החלטה השופטת נ' ארד: 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (מותב בראשות השופט הראשי ר' כהן; בש"א 2207/00 עב 001974/00), מיום 8.8.00 (להלן - פסק הדין), עד לסיום בירורה של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית דין זה (בר"ע 1033/01). וזו מסכת העובדות העולה מן הבקשה, מפסק הדין ומכלל החומר בתיק: 2. עובר לבחירות לכנסת ה - 15, אשר נערכו ביום 17.5.99, ניהלה עמותה בשם "העמותה להצבת המדינה במרכז" (להלן - העמותה) את כל הפעילות התעמולתית עבור מפלגת המרכז. כעולה מבקשתו של המבקש (להלן - הנגבי), הועסקה המשיבה בסניף העמותה שבחיפה במשך מספר ימים במהלך חודש אפריל 1999. בשל סכסוך עם הממונים עליה, התפטרה המשיבה ללא הודעה מוקדמת ושכר עבודתה לא שולם לה. רק לאחר הבחירות, בתאריך 15.10.99, מונה הנגבי למנכ"ל המפלגה ובמסגרת תפקידו החדש יצר קשר עם המשיבה להסדרת חובה. 3. המשיבה הגישה נגד מפלגת המרכז ונגד הנגבי - ביחד ולחוד, תביעה בבית הדין האזורי לשכר עבודה המגיע לה, לטענתה, עקב עבודתה אצלם (עב 1974/00). מפלגת המרכז והנגבי נדרשו להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום 12.4.00 בו נמסרו להם כתבי בית הדין. אף לא אחד מהם הגיש כתב הגנה במועד זה. 4. ביום 22.5.00 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה למתן פסק דין על יסוד כתב התביעת ובהעדר כתב הגנה (בש"א 2207/00). בהחלטת בית הדין האזורי מיום 23.5.00, התבקש הנגבי להגיב לבקשתה תוך 14 ימים. על אף קיומם של אישורי מסירה בתיק בית הדין, לא הוגשה תגובה לבקשה מטעם הנגבי, ואף לא הוגש כתב הגנה, ולו באיחור. משכך, נעתר בית הדין האזורי לבקשתה של המשיבה וביום 8.8.00 ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה לפיו חוייב הנגבי לשלם לתובעת (המשיבה - בענייננו) שכר עבודה בסכום של 2,100 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר מיום 1.3.99 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסכום של 1,250 ₪. 5. ביום 3.12.00 הגיש הנגבי בבית הדין האזורי "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה" (בש"א 3943/00) ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 8.8.00. 6. בקשתו של הנגבי להארכת מועד נדחתה על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 9.1.01 (להלן - ההחלטה). עיקר טעמיו של בית הדין האזורי בדחותו את הבקשה היו אלה: א. המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף עבר זה מכבר. ב. בתיק בית הדין נמצאו אישורי מסירה של כתבי בי-דין להנגבי, ואם סבר כי אין הם משקפים את המציאות, היה עליו לנקוט בהליכים המתאימים. ג. משניתן פסק דין, אין ניתן עוד להגיש כתב הגנה באיחור או לעתור לביטולו. ד. התנהגותו של הנגבי מעידה על זלזולו בפסק הדין שניתן נגדו. על ההחלטה הגיש הנגבי, לבית דין זה, בקשת רשות ערעור (בר"ע 1033/01) שנתקבלה על ידי הנשיא ס' אדלר. 7. הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין נדחתה אף היא על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 4.12.00, וזאת מטעמים אלה: אם סבר הנגבי כי אישורי המסירה המצויים בתיק בית הדין אינם משקפים נכונה את המציאות, היה עליו לנקוט בהליכים מתאימים; הבקשה לעיכוב ביצוע לא מגלה כל עילה עליה ניתן לסמוך החלטה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. 