פסק דין זוהי בקשה למחיקה על הסף העדר סמכות עניינית של ביה"ד. להלן עובדות המקרה: 1. התובע היה חבר אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת") בין התאריכים 20.11.98 ועד ליום 23.8.1995. 2. התובע היה חבר בקרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ (להלן : "הנתבעת 2") בין התאריכים 1.6.1989 ועד ליום 23.8.1995. 3. עיקר עיסוקו של התובע בנתבעת 1 התמצה בעבודה כנהג אוטובוס וכחשמלאי רכב בקווי האוטובוס שלה. 4. בעקבות חשדות שהתעוררו כנגד התובע וצורת עבודתו, נערכו מעקבים בחודשים מרץ, יוני ויולי 1995. ממצאי המעקבים העלו כי התובע נהג לאסוף כרטיסי נסיעה, אשר הושלכו לריצפת האוטובוס של הנוסעים בקווי השירות של הנתבעת 1. ואח"כ נהג למוכרם לנוסעים אחרים ובכך הרוויח רווח כספי שלא כדין. 5. התובע הודה בפני ועדת הפיקוח של הנתבעת 1 על מעשיו אלו וביום 13.8.1995 הושעה התובע מעבודתו ע"י מנהל אגף הפנים של הנתבעת 1 במחוז הצפון, מר אריק פלדמן. 6. ביום 20.8.1995 התקיים דיון במזכירות האגודה בו הוחלט שלא להחזיר את התובע לעבודה סדירה בנתבעת 1 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, ובנוסף להעמידו לדין משמעתי פנימי ("משפט חברים") עפ"י תקנון פנימי של הנתבעת 1. 7. בעקבות החלטת המזכירות החליט התובע לחתום היום 23.8.1995 על מסמך אשר כותרתו "כתב שחרור והתחייבות בלתי חוזרת". התובע עזב את מקום עבודתו בנתבעת 1 בטרם מוצו ההליכים הפנימיים בעניינו, וחרף זאת ביכר להודות במעשיו ולהסתפק בקנס כספי בשיעור של מחצית ממשכורתו החודשית של חבר באגודה (ראה עמ' 2 ל"כתב השיחרור"). 8. הנהלת הנתבעת 1 החליטה ביום 7.9.1995 להיענות לבקשת התובע להשתחרר מעבודתו. להלן טענות התובע 9. חרף הנסיבות אשר בעטין פוטר התובע מעבודתו הוא זכאי לקבל זכויות סוציאליות שונות ובכלל זאת : קבלת יתרה כספית מן הנתבעת 2, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי פיטורין וכן פדיון מניה. 10. הסמכות העניינית לדון בתיק זה הינה של ביה"ד האיזורי לעבודה בחיפה, שכן לביה"ד לעבודה מוענקת סמכות בלעדית לדון בדמי הודעה מוקדמת ובפצויי פיטורין. זאת ועדו, סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- וסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969- מעניקים לבי"ד זה את הסמכות העניינית לדון בתיק גם אם מן הראוי כי הפלוגתאות התלויות ועומדות כנגד הנתבעת 2 - מקומן הוא בבי"מ אזרחי. 11. הנחיות הפסיקה מלמדות על כך שלצורך בחינת הסמכות העניינית בתובנעה מסויימת, יש ליתן משמעות יתירה לסעד העיקרי בתביעה. מכאן עולה, כי מבין מכלול התובענות הנקובות בגדר כתב תביעה נתון - התובענה שבצידה נקוב סכום התביעה הגבוה ביותר עשוי ל עיתים להתייתר (ע"א 202/70 אליהו נ' יחזקאלי, פ"ד כה(2), 434). בעניינינו, הסעד העיקרי הוא קבלת פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, ואילו קבלת יתרת הכסף מעם הנתבעת 2 הינו הסעד הטפל. 12. יש להימנע מפיצול הדיון וההליכים במספר ערכאות. להלן טענות הנתבעות 13. הסמכות לדון בתובענה זו נתונה לביה"מ האזרחיים מכח חלופות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969-. כמו