זכויות עובד שעות מפוצלות

פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק השאלה העיקרית שבמחלוקת היא, האם עובד העובד בשעות מפוצלות זכאי לגמול כלשהו, שכר או גמול שעות נוספות, בעד השעות שבין שתי תקופות הפיצול במשך יום העבודה. השאלה היא שאלה מעורבת עובדתית ומשפטית. היא צריכה להיפטר בכל מקרה על פי נסיבותיו של כל מקרה. בית הדין האזורי, על ידי מותב בראשותה של השופטת הראשית ו' וירט ליבנה ובהשתתפות נציגי הציבור האדונים מנוביץ ורד'ואן (בתביעה עב 300964) קיבל חלק מתביעותיו של המערער. ערעורו של המערער נסב על שלושה עניינים שנדחו על ידי בית הדין האזורי - גמול שעות נוספות, הפרשות המשיבה לקופת גמל והחזר חוב בגין תיקון רכב לאחר תאונה. העובדות הרלווטיות לערעור והתוצאה המשפטית א. גמול שעות נוספות המערער עבד במשיבה כנהג מיניבוס. מירב ההובלות היו הובלות ילדים לבתי ספר. רובן בוצעו בין השעות 6.00 עד השעה 8.30 ושוב בין השעות 13.00 ו- 18.00. בית הדין האזורי האמין לגירסת מנהל המשיבה, כי בין השעות 8.30 ו- 13.00 היו הנהגים חופשיים לעשות כרצונם. כן קיבל בית הדין האזורי את הגירסה כי היו מקרים שחרגו משעות אלו, ומקרים אלו התקזזו לעומת ימים בה המערער יצא מוקדם יותר מהעבודה על מנת לקחת את בתו מבית גרושתו. המערער טען בפנינו כי הוא עבד לעיתים קרובות בין השעות הללו, וכי על כל פנים הוא היה מוכן ומזומן לעבודה לעת הצורך. המשיבה הכחישה זאת בטענה כי בשעות הבוקר היה המערער חופשי לעבודה במקום אחר וכי כך אכן עשה. המערער מחזק את טענתו בכך כי לעיתים קרובות הוא עבד בשעות אלו וכי על כן הוא זכאי ששעות אלו יוכרו כשעות עבודה. על על פנים הוא טוען לפחות לגמול בגין 666 שעות נוספות בהם הוא ביצע נסיעות ספציפיות במהלך שעות הבוקר. עד המשיבה, מר מוטי צברי, העיד בחקירתו הנגדית כי מנהל המשיבה, מר יצחק ריעני, יכול היה להזעיק את המערער ונהגים אחרים לעבודה ועל כן לא היתה אפשרות לצאת פעמיים בשבוע בשעה 15.00 על מנת לקחת את ילדתו מגרושתו. כן העיד מנהל המשיבה כי כאשר המערער עבד בשעות לפני הצהריים ולאחר השעה 18.00 שולם לו גמול שעות נוספות. השאלה המשפטית היא האם המערער זכאי לגמול בגין השעות, שכר או גמול שעות נוספות, היינו, האם נכונה טענתו כי הוא היה מוכן ומזומן בשעות הבוקר לבצע עבודה עבור המשיבה, כאשר נדרש לכך. חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951, בפרק החמישי הדן בהפסקות בעבודה, קובע כללים לגבי הפסקה בעבודה. הוא קובע מתי חייב מעביד לאפשר הפסקה בעבודה וכמה זמן לכל היותר מותר למעסיק לגרום להפסקות בשעות העבודה של העובד. כן דן הסעיף במהותן של שעות ההפסקה. סעיף 20 לחוק, שכותרתו היא הפסקות, קובע: "(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; (ב) הפסקה לפי סעיף (א) לא תעלה על שלוש שעות. (ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחתו במקום העבודה היא לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להשאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה..." השאלה העובדתית היא האם המערער היה מזומן לעבודה בשעות ההפסקה והאם הוא היה אמור להיות מזומן לעבודה בשעות אלו. ברי שההפסקה היתה מעל שלוש שעות. מאידך המערער עבד בפועל בכל יום שבע שעות בלבד. מכאן שגם אם המערער עמד לרשות המעביד במשך כל שעות הבוקר הרי ששעה אחת מאלה אינה שעה נוספת. אם נוריד שעה זו, הרי עולה מכאן שההפסקה היתה של שלוש וחצי שעות. מזה יש לקזז, כפי שאכן קבע בית