות, באופן הבא: א' - גבוהה מאד, ב' - גבוהה, ג' - משביעת רצון, ד' - נמוכה, ה' נמוכה מאד. הציונים שקיבל התובע מאת המזכיר הראשי בהערכה מיום 22/2/00, הם אלה: תפיסה כללית - ב', ידיעות - ג', עצמאות ויוזמה - ג', כושר ביצוע: הספק - ג', כושר ביצוע: איכות - ב', יחס לעבודה - ג', יחסים בעבודה - ג' משמעת - ג', סדר בעבודה - ב', יחסים עם קהל - ב', כושר לנהל מו"מ - ג', כושר הבעה בכתב - ג', כושר הבעה בע"פ - ג'. המזכיר הראשי נמנע מלתת ציונים ב3- עניינים נוספים: כושר שפיטה בקבלת החלטות, כושר ניהול, ארגון ותכנון וכושר ניהול, הנעה ופיקוח. לגבי 3 עניינים אלה ציין המזכיר הראשי כי הם "לא מתפקידו" של התובע. 11. ביום 14/2/01, פרסמה הנהלת בתי המשפט הודעה על משרה פנויה, היא המשרה הנדונה. עובדי בתי המשפט הוזמנו להגיש את מועמדותם למשרה, במסגרת מכרז פנימי. המועד להגשת מועמדות למשרה, היה עד ליום 6/3/01. בהודעה האמורה, נאמר בין השאר, כך: "תיאור התפקיד: מנהל יחידה אחת או יותר בבית משפט ברמה א' ... מארגן ומתכנן את עבודת היחידה וקובע את סדרי העבודה בה. מפקח, מדריך ומנחה את העובדים. מווסת את העבודה ביניהם בשעת הצורך ועוזר להם בפתרון בעיות קשות ומורכבות. עוקב אחר פעילותם במהלך קבלת קהל, מוודא מתן שירות נאות. אחראי לקליטתם, הדרכתם והשתלבותם המקצועית והאישית של עובדים חדשים ביחידה. ממלא גליונות הערכה שנתיים ואחרים לעובדים הכפופים לו לפי דרישת הממונים. מדווח על מקרים של בעיות משמעת ואחרות הקשורות בעובדי היחידה ובעבודתם. ... דרישות המשרה: ... הכרת סדר הדין האזרחי והפלילי. כושר לניהול צוות עובדים ולקיום יחסי עבודה תקינים. כושר הבעה בכתב ובעל פה. כושר לניהול משא ומתן. ...". 12. ביום 28/2/01, מילא המזכיר הראשי טופס נוסף של "הערכת עובד" לגבי התובע. הציונים שקיבל התובע מאת המזכיר הראשי בהערכה מיום 28/2/01, הם אלה: תפיסה כללית - ב', ידיעות - ב', עצמאות ויוזמה - ג', כושר ביצוע: הספק - ב', כושר ביצוע: איכות - ב', יחס לעבודה - ב', יחסים בעבודה - ג' משמעת - ג', סדר בעבודה - ב', יחסים עם קהל - ב', כושר לנהל מו"מ - ב', כושר הבעה בכתב - ג', כושר הבעה בע"פ - ג', כושר שפיטה בקבלת החלטות - ב', כושר ניהול, ארגון ותכנון - ב', כושר ניהול, הנעה ופיקוח - ב'. כפי שניתן לראות, בהערכה מיום 28/2/01, כבר לא סבר המזכיר הראשי כי שלושת העניינים האחרונים אינם מתפקידו של התובע. בנוסף, טופס ההערכה כולל גם מקום לחוות דעתו של המעריך בנושאים שלא באו לידי ביטוי בעניינים שלגביהם ניתנו ציונים. בהערכה מיום 22/2/00 נותר חלק זה ריק. לעומת זאת, בהערכה מיום 28/2/01 רשם המזכיר הראשי: "עובד מסודר שיטתי ומאורגן". 13. כאמור לעיל, ביום 6/3/01, תם המועד להגשת מועמדויות למילוי המשרה, בהתאם לתנאי המכרז הפנימי. עד למועד זה, הוגשה רק מועמדות של מועמדת אחת, אך מועמדותה לא נשקלה שכן היא לא ענתה על תנאי הסף של המכרז. 14. ביום 12/4/01, מילא המזכיר הראשי טופס נוסף של "הערכת עובד" בעניינו של התובע. הציונים שקיבל התובע מאת המזכיר הראשי בהערכה מיום 12/4/01, הם אלה: תפיסה כללית - ב', ידיעות - ב', עצמאות ויוזמה - ב', כושר ביצוע: הספק - א', כושר ביצוע: איכות - א', יחס לעבודה - ב', יחסים בעבודה - ב' משמעת - ב', סדר בעבודה - ב', יחסים עם קהל - ב', כושר לנהל מו"מ - ב', כושר הבעה בכתב - ב', כושר הבעה בע"פ - ב', כושר שפיטה בקבלת החלטות - ב', כושר ניהול, ארגון ותכנון - ב', כושר ניהול, הנעה ופיקוח - ב'. בחלק המיועד לחוות דעתו של המעריך, רשם המזכיר הראשי: "עובד אחראי ובקיא בענייני המדור". בטופס זה יש מקום גם לרישום המלצות לעתיד. בחלק זה של הטופס נרשם על ידי המזכיר הראשי: "לקצר לו פז"מ של שנה". 15. ההמלצה על קיצור פז"מ (פרק הזמן המינימלי להמתנה להעלאה בדרגה מדרגה 19 לדרגה 19+), הגיעה אל הנהלת בתי המשפט. שם דנה ועדה בענין ההמלצה, וביום 19/4/01, החליטה אותה ועדה לקצר פז"מ ב9- חודשים, כשנימקה זאת בכך שהתובע איננו זכאי לקיצור פז"מ מקסימלי כעובד מצטיין, לאור הערכת הממונים עליו, כפי שההערכה משתקפת בגליון ההערכה. 16. ביום 1/5/01 החלה הנתבעת להעסיק את התובע כמועסק "בפועל" במשרה האמורה. (לא הוברר לנו כיצד בדיוק התקבלה ההחלטה על כך ומי החליט זאת). 17. ביום 3/5/01, הגיש התובע את מועמדותו למשרה, במסגרת המכרז הפנימי האמור לעיל, למרות שכאמור לעיל - חלף המועד להגשת המועמדות. הנתבעת הסכימה להגשת המועמדות למרות חלוף המועד. על גבי טופס הגשת המועמדות יש מקום לחוות דעת והערות של הממונה הישיר. המזכיר הראשי מילא חלק זה של הטופס, ורשם שם: "מתאים למשרה המוצעת. ממלא תפקיד זה תקופה די ארוכה לשביעות רצוני ורצון הנשיא, שופטי בית המשפט ובאי בית המשפט". 18. משנפסלה מועמדותה של המועמדת האמורה בסעיף 13 לעיל, ומשהוסכם להאריך את המועד להגשת מועמדותו של התובע, היה התובע המועמד היחיד לאיוש המשרה. משכך, ביקש המזכיר הראשי מאת מרכזת משאבי אנוש בהנהלת בתי המשפט לשבץ את התובע לתקופת נסיון במשרה, בלא שיהיה עליו לעבור בחינה בפני ועדת הבחינה, אלא שבקשת המזכיר הראשי לא התקבלה. על כן, זומן התובע להתייצב בפני ועדת בחינה. 19. ועדת הבחינה התכנסה ביום 14/6/01. ועדת הבחינה הורכבה מהאנשים הבאים: א. גב' חוה מצא (עדת הנתבעת), המזכירה הראשית של בית משפט השלום בטבריה, שהיתה נציגת הנהלת בתי המשפט וכיהנה כיו"ר ועדת הבחינה, ב. גב' מדי בייר, אמרכלית משרד הפנים בנצרת, שהיתה נציגת נציבות שירות המדינה, ג. מר יהודה פרץ, נציג הסתדרות עובדי המדינה (מדובר באותו אדם ממועצת פועלי נצרת עלית שהתובע לא היה מרוצה מטיפולו בפניית התובע עקב הנזיפה משנת 1998, כאמור בסעיף 9 לעיל). 20. התובע התייצב בפני ועדת הבחינה. תחילה, נשאל התובע שאלות מקצועיות, והשיב עליהן. כל חברי ועדת הבחינה היו בדעה שהתובע השיב כראוי על השאלות. עם זאת, בפני ועדת הבחינה היה מונח, בין השאר, גם מכתב הנזיפה משנת 1998, שעליו דובר בסעיף 9 לעיל. מר פרץ שאל את התובע בעניינו של אותו מכתב, ואז הביע התובע את פליאתו על כך שהמכתב עדיין מצוי בתיק. התובע נשאל על יחסיו עם המזכיר הראשי, והשיב כי כיום היחסים הם טובים והמזכיר הראשי מעריך אותו. הועדה ביקשה את תגובתו של התובע על כך שההערכות שנערכו לגביו על ידי המזכיר הראשי אינן טובות מספיק. התובע הופתע גם מכך. חברי הועדה התרשמו לטובה מהופעתו של התובע בפניהם. 21. לאחר השיחה עם התובע, שקלה הועדה את דעתה. חברי הועדה לא הגיעו לדעה אחידה. נציג ההסתדרות, מר פרץ, ביקש לתת משקל רב להופעתו של התובע בפני הועדה, וסבר כי יש לקבוע שהתובע מתאים למשרה. שתי החברות האחרות בועדה, סברו שהתובע איננו מתאים למשרה המוצעת. עמדתן זו, היתה מבוססת על ההערכות השנתיות, זו מיום 22/2/00 וזו מיום 28/2/01, שעליהן דובר לעיל, ומשקל מיוחד ניתן להערכה מיום 28/2/01. הן החליטו שלא לייחס כל משקל להערכה מיום 12/4/01 (שבה התובע זכה לציונים גבוהים יותר). שתי חברות הועדה סברו כי כשמדובר במשרה לתפקיד ניהולי בכיר, יש לתת משקל רב לפרמטרים של משמעת, כושר הבעה בעל פה, עצמאות, יוזמה ויחסי עבודה. בעניינים אלה, ההערכות השנתיות של התובע (אלה מיום 22/2/00 ומיום 28/2/01) לא היו טובות, ובלשונה של גב' מצא, עדת הנתבעת ויו"ר הועדה: "היו מאד בעייתיות", ועל כן - סברו חברות הועדה כי אין לראות את התובע כמתאים לאייש את המשרה. 22. בהתאם לדעת הרוב, החליטה הועדה כי התובע איננו מתאים למשרה, רשמה זאת בזכרון הדברים של הועדה, בצירוף הנימוקים, זכרון דברים שהועבר על ידי הועדה להנהלת בתי המשפט. 23. באותו יום (14/6/01) נאמר לתובע בעל פה, על ידי המזכיר הראשי, כי הוא לא נמצא מתאים למשרה. התובע ביקש לקבל הודעה בכתב על גורל המכרז הפנימי. 24. משהתובע לא קיבל הודעה בכתב עד ליום 18/6/01, הוא נסמך על אשר נאמר לו בעל פה על ידי המזכיר הראשי ושלח לממונה הארצית על הבחינות בנציבות שירות המדינה, גב' מאירה עזר, השגה על החלטתה של ועדת הבחינה. בהשגה העלה התובע טענות כנגד ההחלטה, וטענתו העיקרית היתה כי הועדה לא פעלה ממניעים מקצועיים, אלא משיקולים אישיים ו"חיסול חשבונות". התובע ייחס את "חיסול החשבונות" לטענתו על כך שבעבר פעל התובע במשותף עם שניים מחברי הועדה, גב' מצא ומר פרץ, במהלך כנגד המזכיר הראשי, אך סירב לבקשותיהם לחתום על תצהיר שהיה עלול לפגוע במזכיר הראשי. 25. התובע לא קיבל תשובה בכתב להשגה (עד להגשת תצהיר התשובה של הנתבעת), אך ביום 26/6/01 נשלח לתובע מכתב המאשר את אשר כבר היה ידוע לו קודם לכן - שועדת הבחינה לא מצאה את התובע כשיר למילוי המשרה. 