החלטה 1. בית הדין האזורי בתל-אביב קיבל את תביעתה של המבקשת באופן חלקי ודחה חלק אחר שלה. המבקשת התכוונה לערער על פסק הדין אך התובענה היא במסלול של דיון מהיר ולכן הערעור טעון רשות מבית הדין הזה. פסק הדין ניתן ביום 17.4.00 ונמסר למבקשת בתאריך בלתי ידוע שכן אישור המסירה לא חזר לבית הדין. 2. ביום 18.6.00 נרשמה במזכירות בקשת רשות ערעור על פסק הדין (בר"ע 1299/00). בית הדין הורה למשיבה להגיב תוך 15 יום. המשיבה הגישה בקשה למחוק על הסף את הבקשה לרשות ערעור משום שהוגשה באיחור ועם זאת ביקשה להאריך את המועד להגשת תגובה עד למתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף (בשא 1265/00). בית הדין נעתר לבקשה. התיק הובא אל שולחנו של השופט שדן בבקשה. בשגגה, ניתנה ביום 26.12.00 רשות ערעור חרף ההחלטה בדבר הארכת המועד להגשת התגובה. מובן, שלאחר שנתגלתה הטעות נמנע בית הדין לדון בערעור או בבקשת רשות הערעור. 3. ביום 9.5.01 יצאה מבית הדין הזה החלטה לפיה על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה ביום 20.5.01 והיא מונחת לפני. 4. מקריאת הבקשה שלפני עולה כי המבקשת הגישה לבית הדין האזורי ביום 8.5.00, בקשה לרשות ערעור "או לבדוק, לתקן את פסק הדין היות ויש טעות חמורה בחישוב השכר" (בשא 2921/00). בית הדין האזורי החליט בו ביום שהוא סיים את מלאכתו וכפי שצויין בפסק הדין, ניתן לערער עליו לבית הדין הארצי תוך 15 יום. החלטה זו נמסרה למבקשת ביום 25.5.00. 5. המבקשת מסבירה בבקשתה להארכת המועד כי עם קבלת פסק הדין והחלטת בית הדין מיום 25.5.00, הוסבר לה שעליה להגיש בקשה לרשות ערעור וכך עשתה ביום 4.6.00. היא תארה בבקשה את השתלשלות העניינים שחלקה פורט לעיל והוסיפה כי היא משתדלת לייצג את עצמה, היא מקבלת הבטחת הכנסה והיא ממתינה זמן רב מאד למתן החלטה של בית הדין הזה. 6. הבקשה נשלחה לתגובת המשיבה. זו מתנגדת נמרצות לבקשה ובתגובתה הדגישה את האיחור הרב בפנייה אל בית הדין והוסיפה כי אף אם המבקשת טעתה, הרי טעותה אינה בבחינת טעם מיוחד להארכת המועד. 7. הבקשה הראשונה שהוגשה לבית הדין הזה נושאת אמנם תאריך 4.6.00 אך היא נתקבלה ביום 18.6.00 והוכתרה " ערעור " ולא בקשת רשות ערעור. הרישומים בבית הדין מעידים שהמבקת קיבלה את החלטת בית הדין האזורי מיום 8.5.00 ביום 25.5.00 אך יש לזכור שפנייתה הראשונה אל בית הין האזורי כפי שהוזכרה לעיל הוגשה ביום 8.5.00, משמע, שהיא קיבלה את פסק הדין לפני כן. אניח, לקולא, שהיא קיבלה את פסק הדין יום לפני כן, היינו ביום 7.5.00. מקריאת פסק הדין ברור שלרשותה עמדו 15 יום להגשת בקשת רשות ערעור. אני נכון להתחשב שהבקשה הוגשה אל בית הדין האזורי ולא לבית הדין הזה משום שבפסק הדין לא צויין שיש להגישה לבית הדין הארצי. ואולם, החלטת בית הדין מיום 8.5.00 נמסרה למבקשת ביום 25.5.00 ואותה עת היא ידעה ולא לראשונה שלרשותה 15 יום. מדוע היא השתהתה עד 18.6.00? התאריך הנקוב בבקשה, 4.6.00, אין בו כדי להעיד דבר. הקובע הוא המועד בו נתקבלה הבקשה במזכירות בית הדין. על כך לא נתקבל כל הסבר כפי שלא נתקבל הסבר מדוע השתהתה המבקשת בהגשת ההליך הראשון שהוזכר לעיל. 8. מבחינת האיחורים וההסברים להם, לא עלה בידי המבקשת לשכנעני שהיה טעם מיוחד לכך. עם זאת, הסבירה המבקשת בבקשותיה לבית הדין האזורי ולבית הדין הזה, כי בית הדין האזורי טעה טעות חמורה כאשר חישב את שכרה. לדבריה, הטעות היא בחישוב שעות העבודה בשבוע, מספר ימי העבודה בשבוע או בחודש וכתוצאה מכך חיוב המשיבה הוקטן מאד. כמוסבר לעיל, ניתנה רשות ערעור בשגגה אך לעצם העניין, נראה לי שעת שקל בית הדין הזה אם להעתר לבקשת רשות הערעור, הוא ראה שיש, על פני הדברים, סיכויים להצליח בערעור. אמנם, נימוק זה, בדרך כלל, אינו עומד בפני עצמו ובכל זאת כאשר מתגלה, ל כ א ו ר ה, בסיס לשינוי פסק הדין נוטה בית הדין להעתר לבקשת רשות ערעור. 9. בבקשות להארכת המועד, הנימוק המבוסס על טענה שיש סיכויים להצליח בערעור, אינו עומד לבדו, עם זאת יש אשר בית הדין מביא בשיקוליו נסיבות המצדיקות לאפשר הגשת הליך באיחור. בעיני, הנסיבות במקרה דנן מצדיקות זאת. 10. אין זה המקרה הראשון בו משמשים סיכויי הערעור בסיס לקבלת הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על יסוד קיומם של סיכויים להצליח בערעור (בשא 202/97-13 תנופה - שירותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ נגד סיגל עזר, לא פורסם). החלטה זו הועמדה במבחן בערעור ועמדה על תלה (דב"ע 98/ 8-9 סיגל עזר נגד תנופה - שירותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ, לא פורסם). באותו ערעור נאמר לגבי סיכויי הערעור כשיקול להארכת המועד כדלקמן: " שיקול הסיכויים בערעור הוא שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור " (ההדגשה הוספה). 11. לאור האמור לעיל, נראה לי שיש מקום להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. התיק יועבר להמשך טיפול אל השופט שדן בבקשת רשות הערעור. המבקשת תשלם למשיבה 350 ₪ הוצאות. סכום שלא ישולם תוך 21 יום מיום מסירת החלטה זו לידי המבקשת ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום המסירה ועד לתשלום בפועל. איחור בהגשת בקשת רשות ערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור