פסק דין 1. הצדדים הסכימו כי תינתן פסיקה לפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, המוחל על בית הדין לעבודה בסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, וזאת לסילוק כל התביעות שבין התובע לנתבע. עוד הוסכם כי הפסיקה לפשרה תהא ללא נימוקים וכי הסכום שיפסק לא יעלה על 37,000 ₪. 2. העובדות המוסכמות הצריכות לעניין - א. התובע עבד אצל הנתבעת, אן. אמ. סי. מוסיקה בע"מ, כמנהל חשבונות החל מיום 4.4.89 ועד ה-, 13.9.99, מועד פיטוריו. ב. עד אפריל 1999 (כולל) עבד התובע במשרה מלאה (להלן- התקופה הראשונה), והחל ממאי 1999 ועד לניתוק יחסי עובד-מעביד (להלן- התקופה השניה) צומצם הקף משרתו של התובע ל-75% משרה. ג. הנתבעת שיחררה לתובע את רכיב הפיצויים ממבטחים, ובנוסף קיבל התובע מאת הנתבעת תשלום נוסף, בגין רכיב זה, בסך 19,325 ₪. 3. תמצית טענות התובע א. לטענת התובע, הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים בחסר שכן לא לקחה בחשבון, לצורך חישובם, את הרכיבים הקבועים והפיקטיביים ששולמו לתובע, לאורך כל תקופת העסקתו. בנוסף, מבקש התובע כי יפסקו, על סך ההפרש, גם פיצויי הלנה, מיום סיום עבודתו אצל הנתבעת ועד ליום התשלום בפועל. ב. לעניין פדיון חופשה שנתית, טוען התובע כי לזכותו ימי חופשה שנצברו לאורך כל תקופת העסקתו ואולם מששולמו ימי החופשה כפדיון, חושבו, שלא כדין, כל ימי החופשה (גם הללו שנצברו בתקופה הראשונה, עת עבד במישרה מלאה) לפי השכר בתקופת צימצום המשרה ולפי השכר הבסיסי בלבד, קרי ללא התוספות הפיקטיביות. כמו כן, לגבי ימי חופשה שנוצלו בפועל, טוען התובע כי גם הללו שולמו לתובע, שלא כדין, לפי השכר הבסיסי בלבד, וללא התוספות הפיקטיביות. ג. עוד טוען התובע, כי בכל תקופת עבודתו שילמה לו הנתבעת בגין רכיב שעות נוספות לפי השכר הבסיסי בלבד, ללא התוספות הפיקטיביות, שצריכות היו להיות מוכללות בסך השכר ממנו נגזר ערך השעות הנוספות. ד. כמו כן, טוען התובע כי הנתבעת הורתה לקרן ההשתלמות, שלא כדין, לשחרר רק את חלק של התובע בקרן. ה. ולבסוף, נתבעים גם פיצויי הלנת שכר בגין חודש עבודתו האחרון של התובע, קרי ספטמבר 1999, ששולמו לתובע רק ב- 21.10.99. 4. תמצית טענות הנתבעת - א. הנתבעת טוענת כי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים אין להביא בחשבון את הרכיבים הקבועים בשכרו של התובע, שכן הללו מהווים החזר הוצאות לעובד. ב. הנתבעת, בהסתמך על חישובי השכר בתלושי המשכורת של התובע, מתכחשת לבסיס החישוב של פיצויי הפיטורים של התובע. לטענתה, משרתו של התובע צומצמה בתקופה השניה ל-75% שהם 6.34 שעות עבודה יומיות, ולא 6 שעות עבודה, כמו שטוען התובע. ג. באשר להלנת פיצויי פיטורים, הנתבעת אינה מכחישה כי מכתב שחרור כספי הפיצויים נמסר לתובע באיחור (ב-21.10.99 בעוד שהתובע סיים עבודתו ב-13.9.99), או כי היתרה שאמורה היתה הנתבעת עצמה לשלם שולמה באיחור, אלא שהאיחור היה כדין, וזאת משום שהתובע לא מילא אחר דרישות הנתבעת במכתב הפיטורים שכן