הדין האזורי, את השעות בן הלך המערער לקחת את בתו מגרושתו. הקיזוז נעשה אם כן לגבי מחצית השעה בכל יום שמעל שלוש שעות מקסימליות של הפסקה, ולא מהשעות בו עבד המערער בפועל בשעות לפני הצהריים. סיכומו של דבר, ההפסקה היתה של שלוש וחצי שעות, ולא ארבע וחצי כטענת המערער, וממנה מתקזזות שעות הביקור אצת הבת. הקיזוז נעשה לגבי מחצית השעה מעבר לשלוש שעות הפסקה מקסימליות המותרות על פי החוק. השאלה שבמחלוקת היא אם כן אם המערער היה חופשי לעשות כרצונו בשעות הבוקר או היה נתון למרות המשיבה אשר יכלה לשלחו בשעת הצורך לנסיעות. אם כך היה, תחול הסיפא של סעיף 20(ג) לפיה יכול המערער לעשות בעת ההפסקה את שהוא רוצה - "...אלא אם נוכחתו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להשאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה..." מכרטיסי הנסיעות עולה שכמעט בכל חודש היו נסיעות גם בשעות לפני הצהריים. המערער טוען כי מעדות עד המשיבה, מר מוטי צברי עולה, שמנהל המשיבה יכול היה להזעיק את המערער בשעות לפני הצהריים ועל כן יש לראותו כמי שהיה בכוננות בשעות לפני הצהריים. אם כך הדבר הרי שלכאורה היה המערער מוכן ומזומן לעבוד בשעות הבוקר. עם זאת טוענת המשיבה שהמערער עבד במקום אחר בשעות הבוקר. אלו עובדות שיש לבררן. אנו מחזירים את העניין לבית הדין האזורי על מנת שיברר האם אכן לעיתים קרובות הוא נקרא לעבוד לפני הצהריים, האם אכן בכל חודש היתה לפחות נסיעה אחת כזו. אם כך הדבר הרי יש לראותו כמי שהיה מוכן ומזומן לעבוד. בית הדין יברר גם האם המערער עבד במקום אחר בשעות לפני הצהריים, שאם כך, יתכן שהוא לא היה מוכן ומזומן לעבודה עבור המשיבה. ב. הפרשות לקופת גמל בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הראה מקור משפטי למחוייבות המשיבה להפריש לקופת גמל. עם זאת אישר מנהל המשיבה כי הוא הבטיח לנהגים שאם יהיו בסדר הוא יבטח אותם בקופת גמל בתום שנת עבודתם הראשונה. מנהל המשיבה טען כי המערער לא היה בסדר, ובית הדין האזורי ראה אכן תמיכה לכך בעבודה שלבסוף המערער פוטר. אין לראות בעובדה שהמערער פוטר, ראייה לכך שהמערער לא היה בסדר במשך כל תקופת העבודה. המערער עבד כשנתיים, מחודש ספטמבר 1993 עד לחודש אוקטובר 1995. על פי ממצאי בית הדין האזורי המערער הוצא לחופשה ללא תשלום בתקופה סוף ינואר 1994 עד 8.4.1994. תקופה זו אינה מפסיקה את הרציפות. המערער עבד אם כן למעלה משנה. הוא פוטר רק כעבור שנתיים. משלא הוכח כי המערער "לא היה בסדר" לאחר שנת עבודה, משהמערער פוטר לאחר שנתיים של עבודה, הרי שעובדת פיטוריו אינה יכולה להצביע על כך שהוא לא היה בסדר לאחר שנת עבודה. עולה מכך שהמערער זכאי לקיום הבטחת המשיבה כפי שהודה בה מנהלה. בית הדין האזורי יקבע את גובה הפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל. ג. החזר הוצאות בגין תיקון רכב אין מקום להתערב בעניין זה בממצאיו של בית הדין האזורי. סיכומו של דבר, העניין מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן את האמור לעיל לגבי השעות הנוספות ואת הסכום לו זכאי המערער בגין אי הפרשה לקופת גמל. יש לציין כי סיכומי המשיבה, בהבדל מהמכתב שצורף אליהם, הוגשו בכתב קטן וצפוף שיש בו משום זלזול בבית הדין. צר לי גם על התנהגות בא כח המשיבה בעת הדין בקדם ערעור בפני, ולפנים משורת הדין אני נמנעת הפעם מלהטיל הוצאות אישיות על בא כוחה של המשיבה. משהתקבל חלקו הארי של הערעור תשלם המשיבה למערער הוצאות בערעור בסך 4,500 ₪. זכויות עובדים