הפרת הסכם צילום חתונה

פסק דין 1. התובעים הינם זוג צעיר, אשר התחתן בחודש ספטמבר 2006, התקשרו עם הנתבעת מס' 1 בהסכם לקבלת שירותי צילום [וידאו + סטילס] ביום חתונתם; מבקשים לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 108,911 ₪, בגין כך שסרט הוידיאו של החתונה לא הומצא להם, בשל כך שנגנב ממכוניתו של הנתבע מס' 2, אשר שימש כצלם בארוע. התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעים לשלם להם 8,700 ₪, בגין השכר ששולם לנתבעת מס' 1, עבור מתן שירותי הצילום וכן 100,000 ₪ בגין עגמת נפש ופיצוי בגין הפרת הסכם. 2. אין מחלוקת לגבי העובדות המפורטות להלן:- א. התובעים התקשרו עם הנתבעת מס' 1 בהסכם לשירותי צילום כמפורט בנספח א' לכתב התביעה בהזמנה המסומנת 1091. ב. ההזמנה של שירותי הצילום כללה, בין היתר, צילומי נוף, וידיאו וסטילס, שני אלבומי הורים, אלבום דיגיטלי (מזוודה), נגטיב של כל התמונות + C.D., צילום בשתי מצלמות של האירוע, 400 תמונות בגודל 13X18, תמונות בגוונים, שלושה אלבומי ספירל, הגדלות של תמונות, סרט די.וי.די מלא ותקציר על גבי די.וי.די. ג. התובעים קיבלו את כל מה שהובטח להם, למעט סרט הדי.וי.די המלא ותקציר הדי.וי.די. בהערת אגב מצאתי לציין, כי במקום 400 תמונות שהוזמנו על ידי התובעים - קיבלו התובעים בפועל 600 תמונות של האירוע. ד. הנתבע מס' 2, אשר הינו מנהל הנתבעת מס' 1 והבעלים של מחצית ממניותיה, צילם את האירוע במצלמת סטילס, לקח לביתו את קלטות הוידיאו ביחד עם מסרטת הוידיאו [שוויה כ- 40,000 ₪] לצורך עריכת סרט החתונה ושכח אותם ברכבו. הרכב נפרץ על ידי גנב, שלא אותר עד עתה, ונגנבו ממנו מסרטת הוידיאו וקלטות הוידיאו המתעדות את החתונה. המצלמה וקלטות הוידיאו היו חשופות ברכב כך שניתן היה לראותם, מתוך חלון הרכב. ה. הנתבעים הציעו לתובעים הצעות פשרה שונות, ביניהן הצעה לפצותם בסך של 10,000 ₪ וכן להחזיר להם שליש מעלות התשלום בגין שירותי הצילום, אך התובעים דחו ההצעות שניתנו להם. 3. במהלך ישיבת קדם המשפט הסכימו בעלי הדין שפסק הדין ינתן ללא צורך בשמיעת ראיות ולאחר שיישמעו סיכומים בעל פה - ואכן בעלי הדין סיכמו טענותיהם בע"פ בפני, כל אחד לשיטתו הוא. כל צד הציג בפני פסקי דין התומכים בעמדתו. 4. יאמר כבר עתה כי ליבי עם התובעים, ואולם כל פיצוי שלא יפסק לטובתם כאן - לא יוכל להחזיר את המצב לקדמותו, והמצב אליו נקלעו התובעים, לפיו אין ולא יהיה בידיהם סרט די.וי.די של אירוע חתונתם - אינו בר תיקון. 5. להוסיף ולציין כי הנתבעים לא הסירו מאחריותם בנוגע לאירוע הנטען, ואף העלו בפני התובעים מספר הצעות לסיומה של הפרשה בהסדר, הצעות שונות הכוללות פיצוי על סך של 10,000 ₪, וכן הצעה להחזיר לתובעים סך של 30% מסכום ההזמנה. הנתבע מס' 2 הפנה גם להצעה שנתן לתובעים, לפיה ירכוש עבורם מוצרי חשמל לביתם. התרשמתי מכנותו של הנתבע מס' 2 והעובדה שהוא לוקח על עצמו את האחריות לאירוע הנטען. 6. הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בהתייחס לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31:- "... אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות..., בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים...". נאמר לא אחת כי נזק מסוג של "עגמת נפש", ניתן לפסוק בדרך של אומדן, ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין, בע.א. 8279/02 זאב גולן נ. עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, וכדלקמן:- "אכן, הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים, בין אם המדובר בפיצויים חוזיים, נזיקיים או אחרים. מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם ... ... למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת. אין קו גבול המפריד בין הגדרה מדויקת של הנזק לבין קביעתו על דרך אומדן...". 