26. המזכיר הראשי פנה אל גב' עזר, כדי לברר את גורלה של ההשגה, ובתגובה הוא התבקש להמציא לה את התייחסותו לאמור בהשגה, וכך עשה. למיטב ידיעתנו, אין חולק על כך שבהתייחסותו של המזכיר הראשי תמך המזכיר הראשי במינויו של התובע למשרה. בנוסף, נראה שנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, כב'' השופט יהודה אברמוביץ, וכן סגנו כב' השופט מנחם בן-דוד, היו מיודעים בענין ההשגה, שכן הנשיא וסגנו שלחו אף הם מכתבים לגב' עזר, לתמיכה במועמדותו של התובע. במכתבו של כב' הנשיא, מיום 3/7/01, נאמר, בין השאר, כך: "... ברצוני להדגיש ... שהמזכיר הראשי וגם אנוכי היינו ממש מופתעים מכך שהעובד ראמז לובאני לא אושר למשרה הנ"ל. ראמז לובאני עובד ... כבר שנים ארוכות ... במשך כל שנות עבודתו ... הוא מילא את תפקידיו לשביעות רצוני המלאה וכן לשביעות רצון כל השופטים ... גם מאז שהוא מכהן במשרה של 'מרכז בכיר' ... המחלקה פועלת ללא כל דופי ואין בעיות או תקלות כלשהן. ... במהלך כל שנות עבודתו לא קיבלתי כל תלונה נגד ראמז בקשר לעבודתו ... שמעתי רק תשבחות על עבודתו היעילה והמסורה כשהוא נותן יחס אדיב ונאות לכל מי שפונה אליו ... אודה לכב' אם תשקלו שוב נושא זה ותאשרו את המינוי של ראמז לובאני.". ובמכתבו של סגן הנשיא הנכבד, מיום 4/7/01, נאמר, בין השאר: "לפני ימים ספורים נודע לי כי ועדת המכרזים ... דחתה את מועמדותו לתפקיד של ראמז לובאני ... החלטה זו הפתיעה אותי לחלוטין. מתוך הכרותי רבת השנים את מר לובאני, אני יכול להעיד כי הוא מסור עד אין קץ לעבודתו, בקיא בכל רזיהָ ונֵחַן במזג אישי ואנושי ראוייים ביותר, העושים אותו לעובד אהוד ומקובל על כל שופטי בית המשפט הזה, עובדיו וכלל הציבור ... לא אפריז אם אומר כי אני מתקשה לדמיין בעיני רוחי אדם מתאים הימנו למשרה הנדונה. אני רוצה להאמין כי החלטת הועדה יסודה בשגגה שבתום לב וכי תִימָצֵא הדרך לתיקון המעוות.". 27. לשם הדיון בהשגה, התבקשה גב' מצא לתת את התייחסותה, והיא שלחה לנציבות שירות המדינה את תגובתה (שלא הומצאה לנו). 28. בנציבות שירות המדינה התגבשה ההחלטה שלא לקבל את ההשגה. גב' עזר ניסחה מכתב לתובע, שלפיו טענותיו נבדקו, אך המסקנה היא כי ועדת הבחינה פעלה כראוי, ואין עילה לביטול ההחלטה. המכתב לא נשלח לתובע, כיון שטרם משלוחו - החל ההליך בבית הדין וניתן הצו הארעי האמור בסעיף 2 לעיל. 29. עד כאן - פירוט העובדות שהוכחו לנו. מכאן ואילך, מתפצלות הדעות במותב. דעת המיעוט - השופט חיים ארמון 30. לדעתי, נפל בישיבתה של ועדת הבחינה פגם המצדיק את התערבות בית הדין. מאחר שממילא דעתי היא דעת מיעוט, אינני רואה טעם לפרט את מלוא נימוקי, אך אביע אותם, בקצרה, בסעיפים שלהלן. 31. לפי עדותה של גב' מצא, לא ניתן כל משקל להערכה שמילא המזכיר הראשי ביום 12/4/01, וזאת בשל השוני הרב בין אותה הערכה לבין ההערכה מיום 28/2/01, והזמן הקצר שחלף בין שתי ההערכות. (ראו למשל את עדותה בשו' 19 בעמ' 6 לפרוטוקול). גב' מצא הביעה פליאה כשהתבקשה לתת את דעתה על האפשרות שייתכן שתפקודו של התובע אכן השתפר משמעותית. (ראו שו' 19-33 בעמ' 5 לפרוטוקול). התרשמתי מעדותה של גב' מצא, כי היא איננה סבורה שיש לייחס מהימנות כלשהי להערכה שנרשמה על ידי המזכיר הראשי ביום 12/4/01. אני סבור שבנסיבות אלה, קשה להבין מדוע סברה גב' מצא שיש לייחס משקל כה משמעותי להערכות הקודמות, שכן הן נרשמו על ידי אותו מעריך (המזכיר הראשי). ממה נפשה של דעת הרוב בועדה; אם ההערכות הן אינדיקציה כה משמעותית לשם קביעת התאמתו של התובע לתפקיד, הרי שלא היה נכון להתעלם לחלוטין מההערכה שניתנה ביום 12/4/01. לעומת זאת (ולמרות שגב' מצא לא הסכימה להשתמש במונח "חשד"), אם ניתן לחשוד שהמזכיר הראשי רשם בהערכה מיום 12/4/01 ציונים שאינם משקפים את עמדתו האמיתית, רק כדי להשיג מטרה מסויימת (של מינוי התובע למשרה), הרי שבאותה מידה ניתן לחשוד בו שגם ההערכות הקודמות לא שיקפו את דעתו האמיתית אלא היו מושפעות ממניעים אחרים. 32. בנוסף, בחינת הציונים שניתנו לתובע בהערכות שהוגשו לנו, מעלה כי אכן, כטענות בא כחו, מדובר בשיפור עקבי. אינני סבור שהשוואת הציונים מעידה על שוני כה מהותי בין ההערכות, עד שיהיה מוצדק להתעלם לחלוטין מההערכה האחרונה. 33. אני מודע היטב לכך שבית הדין איננו אמור לשים את שיקוליו במקום שיקוליה של הועדה, אך העובדה של ההתעלמות המוחלטת מההערכה האחרונה, אל מול מתן המשקל המוחלט להערכות הקודמות (משקל העולה אף על ההיבט המקצועי שלגביו אין מחלוקת), תמוהה במידה כזו, שהיתה מצדיקה את פסילת החלטתה של הועדה. 34. אילו דעתי היתה נשמעת - היה ניתן פסק דין שלפיו היה מוצהר על בטלותה של החלטת ועדת הבחינה מיום 14/6/01, תוך חיובה של הנתבעת להחליט אם להמשיך בהליכי המכרז הפנימי (ובמקרה כזה - להורות על הבאת הענין בפני ועדת בחינה בהרכב שונה), או אם למנות את התובע למשרה. דעת הרוב - נציג הציבור מר אליעזר רוניס ונציג הציבור מר אילן גבריאלי 35. על סמך העובדות שנקבעו לעיל, אנו סבורים שלא קמה עילה להתערבותנו בשיקול דעתה של ועדת הבחינה. 36. החלטתה של הועדה שלא לתת משקל רציני להערכה האחרונה, מיום 12/4/01, לאור השינוי הקיצוני בינה לבין ההערכה שניתנה אך זמן קצר לפני כן (ביום 28/2/01), היתה סבירה, ובמסגרת סמכותה של הועדה. 37. נוסיף כי לא ברור לנו מדוע ניתנה כלל ההערכה מיום 28/4/01, זמן כה קצר לפני הגשת מועמדותו של התובע למכרז הפנימי, הגם שחלף זמן קצר בלבד מאז מתן ההערכה השנתית הקודמת. 38. העובדות שהוכחו לנו ואשר פורטו לעיל, אינן מצביעות על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה של ועדת הבחינה. 39. לפיכך, כאמור, אנו סבורים שאין להתערב בהחלטה על כך שהתובע איננו מתאים למשרה, וכי דין התביעה להידחות. ל ס י כ ו ם 40. על דעת רוב חברי המותב, אנו דוחים את התביעה, ומותירים על כנה את החלטתה של ועדת הבחינה מיום 14/6/01. 41. על התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך 1,000.- ש"ח. 42. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. סעד זמנימכרזפרסום