פסק דין 1. בפנינו תביעות לתשלום הפרשי שכר, הפרשי דמי נסיעות, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי מתן עבודה, דמי מחלה, הלנת שכר והוצאות שונות. 2. העובדות הצריכות לענין א. הנתבעת הינה חברה המספקת שירותי שמירה. ב. התובע הועסק בתפקיד שומר אצל הנתבעת בשתי תקופות שונות. ג. האחת, מיום 26.1.92 ועד ליום 10.11.92 אשר בגינה נפתח תיק עב 913397/99. ד. בדיון מתאריך 23.4.01, התובע ויתר על כתב תביעתו בתיק זה למעט תשלום של 300 ₪ עבור שעות נוספות (עמ' 2 לפרוטוקול). ה. השניה, עבד התובע מחודש 29.1.97 ועד 13.5.97. ו. בעבור תקופה זו נפתח תיק מס' דמ 157853/97 בו נתבעו הפרשי שכר עבודה, דמי נסיעות, דמי חופשה, פיצוים בשל חוסר שיבוץ לעבודה, אי קבלת דמי אבטלה, חופשת מחלה והוצאות שונות. ז. התובע הועסק כעובד יומי, אשר שכרו שולם לפי תעריף לשעה בהתאם לשעות עבודתו בפועל. ח. שכרו האחרון עמד על 12.3 ₪ ברוטו לשעה. 3. טענות התובע א. התובע טוען כי זכאי להפרשי שכר מחודש ינואר ועד חודש מאי בסך 2,198.86 ₪. ב. לטענתו, קיים הפרש בין דמי הנסיעות שהיה אמור לקבל לבין מה שקיבל בפועל בסך 823.40 ₪. ג. עוד טוען, כי מגיע לו תשלום עבור דמי חופשה בסך 412.14 ₪. ד. לטענתו, בחודש אפריל פנה לחברה בבקשה לבדוק את משכורותיו. אולם, במקום לענות לבקשתו החברה החליטה ליצור תנאים בלתי נסבלים, לרבות צמצום משמעותי בשעות עבודתו, על מנת שיתפטר מעבודתו. ה. התובע טוען, כי זכאי לתשלום בסך 2,755.2 ₪ עבור הימים בהן לא שובץ למשמרות עבודה למרות שהיה מעונין לעבוד. ו. לטענת התובע, נשברה רגלו בזמן שהיה עדין עובד החברה ולכן עליו לקבל תשלום עבור דמי מחלה בסך 757.68 ₪. ז. עוד טען, כי נגרמו לו הוצאות רבות הכרוכות בהגשת תביעה זו עליהם יש לתת לו פיצוי בסך 2,550.4 ₪. 4. טענות הנתבעת א. הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להמחק על הסף באשר אין היא מגלה כל עילה על פניה וכן בגין היותה טורדנית וקטרנית. ב. לאור האמור לעיל, הנתבעת דורשת על פסיקת מלוא הוצאותיה בתיק. ג. לטענת הנתבעת, שילמה לתובע את מלוא השכר המגיע לו בגין תקופת עבודתו והכל בהתאם לתנאים שסוכמו עמו מראש. ד. הנתבעת טוענת, כי הסכומים שציין התובע בכתב התביעה עבור דמי נסיעות משקפים את מלוא הסכומים אותם היה זכאי לקבל בגין נסיעותיו, בהתאם לימי עבודתו ונסיעותיו בפועל. ה. לטענתה, התובע מעולם לא פוטר על ידה, אלא התפטר מרצונו. ו. עוד נטען, כי בהיות התובע עובד יומי, ובהתאם למוסכם בין הצדדים, היה עליו לעבוד רק בימים שבהם הוזמן לעבוד ואין הוא זכאי לכל תשלום בגין ימים בהם לא עבד בפועל. ז. הנתבעת טוענת, כי טענת התובע לפיה שבר את רגלו מעולם לא הובאה לתשומת ליבם, נגועה בחוסר תום לב מאחר בתאריך זה נסתיימו יחסי העובד מעביד בין הצדדים וכן על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי בעניין זה. ח. לטענתה, דרישת התובע להוצאות נגועה בעזות מצח ובחוסר תום לב באשר התובע הוא האחראי להתמשכות ולריבוי ההליכים בתיק זה. 5. הכרעה א. הכלל הוא כי על התובע להוכיח את תביעתו ונטל הבאת הראיות כמו גם נטל השכנוע מוטל על כתפיו. ב. בתביעה זו לא הובאה כל ראיה התומכת בטענותיו של התובע. נציג הנתבעת, מר שומינר ברוך, הסביר בצורה עקבית וסדורה את דרך חישוב התשלומים לתובע, ואין מנוס מהמסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. ג. האמור לעיל אינו חל לגבי דמי פדיון חופשה לגביו הסכים מר שומינר לשלם סך של 240 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.7.97 ועד למועד התשלום בפועל. 6. סוף דבר - התביעה נידחת, למעט תשלום של 240 ₪ שישולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבת כחוק מיום 13.5.97 ועד למועד התשלום בפועל. לאור התוצאה - אין צו להוצאות. שומריםחברת שמירה