7. בעת קביעת שיעור הפיצויים לקחתי בחשבון, בין היתר, פסקי דין שניתנו במקרים אחרים, בין היתר, כמפורט להלן:- א. בת.א. 1804/04 (כפר-סבא), וגנר נ. קו המים ארועים בחוף מכמורת בע"מ, נדון מקרה בו התקיים אירוע חתונה בצהריי היום, וכי רשת הצללה שנפרשה מעל שולחנות נפלה, וגרמה נזק ל - 10 שולחנות, נפסק פיצוי בסך של 35,000 ₪. ב. בת.א. 63722/00 (שלום - תל אביב), כחלני ואח' נ. נורית ואלדד קייטרינג בע"מ, נדון אירוע חתונה שהתקיים ביום גשום בו חדרו מים לשטח הארוע המקורה וגרמו לאי נעימות, נפסק סך של 33,236 ₪. ג. בת.א. 2093/02 (עפולה) ארשיד נ. אבו נקולא, נדון ארוע חתונה שאליו הוזמן זמר שלא התייצב, וכתחליף הוזמן זמר אחר - נפסק סך של 50,000 ₪. ד. בת.א. 59985/04 עמר נ. המועצה הדתית תל אביב יפו, נדון אירוע חתונה שאליו הוזמן רב לשעה 21:00, ולא הגיע בשעה היעודה, ולמקום הוזעק רב אחר שהגיע בשעה 23:00 - נפסק סך של 50,000 ₪. ה. בת.א. 2713/06 וקסמן רועי ושמרית נ. לוי מוטי, נדון אירוע חתונה שאליו הוזמן הצלם, שלא יכול היה להמציא סופו של יום את קלטת הוידיאו והדי.וי.די בשל כך שהקלטות נלקחו על ידי לקוח שלו לחו"ל - נפסק סך של 4,000 ₪ בתוספת האגרה ששולמה. ו. בת.א. 8795/02 שי זכאי נ. רשות השידור ואח', עניינה של התובענה בגניבתה ובאובדנה של קלטת וידיאו השייכת לתובעת - נקבע כי יש להעריך את הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת - בסך של 75,000 ₪. 8. בבואי לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש, עלי להתייחס לשיקולים שונים, ביניהם העובדה כי לתובעים לא יהיה סרט המתעד את יום חתונתם, עוגמת הנפש הכרוכה בכך, העובדה שתיעוד החתונה נפגע רק באופן חלקי מאחר ולתובעים 600 תמונות סטילס מיום החתונה, התייחסות הנתבעים והעובדה שהכירו באחריותם, ניסיונותיהם להעלות בפני התובעים הצעות פיצוי, ולאור כל מה שהובא בפני כאמור. 9. בעניין העילה להחזרת התשלום ששולם בגין שירותי הצילום, החלטתי להורות על השבת מחצית הסכום, על דרך של אומדנא, וזאת מאחר ובהזמנת האירוע שמספרה 1091 ננקב סכום גלובאלי בגין כל הפריטים ואין פירוט לגבי העלויות הנפרדות של כל אחד מהרכיבים, ובפרט לגבי העלות של הפקת הסרט. 10. בשאלת אחריותו האישית של הנתבע מס' 2 יצויין, כי אין חולק שהתובעים סמכו ידיהם על אנשי מקצוע, שיצלמו את האירוע, ולא היו צריכים לחשוש מתקלה כלשהי, ויש לקבוע כי רשלנותו של הנתבע מס' 2 בעניין זה ניכרת, שכן חובה על הנתבע מס' 2 היה לדאוג להניח את קלטות הוידיאו במקום שמור, ולא להשאירן ברכב, שכן אירועי פריצה וגניבה חלים, קל וחומר כאשר מדובר ברכב עם חלון זכוכית שקוף, ממנו ניתן לראות את המונח בתוך הרכב. לפיכך, סבורני שיש להטיל על הנתבע מס' 2 אחריות אישית, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1, בשל הרשלנות האישית המיוחסת לו וראה בעניין זה הדברים שאמר בדיון בפני: "בכך שלקחתי את הציוד הביתה והשארתי את המצלמה ברכב - התרשלתי". 11. לפיכך ומכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 35,000 ₪ על פי הפירוט שלהלן:- א. סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש. ב. סך של 4,350 ₪ בגין החזר מחצית מסכום העסקה. ג. הוצאות אגרה חלקיות, בסך של 1,030 ₪ [בהתחשב בכך שחלק גדול מסכום התביעה - לא התקבל]. ד. שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ . הסכום שנפסק ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלו ם המלא בפועל. אירועים (תביעות)הפרת חוזהחוזהנישואין / חתונה