8. בבקשתו בפנינו לעיכוב ביצוע פסק הדין טען הנגבי כדלקמן: א. בינו ובין המשיבה אין כל יריבות משפטית מאחר ולא נתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. העמותה התקשרה באופן עצמאי בחוזים עם עובדים שונים, להבדיל מן המפלגה שבתקופה זאת לא התקשרה כלל בחוזי עבודה. לטענתו, הוא עצמו התנדב במסגרת העמותה באזור הצפון, עובר לבחירות, אולם לא היה מעורב בהקמתה, בניהולה או בגיוס עובדיה. ב. אשר לאיחור המשמעותי בהגשת הבקשה לביטול פסק דין טען הנגבי, כי בשל בעיותיה הכספיות של המפלגה, שצברה חובות שכר טרחה אל מול עורכי הדין שטיפלו בענייניה, לא טיפלו אלה אף בעניינו שלו, בתובענה זו. ג. לאחר שדחה בית הדין קמא את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ומתוך רצון לשים קץ לסכסוך, ניסה הנגבי להגיע להסדר פשרה עם המשיבה, שבסופו של דבר התגבש לכלל הסדר לפיו, תשלם המפלגה למשיבה סכום של 13,000 ₪ לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיה. לאחר שנשלחה ההמחאה לבא-כוחה, הודיע זה האחרון על ביטול הסכם הפשרה, על החזרת ההמחאה שנשלחה למשיבה, ועל דרישת המשיבה לתשלום סכום של 21,000 ₪ מן המפלגה. ד. בעקבות פסק הדין, פתחה המשיבה נגד הנגבי תיק בהוצל"פ ועוקלו מטלטלים אישיים מביתו כמו גם חסכונות הפנסיה שלו. ה. הנגבי מצביע על קיומו של חשש שאם יבוצע פסק הדין, לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, בהתחשב בכך שהמשיבה הינה צעירה בתחילת דרכה המקצועית-כלכלית. כמו-כן, תולה הוא את בקשתו בסיכוייו להצליח בבקשת רשות הערעור, בין היתר, לאור העדר היריבות, לכאורה, בינו לבין המשיבה. 9. בתגובתה, התנגדה המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, סיכוייו של המבקש לזכות בערעור אינם טובים מאחר ומדובר בערעור על בקשה להארכת מועד, ולא הועלה כל "טעם מיוחד" שיצדיק היענות לה. לטענתה, לא הצביע הנגבי על כל הוכחה לפיה יקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו באם יזכה בערעורו. מה גם שהיא בת למשפחה אמידה ובבעלותה חסכונות כספיים, ואין כל אמת בטענה לפיה יגרם להנגבי נזק באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. 10. תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל הליך ערעור, אומצו בתקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. אמות המידה להפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית משפט, לרבות בית הדין לעבודה, לעיכוב ביצוע נתגבשו, לאחרונה, בפסיקתו של בית המשפט העליון , כדלקמן: "...הכרעה בשאלה זו מחייבת דיון בשני נימוקים: הנימוק הראשון - הוא סיכויי הערעור...מובן, כי אופיה וטבעה של ההחלטה אינם מאפשרים לבית המשפט להכיר את התיק ואת עוצמת טענות הערעור במידה בה הוא מכיר אותן לאחר שבחן את התיק לעומקו, מטבע הדברים אף אין זה רצוי כי בשלב זה ינקוט בית המשפט עמדה שהיא מעבר להתרשמות על פני הדברים...אם לאחר שבחן בית במשפט את סיכויי הערעור כאמור, הגיע בית המשפט למסקנה, כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני לעיכוב ביצועו של פסק דין, והוא בחינת הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי מתן הצו. אם הנזק הצפוי למערער, אם לא יעוכב הביצוע, ולאחר מכן יתקבל הערעור, הוא גדול מן הנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה - ראוי לעכב את ביצועו של פסק הדין". (רע"א 6480/00 עריית ת"א-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 19.11.00) באותה החלטה הוער, כי שני השיקולים הנבחנים בהחלטה לעיכוב ביצוע פסק דין תלויים זה בזה ואין הם שיקולים עצמאיים. קרי, ככל שמשתכנע בית המשפט, כי סיכויי הערעור גדולים יותר, כך תדרש הוכחה פחות מוצקה של מאזן הנוחות הנוטה לטובת המערער, ולהיפך. 11. במקרה דנן, לאור כלל נסיבות העניין, דעתנו היא כי על פני הדברים, טובים סיכוייו של הנגבי בערעורו, בין היתר בשל העדר יריבות משפטית, לכאורה, בינו ובין המשיבה, ובשים לב לנסיבות העניין בכללותו. בתוך כך נתנו דעתנו לסכום הקרן שנפסק על ידי בית הדין האזורי - מזה, ולנזק העלול להגרם להנגבי - מזה. 12. סוף דבר- הבקשה מתקבלת וביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 8.8.00 מעוכב בזאת, עד להכרעה בערעור. סעד זמניעיכוב ביצועערעורתקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה