סעיף 33ז' חוק הסכמים קיבוציים

החלטה 1. התביעה בתיק זה הינה לדמי טיפול ארגוני - מקצועי, על פי סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957. 2. בתיק לא הוגש כתב הגנה ואולם מכותרת כתב התביעה עולה כי הנתבע הינו עסק הפועל בעיר אשדוד. 3. ביום 14.1.01 ניתנה החלטה כי הצדדים יסכמו טענותיהם לעניין הסמכות המקומית. 4. להלן בקצרה טיעוני התובעת - א. לאור נושא התביעה, התקנה הרלוונטית היא תקנה 3(א)(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות). ב. על פי תקנה זו, ניתן להגיש את התביעה לבית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע. ג. בתקנה זו ישנן מספר אפשרויות, אך מקום מגורי התובע הינה האפשרות הראשונה המצויינת. מן המפורסמות כי כאשר המחוקק מציין מספר אפשרויות באותו סעיף חוק, האפשרות הראשונה קודמת בעדיפותה לחלופותיה. ד. מלשון התקנה לומדת התובעת כי יש להעדיף את בחירתו של התובע ורק במידה שהדבר אינו מתאפשר ניתן לפנות לחלופות העוסקות בנתבע, שהוא המעביד ובדרך כלל הינה תאגיד מסוג כזה או אחר. בנושא זה הפנתה התובעת לאמור בספרו של השופט לובוצקי. ה. הנתבע הינו עסק הפועל למטרות רווח ואילו התובעת הינה ארגון ללא כוונת רווח שמטרתה לסייע למעסיקים בענף בו עוסק הנתבע. ו. ב"כ התובעת צירף לטיעוניו פסקי דין שניתנו על ידי מותבים בראשות השופטת מאירי והשופטת פוגל, התומכים בטענתו. 5. הנתבע לא הגיש טיעונים מטעמו. 6. הסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה הינה סמכות מהותית, הנוגעת לסמכותו של בית הדין ועל כן אינה ניתנת להתנאה על ידי הצדדים. "כאשר הסמכות המקומית נקבעת על ידי המחוקק, אין בעלי הדין בני חורין לסטות ממנה. רשאי בית הדין לעורר את השאלה מיוזמתו, בהיווכח בסטיה מהתקנות, ולתקן את המעוות." (דב"ע מט - 9-19 אלגלי נגה ואח' - בנק עין-חי בע"מ, לא פורסם; דב"ע לו/ 3-22 ניסני - דיור לעולה בע"מ, לא פורסם; בש"א 363/99 זוהיר זייד - אחים רויכמן (שומרון) לתשתיות 1993 בע"מ, לא פורסם). 7. כפי שהתובעת טענה, התקנה הרלוונטית בנושא הסמכות המקומית, כאשר המדובר בתביעה לגביית דמי טיפול ארגוני - מקצועי, הינה תקנה 3(א)(11) לתקנות. בתקנה זו נקבע - 3(א) מקום השיפוט הוא - (11) בכל הליך אחר - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום. 8. על פי התקנה, הסמכות המקומית נקבעת על פי שתי חלופות - האחת נוגעת לתובע (מקום עבודתו של התובע או מקום מגוריו), והשניה נוגעת לנתבע (מרכז מפעלו או משרדו הרשום, אם מדובר בתאגיד). השאלה המתעוררת היא האם בתביעה לגביית דמי טיפול ארגוני - מקצועי, ניתן לראות בארגון המעבידים תובע, הרשאי להגיש תביעתו ב"מקום עבודתו" או "מקום מגוריו". 9. על פי לשון התקנה האפשרות להגיש תביעה לבית דין, על פי החלופה הראשונה בתקנה קיימת רק מקום בו קיים תובע אשר לגביו ניתן לשאול - היכן מקום מגוריו או היכן עבד. התובעת בתיק זה, אשר הינה ארגון מעבידים, הינה תאגיד משפטי, ולא אדם בשר ודם. לפיכך לא ניתן לאמר כי יש לה "מקום עבודה" או "מקום מגורים". 10. חיזוק לכך ניתן למצוא בלשון התקנה עצמה, אשר מתייחסת לתאגידים במפורש ("משרדו הרשום, אם מדובר בתאגיד"). מחוקק המשנה היה ער לכך שבעל דין יכול להיות תאגיד (בשונה מאדם), ובחר במינוח המתאים רק לתאגיד ("משרד רשום"), כאשר התייחס לנתבע. לעומת זאת, בהתייחסותו לתובע, בחר מחוקק המשנה להשתמש במינוחים שונים: "מקום עבודה" או מקום מגורים", ואלה ביטויים המתאימים למי שהוא תובע "בשר ודם". 11. הקביעה כי "מקום מגוריה" של התובעת הינו באזור השיפוט של בית דין זה, היא שימוש במונח המתייחס לבני אדם, והחלתו לגבי פיקציה. ברור כי לארגון מעבידים אין מקום מגורים, אלא משרדים רשומים, שהרי עסקינן בתאגיד שהוא יציר הדין ופרי פיקציה משפטית. 