התובע לא השיב את ציוד הנתבעת שהיה בחזקתו (פלאפון ומכשיר "דלקן") במועד, ואף עשה בהם שימוש אישי לאחר מועד סיום יחסי עובד-מעביד. יחד עם זאת, מרגע שנמסר הציוד חזרה לנתבעת, היא עמדה בחובתה בכל הקשור לתשלום הפיצויים ושחרור הכספים ממבטחים. ד. לחילופין, אף אם פיצויי הפיטורים הולנו - אין התובע זכאי לפיצויי הלנה ו/או זכאי לפיצויים מוקטנים באשר העיכוב בתשלום נבע מחילוקי דעות שיש בהם ממש ומסיבות שלנתבעת לא היתה שליטה עליהן. ה. באשר לפיצויי הלנת שכר עבודה לחודש ספטמבר 1999 (חודש עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת), חוזרת הנתבעת על טיעוניה שלעיל (סעיפים ג' ו-ד'), ולפיכך מתכחשת אף לתביעה זו. ו. באשר לרכיב פדיון חופשה שנתית, טוענת הנתבעת כי נצברו לתובע, בתקופת עבודתו הראשונה, רק 58.99 ימי חופשה ולא 66.35 כנטען בכתב התביעה, שאותם יש לחשב על פי הקף משרתו בתקופה השניה (75%), עת נפדו. בנוסף טוענת הנתבעת כי, לפנים משורת הדין, נתנה לתובע אפשרות, בעת המעבר למשרה המצוצמת, לפדות את ימי החופשה שהצטברו לזכותו עד לאותו מועד לפי התעריף של משרה מלאה ולחלופין נתנה לו אפשרות לנצל ימי החופשה בפועל על פי אותו תעריף, ואולם התובע בחר שלא לעשות כן. ז. לעניין רכיב השעות הנוספות, חוזרת הנתבעת וטוענת כי יש לחשבם בהתייחס למשכורת הבסיסית וכי הרכיבים הנוספים בשכרו של התובע מהווים החזרי הוצאות שאין להביאם בחשבון. בנוסף, טוענת הנתבעת כי "השעות הנוספות" ששולמו לתובע מדי פעם בפעם, אינן שעות נוספות כמשמען בחוק, שכן הללו הן שעות ששולמו לתובע, לפנים משורת הדין, תוך כדי "אילוצים", פשרות, והסכמות חד פעמיות ולכן התובע אינו זכאי לסכומים נוספים על פי חוק ו/או מנוע ו/או מושתק מלתבוע סכומים נוספים מעבר לסכומים שקיבל בהסכמה ובפשרה כאמור. ח. ולבסוף, באשר לשחרור חלק המעביד מקרן השתלמות, טוענת הנתבעת כי לא חלה עליה כל חובה לשחרר לטובת התובע את חלקה בקרן ההשתלמות, שכן על פי ההסכם בין הנתבעת לקרן ההשתלמות רשאית הנתבעת לבחור האם לשחרר באופן אוטומטי את הכספים לעובד במקרה של הפסקת עבודה או להתנות את שחרור הכספים בהסכמתה. ואכן, הנתבעת, בהתאם לזכותה על פי ההסכם בחרה שלא לשחרר לתובע באופן אוטומטי את חלקה בקרן, וזאת עד יבוקרו מאזני החברה. 5. השאלות העומדות להכרעה א. הזכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ויתרת פדיון חופשה, מעבר לתשלומים שקיבל בגין רכיבים אלו, ואם כן, באיזה שיעור? ב. הזכאי התובע כי ישוחרר לזכותו גם החלק של המעביד בקרן השתלמות? ג. הזכאי התובע לפיצויי הלנה ובאיזה שיעור? 6. לאחר ששמעתי את הצדדים, בדיון בלתי פורמלי, שהתקיים בפני, ולאחר עיון בכתבי הטענות, התצהירים והמסמכים שהוגשו בתיק, נפסק בזאת לתובע סך של 20,000 ₪ נטו - כהשלמת פיצויי פיטורים. כמו כן, נפסק כי הנתבעת תשחרר את חלקה בקרן ההשתלמות לטובת התובע. אין צו להוצאות. חוק בתי המשפטפסק דין בפשרה (סעיף 79א')חוק בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה