פסק דין התובעת עבדה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") במשך 54 חודשים, לפי משכורת ממוצעת קובעת של 2,000 ₪. התובעת עבדה אצל הנתבעת כזבנית בחנות למוצרי טקסטיל, וסיימה את עבודתה ביום 3.1.00. התביעות המונחות לפני ביה"ד הן: "פיצויי פיטורים"; "פדיון חופשה" (6 ימים); "פדיון דמי הבראה" (יתרה של 966 ₪); שכר עבודה בקשר לשני (2) ימי עבודה אחרונים, ופיצויי הלנה (עמ' 1, שורה 4 לפרוטוקול). כבר בהפתח הדיון הודתה הנתבעת בזכאות התובעת לכל מה שתבעה למעט פיצויי פיטורים. לטענת המעביד נסיבות הפסקת עבודת התובעת מותירה בידיו זכות שלא לשלם לה פיצויי פיטורים ולקזז את הנזקים הכספיים שנגרמו לו. הליך זה מעורר שאלות מעניינות לעניין זכאותו של המעביד לחדור לפרטיותו של העובד במקום העבודה, ועד כמה בכלל יש לעובד "זכות לפרטיות" בחצריו של המעביד. הסוגיה סבוכה ופנים רבות לה. במסגרת הליך הנוכחי, נכריע אך ורק במה שצריך לענין - קרי שאלת הזכאות ל"פיצויי פיטורים" - בנסיבות הפסקת העבודה כפי שיפורטו להלן. הרס יחסי העבודה שבין התובעת למעביד נבע מכך שבוקר אחד גילתה התובעת שהמעביד התקין במקום העבודה וללא ידיעתה, מצלמות וידאו סמויות מן העין. המצלמות פעלו "בכל מיני שעות ... ומכל מיני שיקולים" כלשונו של המעביד (עמ' 7, שורה 18). ומה היו השיקולים? - השיקולים היו פנים אירגוניים וחוץ ארגוניים. פנים ארגוניים על מנת לעקוב אחרי צעדי התובעת, לודא שאינה מתרשלת בתפקידה כזבנית בחנות; והשיקולים החוץ ארגוניים היו למנוע מלקוחות לגנוב סחורה המוצעת בחנות ומפורצים שלא יפרצו בלילה. המעביד לא גילה לתובעת מראש כי התקין מצלמות סמויות, ובכך חשף אותה לצילום שלא בידיעתה. כשגילתה התובעת באקראי את המצלמות העוקבות אחר כל תנועה מתנועותיה, היא כיסתה את העדשות בכיסוי בד ולבסוף בחמת זעם, גם עקרה את המצלמות ממקומן, אגב גרימת נזק לציוד הצילום. בעקבות מעשיה של התובעת, היא לא הורשתה להכנס עוד לחנות, והפסידה את מקום עבודתה. המעביד גם טרח להגיש כנגדה תלונה במשטרה, אולם התיק נסגר מחוסר ראיות לאשמה פלילית. ההכרעה: זכות הקניין וחופש הקניין, מעוגנים כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומאפשרים לבעלים לנהל את עסקם כרצונם - כל עוד אינם פוגעים בחוק או ב"זכות יסוד" מוגנת (דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז' 436). למעביד נתונה הפררוגטיבה לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו. אולם הפררוגטיבה של המעביד אינה מקנה לו זכות לשנות באופן חד-צדדי את חוזה העבודה. המעביד זכאי לשנות את דרך העבודה וצורתה - לרבות שיטת המעקב אחר תיפקוד העובדים במקום עבודתם. אולם יש להעמיד את אותו שינוי ב"מבחן הסבירות", על מנת שהזכות לשינוי תתאזן לעומת זכויות העובדים, בהתחשב עם כבוד האדם שלהם. במקרה דנן, המעביד לא התקין את המצלמות על מנת לחקור ביצוע עבירה פלילית. במקרה של חקירה כזו, בחינתנו לא היתה בחינת היקף הכח הניהולי אלא בחינת תום הלב של המעביד. המעביד התקין את המצלמות - כך לדבריו - על מנת למנוע ביצוע עבירות פליליות מצד לקוחות ועל מנת למנוע עבירות משמעת מצד התובעת. התקנת מצלמות בחנות כצעד מניעתי היא לדעתנו כלי ניהולי לגיטימי בתנאי שהיקף הצילומים ומשכם קשור להתנהלות העסק והעובד יודע מראש שהוא חשוף לצילום במקום עבודתו של מקום העבודה. אם מדובר ב"מצלמה נסתרת", שהעובד כלל אינו מודע לאפשרות קיומה, ייתכן ויש בכך משום חדירה לפרטיות של העובד, למרות שהמצלמה מותקנת במפעל שהוא קניינו של המעביד. שכן, מקום העבודה הוא קניינו של המעביד, אך העובד עצמו איננו קניינו של המעביד. במקרה שלנו התוצאה של התקנת "מצלמה נסתרת", היא שינוי מהותי של תנאי העבודה, דבר שהיה מזכה את התובעת ב"התפטרות בדין מפוטר" ובקבלת פיצויי פיטורים. יש כאן אובדן הפרטיות היחסית של העובד במקום עבודתו. אולם במקרה הנדון כאן במקום להתפטר או לדרוש הסרת המצלמות, התובעת עשתה דין לעצמה, וגרמה נזק למעביד על ידי עקירת המצלמה ופגיעה בציוד הצילום. עובדה שהובילה לפיטוריה. בהתנהגות התובעת בהסרת המצלמות, יש משום הפרת משמעת המצדיקה פגיעה חלקית בפיצויי הפיטורים המגיעים לה. התובעת תזכה לפיצויי פיטורים חלקיים בגובה של 75%. אין מקום לאפשר למעביד "לקזז את נזקיו" בקשר לפגיעה בציוד הצילום, מפני שלא הובאה חוות דעת של מומחה שתאמוד את הנזק שנגרם. על פי מה שכן הובא, נראה שבסופו של דבר, מרבית הציוד אם לא כולו הוחזר לבעליו - קרי - למעביד. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהתובעת תזכה לפיצויי פיטורים חלקיים בסך של 6,750 ₪ (75% X 12 : 54 חד' X 2,000 ₪). כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 480 ₪ כ"פדיון חופשה" (6X 25 : 2,000 ₪), סך של 966 ₪ כ"פדיון דמי הבראה" וסך של 160 ₪ כיתרת שכר עבודה (2 X 25 : 2,000 ₪). כל הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (3.1.00). אין מקום לפסוק פיצויי הלנה, בהתחשב בנסיבות המתוארות שהובילו למחלוקת ממשית הנוגעת לזכאות לפיצויי פיטורים ויתרת שכר העבודה. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט (חלקיות) בסך של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד. ניתן לבקש רשות ערעור תוך 15 יום. גרימת נזק על ידי עובדקיזוזמשכורת