כן, הכירה הפסיקה בכך שתובענות כנגד קופות גמל של חברי אגודות שיתופיות - מקומן הוא בביה"מ האזרחי, שכן חברי האגודות השיתופיות אינם עובדים והאגודה אינה מעבידתם (ראה : ע"א 658/86 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' חסון יעקב, תקדין עליון, כרך 89(2), תשנ"ט1989-; דב"ע מח6/ 6 ברוכים משה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, עבודה ארצי, כרך כב(2), 100). מכל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 14. הפלוגתא המרכזית בעניינינו היא האם מוסמך ביה"ד לדון בכל אותן תובענות אותן מעלה התובע בכתב תביעתו מכח סמכות שבגררא, או שמא הסמכות נלונה לביה"מ האזרחיים? 15. ביהמ"ש העליון נתן את דעתו לעניין סמכותו של ביה"מ המחוזי לדון בתובענות של חברי אגודה שיתופית כנגד קרן הגימלאות שלה בפסה"ז ע"א 658/86 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' חסון יעקב בקובעו : "השופט המלומד עורר ביזמתו את השאלה אם מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בתובענות חבר של אגודה שיתופית נמגד קרן הגימלאות שלה אם לאו; ומשהשיב על השאלה זו בשלילה הורה על העברת העניין לבית הדין לעבודה. היום כבר מודים הכל שהשופט המלומד נתפס לטעות שכן בסעיף 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה מדובר על קופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח1958- והגדרת "קופת גמל" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958- מתייחסת לקופת גמל שעובדים (לא חברי אגודה שיתופית) חברים בה. לענין זה מקובלת עלינו הנמקתו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מח/ 6-6 בפסק הדין שניתן על ידו לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מטעמים אלה אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בו לגופו". 16. בנימוקי בית הדין הארצי לעבודה בפסה"ד דב"ע מח6/ - 6 ברוכים משה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות לעניין הוראות סעיף 24 (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969- נאמר כי : "עיון בהגדרת "קופת גמל" בחוק הגנת השכר, ובסע' 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה, מביא, לדעתנו, לתוצאה חד משמעית, על פיה אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות של מי שאינם עובדים נגד "קופות גמל" שעה שהתשלומים לאותן קופות נעשים על ידי מי שאינם "עובדים" או "מעבידים". אמנם הרישא לפסקה 3 לסע' 24(א) לחוק בית הדין לעבודה נוקטת בלשון "תובענות של חברים", ולא תובענות של עובדים, אך תובענות אלה יכול ותוגשנה לבית הדין לעבודה רק נגד קופות גמל כמשמעה בחוק הגנת השכר, וזאת כל כולה, רק קופת גמל של עובדים, כעולה מההפניה באותה פיסקה להגדרה בחוק הגנת השכר. העולה מהאמור, הוא כי הסמכות העניינית לתביעות נגד קופת גמל של חברי אגודות שיתופיות אינו בגדר סמכותו של בית הדין, מאחר וחברי האגודה אינם "עובדים" והאגודה אינה מעבידתם. 