ביטול עסקה הסכם תיווך מכירת יחידת הנופש באמצעות כרטיס אשראי - החזר כספי הינו נושא שנדון בפסיקה הישראלית. להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט מנחם קליין בבית משפט השלום בתל אביב העוסק בנושא רקע: מונחת לפני תביעה בסך 20,109 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר. חנה נוב (להלן:"התובעת") הינה בעלת זכויות ביחידת נופש במלון ג'רוזלם גולד בירושלים (להלן: "יחידת הנופש"). רויאל קונקשן בע"מ הינה חברה שעל פי המצג שהציגה עוסקת היא בתיווך ומכירת יחידות נופש (להלן: "נתבעת 1") וזו מנוהלת על ידי בעל המניות היחיד בה, מר רוזנברג אבירם (להלן: "נתבע 2"). נציג נתבעת 1 הזמין את התובעת לפגישה בעניין מכירת יחידת הנופש, ובתאריך 10.10.08 הגיעה התובעת למשרדי נתבעת 1 וחתמה על הסכם עם הנתבעת 1 בעניין תיווך מכירת יחידת הנופש או קנייתה על ידי הנתבעת 1 (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם שילמה התובעת לנתבעת סך של 20,109 ₪ באמצעות כרטיס אשראי שהופק לה על ידי לאומי קארד בע"מ בתאריך 29.10.08 נעצר הנתבע 2 בחשד לביצוע עבירות מרמה בעניינים כגון ההסכם בין הצדדים. התובעת ניסתה ליצור קשר עם הנתבעת 1 אך לא היה מענה. התובעת, אשר לא קיבלה טופס גילוי, נתנה הודעה על ביטול ההסכם. באותו יום ועוד בטרם הופקד בידי הלאומי קארד בע"מ מסמך המעיד על העסקה בין התובעת לבין הנתבעת 1, הודיעה התובעת ללאומי קארד בע"מ על ביטול העסקה. ברם, הלאומי קארד בע"מ חייבה את התובעת במלוא הסכום. התובעת טענה כי הלאומי קארד בע"מ חייבה אותה שלא כדין ובניגוד לסעיף 14ב לחוק הגנת הצרכן. משכך ביקשה התובעת כי ביהמ"ש יורה על בשבת הכספים שנגבו מחשבונה שלא כדין נתבעים 1-2 לא הגישו כתב הגנה מטעמם משכך בתאריך 15.10.09 ניתן פס"ד בהעדר כנגדם. לאומי קארד בע"מ הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה תוך שדחתה את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, היא הייתה מנועה מלהתערב בעסקת היסוד בין התובעת לנתבעים 1-2. היא סברה כי ההגנה הקיימת לרוכשי יחידות נופש המנויה בסעיף 14א לחוק הגנת הצרכן אינה חלה לעניין זה על התובעת מאחר והתובעת לא רכשה יחידת נופש אלא השתמשה בשירותי הנתבעת 1 לצורך מכירת יחידת נופש. פנייתה של התובעת ללאומי קארד בע"מ להורות לה לא להעביר התשלום לנתבעת 1 הגיעה לאחר שהכסף הועבר לסולקת העסקה (ישראכרט) אשר הגדירה את העסקה כעסקת "לינת לילה מלונות, מוטלים, אתרי נופש" ולא כעסקה לרכישת יחידת נופש בתאריך 14.9.09 התקיים דיון בפני. ב"כ הצדדים הסכימו כי המדובר הוא במחלוקת משפטית, משכך הביעו הסכמתם לסכם בפני כדי שבית המשפט ייתן פס"ד בהתאם לחומר שבתיק ולסיכומיהם. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי המסגרת הנורמטיבית : סעיף 14א(ג) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") קובע כדלהלן: "בעסקה בענין רכישה של יחידת נופש רשאי הצרכן לבטל את החוזה בתוך ארבעה-עשר ימים מיום חתימת החוזה על ידי שני הצדדים, או מהיום שבו אישר הצרכן את קבלת טופס הגילוי בהתאם להוראות סעיף קטן (א), לפי המאוחר מביניהם; הביטול ייעשה בדרך של מתן הודעה בכתב לעוסק". סעיף 14ב(א) לחוק כדלהלן: "התחייב צרכן לשלם את תמורתה של עסקה, כאמור בסעיף 14א, באמצעות כרטיס אשראי, לא יחייב מנפיק הכרטיס את הלקוח בסכום החיוב, כולו או חלקו, לפני שחלפו 30 ימים לפחות מהמועד שבו הופקד בידיו מסמך המעיד על העסקה בין הלקוח לבין הספק; הודיע הלקוח למנפיק, בתוך 30 הימים האמורים, כי העסקה בוטלה בהתאם להוראות סעיף 14א(ג), לא יחייבו המנפיק בסכום כלשהו בשל אותה עסקה סעיף 14א לחוק נושא את הכותרת "עסקה בענין רכישה של יחידות נופש [תיקונים:התשנ"ח (מס' 2), התשס"ד (מס' 2)]". לדידי צודק ב"כ התובעת המלומד בטיעונים שפירט בבקשתו מתאריך 25.2.09 (ואשר ביקש כי יכללו בסיכומיו - ראה שורה 23 דף 2 לפרוטוקול מתאריך 14.9.09), ולעניינו, גם עסקת תיווך למכירתה של יחידת הנופש נכללת בהגדרות סעיף זה ולכן לתובעת קיימת ההגנות שמעניק סעיף 14א לחוק כפי שעולה מדברי ההסבר, חוק זה בא להשליט אורחות התנהגות ולקבוע כללים ביחסים שבין הצרכן לעוסק בו לרבות נותני השירות בו. החוק מגדיר צרכן כ"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי" ועוסק מוגדר כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". לו היה החוק נוקט בלשון "מוכר" ו"קונה" ניתן היה להתחשב בפרשנות שהלאומי קארד בע"מ מבקשת ליתן לחוק. אך החוק נקט בלשון "עוסק" ו"צרכן" ומשכך התובעת היא ה"צרכן" בעניינינו בעוד הנתבעת 1 היא ה"עוסק" וברור שהתובעת חוסה תחת ההגנות שסעיפים 14א ו-14ב מעניקים. לעניין זה יפים דברי סגן הנשיא - כ' השופט ש. פייגברג ב-תא (י-ם) 7217/06 רובין אברהם נ' אקטיביטי תיירות ונופש (1996) בע"מ עמוד 11: "אחת הסיבות לאפיון החקיקה הצרכנית כחקיקה פרטנית ונקודתית היתה להוסיף ודאות לזכויות הצרכן ולמנוע מן העוסק ניסיון לחמוק מן האיסורים השונים באמצעות טכניקה פרשנית כזו או אחרת, כשהוא חוסה תחת "מטרית העמימות" של ניסוח החוק (ראה א. דויטש מעמד הצרכן במשפט 338). מכאן שבמלאכת הפרשנות של הוראת החוק הצרכני יש להיצמד ללשון החוק באופן דווקני, כל עוד זו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שהיא כידוע הגנת הצרכן". טענת ב"כ הנתבעת המלומד לפיה העסקה לא הוגדרה כעסקה לעניין יחידת נופש על ידי הסולקת אינה מעלה או מורידה. הסולקת איננה ברת הסמכות לקבוע את סוג העסקה ואת מערכת החוקים והכללים הרלוונטיים לגבי העסקה נשוא התובענה המחוקק בחוקקו את חוק הגנת הצרכן ראה לנגד עיניו הן הצורך להגן על ציבור הצרכנים כנגד מניפולציות עסקיות והן הצורך למנוע התנהגות פסולה של עסקים כלפי הצרכנים היכולה לגרום לפגיעה ביציבות חיי המסחר ותקינות הפעילות העסקית במשק. תחום שיווק יחידות הנופש קנה לו שם רע בשל שיטות שיווק האגרסיביות שהוכנסו בה. הרוויה הגדולה בשוק הולידה מצב בו קמים להם גופים שכעת, תחת לשווק ולמכור יחידות הנופש לצרכנים, פונות ל"נישה" חדשה - מתן פתרונות ו"חילוץ" של בעל יחידת הנופש, כששוב מופעלים שיטות שיווק לא מקובלות ואגרסיביות ובשונה מעסקי תיווך אחרים - בהם ברור שדמי התיווך משולמים רק לאחר ביצוע העסקה ומתוך כספי התקבולים - כאן מסתבר שדמי התיווך נלקחו מראש באמתלה של "דמי שיווק" עבור המאמצים העתידיים שיעשו בכדי "לחלץ" את בעל יחידת הנופש. ברור אם כן שאותו תכלית של תיקון תשנ"ח לחוק הגנת הצרכן, חלה על המקרה דידן סוף דבר: חוק הגנת הצרכן הוא חוק המתערב בחופש החוזי ויוצר הוראות קוגנטיות שמטרתן לשמור על זכויותיהם של צדדים חלשים בעסקאות מעין אלה והעניין שבפני מתאים להחלת ההגנות שהחוק מקנה לצרכנים וביניהם התובעת. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה ומורה ללאומי קארד בע"מ לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה. בנוסף תשלם הלאומי קארד בע"מ 3,600 ₪+מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד חוזהנופשהסכם תיווךתיווךאשראיכרטיס חיוב (אשראי)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)ביטול עסקה (יחידות נופש)