12. לכן גם אין לקבל את טענת התובעת כי יש להעדיף את החלופה הראשונה המצויינת בתקנה. אם החלופה אינה מתאימה כלל לתובע בתביעה לדמי טיפול ארגוני - מקצועי, אין לנהוג על פיה. במיוחד, כאשר התוצאה מביאה למצב בו התביעות כנגד כל המעסיקים ברחבי הארץ יתבררו בבית הדין שבתחום שיפוטו נמצאים משרדי ארגון המעבידים. בנושא זה נרחיב בהמשך. 13. מנימוקים אלה אף איננו מסכימים עם התוצאה אליה הגיעו בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובעת (ובנוסף, כפי שצוין בטיעוני התובעת - בהחלטה שניתנה על ידי השופטת פוגל בתאריך 10.9.00 (עב 511059/99), שינתה השופטת פוגל את עמדתה וקבעה כי בתביעות מסוג זה החלופה הראשונה אינה רלוונטית; אם כי פסק הדין הזה לא צורף, משום מה, לטיעוני התובעת). מעבר לכך, החלטות מותבים של בתי הדין האזוריים אינן מהוות הלכה פסוקה המחייבת את כל בתי הדין האזוריים. 14. אשר לטענה כי להעדיף את החלופה הראשונה מאחר שמחוקק המשנה נתן עדיפות לבחירת התובע, יש לזכור כי עדיפות זו ניתנת בתקנות - כפי שאף צויין בטיעוני התובעת - רק כשמדובר בתביעת עובד כנגד מעבידו (והד לכך ניתן למצוא גם בתקנה 4, העוסקת בתביעות עובדי המדינה) התביעה בתיק זה הינה לדמי טיפול ארגוני - מקצועי. מערכת היחסים בין הצדדים בתיק זה שונה לחלוטין מיחסי עבודה בין עובד למעבידו. יש לזכור בהקשר זה כי הנתבע כלל אינו חבר אצל התובעת וכל חבותו כלפיה, אם קיימת, נובעת רק על פי החוק ובהתאם לקבוע בו. 15. ניתן לקבל את טענת התובעת ולראות בהיעדר התייחסות ספציפית לשאלת הסמכות המקומית בתביעות מסוג זה לאקונה. אך לדעתנו, האנאלוגיה ההולמת בנושא הסמכות המקומית, כפי שאף קבעה השופטת פוגל בהחלטתה, אינה לתובע שהוא עובד, אלא לתובע שהוא תאגיד, כגון קופת גמל. כמו התובעת, גם קופת גמל מנהלת את עסקיה במשרדים המצויים במקום אחד, בעוד שהמעבידים, אשר עליהם מוטלת החובה לתשלום דמי הגמולים, פזורים ברחבי הארץ. בתקנה 3(א)(5) לתקנות נקבע מקום השיפוט אך ורק על פי מרכז מפעלו של הנתבע (ור' לעניין זה - עע 600036/97 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ - המועצה המקומית ערערה, ניתן 30.7.00), וזו אף הדרך הראויה והנכונה בתביעות לגביית דמי טיפול ארגוני - מקצועי. 16. בנוסף, על אף שנוחות הצדדים אינה שיקול בקביעת הסמכות המקומית, לא ניתן להתעלם מההשלכות המעשיות של קבלת עמדת התובעת. מרכז מפעלה של התובעת הינו בתל אביב, ואילו המעבידים מהם היא גובה דמי טיפול (ושמטבע הדברים אינם חברים אצלה, וכל חבותם כלפיה נובעת מכוח הוראות החוק) פזורים ברחבי הארץ. יהא זה לא הוגן כלפי אותם מעבידים אם יחוייבו להתדיין דווקא בבית דין זה. אין אף כל סיבה משפטית עניינית כי כל התביעות שתגיש התובעת יתרכזו דווקא בבית דין זה. זאת ועוד, במסגרת תיקים אלה יש צורך לעיתים לברר שאלות עובדתיות, כגון האם המעביד חבר בארגון מעבידים אחר, מה מספר העובדים אותם הוא מעסיק, מהו הענף בו הוא פועל, ועוד כהנה וכהנה. כל אלה שאלות עובדתיות, אשר מטבע הדברים, נוגעות לאופי הפעילות אצל המעביד הנתבע, ולכן ישנה גם חשיבות עניינית כי בית הדין שידון בתיק יהיה בית הדין שבמחוז שיפוטו פועל המעביד. למותר לציין כי הדבר גם יקל על הבאת העדים והראיות. 17. מכל הסיבות המצויינות לעיל, גם אם הנתבע הינו עסק הפועל למטרות רווח, לעומת התובעת שהיא ארגון וולונטרי, לא די בנימוק זה בלבד על מנת לקיים את הדיון בבית דין זה, כאשר הנתבע פועל בתחום שיפוטו של בית דין אחר. 18. סוף דבר - בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אינו בית הדין המוסמך לדון בתיק זה, אלא בית הדין האזורי בבאר שבע. התיק יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. חוזההסכם קיבוצי