זכות להישאר בתפקיד / בעבודה עד פרסום הליכי מכרז

פסק דין 1. התובעות הגישו לבית הדין תביעה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי הינן קבועות בתפקידי מנהלות המרפאות ברזיל ורות לבריאות הנפש. לחלופין ביקשו התובעות לקבוע כי יש להשאירן בתפקידן כממלאות מקום מנהלי המרפאות הנ"ל עד לפרסום הליכי מכרז. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה, כפי הן עולות מחומר הראיות: א. התובעות הינן רופאות קבועות אצל הנתבעת. ב. התובעת 1 עובדת אצל הנתבעת משנת 1981, ומילאה תפקידים שונים, ובהם: רופאה בכירה במרפאת רות, סגנית מנהל המחלקה הסגורה ועוד. ג. התובעת 2 עובדת אצל הנתבעת משנת 1983, ומילאה אף היא תפקידים שונים ובהם: רופאה ביחידת יום, רופאה בכירה במרפאת רות ועוד. ד. במכתב מיום 23.1.98 נתבשרה התובעת 1 כי נתמנתה למ"מ מנהלת מרפאת ברזיל, בעקבות פרישתו של מנהל המרפאה הד"ר ריצנר. בכתב המינוי (נספח א' לכתב ההגנה) נכתב כי המינוי הינו מתאריך 1.2.98 ועד להוצאת מכרז. ה. מכתב דומה נשלח אל התובעת 2 ביום 13.1.98, ובו הודע לה כי נתמנתה למ"מ מנהלת מרפאת רות. בכתב המינוי (נספח ב' לכתב ההגנה) נכתב כי המינוי הינו מיום 1.2.98 ועד להוצאת מכרז. ו. ביום 2.4.00 נשלח אל התובעת 1 מכתב בזו הלשון (נספח י'(1) לכתב ההגנה): "בעקבות השינויים שחלו במרכז בריאות הנפש "טלביה", הנני להודיעך על סיום תפקידך כמ"מ מנהל מרפאת רות. סיום המינוי נקבע ל6.5.00-. אני מודה לך על המאמץ וההשקעה בניהול המרפאה, ומאחל לך המשך תפקוד פורה. בברכה, ד"ר מ. ליפשיץ ראש האגף" ז. מכתב דומה, ובשינויים המחוייבים, נשלח במועד זה גם לתובעת 2 (נספח י' (2) לכתב ההגנה). ח. במועד הנ"ל הוצאו כתבי מינוי לד"ר גיניאה - כמנהלת מרפאת רות, ולד"ר פרל - כמנהל מרפאת ברזיל (נספחים יא(1) ו-(2) לתצהיר ד"ר ליפשיץ). ד"ר גיניאה וד"ר פרל היו מנהלי מחלקות בביה"ח טלביה (ראו סעיף יד להלן). ט. ביום 5.5.00 הגישו התובעות לבית דין זה בקשה לסעד זמני דחוף במעמד צד אחד. הסעדים שנתבקשו בבקשה זו היו: "צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה להעביר את המבקשת מס' 1 מתפקיד של מנהל המרכז הקהילתי שיקומי לבריאות הנפש שבמרפאת ברזיל בירושלים ואת המבקשת מס' 2 מתפקיד מנהל מרפאת רות בהתאם לאמור במכתבי המשיבה למבקשות וכן להורות למשיבה להימנע מלמנות לתפקידים הנ"ל עובדים אחרים וזאת עד למתן החלטה אחרת מטעם ביה"ד הנכבד." י. דיון בבקשה במעמד שני הצדדים נקבע ליום 8.5.00. הדיון התקיים לבסוף רק ביום 11.5.00. זאת, לאחר שב"כ הנתבעת הגישה בקשה לדחייה קצרה של המועד הדיון, ובה התחייבה שלא להעלות כל טענה שעניינה חלוף הזמן שמיום 8.5.00 ועד 11.5.00 (ראו החלטה מיום 7.5.00). יא. בדיון שהתקיים בתאריך הנ"ל הסכימו ב"כ הצדדים כי הדיון בבקשה למתן סעד זמני ובתיק העיקרי יאוחד, וינוהל בהליך מזורז. עם זאת נמשכו ההליכים בתיק זה כשנה מטעמים שונים, ובהם אילוצים של ב"כ הצדדים ושל העדים מטעמם (לדאבוננו רק חלק מהדברים נרשמו בפרוטוקול, ראו למשל ע' 35 ש' 10), בקשתה של הנתבעת להעיד עד נוסף, אשר