החלטה 1. העותרת, בלונוף בע"מ, מבקשת בעתירתה ליתן צו שיורה למשיב לחתום על הסכם להרשאת שימוש בבריכת ממילא שבירושלים לשימושים מותרים לפי תכנית מיתאר 6206 לתקופה של עשר שנים, תמורת דמי שימוש מהוונים של 2% משווי המקרקעין לבעלות על-פי שומה של השמאי הממשלתי. לחלופין, ליתן צו שיורה למשיב לחתום על הסכם במחיר של 51% משווי הקרקע לשכירות של עשר שנים. בעתירה מבקשת העותרת סעדים נוספים, ובין היתר חיוב המשיב לחתום עם העותרת על הסכם הרשאה לשימוש במקרקעין, ולקבוע בו תנאים מפורטים שונים בין יתר התנאים: זכות העותרת להפסיק את הסכם ההרשאה בכל עת ולקבל את יתרת די השכירות ששולמו; לקבוע את שיעור הערבות הבנקאית לפינוי שהעותרת תמסור בידי המשיב; להצהיר כי העותרת תהיה זכאית לפיצויים בשל הפרת הסכם עם העותרת. 2. העותרת אף מבקשת ליתן לה "צו ביניים בהתאם להוראות חוק חופש המידע, במעמד צד אחד, אשר יורה למשיב למסור לעותרת לאלתר, את העתקי כל הפרוטוקולים, והחלטות הנהלת מינהל מקרקעי ישראל לרבות פרוטוקולים של הועדה המשותפת לממ"י (מינהל מקרקעי ישראל) ולמשרד התיירות, בעניין עסקת שכירת הקרקע בבריכת ממילא". בבקשה נפרדת (בש"א 5513/01), שהוכתרה בכותרת "עתירה מינהלית למתן צו ביניים לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח1998-", ביקשה העותרת "סעד שלפיו יימסרו לעותרת תוך 15 ימים מסמכים מסוימים, שפירטה בעתירתה, כאמור. 3. בקצירת האומר, זו "עתירה", שהיא לכאורה תובענה רגילה, בין שהיא הצהרתית ובין שהיא לאכוף על המשיב לחתום עם העותרת על חוזה לשכירת מקרקעין לשימוש מסוים ותמורת סכום שבית המשפט מתבקש לקבוע אותו, בנוסף על תנאים נוספים שבית המשפט יכוף את המשיב לכלול אותם בהסכמה. 4. אחרי עיון בעתירה העיקרית ובעתירה הנוספת "למתן צו ביניים", נראה לי כי אין מדובר ב"עתירה מינהלית". הסיווג של ההליך כענייני מכרזים של המדינה אינו נכון, ולכאורה אין בהליך זה דבר וחצי דבר עם מכרז. העתירה גם אינה נכנסת לגדר אחד הענינים שבתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס2000-. נראה לי למחוק את העתירה על-פי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א2000-. אולם, לפני שאעשה כן מתבקשת תגובה מקדמית של בא-כוח המשיב ל"עתירה", אם בכלל מדובר בעתירה, וזאת בתוך 7 ימים. בא-כוח העותרת יתבקש אף הוא להגיב מדוע לא תימחק העתירה כעתירה מינהלית, אף זאת בתוך 7 ימים מהיום. 5. וגם זאת: אף אם היה ההליך הזה "עתירה מינהלית" כשרה, גם אז היה מיותר להגיש עתירה נוספת לפי חוק חופש המידע כדי לקבל מסמכים הנוגעים לעתירה. לשם כך באה תקנה 9 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א2000-, שענינה בקשה למתן צו ביניים. מלבד תקנה 9, קובעת תקנה 11 הוראות מפורטות לענין קבלת "פרטים נוספים", שהם "מידע או מסמכים" לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק. מכל מקום, אין קיים הליך של "עתירה למתן צו ביניים", כפי שביקשה העותרת, על-פי חוק חופש המידע. אין זה ברור כלל ועיקר איזה צורך יש בעתירה נוספת כאשר ניתן לבקש צו לפרטים נוספים או צו ביניים במסגרת העתירה גופא. בין כך ובין כך, אין מקום להיעתר לבקשה לצו ביניים, כל עוד לא הוברר אם בפנינו עתירה. בשאלת ההוצאות אפסוק במסגרת ההחלטה אם למחוק את העתירה אם לאו. חוזהצווים