10. ומכאן ישירות לעניינינו - סמכותו של בית הדין בתביעות המערער נגד הקרן, שעה שלפנינו קרן "מעורבת", דהיינו כזאת המבטחת גם עובדים וגם כאלה שאינם "עובדים" תביעתם של "עובדים" נגד הקרן מקומה בבית הדין, על אף אופיה המעורב של זו, וזאת מהטעם שאין הגדרת "קופת גמל" בסע' 1 לחוק הגנת השכר מייחדת את הדיבור לקופת גמל שעובדים בלבד יכולים להיות חברים בה. לא זה המצב לגבי מי שאינו "עובד". זה חייב לפנות לבית המשפט, שעה ושיג ושיח לו עם קופת הגמל, אף כי הרישא של סע' 24(א) (3) לחוק בית הדין נוקטת בדיבור "חבר", ולא בדיברו "עובד". מסקנה זו מתבקשת מהאמור בהגדרת "קופת גמל". בחוק הגנת השכר, בה נאמר, כזכור, "קרן פנסיה או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה". כל מסקנה אחרת תביא לתוצאה על פיה החבר שאינו עובד יהיה רשאי להגיש תביעתו לבית הדין, כל עוד אין מדובר בקיצבה, אך שעה שהתביעה תתייחס לקיצבה המגיעה לאותו חבר מהקרן - יהיה עליו לפנות לבית המשפט, מאחר והסיפא של סע' 24(א) (3) מעניקה לבית הדין סמכות ב"תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד"; זאת ועוד - גם הקרן, שעה שתרצה לתבוע את הקבלן הראשי בגין אי הבערת תשלומים, יהיה עליה לפנות לבית משפט, מאחר ואותו קבלן ראשי אינו "מעביד". 17. בסיפרם של מ. גולדברג וי. האוזמן דיני עבודה (מהדורה 1997), עמ' 17-18 נאמר לעניין מעמדו של חבר באגודה שיתופית : "באגודה שיתופית, כדבר שבשיגרה - חבר באגודה "עובד באגודה משום שהוא חבר בה, והוא במצב עניינים כזה אין לראות את החבר כ"עובד" - שכן עבודתו אך נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה. כפי שכדי להיות "חבר" בחברה נדרשת השקעת הון המתבטא בכסף המשולם תמורת קניית מניות, כך ש"חבר" באגודה שיתופית "משקיע" הון אנושי - היא עבודתו ועבודה זו היא שמקנה לו את חברותו באגודה. במקרה כזה, אין לראות בעבודה באגודה, כמקנה סטטוס של עובד; זהו הכלל. אך היוצא מן הכלל, החל על חברה, יחול גם על אגודה שיתופית. על כן, כאשר עבודתו של החבר באגודה השיתופית אינה נובעת מעצם חברותו באגודה, ניתן לראות בו עובד של האגודה השיתופית, בנוסף להיותו חבר בה". זאת ועוד, בסיפרו של משה פסטרנק משפט העבודה (כרך שני), סעיף 10.15 עמוד 28 נאמר בהערה מספר 26 בהתייחס לפסקי הדין חסון וברוכים : "הסמכות העניינית לדון בתביעות נגד קופות גמל של חברי אגודות שיתופיות אינה בגדר סמכותו של ביה"ד לעבודה, מאחר שחברי אגודה שיתופית אינם "עובדים" והאגודה אינה מעבידתם". 18. בהתייחסו למעמדם של טריבונאליים שיפוטיים פנימיים (בענייננו, "ועדת חברים") קבע ביהמ"ש העליון בפסה"ד ע"א 546/91 אגד אגודה שיתופית לחברה בישראל בע"מ נ' שאול צוף, פ"ד מט(2), תשנ"ה1995-, עמ' 92 כי במקרים של עבירות משמעת בתוככי אגודות שיתופיות - הפורום הנאות לדון באותן הפרות משמעת הוא ביהמ"ש האזרחי ולא טריבונל משמעתי פנימי של "ועדת חברים". בהתייחסו למעמדן המשפטי של "ועדות חברים" בחברת "אגד" קבע כב' השופט אור בעניין צוף : "על סמך כל האמור לעיל, ניתן להסיק שכוונת התקנות והתקנון שהותקן על פיהן, היתה להקנות למשפט החברים סמכות לקיים דיון משמעתי לגבי חברים באגודה, במובחן מהסמכות לדון בסכסוכים שבין האוגדה לחבר. התקנות והתקנון לא ראו בהעברת הדיון בעבירות משמעת למשפט החברים העברה של סכסוך בין החבר לאגודה לבוררות. 9. העובדה שבמשך עשרות שנים לא הועלתה על ידי המערערת הטענה שהדין המשמעתי כמוהו כדיון בבוררות, ורק עתה נזכרה להעלות טענה זו, גם בה יש לחזק את הפרשנות האמורה. כפי שנזכר לעיל, התנהגות צדדים להסכם לאחר כריתתו יש בה לסייע בלימוד כוונת הצדדים להסכם. 10. אני גם נוטה לחשוב, שבדרך כלל, כשמוקם טריבונל פנימי באגודה שיתופית, או בגוף וולונטרי אחר, לדיון בעבירות משמעת של חבריו, אין הכוונה שגוף זה ישמש בורר בין האגודה לחבר. יש להזכיר בהקשר זה את אופיו המיוחד של הדיון המשמעתי. הדיון המשמעתי בא לקבוע אם נעברה עבירת משמעת על ידי החבר; ואם כן - מה הסנקציה שתוטל על החבר בשל כך. היא לא באה לפתור "סכסוך" בין החבר לאגודה כמובנו של זה בהגדרת "הסכם בוררות" בחוק הבוררות, תשכ"ח1968-. דיון זה בוודאי לא בא לפתור סכסוך אזרחי בין צדדים. ...מכל מקום, וזה החשוב לעניינינו, פסקי הדין שדנו בנושא התערבות בית השמפט בהחלטות של טריבונלים משמעתיים בחנו את מידת ההתערבות על פי שיקולים אשר נראו להם ראויים, במנותק מעילות ההתערבות בפסק בורר, אשר מצאו את ביטויין בעילות הביטול המנויות בסעיף 24(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-. פסקם של הטריבונלים המשמעתיים הפנימיים לא נתפסו כפסק בורר. ויצויין, שכך גם בהתדיינויות שהתקיימו במשפט החברים של המערערת בעניינים משמעתיים. הפניות לבתי המשפט בכל עניינים אלה לא היו, עד הדיון בעניינו של המשיב, במסגרת תקיפת פסק בורר, אף לא לדעתה של המערערת...". 19. למותר לציין, כי עניין זכויותיהם הסוציאליות של נהגי אוטובוס ב"אגד" אשר סרחו וביצעו הפרות משמעת חמורות ע"י מכירת כרטיסים משומשים נדון לפני שנים ספורות בביה"מ העליון ובביה"מ המחוזי. ראשיתה של העתירה בעניין זה ע"א 1795/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח', פד"י נא(5), תשנ"ח1997-, עמ' 433 בו ערערה העותרת על החלטת ביה"מ קמא, אשר נתן צו הצהרתי אשר בגדרו נקבע כי ההליכים שנוהלו ע"י מר יעקב יוסף והוצאתו מ"אגד" בשל עבירה משמעתית שלמכירת כרטיסים משומשים בטלים. ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטת דורנר) קבע כי הוראות סעיפים 16 (1) (ח) ו33- לתקנות קרן הגימלאות של "אגד" בע"מ מהוות תנאי מקפח בחוזה אחיד ומכאן הן בטלות. בית המשפט העליון דחה את ערעורן של הנתבעות, וקבע כי יש לקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי המצהיר כי התנאים הנידונים בתקנונים הם בטלים בהיותם תנאים מקפחים. בפסק דין מיום 31.12.97 בהרכב של שבעה שופטים (ע"א 1795/93 וע"א 1831/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח', פ"ד נא(5), תשנ"ח1997-), דן בית המשפט העליון במעמדם המשפטי של תקנונים של אגודות שיתופיות. באשר לתקנות הרלבנטיות קבע כב' השופט אנגלרד בעמודים 15/16 : "ההוראות הנידונות נראות בעיני מקפחות במובן חקו החוזים האחידים מן הנימוקים הבאים : ראשית, שלילה אוטומטית של זכות סוציאלית שהיקפה תלוייה בותק בעבודה, גורמת חוסר שיוויון בין עובדים צעירים לבין עובדים ותיקים, לדעת האחרונים. כלומר, הפרה זהה של החוזה תביא לידי תוצאות עונשיות שונות לחלוטין : סכומים קטנים אצל החבר החדש במפעל, סכומים עצומים אצל הותיק. נמצא, כי העונש הממוני אינו עומד בכל יחס לחומרת ההפרה שהביאה להוצאת החברה מן האגודה. תוצאה זו אינה סבירה ואינה הגונה. שנית, אין כל קשר הכרחי בין הוצאת חבר מן האגודה לבין שלילת זכויותיו הסוציאליות....השלילה האוטומטית של הזכויות הנזכרות חורגת איפוא ממטרת ההוצאה, ואינה מוצדקת עניינית ... שלישית, היעדר שיקול דעת בהטלת הסנקציה מביא לידי כך שהאנשים המחליטים על הוצאת חבר מן האגודה אינם נותנים דעתם על העונש". 20. משפסק ביהמ"ש העליון את פסוקו ובוטלו הוראות התקנונים פנה העותר אל ביהמ"ש המחוזי לדון בעניין תשלום זכויותיו הסוציאליות, ובכלל זאת קבלת מלוא פיצויי הפרישה ודמי הגימלה (ראה: ע"א 237/93 יוסף יעקב נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח', תקדין-מחוזי, כרך 98 (3), עמ' 1296). לאחר דיון מעמיק בזכויותיו הסוציאליות של התובע לאור מעשיו ולאור קביעותיו של ביה"מ העליון קבעה כב' השופטת שידלובסקי -אור בע"מ 1296 לפסה"ד כי : "אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים המנוגדים אשר הוצגו לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פרישה, אולם פיצויים אלה ראוי שיהיו בהיקף קטן יותר ממה שדרש, באופן שישקל נאמנה את נסיבות פרישתו מן האגודה. קביעת סכום הפיצויים הושפעה, אם כן מן הרצון לבטא את שאט הנפש ממעשיו של התובע אולם בה בעת היא אינה מתעלמת מן העובדה, כי התובע שילם כבר עליהם. היא גם מתחשבת בחלקו הראשון של פסק הדין, בו נשללה מן התובע הזכאות לדמי גימלה". 20. באשר לטענתו של התובע כי ביה"ד לעבודה מוסמך לדון בתובענה זו מכח סמכות שבגררא, הרי שבית המשפט הגבוה לצדק נתן את דעתו לעניין זה בפסה"ד בג"ץ 727/85 קריחלי נוצר נ' ביה"ד לעבודה ואח', פ"ד מא(2), 589. בערעור זה הוחלט לדחות את דרישתו של שוטר אשר הושעה מתפקידו מכח סעיף 76 לחוק בתיה"מ. לעניין זה קבעה כבוד השופטת בן פורת בפסק דינה : "סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984- (להלן: חוק בתי המשפט) קובע לאמור : "הובא עניין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור העניין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר. "בכך הוסמך בית המשפט לדון בגררא בשאלה גם אם לא היה מוסמך להכריע בה אילו עמדה זו בפניו לדיון במישרין. אולם במקרה כזה (העדר סמכות לדון שאלה במישרין) ההכרעה היא רק "לצורך אותו ענין" וניתן להעלותה מחדש לדיון בהליך אחר. הטעם לכך הוא שאין ההכרעה יוצרת "השתק עקיף". מטרתו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט (כקודמו, סעיף 35, לחוק משנת תשי"ז1957-) היא כפולה : מצד אחד לאפשר לכל בית משפט להכריע גם בשאלה הנתונה בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר, ומצד שני - לצמצם את תחולתה של הכרעה כזאת לאותו עניין שבו היא ניתנה, כך שלא תימנע העמדת השאלה להכרעה בבית משפט או בבית דין המוסמך לדון בה לפי סמכותו הייחודית, כלומר כשאלה ישירה : ע"א 473/67, עיזבון ראוטנשטיין ואח' נ' לביא ואח' פ"ד כ"ב (1) 552... הדגשתי לעיל את מטרתו הכפולה של סעיף 76 לחוק בתי המשפט. המטרה הראשונה ברורה היא גלוייה. ללא ההסמכה לדון בעניין שבגררא נאלצו בעבר להפסיק את הדיון עד להכרעה באותה שאלה בבית המשפט המוסמך (כגון בטענת הנתבע שהמקרקעין, שבהשגת גבולם הוא מואשם, הינם בבעלותו). תוצאה זו של התרוצצות בין ערכאות שונות נמנעה במידה רבה על ידי סעיף זה. תוך כדי כך גם נמנע עוול מהנתבע וזאת על ידי שמירה על האפשרות לפנות לבית המשפט (או בית הדין) המוסמך להכריע בשאלה-שבגררא כבשאלה ישירה (המטרה השניה). בכך נמצא האיזון בשמירה על האינטרסים של שני הצדדים. אכן, מעשית-פרגמטית ממלא סעיף 76 לחוק בתי המשפט תפקיד חשוב ובמקרים רבים גם לא תהיה תכלית מעשית להעמיד את השאלה-שבגררא לדיון והכרעה בפני הערכאה המוסמכת לדון בה כשאלה ישירה. הלכה פסוקה היא כי אם טענת עובד הציבור שפוטר היא שהפיטורין בטלים מדעיקרא - להבדיל מטענה שהם ניתנים לביטול - ניתנת הטענה לא רק לתקיפה ישירה בבית המשפט הגבוה לצדק אלא גם לתקיפה עקיפה בבית משפט רגיל, כגון במסגרת תביעת שכר: ע"א 183/69 פ,ד כ"ג (2), 398 כנאמר שם (בע' 404 סעיף 11)". 21. בהתייחס למעמדה של הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט נקבע בבג"ץ 1214/97 הרב יצחק חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (תקדין עליון כרך 98 (4), עמ' 7 : "הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט נועדה לפתור קושיה זו שהצגנו, ומשמיעה היא אותנו שתי אלה : אחת, בית משפט הדן בסמכות, ותוך כדי הדיון מתעוררת בו, דרך אגב, שאלה שהכרעתה נדרשת לבירור העניין, מוסמך הוא בית המשפט להכריע באותה שאלה אף אם הכרעת מישרין בה נתונה לסמכותו הייחודית של בית משפט או של בית דין אחר. שתיים, ההכרעה באותה שאלת-אגב כוחה יהא יפה רק באותם הליכים עצמם, דהיינו: ההכרעה באותה שאלה לא תהא מעשה בית דין. תביעתו של חלמיש לקבלת שכר מן המדינה הינה תביעה הבאה בגידרי סמכותו שלבית הדין לעבודה. המדובר הוא בתביעה בין עובד ומעביד; והכל כדבר סעיף 24(א) (1) לחוק בית הדין לעבודה. "אגב" תביעה זו מתעוררת שאלה שעניינה חוקיות השעייתו של חלמיש, וכמותה שאלה שעניינה חוקיות פיטוריו מן השירות. לו עלו שאלות אלו לפני בית הדין לעבודה כשאלות-מישרין, לא היה בית הדין בן-סמך להידרש להן. על כך מסכימים הכל. ומכאן השאלה: היש בכוחה של הוראת סעיף 76 לחוק בתי-המשפט לשאת על כתפיה הכרעה בשאלות אלו אף הן כ"שאלות אגב" - או שמא נאמר יש לפרש את סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר בהיותו חוק מאוחר - כמכוון לשלול מבית הדין לעבודה את "סמכות האגב" שקנה (לכאורה). 22. לעניינינו, הפלוגתא העיקרית בתובענה זו הינה זכאותו של התובע לקבלת כספי קרן הפנסיה ופידיון המניה ואילו הסעד הטפל הינו קבלת פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. 23. מכל המקובץ לעיל עולה כי הסמכות העניינית לדון בתיק זה הינה של ביהמ"ש המחוזי בחיפה ולא של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, על כן התביעה נמחקת על הסף בהעדר סמכות עניינית לביה"ד. הדיון נערך בפני - כדן יחיד. מחיקה על הסףסמכות עניינית