הוגשה בשלב מאוחר של ההליך, ואי התייצבות העד לדיון ביום 23.11.00 (ע' 37,38,39 לפרוטוקול). יב. על היחסים בין הצדדים בענייננו חלה חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן - חוקת העבודה). הפרק הרביעי לחוקת העבודה עוסק ב"עובדים במעמד מיוחד", וזו לשון סעיף 9 בפרק זה (נספח ט' לבקשה): "9. עובד קבוע הממלא את מקומו של עובד אחר שהפסיק זמנית לשמש בתפקידו, ייחשב כקבוע בתפקידו לאחר שנה או שנתיים, לכל היותר, בהסכמת ועד העובדים." יג. להלן יפורטו עובדות נוספות אשר יש להן רלבנטיות לענייננו: הנתבעת הפעילה בירושלים את המרכז לבריאות הנפש "טלביה" (להלן - ביה"ח טלביה). פעילות ביה"ח כללה, בין היתר, מחלקות אשפוז שהתנהלו ב"מבנה הקפוצ'ינים", ומרפאות, ובהן מרפאת ברזיל ומרפאת רות. יד. במסגרת שינויים ארגוניים שנעשו בביה"ח טלביה, נחתם ביום 29.1.97 הסכם רה-ארגון (נספח י"ב לתצהיר ד"ר ליפשיץ, להלן - הסכם 97). נספח ב' להסכם 97 הגדיר את מעמדם של הרופאים שעניינם נדון לפנינו, כדלקמן: "43.1. ד"ר גינאה קרולה - מנהל מחלקה. 43.2. ד"ר פרל אליעזר - מנהל מחלקה. 43.3. ד"ר זילברמן ליאנה - רופאה ראשית. 43.4. ד"ר רושקה פאולה - רופאה ראשית." טו. בפסק דין שניתן באוקטובר 97' נקבע כי מדינת ישראל, אשר שכרה את מבנה הקפוצ'ינים, שבו שכן ביה"ח טלביה, אינה דייר מוגן, ועליה לשלם עבור שכירות המבנה בערכים ריאליים. ערעור על פסק הדין נדחה. טז. בעקבות זאת החליטה מדינת ישראל לפנות את הנכס להשיבו לבעליו. הודעה על כך נמסרה לנתבעת בתחילת 1998. המדינה הודיעה לנתבעת כי עליה לפנות את מבנה הקפוצ'ינים לא יאוחר מיום 1.9.99. לאור זאת, התנהל מו"מ ממושך בין הנהלת הנתבעת לבין העובדים בביה"ח, ובכלל זה הרופאים. במו"מ נדון בין היתר שיבוץ רופאי ביה"ח טלביה במסגרת מערך חדש. יז. התובעות הינן חברות ועד הרופאים והשתתפו במו"מ הנ"ל (נספח ו' לתצהיר ד"ר ליפשיץ). 3. ואלה טענות ב"כ התובעות: א. לתובעות יש זכויות לקביעות בתפקידן, או לחלופין זכויות לשמש בתפקידן עד לפרסום מכרז. מכתבי ההעברה שניתנו לתובעות הינם חסרי משמעות, שכן הן קבועות בתפקיד. ב. העברתן של התובעות מתפקידן נעשתה בניגוד לסעיף 9 לחוקת העבודה, שכן שימשו בתפקיד למעלה משנתיים. גם מסעיפים אחרים בחוקת העבודה ניתן ללמוד כי התובעות הן קבועות בתפקיד. ג. הנתבעת לא פרסמה במועד מכרז לתפקיד מנהלי מרפאות, כאמור בחוקת העבודה. בהעדר קיום הליך מכרז במועדים המחייבים, הופכות התובעות לקבועות במשרות שלהן מונו כממלאות מקום. ד. התובעות קיבלו את כתבי המינוי כאשר כבר ניתן פסק-הדין בעניין המבנה שבו שכן ביה"ח טלביה, והיה ידוע כי משרד הבריאות מבקש לפנות את המבנה. להחלטה לפנות את המבנה לא היתה כל השפעה על המרפאות שניהלו התובעות, ולא נוצר כל צורך לערוך שינוי במרפאות. גם אם היה מקום לערוך שינוי, היה על הנתבעת לבצעו בהתאם להוראות החוקה. ה. מעולם לא נאמר לתובעות כי יועברו מתפקידן כמנהלי מרפאות, והן לא ידעו על הכוונה להעבירן מתפקידן. מכל מקום אין לכך כל משמעות בהיות התובעות קבועות בתפקיד. ו. התובעות והנתבעת לא הסכימו במפורש לוותר על כל זכות העולה מחוקת העבודה. 4. מנגד טוענות ב"כ הנתבעת טענות אלה: א. מינויין של התובעות למנהלות מרפאה היה זמני - עד להוצאת מכרז, כפי שנאמר להן במפורש בכתב המינוי. ב. הסעיפים שעליהם מסתמכות התובעות בחוקת העבודה אינם מסדירים את הנושא הנדון בענייננו. בחוקת העבודה לא קיימת קביעות בתפקיד, אלא קביעות ב"מוסד", מה גם שחוקת העבודה הינה הסדר קיבוצי אשר ניתן להתנות עליו. ג. הסכם 97 קבע כי התובעות הינן רופאות ראשיות בלבד, ואין הוא מקים לתובעות זכות לשמש מנהלות מרפאה. ד. בעת שמונו התובעות למנהלות מרפאות לא היה ידוע לנתבעת כי מתקן האשפוז בטלביה יבוטל, ולא יימצא לו מקום חלופי. ה. טענת התובעות כי פינוי מבנה הקפוצ'ינים לא הצריך עריכת שינויים בכל מערך הפעילות של המרכז לבריאות הנפש הינה היתממות לשמה. ו. התובעות, בהיותן חברות ועד, ידעו כי לא ימונו למנהלות המרפאות כבר במחצית השניה של שנת 1999. ז. נושא מינוי מנהלי מרפאות הוסכם מפורשות גם עם נציגות העובדים, לנוכח הנסיבות המיוחדות ששררו בביה"ח טלביה. 5. נפנה תחילה לטענתו של ב"כ התובעות כי העברתן של התובעות מתפקידן נעשתה בניגוד לאמור בסעיף 9 לחוקת העבודה (סעיף 2.יב לעיל). מקובלת עלינו במלואה בנושא זה, כמו גם בנושאים אחרים, טענת הנתבעת כי הסעיפים שעליהם מסתמכות התובעות בתביעתן אינן דנים כלל ועיקר בסיטואציה הנדונה לפנינו (סעיף 10 ו11- לסיכומים). לשון סעיף 9 היא ברורה וחד משמעית, והיא עוסקת בעובד קבוע הממלא מקומו של עובד אחר שהפסיק זמנית לשמש בתפקידו (ההדגשה הוספה ד.פ.). ד"ר זילברמן נתמנתה לממלאת מקום מנהל המרפאה בעקבות "פרישתו של ד"ר ריצנר" (נספח א' לכתב ההגנה), וד"ר רושקה נתמנתה לתפקיד בעקבות "פרישתו מעבודה של ד"ר רמי אהרונסון" (נספח ב' לכתב ההגנה). בכתב התביעה עצמו ציין ב"כ התובעות כי ד"ר ריצנר וד"ר אהרונסון פרשו מעבודתם (סעיף 9 לכתב התביעה). משמע, שאין מדובר בפרישה זמנית כלשון הסעיף הנ"ל. זאת ועוד, סעיף 9 קובע במפורש כי נדרשת הסכמת הוועד למתן קביעות לעובד, בשל חלוף הזמן שהוא משמש בתפקידו. בענייננו, לא זו בלבד שלא הובא לידיעתנו כי ניתנה הסכמת הוועד למינויין הקבוע של התובעות, אלא שמחומר הראיות עולה כי ניתנה הסכמת נציגות העובדים למינויים של ד"ר גינאה וד"ר פרל לתפקיד (ראו סעיף 8 להלן). בסיכומיו, ציטט ב"כ התובעות אף את הסעיפים 1, 2 ו5- לפרק השלישי בתמיכה לטענותיו (סעיפים 19-23). סעיפים אלה דנים בהליך הענקת קביעות לעובדים חדשים שעבדו בתקופת נסיון, ולא לעובדות קבועות אצל הנתבעת, אשר נתמנו לתפקיד אחר. על כן, גם סעיפים אלה אינם נוגעים כלל ועיקר למעמדן של התובעות. גם סעיפים 2-1 לפרק הרביעי אינם רלבנטיים כלל לענייננו שכן עניינם עובדים זמניים. אמנם גם סעיף 9 מופיע בפרק הנ"ל, אולם הוא פותח במלים "עובד קבוע", כדי להבדילו מן הסעיפים הקודמים לו. מכל האמור לעיל עולה כי התקופה שבה מילאו התובעות תפקיד של מנהלות מרפאה אינה מקנה להן קביעות אוטומטית על פי חוקת העבודה, ויש לדחות את הטענה כי העברתן מתפקיד זה לא נעשתה בניגוד לחוקת העבודה. 6. די היה בקביעתנו לעיל כדי לדחות את התביעה, שכן טענת ב"כ התובעות כי העברת התובעות מתפקידיהן נעשתה בניגוד לחוקת העבודה, הינה בבחינת אבן היסוד בטיעוניו. התובעות נתמנו למ"מ מנהלות מרפאה, הודע להן בכתבי המינוי כי מינויין אינו קבוע, וכאמור לעיל, חוקת העבודה אינה מקנה להן זכות להמשיך ולהחזיק בתפקידים אלה. עם זאת, נדון בקצרה אף בטענות האחרות שהועלו ע"י ב"כ הצדדים, והנוגעות למכלול האירועים שהובילו להעברת התובעות מתפקידן, ולפעילותה של הנתבעת בעניין זה. 7. העברתן של התובעות מתפקידן נעשתה בעקבות סגירת ביה"ח טלביה, לאחר שנתקבלה ההחלטה לפנות את המבנה שבו שכן ביה"ח (סעיפים 2.יג-יח לעיל). מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה בבירור כי שעה שנתמנו התובעות לתפקידי מנהלות מרפאות, אמנם ניתן כבר פסק הדין הקובע כי יש להחזיר את המבנה לקפוצ'ינים, והודע לנתבעת כי עליה לפנות את המבנה, אולם טרם גובשה החלטה באשר לעתידו של בית החולים, ונשקלו אפשרויות שונות, ובכלל זה האפשרות להפעיל את ביה"ח במבנה אחר. רק ביולי 99' התברר כי מחלקות האשפוז לא יופעלו במקום אחר, ולמעשה עם פינוי המבנה תופסק פעילות ביה"ח ככזה (עדות ד"ר ליפשיץ ע' 22, ע' 28 ש' 28-33). משמע, שכאשר מונו התובעות למ"מ מנהלי מרפאות לא ידעה הנתבעת על העתיד להתרחש, ולא סברה כי מנהלי המחלקות בבית החולים יישארו בלא מחלקות לניהול. יש לדחות אף את טענת התובעות כי להחלטה להחזיר את המבנה לקפוצ'ינים לא היתה כל השפעה על המרפאות שניהלו, ולא נוצר צורך לערוך שינוי במרפאות (ע' 13-14 לסיכומים). כפי שפורט לעיל כללה פעילותו של ביה"ח טלביה אף את פעילות המרפאות, ומשנסגרו מחלקות האשפוז, היתה לכך השפעה על פעילות המרפאות, אשר היוו למעשה חלק מביה"ח, ועל תפקידיהם של הרופאים בביה"ח. סגירת בית-החולים גרמה לטלטלה לא קטנה במערכת יחסי העבודה בין רופאי הנתבעת ועובדיה לבין הנהלת הנתבעת (ראו עדות ד"ר ליפשיץ ע' 46 וע' 29). הצדדים ניהלו מו"מ ממושך אשר נסתיים בחתימת הסכמים קיבוציים מיוחדים בין העובדים להנהלה ובין הרופאים להנהלה (ת1/). יש לציין כי הסכם זה נחתם במהלך הדיונים בתיק זה. 8. סגירת מתקן האשפוז בטלביה הותירה את ד"ר גיניאה וד"ר פרל, שהיו מנהלי מחלקות בביה"ח, וקיבלו תפקיד זה במכרז, בלא מחלקות לניהול (סעיף 10 לתצהיר ד"ר דיציאן). משכך, מחוייבות הנתבעת ליתן להם תפקיד ניהולי גוברת על מחוייבותה כלפי התובעות, אשר מילאו את תפקידיהן כממלאות מקום בלבד, והדבר היה ידוע להן מלכתחילה. יתר על כן, דבר זה נעשה בהסכמת נציגות הרופאים. מקובלת עלינו לעניין זה טענת ב"כ הנתבעת כי הדבר לא נכלל במפורש בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 7.8.2000 (ת1/), משום שבעת חתימת ההסכם כבר היה הדבר בבחינת מעשה עשוי, שכן ד"ר פרל וד"ר גיניאה כבר נכנסו לתפקידיהן (סעיף 14 לתצהיר ד"ר דיציאן, סעיף 46 לסיכומי ב"כ הנתבעת). יתר על כן, עצם העובדה שנחתם הסכם קיבוצי מיוחד (ת1/) כ4- חודשים לאחר שהתובעות הועברו מתפקידיהן, ולא נאמר בהסכם דבר בעניין זה, מלמדת כי נציגות הרופאים הסכימה לכך. כך עולה אף ממכתבו של יו"ר ארגון רופאי קופ"ח כללית, ד"ר סולן (נ3/). מעדותו של ד"ר ליפשיץ עולה כי הדבר אף הובא לידיעת הועד המקומי של רופאי טלביה (ע' 30 ש' 18-20). סגירת בית-החולים יצרה מצב מיוחד, אשר חייב הערכות מחדש. בנסיבות אלה, יש לייחס משנה תוקף להסדרים שאליהם הגיעו נציגות הרופאים והנתבעת, לאחר מו"מ, ואשר גובשו בהסכם קיבוצי מיוחד. בנסיבות אלה יש ליתן תוקף להסכמות הנ"ל, בהתחשב במצב המיוחד שנוצר, אף אם אין הן עולות בקנה אחד עם האמור בחוקת העבודה, בהיותה הסדר קיבוצי. 9. במהלך הדיונים שהתנהלו בבית הדין בתיק זה יוחסה חשיבות רבה לשאלה האם ידעו התובעות כי הן משמשות בתפקידיהן באופן זמני בלבד, וכי ייתכן שלא יקבלו תפקיד זה בסופו של הדבר. לא ברור מה החשיבות שיש לעובדה זו, באשר עצם הידיעה אינה מקנה לתובעות זכות להחזיק בתפקיד, בהיותן ממלאות מקום מלכתחילה. מכל מקום, מחומר הראיות עולה בבירור כי התובעות ידעו זאת כבר במחצית השניה של 1999, והטענה כאילו לא ידעו על כך, מוטב היה לולא נטענה. התובעות הינן חברות ועד הרופאים של בית-החולים, והשתתפו בישיבות רבות (נספח ו' לתצהיר ד"ר ליפשיץ, עדות ד"ר זילברמן ע' 5, עדות ד"ר רושקה ע' 16-17). התובעות, בהיותן רופאות של המרכז לבריאות הנפש "טלביה", היו מודעות היטב לשינויים שיחולו כתוצאה מסגירת מחלקות האשפוז, הן כעובדות והן כחברות וועד, והטענה כאילו לא היו מודעות לכך שהדבר עלול לפגוע אף בהן, אינה מתקבלת על הדעת (ראו לעניין זה סעיפים 66-78 לסיכומי ב"כ הנתבעת). 10. נותרה לדיון השאלה האם היה על הנתבעת לקיים מכרז לתפקיד מנהלות המרפאות. בכתב התביעה טענו התובעות כי הנתבעת הפרה התחייבות מפורשת כי לא יועברו מתפקידיהן לפני קיום מכרז (סעיף 35 לכתב התביעה), ונתבקש, כסעד חלופי, פסק דין הצהרתי הקובע כי: "על התובעות להישאר בתפקידן כמ"מ מנהלי מרפאות עד לפרסום הליכי מרכז" (סעיף 40 לכתב התביעה). סעד זה לא נתבקש בסיכומי ב"כ התובעות. שם נתבקש בית הדין לקבוע כי התובעות הינן קבועות בתפקידן, והעברתן בטלה (סעיף 88 לסיכומים). הא ותו לא. זאת ועוד. בסיכומיו טען ב"כ התובעות כי: "הנתבעת היתה חייבת לפרסם מכרז, במועדים המתחייבים על פי חוקת העבודה. בהעדר קיום הליך מכרז, במועדים המחייבים, הופכות התובעות לקבועות במשרות להן מונו כממלאות מקום" (סעיף 51 לסיכומים). טענת ב"כ התובעת הינה, אם כך, כי משחלף המועד, הנתבעת אינה יכולה עוד לקיים מכרז לתפקיד מנהלות מרפאות. משמע, שהתובעות חזרו בהן מן הדרישה לקיום מכרז, ומשכך מתייתר הצורך לדון בשאלה זו. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף עוד כי מחומר הראיות שהונח לפנינו עולה כי אף נושא זה נדון במסגרת המו"מ בין הנהלת הנתבעת לבין הרופאים, והוסכם עם הוועד הארצי של רופאי קופ"ח כי בחירת מנהלי המרפאות תיעשה בדרך של מינוי פנימי ולא בדרך של מכרז (עדות ד"ר ליפשיץ ע' ש' 20-30, עדות ד"ר דיציאן ע' 43 בתחתית הע'). מכל האמור לעיל עולה כי דין הבקשה לסעד זמני והתביעה להידחות. התובעות ישלמו הוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. מכרזפרסום